תאריך הישיבה:                     ל' בסיון תשס"ה (7.7.05)

בשם העוררת:                        עו"ד רחל מטר

בשם המשיבים:                      עו"ד ששי גז

 

 

1.        לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נוגה אוהד) מיום 5.7.05 בה דחה בית המשפט את בקשת המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם, והורה על שחרורם בתנאים שונים. שחרור המשיבים עוכב לצורך שמיעת ערר המדינה בפני בית משפט זה.

 

2.        כתב האישום מייחס למשיבים עבירות של חטיפה לשם סחיטה, התעללות בקטין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, כליאת שוא, הדחה בחקירה, סחיטה בכח, ואיומים. הרקע לאישומים נעוץ במסכת עבירות המיוחסות למשיבים ונאשמים נוספים ביחס למתלוננים במטרה לנתק קשר חברי-רומנטי שנוצר ביניהם. על פי כתב האישום, העבירות כללו חטיפה של המתלוננים מירושלים ובני ברק, הבאתם לקלנסוואה, הפעלת איומים קשים כלפיהם באמצעות סכין, כליאתם, והתעללות פיזית ונפשית קשה במתלוננים במשך שעות ארוכות לאורך שעות הלילה כדי להבטיח את סיום מערכת היחסים ביניהם.

 

           המשיב 1 הינו אחיה של המתלוננת; משיב 2 ונאשם נוסף הם חבריו של משיב 1. הנאשמת הנוספת הינה אימם של משיב 1 והמתלוננת (להלן – "האם").

 

           במהלך חודש פברואר 2005 נוצרו קשרי חברות בין המתלונן, צעיר בן 17 לבין המתלוננת. האם הורתה למתלונן במישרין ובעקיפין, באמצעות אחרים מבני המשפחה, לנתק את קשר החברות עם המתלוננת. ביום 26.4.05 נודע למשיב 1 על קשריה של אחותו עם המתלונן. הוא גמר אומר בלבו להביא לניתוק הקשר בין השניים ולהגשים מטרה זו באמצעות שימוש באמצעי אלימות קשים. הוא חטף את המתלוננת בתואנת שוא מבית ההורים בירושלים בשעת לילה מאוחרת, ובהמשך חטף את המתלונן מביתו בבני-ברק, איים עליו בסכין והסיע את המתלוננים לקלנסוואה. במהלך הנסיעה התקשר משיב 1 למשיב 2 ולנאשם הנוסף וביקש מהם להגיע לביתם לשם טיפול בעניין הנוגע לכבוד משפחתו. בהגיעם לבית המשיב 2 בקלנסוואה, הכניס המשיב 1 את המתלונן לבית, ואילו את המתלוננת כלא במכונית, תוך שהוא מזהיר אותה לבל תצא ממנה. לאחר שהוכנס המתלונן לבית, הופעלה כלפי המתלונן אלימות קשה. המשיב 1 חקר את המתלונן בדבר טיב יחסיו עם אחותו תוך כדי בעיטה בפניו, ותוך שהוא סוטר לו מעת לעת בפניו. המשיב 2 הצליף באמצעות חגורת מכנסיו בגבו של המתלונן, ולאחר מכן קשר את ידיו באמצעות החגורה וזרק אותו לרצפת החדר. כל אותה עת, החזיקו המשיבים והנאשם הנוסף סכינים בידיהם, תוך שהם אומרים למתלונן כי לא יצא חי מהבית. לבקשת המשיב 1, הביא הנאשם הנוסף מספריים והמשיב 1 גזר באמצעותם את הכיפה שהיתה לראשו של המתלונן, תוך שהוא מצהיר כי המתלונן אינו ראוי לה עוד. כן גזר משיב 1 את שערות ראשו ואת פיאותיו של המתלונן במטרה לבזותו. לאחר מכן, יצא משיב 2 לחצר הבית וחזר כשעמו שני כלבי תקיפה. הוא קירב את הכלבים לרגלי המתלונן כשהם נובחים ומנסים לנושכו. המשיבים השליכו את המתלונן על רצפת חצץ בחצר, גלגלו אותו על הרצפה ובעטו בו. סמוך לאחר מכן, אחז המשיב 1 בגרונה של המתלוננת בחוזקה ונטל את משקפיה ושבר אותם. הוא לקח תכשיטים שהיו ענודים על המתלוננת, את חלקם שבר ואת חלקם האחר נטל לעצמו. בשעה 4:30 לפנות בוקר, התקשר משיב 1 לבית הוריו ושוחח ארוכות עם אימו. בהמשך, הוסעו המתלוננים לבית המתלוננת בירושלים. במהלך הנסיעה, אילצו המשיבים את המתלונן לעשן סיגריה בניגוד לרצונו, ודרשו שימסור להם את תעודת הזהות שלו. הם נטלו מתוך תעודת הזהות כרטיס אשראי וכרטיסי הנחה שונים, והחזירו למתלונן את תעודת הזהות. כאשר הגיעו לבית משפחת המתלוננת, הורה המשיב 1 למתלונן לשכב על הרצפה. משיב 1 המשיך להכות במתלונן כאשר האם צופה במתרחש, וביודעה כי הוא מוחזק בבית בניגוד לרצונו. בסמוך לאחר מכן, נכנס המשיב 1 לחדרה של המתלוננת, שלף סכין ואיים עליה באמצעותו לבל תמשיך את קשריה עם המתלונן אחרת יהרגה. בשעה 7:30 בבוקר, הוציא המשיב 1 את המתלונן מחוץ לבית המשפחה, העניק לו 20 ש"ח כדמי נסיעה, והורה לו להגיע לביתו במהירות, לבל יבולע לו. הוא הזהירו שלא לשוב לירושלים ולא להשתמש בפלאפון ולא להיפגש עם בנות למשך שנתיים. כן איים עליו כי אם יפנה למשטרה ירצח אותו ויפגע בבני משפחתו.

 

3.        המדינה ביקשה את מעצר המשיבים והנאשם הנוסף עד תום ההליכים נגדם. היא השתיתה את בקשתה על עילות מעצר בגין מסוכנותם והחשש כי ישפיעו על עדים אם ישוחררו. היא התבססה בטיעוניה בעיקר על אופיים האלים וחסר המעצורים של מעשי המשיבים, ועל עברם הפלילי הקודם.

 

4.        בהליך בקשת המעצר בבית משפט קמא הוסכם על קיום ראיות לכאורה, והדיון התמקד בהתאמתה של חלופת מעצר. לצורך כך הוזמנו תסקירי מעצר ביחס למשיבים. לאחר קבלת תסקירי המעצר התקיים דיון נוסף, ובמהלך הדיון הסכים בא-כוח המאשימה לשחרור הנאשם הנוסף לחלופת מעצר בית מוחלט נוכח חלקו השולי, ביחס, למעשי העבירות בפרשה. לבסוף שוחרר נאשם זה לחלופת מעצר בית חלקית, תוך הותרת האפשרות בידיו לצאת לעבודה.

 

5.        המשיבים בענייננו, שוחררו, כאמור, בחלופות מעצר לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי מסוכנותם הינה נקודתית וניתן למצוא לה מענה באמצעות חלופת מעצר. לגבי משיב 1 נקבע מעצר בית מוחלט בבית יהודה עמר במושב אדירים שבצפון הארץ, תוך ליווי המשיב בידי מפקח, וכן הוטלו עליו ערבויות כספיות, עיכוב יציאה מן הארץ ואיסור יצירת קשר עם המתלוננים. על משיב 2 הוטל מעצר בית חלקי בבית אמו בקלנסוואה, תוך הותרת אפשרות לצאת לעבודה, וכן תנאים נוספים.

 

6.        טענתה המרכזית של המדינה בערר נסבה על כך כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו לא נתן משקל מספיק למסוכנותם של המשיבים, ובמיוחד זו של המשיב 1, אשר לא ניתן לאיינם בחלופות המעצר שנקבעו. לעמדתה, מסוכנותם אינה מתמקדת אך באירועים הקשים נשוא כתב אישום זה, אלא יש לה ביטוי בעברם הקודם של המשיבים שיש בו לא רק רקורד עבריני אלא גם היסטוריה של קשיי איתור, והימלטות מן הדין.

 

7.        בא-כוח המשיבים טען כי אין מקום לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי אשר בחן את מכלול נתוני העניין ואיזן כראוי בין מכלול הערכים הצריכים שקילה. לדבריו, הבעיה שהניעה את המשיבים לבצע את מעשי העבירות "נפתרה", כלשונו, וכיום אין עוד חשש להתחדשות מעשי עבירה דומים שכן הקשר בין המתלוננים נקטע, וכן אין חשש לשיבוש הליכי משפט. חלופות המעצר שנקבעו הן הולמות, ומבטיחות כי מטרת המעצר תקוים שלא בתנאי כליאה.

 

8.        נתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, על צדדיו השונים, ובאתי לידי מסקנה כי אין מנוס מקבלת עררה של המדינה ביחס לשני המשיבים, אשר תוצאתו היא מעצרם עד תום ההליכים נגדם.

 

           מנתוניו של מקרה קשה זה מצטיירת תמונה מחרידה של עבריינות אלימה, המבוצעת בחבורה, ביוזמתו ובהנהגתו של המשיב 1, אשר נועדה לפגוע בשני צעירים תמי-לב פגיעות גוף ונפש, ולבזותם עד עפר על רקע קשר חברי שנרקם ביניהם. תופעת ההתערבות וההתנכלות של מאן דהוא, ובכלל זה בן משפחה, לקשר חברות של אדם אחר עם זולתו ראויה, היא עצמה, לכל גינוי, בהיותה חדירה שלא כדין לחייו האינטימיים של האדם, ובהיותה הפרה בוטה של זכותו לפרטיות, לצנעת חייו, ולאוטונומיה שהוא זכאי לה על גופו ועל נפשו. כאשר התערבות כזו מקבלת אופי של התערבות אלימה הנעשית בחבורה, תוך ביצוע פשעים של חטיפה וכליאה, התעללות קשה במשך ליל-שימורים ארוך אגב איומים בנשק קר, גרימת חבלות חמורות, ובעיקר מעשי השפלה, עלבון וביזוי קרבנות חסרי הגנה, הרי שלפנינו מעשי עבירה מן החמורים שהגיעו עדי בית המשפט. על החברה להתגונן בפניהם, ושומא לגונן על נפגעים פוטנציאליים מפניה. הגנה זו נדרשת, בין בהיבט האינטרס החברתי הכללי, ובין בהיבט ההגנה הראויה על המתלוננים, קרבנות מעשי העבירה, וקיימת חובה להבטיח כי הנאשמים יתייצבו למשפט למיצוי הדין עימם, וכי הליכי המשפט יתנהלו בלא שיבוש והפרעה. 

 

9.        המעשים הקשים והחמורים המיוחסים למשיבים מבטאים מסוכנות מובנית לשלום הציבור ובטחונו, כמו גם למתלוננים בענייננו. אתקשה להסכים עם עמדת בית המשפט המחוזי לפיה מדובר בענייננו באירוע נקודתי אשר אינו צופן בחובו השלכות מסוכנות כלליות ביחס למשיבים. מעשיו של משיב 1, אשר גרר אחריו גם את חבריו הנאשמים האחרים, הונעו, אמנם, ממניעים הקשורים בעניין משפחתי נקודתי, אך האמצעים הפליליים שננקטו על ידי הנאשמים למימוש תכלית זו הם מן החמורים, הקשים והמסוכנים ביותר, אשר לא היו מביישים גם את גדולי העבריינים הפליליים המועדים, היוצאים ונכנסים לבתי הכלא, דרך שגרה. אופי האמצעים, התקיפות האלימות, ודרכי ההתעללות והביזוי שננקטו על ידי המשיבים כלפי המתלוננים מצביעים, אכן, על מסוכנות פלילית כללית מצידם, המלווה בפריצת כל גדר ורסן, ומתאפיינת בברוטליות פושעת שאינה אופיינית למעידה חד פעמית. המשיבים מסוכנים לציבור על פי כל קנה מידה.

 

10.      יתר על כן, קיים חשש של ממש כי שחרורם של המשיבים עלול לשבש את הליכי המשפט. כל עוד עדי התביעה המרכזיים לא העידו, קיים חשש של ממש כי המשיבים, ובמיוחד משיב 1, עלולים לנסות להשפיע על עדים ולשבש את ההליכים. העובדה כי אירועי העבירות קשורים קשר הדוק למערכת יחסים בתוך המשפחה מגבירה, מעצם טיבה, את החששות האמורים לשיבוש, והיא תורמת לקושי ולסיכון הנילווה לשחרורם של המשיבים בחלופת מעצר.

 

11.      ואחרון, אין להקל ראש אף בחשש מפני הימלטותם של המשיבים מן הדין, ויש לחשש זה ביסוס בעברם של השניים. למשיב 1 עבר פלילי מאז 1992 בעבירות רכוש, היזק לרכוש, החזקת סמים לצריכה עצמית, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כן ישנם תיקים פליליים המתנהלים נגדו בגין עבירות סמים, זיוף והחזקת אגרופן. עבר פלילי זה, ובמיוחד עבירות ההתחזות וההפרעה לשוטר, מעלים חשש מפני הימלטות המשיב 1 מן הדין. מוסיפה לכך העובדה כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי בעבר, בהליך פלילי בו היה מעורב, המשיב 1 לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, וביצע באופן חלקי בלבד עונש של של"צ שהוטל עליו. כמו כן, הליכים פליליים שננקטו נגדו בעבר הותלו לאחר שלא התייצב למשפט. אך לאחרונה הותלו נגד משיב זה הליכים לתקופה נוספת, לאחר שלא ניתן היה לאתרו (ת.פ. 1375/04).

 

           לכל אלה יש להוסיף כי הנתונים מהעבר בדבר מעורבות המשיב בשימוש בסמים מחמיר את החשש בדבר סיכון הקיים משחרורו ומהתוצאות העלולות לנבוע מכך. תסקיר המעצר עמד על גילויים של אי יציבות נפשית והתנהגותית אצל משיב 1, היוצרים חוסר וודאות לגבי מידת הריסון המתחייבת בהתנהגותו שהוא מסוגל לקבל על עצמו.

12.      בעניינו של משיב 2, גם כאן מדובר בנאשם בעל עבר פלילי בתחום עבירות רכוש, הפרעה לשוטר ונהיגה בזמן פסילה. כן קיימים נגדו תיקים פתוחים בגין עבירות נוספות של נהיגה בזמן פסילה, גניבה, כניסה לישראל שלא כחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.  גם ביחס אליו, הותלו בעבר הליכים פליליים שהתנהלו נגדו עקב קשיים באיתורו. מכלול נתונים אלה מעמיד חשש של ממש להימלטות ולשיבוש הליכי המשפט גם לגבי משיב זה.

 

13.      מכלול השיקולים שהובאו אינם מאפשרים את שחרורם של המשיבים בחלופות מעצר עד לתום משפטם. עניינו של הנאשם הנוסף אשר שוחרר בחלופת מעצר חמור פחות מעניינם של המשיבים,  ולפיכך יש טעם באבחנה שנמתחה בינו לבינם.

 

           מסכת האירועים נשוא פרשה זו מקימה, למרבית הצער, עילות מעצר שונות אשר חלופות מעצר אינן נותנות להן מענה ראוי. חומרתם המופלגת של מעשי המשיבים בפגיעתם הקשה בשני המתלוננים הצעירים ומסוכנותם המובנית העולה מפגיעה זו כלפי קרבנותיהם וכלפי הציבור הרחב, ונוכח עברם הפלילי, החשש משיבוש הליכים וסכנת ההימלטות שיש להם אחיזה בהתנהגותם בעבר, אינם מותירים מוצא אחר מלבד מוצא המעצר. לצורך שחרור בחלופת מעצר יש הכרח בקיום אימון בסיסי כי תנאי החלופה יישמרו על ידי הנאשם. אימון כזה נפגם במקרה זה נוכח מעשיהם החמורים של המשיבים נשוא הליך זה ועל רקע עברם הקודם ונסיבותיהם האישיות.

 

           לאור כל אלה, אני מחליטה לקבל את ערר המדינה, ומורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

 

           ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"ה (12.7.05).

  

                                                                                                      ש ו פ ט ת

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   05065580_R03.doc/אמ

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il