בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דין, שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (ה"פ 8003/03), מיום 2.12.2003, אשר ביטל את פסק הביניים הראשון ופסק הביניים המתוקן שניתנו במסגרת הבוררות המתנהלת בין הצדדים, וכן הורה על החזרת הדיון לבוררת.

 

           ראשיתה של פרשה זו במשיבה 3 (להלן: צ.י.) ולה שתי בעלות מניות: האחת, המשיבה 1 (להלן: רם דר), והשנייה המבקשת. מניות צ.י. מחולקות שווה בשווה בין רם דר והמבקשת.

 

           ביום 12.8.01 התקשרה המשיבה 2 (להלן: קלי קל) בשני הסכמי רכישת מניות. האחד עם רם דר, לפיו רכשה ממנה קלי קל 300 מניות של צ.י., והשני עם המבקשת, לפיו רכשה ממנה קלי קל 100 מניות של צ.י.

 

           בשני ההסכמים, נכלל סעיף בוררות הקובע במפורש, כי כל מחלוקת בין בעלי מניות ו/או מנהלי החברות המתדיינות בהליך זה, תובא להכרעת בורר דן יחיד, אשר יהיה מוסכם על הצדדים, ובאין הסכמה, ימונה הבורר על-ידי ראש לשכת עורכי הדין בישראל. עוד הוסכם, כי החתימה על ההסכמים הנ"ל, כמוה כחתימה על הסכם בוררות.

 

           יש לציין, כי הצדדים להסכם הראשון היו רם דר, קלי קל ו-צ.י., והצדדים להסכם השני היו המבקשת, קלי קל ו-צ.י.

 

           בעקבות מחלוקות וסכסוכים אשר נתגלעו בין החברות הנ"ל, מינה ביום 4.4.02 ראש לשכת עורכי הדין את עורכת-הדין מרגלית ליפשיץ כבוררת (להלן: הבוררת) באותם הסכסוכים בין הצדדים.

 

           ביום 4.6.02 מסרה הבוררת לצדדים שטר בוררות, לפיו ארבע החברות: המבקשת, רם דר, קלי קל ו-צ.י., הינן צדדים להליך בוררות זה.

 

           ביום 4.7.02 הגישה רם דר את כתב תביעתה לבוררת, כאשר הנתבעים בו הם: צ.י., קלי קל והמבקשת שהינם הצדדים להסכמים ולנוסח שטר הבוררות. בנוסף, נתבע גם המבקש 2 (להלן: בן שמחון), בהיותו בעל השליטה במניות המבקשת, וכן נתבעו בעלי השליטה במניות קלי קל כנתבעים נוספים.

 

           ביום 6.10.02 הגיש בן שמחון הודעה, בה הודיע לבוררת, כי הוא איננו צד להסכם הבוררות, ועל-כן אין הבוררת מוסמכת לדון בעניינו. ביום 13.10.02, ניתנה החלטת הבוררת, לעניין הודעת בן שמחון, בה נקבע, כי הבוררת רשמה לפניה את הודעתו של בן שמחון, אך מאחר והבוררות נמצאת בשלב מקדמי, אין בכוחה ליתן החלטה בעניינו. עוד נקבע, כי הליך הבוררות יכול שיחול על בעל שליטה בחברה, אף אם לא חתם על שטר הבוררות.

 

           ביום 20.11.02, ניתנה החלטה נוספת על-ידי הבוררת, בה נקבע, כי למרות הדחיות, ההתראות והאזהרות, לא הגישו המבקשים כתב הגנה מטעמם, ובעקבות כך ניתן פסק-ביניים כנגדם. עוד באותו יום ניתנה החלטה נוספת בבקשת קלי קל למתן סעדים זמניים כנגד המבקשים.

 

           ביום 16.12.02 ניתנה החלטה על-ידי הבוררת בדבר תיקון טעות סופר שנפלה בפסק-הביניים, וביום 24.12.02 ניתן פסק הביניים המתוקן.

 

           ביום 9.1.03, פנו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בבקשה לביטול פסק-הביניים וההחלטה בבקשה למתן סעדים זמניים מיום 20.11.02 וכן לביטול פסק-הביניים המתוקן מיום 24.12.02.

 

           בבקשתם טענו המבקשים, כי בן שמחון אינו צד לאף אחד מההסכמים שנחתמו בין החברות ולכן לא היה הסכם בוררות בר תוקף בנוגע אליו. המבקשים הצביעו על שטר הבוררות, לפיו בן שמחון לא היה צד להליך הבוררות. עוד הוסיפו וטענו המבקשים, כי הבוררת פעלה ללא סמכות ותוך חריגה מסמכות, שכן היא הייתה צריכה לפנות לצדדים ולקבל את הסכמת כולם לצירוף בעלי השליטה בחברות כנתבעים.

 

           ביום 2.12.03, ניתן פסק-דין על-ידי בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון), בו נקבע, כי יתכנו מקרים, בהם יראו בבעל מניות בחברה כצד להסכם בוררות שהחברה התקשרה בו, וזאת על-דרך הרמת מסך החברה, וכי על הטוען בפני הבורר, כי מידות הדין והצדק מחייבות הרמת מסך כזו, להביא את הראיות הנדרשות, אשר בכוחן להצדיק את הרמת המסך. עוד נקבע, כי במידה ויתברר, כי בנסיבות העניין, ההסכם והחברה מצדיקים ודורשים ביצוע הרמת מסך, אזי הבורר מוסמך לעשות כן, אף אם בעל המניות שכנגדו מבוצעת הרמת המסך, אינו צד לאותו הסכם. בנוסף נקבע, כי הבורר לא יקנה סמכות לדון בעניינו של בעל מניות, אלא אם יורם המסך כדין. לגישתו של בית-המשפט המחוזי, לא ניתן להרים מסך ולצרף בעל מניות כצד להליך הבוררות, אלא לאחר הבירור העובדתי הראוי.

 

           לאור נימוקים אלו, הורה בית-המשפט המחוזי על החזרת הדיון לבוררת, מאחר וההליך כולו מצוי בראשיתו. עוד נקבע, כי הבוררת תזמין את הצדדים לישיבה מקדמית, ובאותה ישיבה ייקבעו על-ידה המועדים להשלמת הגשת כתבי הטענות לבירור עובדתי ומשפטי של טענת העדר הסמכות לגבי בן שמחון, ויתר בעלי המניות בחברות המתדיינות, וכן לבירור ושמיעת ראיות הצדדים. בנוסף לכך, קיבל בית-המשפט המחוזי את טענות המבקשים לעניין החלטות הבוררת שנתקבלו לדעתם שלא כדין והורה על ביטול החלטות הבוררת הנ"ל, מאחר ונפלו פגמים בהליך מתן אותן החלטות.

 

           הבקשה דנן מוגשת כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבוררת ותו לא, על-כן אין צורך להידרש לנימוקים שהצדיקו את ביטול ההחלטות.

 

           ביום 20.1.04 שיגרו המבקשים מכתב, בו הודיעו לבוררת, כי מן הדין ומן הצדק שהבוררות לא תידון יותר בפניה, וזאת עקב חוסר האמון שלהם בה וחששם, כי ההליך לא יהיה הוגן כלפיהם. הבוררת מצידה דחתה בקשה זו והחליטה להמשיך לקיים את הליך הבוררות בפניה.

 

           ביום 4.2.04, הוגשה לבית-משפט זה הבקשה שבפני. בקשה זו נוגעת להחלטת בית-המשפט המחוזי, המורה להחזיר את התיק להמשך דיון בפני הבוררת. בנוסף, רצונם של המבקשים, כי בית-משפט זה, יורה על העברת הבוררת מתפקידה.

          

           לטענת המבקשים, שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהורה על החזרת הדיון לבוררת. לשיטתם, שאלת החזרת הדיון לבוררת לא עלתה כלל לדיון ולא נתבקשה וכי הבקשה אשר עמדה בפני בית-המשפט המחוזי הייתה בקשה לביטול החלטות הבוררת, ותו לא. לפיכך, לגישתם, לא היה מקום, במסגרת פסק-הדין שניתן, להורות על החזרת הדיון לבוררת. עוד לטענתם, לאור האופן שבו התנהלו הליכי הבוררות, אין ספק, כי נגרם להם עוול וחוסר צדק באופן חמור וקשה, עד כדי כך שאיבדו לחלוטין את האמון בבוררת ואין הם מאמינים, כי ניתן עוד לקיים הליך תקין, הוגן וצודק בעניינם.

 

           לגופו של עניין, טוענים המבקשים, כי הבוררת אינה מוסמכת ואינה רשאית לדון בשאלה הקשורה לסמכותה, וכי על-פי ההלכה הפסוקה, כאשר מתעוררת מחלוקת אם סכסוך מסוים נופל במסגרת הסמכות שהוענקה לבורר אם לאו, בית-המשפט הוא הרשות המוסמכת לפסוק בעניין. על-כן, מבקשים הם מבית-משפט זה לפסוק בשאלת סמכותה של הבוררת לדון במחלוקת שבין הצדדים, או לחילופין להורות, כי בית-המשפט המוסמך ידון בשאלה זו.

 

           לעומתם, טוענים המשיבים, כי יש לדחות בקשה זו, שכן היא משוללת כל יסוד עובדתי ו/או משפטי. לטענתם, המבקשים התעלמו והפרו את החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 2.12.03, וכן את יתר קביעותיה של הבוררת בישיבה מיום 8.2.04, בה קצבה מועדים להשלמת הגשת כתבי טענות, ופעלה כמצוות בית-המשפט המחוזי. עוד לטענתם, המבקשים הפגינו זלזול בוטה הן כלפי בית-המשפט המחוזי והן כלפי הבוררת, והודיעו באופן חד צדדי על סירובם ליטול חלק בהליך הבוררות.

 

           עוד מוסיפים וטוענים המשיבים, כי נוכח סירובם של המבקשים משיתוף פעולה בהליך הבוררות, עשתה הבוררת שימוש בסמכותה המוענקת לה מכוח סעיף 18 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ובתאריך 26.10.04 ניתן פסק-בוררות וזאת לאחר שהוגשה בקשה זו לבית-משפט זה.

          

           לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים לה, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

          

           הלכה היא, כי רשות ערעור על פסק-דין בענייני בוררות אינה ניתנת על דרך השגרה, אלא רק במקרים שבהם עומדת להכרעה שאלה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית ו/או משפטית גבוהה, שיש לה היבט עקרוני-כללי החורג מגדר עניינם הפרטני של בעלי הדין (ראו רע"א 5991/02 עופרה גוירצמן ואח' נ' רות פריד ואח', (לא פורסם)). עניינם של המבקשים איננו בעל היבט עקרוני כלל. המבקשים לא הצביעו על שאלה עקרונית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

 

           לגופו של עניין, החלטת בית-המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבוררת, על מנת שתחליט בעניין סמכותה, מקובלת עלי, ולא מצאתי בה כל פגם. השאלה המשפטית שבמחלוקת הינה, האם הבוררת מוסמכת לצרף להליך הבוררות שמתנהל בפניה, בעל מניות בחברה שהיא צד להליך הבוררות, בעוד שבעל המניות איננו צד להליך מלכתחילה, ואיננו חתום על הסכם הבוררות? במילים אחרות, האם נראה בעל מניות כצד להסכם בוררות שהחברה התקשרה בו?

 

           לשיטת המבקשים, שאלה זו נוגעת לסמכותה של הבוררת, אשר חרגה ממנה, כאשר צירפה להליך הבוררות בעל מניות בחברה שאינו חתום על הסכם הבוררות. לגישתם, כלל הוא, כי אין בורר מוסמך להחליט בעצמו על סמכותו, ולכן שגה בית-המשפט המחוזי, עת הפנה את השאלה הזו להכרעת הבוררת. לטענתם, מדובר בשאלה הקשורה לסמכות הבוררת, אשר מעוררת ספק בדבר היקף סמכות זו ותוקף הסכם הבוררות, ולכן הבוררת איננה מוסמכת להכריע בה.

 

           איני רואה עין בעין עם המבקשים, את הטענה כי בית-המשפט הוא הרשות המוסמכת להכריע בעניין. לדידי, מוסמך בורר לצרף להליך הבוררות בעל מניות בחברה שאינו חתום על הסכם הבוררות, וזאת מכוח הסכמת החברה והיותה צד להסכם הבוררות.

 

           הרמת מסך כרוכה בהתעלמותו של בית המשפט מן ההפרדה שבין ישותם המשפטית של בעלי המניות לבין ישותה של החברה, ומשמעותה של הרמת המסך היא הרחבת מעגל היריבויות (ראו א' חביב-סגל, דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש, כרך א' עמ' 245 (להלן: א' חביב-סגל)). על-כן, החלטת הבוררת לצרף בעל מניות בחברה להליך בוררות המתנהל כנגד החברה, על-אף שבעל המניות איננו צד להליך הבוררות, הינה בגדר הרמת מסך ההתאגדות של החברה.  

 

           הרמת המסך נעשית במקרים חריגים, והיא נעשית בעיקר כאשר הדבר נדרש לשם הגשמת תכליתה של נורמה משפטית (חוזה, דבר חקיקה). תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ראו ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח' (לא פורסם); ע"א 524/88 "פרי העמק" – אגודה חקלאית נ' שדה יעקב – מושב, פ"ד מה(4) 529, 539). הרמת המסך מכוונת כנגד בעלי המניות, המבקשים לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ראו ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ ואח', (לא פורסם)).

 

           חשוב לציין, כי הרמת המסך הינה תהליך של מספר שלבים, כאשר השלב הראשון, והרלוואנטי לענייננו, הוא השלב בו מעלה בית-המשפט או הבורר, לאור העובדות שבפניו, הנחה – שיש להוכיחה, כי ההתנהגות העומדת לביקורת שיפוטית נגועה בפגם. כאשר פגם זה כרוך בניצול אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה שלא למטרה כלכלית טהורה ולתועלתו הפרטית של בעל המניות המסתתר מאחורי הפרגוד (ראו אברהם פלמן, דיני חברות בישראל הלכה למעשה, כרך א', עמ' 123). באופן מסורתי, הרמת המסך באה כתגובה לפגם הזה של שימוש לרעה שעשו בעלי המניות במסך ההתאגדות (ראו א' חביב-סגל, עמ' 252).

 

           כדי 'להרים את המסך' ולראות בחובות התאגיד חובות בעלי המניות שבו, צריך לבסס תשתית עובדתית, שתצדיק הרמת מסך כזו (ראו ע"א 253/82 ד"ר דן חושי ואח' נ' הטכניון ואח', פ"ד לח(1) 640, 643). ביסוס תשתית עובדתית זו תיעשה על-ידי בית-המשפט או הבורר שבפניו מתנהל ההליך כנגד התאגיד, ואשר במסגרת הליך זה, נתבקשה הרמת המסך. על-כן, צדק בית-המשפט המחוזי עת החזיר את הדיון לבוררת על-מנת שתדון בטענות העובדתיות והמשפטיות של בן שמחון ויתר בעלי המניות בחברות המתדיינות, וכן לבירור ושמיעת ראיות הצדדים.

 

           הרמת המסך מיועדת למטרה אחת, לא לאפשר לבעלי המניות שצריכים להיות קשורים בבוררות, להתחמק מכך בטענות פורמליסטיות, של העדר חתימותיהם על הסכם הבוררות, ובאי-היותם צד להליך הבוררות מלכתחילה (ראו ס' אוטולנגי, בוררות - דין וניהול, מהדורה שלישית, עמ' 51). על-כן, אם תשתכנע הבוררת, כי לאור הראיות והעובדות יש מקום להרמת מסך, מוסמכת היא לצרף את בעלי המניות להליך הבוררות, אף שאלה לא חתומים על הסכם הבוררות ואינם צד להליך.

 

           אשר על-כן, דין טענת היעדר הסמכות להידחות.

 

           ברישא של הבקשה דנן נתבקשתי ליתן למבקשים סעד נוסף של העברת הבוררת מתפקידה, וזאת לאור האופן שבו התנהלו הליכי הבוררות, אשר לטענתם, גרם להם עוול וחוסר צדק באופן חמור וקשה, עד כדי כך שהם איבדו את האמון בבוררת, ואין הם מאמינים, כי ניתן לקיים הליך תקין.

 

           סעד זה של העברת הבוררת מתפקידה, הינו בגדר סעד חדש אשר לא נתבקש בבית-המשפט המחוזי. סעד זה נתבקש לראשונה בבקשת רשות הערעור שבפני. על-כן, אין לבית-משפט זה סמכות ליתן למבקשים סעד חדש זה, אשר לא נתבקש בהליך הקודם. בקשה להעביר בורר מתפקידו, יש שתידון בהליך אחר ונפרד בפני בית-המשפט המחוזי, ולא במסגרת בקשת רשות ערעור זו.

 

           סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

 

           המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל של 7,500 ש"ח.

 

           ניתנה היום, י"ב בסיון תשס"ה (19.6.05).

 

                                                                                                ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   04011580_H02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il