בבית המשפט העליון

 

רע"א  11478/04

 

בפני:  

כבוד השופט א' גרוניס

 

המבקשים:

1. ארגון גולשי הגלים בישראל

 

2. אוריאן קנצפולסקי - טופסי - בית ספר לגלישת גלים

 

3. עמותת גולשי הרוח

 

4. אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. אגוד ערים דן לביוב

 

2. עיריית תל אביב יפו

 

3. א. ארנסון בע"מ

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בבש"א 24957/04 מיום 12.12.04 שניתנה על ידי כבוד השופט י' זפט

                                          

בשם המבקשים:                     עו"ד א' בן ארי

בשם המשיב 1:                      עו"ד א' הדסי

בשם המשיבה 2:                    עו"ד ש' אורן

 

 

החלטה

 

 

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בה נדחתה בקשת המבקשים לסעד זמני האוסר על המשיבים לבצע עבודות של הנחת סלעים ואבנים בחוף הילטון בתל אביב (להלן - העבודות), והמורה להם לפנות את הסלעים והאבנים שכבר הונחו במקום.

 

2.       אלו הן העובדות הצריכות לענייננו, בקצרה: בתחילת שנות השמונים הניח המשיב 1 שני קווי הולכה של מי ביוב לאורך חוף ימה של תל אביב. בצידם של צינורות אלה נבנה קיר תומך אשר נועד לספק להם הגנה. בשל המרחק הרב שהפריד באותה תקופה בין קווי הביוב לקו החוף, לא תוכנן הקיר לעמוד בפני לחץ גלי הים. בשנים שחלפו מאז הונחו הצינורות נסוג קו החוף, כך שכיום מגיעים גלי הים עד לקיר התומך. לאחרונה התגלה כי הגלים גרמו לשקיעות ולסדקים בקיר התומך, וכי המצע שעליו הונחו קווי הביוב, אשר אמור להגן עליהם מפני לחצי הקרקע המופעלים, נגרף ממקומו. מחווֹת דעת מומחים שנתקבלו בידי המשיבים 1 ו-2 (להלן - המשיבים), התברר כי במצב הדברים הנוכחי לא יוכלו צינורות הביוב להחזיק מעמד וקריסתם היא עניין ודאי ומיידי. לנוכח זאת פתחו המשיבים בסתיו האחרון בדיונים לשם מציאת פיתרון לסכנה הצפויה. לאחר שנבחנו מספר חלופות לטיפול בקיר התומך, ועל בסיס חוות דעת שניתנו על ידי מומחים שונים, הוחלט להקים קיר נוסף, בצמוד לקיר הקיים, אשר יוכל להגן על צנרת ההולכה. מאחר שהמומחים מטעם המשיבים היו בדעה כי אין זה נכון להקים את הקיר בתקופת החורף, נקבע כי ישנו הכרח לנקוט פעולות מיידיות להגנת הקיר הקיים עד ליישום הפתרון הקבוע. הדרך שנבחרה כללה, בין היתר, הנחת מצע של אבנים קטנות וסלעים על החול לאורך רצועת חוף של כרבע קילומטר הידועה כחוף הילטון, במטרה להגן על הקיר מפני גלי הים. לאור ההחלטה שנתקבלה החל המשיב 1 בביצוע העבודות בסוף חודש נובמבר 2004.

 

3.       על רקע זה הגישו המבקשים לבית משפט השלום בתל אביב תובענה בה התבקשו צו מניעה שיאסור על המשיבים להמשיך בביצוע העבודות, וצו עשה שיחייבם להשיב את מצב החוף לקדמותו. בגדר התובענה טענו המבקשים כי העבודות בוצעו בלא שנתקבלו ההיתרים הנדרשים על פי החוק, וכי הן גורמות לנזק סביבתי קשה ובלתי הפיך. לדבריהם, ישנן דרכים חלופיות שראוי היה לנקוט על מנת להגן על קווי הביוב, אשר הנזק הכרוך בהן חמור פחות. בגדר התובענה עתרו המבקשים לצו מניעה זמני לגבי המשך ביצוע העבודות, ולצו עשה זמני שיורה למשיבים לפנות באופן מיידי את כל הסלעים והאבנים שהונחו על החוף. התובענה הועברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וביום 12.12.04 נדחתה בקשת המבקשים לסעדים זמניים. בית משפט קמא קבע, כי לפי חוות דעת משפטית שעמדה בפני המשיבים, הנראית על פניה מבוססת, החוק החל על ביצוע העבודות הינו חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן - חוק הביוב). לדבריו, נתמלאו הוראות חוק הביוב בכל הנוגע לקבלת האישורים הנדרשים לביצוע העבודות. בית המשפט הוסיף כי אין מקום להתערבות בהחלטת המשיבים היות שלא נפל פגם בדרך קבלתה ובאופן הפעלת שיקול הדעת המינהלי. כמו כן, אליבא דבית המשפט המחוזי, מאזן הנזקים והסיכונים מטה את הכף כנגד קבלת הבקשה, שכן הנזק העלול להיווצר כתוצאה מקריסת קווי הביוב חמור בהרבה מן הנזק שגורמות העבודות. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

 

4.       המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא משלא נדרש באופן מעמיק לשאלה האם בוצעו העבודות בהתאם לחוק. לדבריהם, חוק הביוב אינו מייתר קבלת היתר בנייה לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה), והיתר כאמור לא ניתן. יתר על כן, כך לפי המבקשים, אפילו הוראות חוק הביוב עצמו לא מולאו, שכן לא ניתן אישור לעבודות מאת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, כנדרש בסעיף 13 לחוק. עוד גורסים המבקשים כי הופרה הוראת סעיף 3 לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 (להלן - חוק שמירת הסביבה החופית). הוראה זו מחייבת רשות הנותנת היתר לפעולה בחוף הים לעשות זאת באופן שיצמצם ככל האפשר את הפגיעה בסביבה החופית. לטענת המבקשים, המשיבים לא ייחסו משקל לחוות דעת שהוצגו בפניהם, לפיהן ניתן להגן על קווי הביוב בדרכים שפגיעתן באיכות הסביבה פחותה מזו שגורמות העבודות נשוא הבקשה. אליבא דמבקשים, העבודות גורמות לנזקים חמורים שעניינם השחתת הנוף ויצירת סיכון לגולשי הגלים העושים שימוש בחוף. המבקשים מוסיפים כי העבודות צפויות לגרום לפגיעה קשה ובלתי הפיכה באיכות הרחצה בחוף הילטון ובחופים אחרים. זאת, כיוון שגלי הים סוחפים את האבנים הקטנות שהונחו על החוף למרחק רב לכיוון רצועות החוף הסמוכות ולתוך הים, כך שלא ניתן יהיה לאסוף בסוף החורף את כל האבנים שיתפזרו, גם אם יוחלט להשיב את המצב לקדמותו. המשיבים, מצידם, סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. הם גורסים כי לא הופרה כל הוראה חוקית, לרבות הוראות חוק שמירת הסביבה החופית. המשיבים מדגישים כי העבודות בוצעו בתורת פתרון זמני בלבד, לנוכח צורך דחוף וחיוני, ומתחייבים כי המצב בחוף יושב לקדמותו מיד בתום החורף. יצוין, כי בזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה נשוא בקשה זו הושלמו העבודות, כעולה מתשובת המשיבים. על כן, השאלה העומדת כעת על הפרק הינה האם יש מקום להורות, כסעד זמני, על פינוי הסלעים והאבנים מן החוף.

 

5.       עיינתי בטיעוני הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא עלה בידי המבקשים להוכיח במידה הנדרשת כי מעשיהם של המשיבים נגועים באי חוקיות. כפי שציין בית משפט קמא, לא ניתן לומר כי אין יסוד לטיעוניהם של המשיבים לפיהם בוצעו העבודות בהתאם לדין. כך, למשל, מפנים המשיבים להוראת סעיף 11 לחוק הביוב, המתנה, בין היתר, ביצוע שינוי בביוב במילוי דרישות רשות הבריאות. משרד הבריאות נתן את אישורו לביצוע עבודות להגנה על הצנרת, ומשכך, לדברי המשיבים, התקיימו הוראות החוק. אכן, בהקשר זה מתעוררות מספר סוגיות משפטיות לא פשוטות. בין היתר, נשאלת השאלה האם האישור האמור מאת משרד הבריאות עונה בנסיבות העניין על התנאי שמציב סעיף 11 לחוק הביוב. שאלה נוספת הינה האם חל בענייננו סעיף 13 לחוק הביוב, העוסק בתוכנית להתקנת ביוב, אשר אינו מסתפק באישור מטעם שר הבריאות ומחייב גם קבלת היתר מן הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. היתר כאמור לא ניתן במקרה דנא. זאת ועוד, ניתן לתהות האם העבודות נשוא הבקשה טעונות היתר לפי הוראות חוק התכנון והבנייה והתקנות מכוחו. אם התשובה לכך חיובית, יש לבחון את שאלת היחס בין הוראות אלה לבין הוראות חוק הביוב. בהקשר זה ניתן להזכיר את תקנה 1(2) לתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, הקובעת כי סוגים מסוימים של עבודות אינם טעונים היתר לפי פרק ה' לחוק התכנון והבנייה אם העבודות נעשו בהתאם לחוק הביוב. אינני נדרש לקבוע מסמרות בשאלות אלה ובשאלות אחרות העשויות להתעורר בעניין זה, היות שבבקשה לסעד זמני עסקינן ולא בהכרעה בתובענה העיקרית. על פני הדברים, אין בפעולת המשיבים משום אי חוקיות בוטה. אף בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת הוראות חוק שמירת הסביבה החופית נתנו המשיבים מענה מניח את הדעת. הוראת המעבר שבסעיף 20 לחוק קובעת, כי החוק לא יחול על פעולה שניתן לגביה היתר לפני תחילתו. חוק שמירת הסביבה החופית נכנס לתוקפו ביום 15.11.04, בעוד שאישור משרד הבריאות לביצוע עבודות ההגנה על צנרת הביוב ניתן במועד מוקדם יותר.

 

6.       אף טענתם של המבקשים כי המשיבים לא הפעילו כיאות את שיקול הדעת המינהלי המופקד בידם, דינה להידחות. מסקנתו הלכאורית של בית משפט קמא מן החומר שהוגש לו הייתה, כי המשיבים אספו את כל הנתונים הדרושים לשם קבלת ההחלטה ושקלו את השיקולים הרלוונטיים. כן קבע הוא כי לא הוכח שההחלטה התקבלה משיקולים לא ענייניים או ללא בדיקה ראויה. איני רואה מקום להתערב במסקנותיו אלו של בית משפט קמא. מן המסמכים שהוצגו בפניי ניתן להתרשם כי הליך קבלת ההחלטות היה יסודי, וכי עמדתם של המשיבים בדבר דרך הפעולה שיש לנקוט על מנת להגן על קווי הביוב גובשה תוך היוועצות במומחים רבים. כפי שציין בית משפט קמא, עצם העובדה שגורמים מסוימים הינם בדעה כי ישנן חלופות העדיפות על הדרך שנבחרה, אינה הופכת את החלטת המשיבים לבלתי סבירה.

 

7.       לנוכח האמור, יש להכריע בבקשה על יסוד מאזן הנזקים והסיכונים, קרי, לאור השוואה בין הסיכון שייגרם על ידי מתן הצו המבוקש לבין הנזקים והסכנות שעלולים להיווצר אם לא יינתן. אף לעניין זה, הדין עם המשיבים. בין המומחים השונים יש הסכמה, כי קיימת סכנה מיידית לקריסה של קווי הביוב אם לא יינקטו צעדי חירום למניעתה. אף המבקשים אינם חולקים על כך. כמו כן, אין מחלוקת כי זרימת מי שופכין לים תגרום לזיהום סביבתי קשה ביותר. אכן, העבודות נשוא הבקשה גורמות לפגיעה בנוף החופי, מעוררות חשש להשפעה ארוכת טווח על איכות הרחצה בחוף הילטון ואף יכול שהן מאלצות את גולשי הגלים לעבור לחופים אחרים. ברם, כל אלה אינם משתווים לתוצאות החמורות שעלולות להתרחש אם יקרסו צינורות הביוב. בהקשר זה יש לייחס משקל לכך שהחלטתו של בית משפט קמא התקבלה לאחר ביקור שערך בחוף, במהלכו התרשם באופן בלתי אמצעי מהשלכותיהן של העבודות. יתר על כן, חזקה על המשיבים כי ימלאו אחר התחייבותם ויסירו את הסלעים והאבנים שהונחו בחוף בסיומו של החורף.

 

8.       הואיל וכאמור, אין המדובר לכאורה בפעולה הכרוכה באי חוקיות בוטה (אם בכלל), והואיל ובמאזן הנזקים והסיכונים נוטה הכף נגד מתן הצו, הרי המסקנה המתבקשת הינה דחיית הבקשה וכך מוחלט. המבקשים 3-1 (יחדיו) והמבקשת 4 יישאו, כל אחד, בשכר טרחת עורך דין בסכום של 2,000 ש"ח לטובת המשיב 1 ולזכות המשיבה 2.

 

 

          ניתנה היום, ‏י"ח טבת תשס"ה (30.12.04).

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   04114780_S02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il