א.        זוהי בקשת רשות ערעור לפי סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) תשל"ב-1971, על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (השופט גרשון) מיום 1.11.04.

 

           המבקש, שעליו הוטלו 60 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, אמור היה להתחיל את עבודות השירות ביום 3.3.03, אולם תחת זאת התייצב אך ביום 16.3.03 וניתן לו להתחיל את עבודות השירות באיחור. המבקש ביצע את עבודות השירות במשך יום אחד, ולאחר מכן לא התייצב עוד. ביום 16.11.03 החליט נציב שירות בתי הסוהר על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שנגזרו על המבקש, ועל ריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר. ביום 22.11.03 עצרו את המבקש שוטרים מתחנת שפרעם בגין אי תשלום הקנס שנגזר עליו במסגרת התיק הפלילי בו נידון המבקש למאסר, והמבקש ישב במאסר עד ליום 21.12.03. לטענת המבקש, נודע לו על החלטת הנציב בדבר הפסקת עבודות השירות בחודש מארס 2004, ואז עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים.

 

ב.        בבית המשפט לעניינים מינהליים טען המבקש כי עת החל בעבודות השירות, נתגלע סכסוך בין אחותו לבין בעלה, אשר התפתח לסכסוך בין משפחות הניצים. כאדם המקובל על הצדדים היריבים, נאלץ המבקש, לטענתו, להשקיע את כל זמנו ומרצו בהשכנת שלום, אשר הושכן לבסוף בין אחותו לבעלה במהלך חודש אוקטובר 2003 ובין המשפחות במהלך חודש נובמבר.

 

ג.        בפסק דיונו מיום 1.11.04 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את עתירת המבקש. נקבע, כי גם אם יתקבלו טענות המבקש ביחס לחיוניות מאמציו להשכנת השלום, אין כל סיבה מדוע לא התייצב להמשך עבודות השירות מייד לאחר שהושכן השלום בין אחותו לבעלה, ומדוע לא פנה אל הממונה על עבודות השירות כל אותה עת כדי לבקש דחייה בביצוע עבודות השירות. עוד נקבע, כי אל לבית המשפט לאפשר זלזול במוסד עבודות השירות, כיוון שאז תופחת יעילותו ואפשרות השימוש בו, לתועלת הנאשמים שנדונו למאסר בפועל.

 

ד.        בבית משפט זה חזר המבקש על הטענות שנטענו על ידו בבית המשפט לעניינים מינהליים. עיינתי בבקשה ובנימוקיה ואין בידי להיעתר לה.

 

ה.        ראשית, הבקשה לא הוגשה במועד ולא נתבקשה הארכת מועד. די בכך כדי שלא לקבלה. אך הטעם עניינו אף עיצומה של הבקשה. אומר תחילה, כי בבקשה לא ניתן הסבר מדוע לא החל המבקש בביצוע עונשו ביום 21.11.04 כפי שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק דינו, המקובל עלי כלשונו.

 

ו.        על פני הדברים, המבקש, שהוא לכאורה אדם מן היישוב המשכין שלום בכפרו, לא מצא עוד בראשית הדברים פנאי מועט לפנות לממונה, להסביר את עניינו ולבקש שינוי במועד ביצוען של עבודות השירות. לימים, לא העלה המבקש בדעתו, עם שחרורו מן המאסר ב- 21.12.03, לברר מה עלה בגורל חובתו לביצוע עבודות השירות שהחל בהן ליום אחד ב-16.3.03 (לאחר איחור); והוא החל לטפל בעניין אך לאחר שהודע לו במארס 2004 על חובתו לרצות מאסר בפועל חלף עבודות השירות, אין כל הסבר, אף לא בבקשה, לשיהוי זה, לאורך תקופה ממושכת כל כך, ואף לשיטתו שלו, משהושכן השלום בין הניצים ואחותו חזרה לבית בעלה ב-5.10.03, או בנובמבר 2003, כששקטו לגירסתו הרוחות.

 

          

 

ז.        פסק דינו של בית המשפט קמא מקובל עלי, כאמור. איני יכול שלא לראות במעשי המבקש הקלת ראש בוטה במוסד של עבודות שירות, כמו היה זה בחינת עניין אופציונאלי, ירצה – יבוא, לא ירצה – יחדל, ולא עונש שהוטל בדין. הרי – כאמור - יכול היה עוד ביום הראשון של היעדרותו, 17.3.03, לפנות לגורמים המוסמכים. עשיית חוכא ואיטלולא ממאסר אינה יכולה להיתקל ביחס אוהד בבית המשפט, והדבר אך "מושך את השטיח" מתחת מוסד עבודות השירות.

 

ח.        אין בידי, כאמור, להיעתר לבקשה. ככל שלא החל המבקש בריצוי מאסרו, יחל בכך ביום ב' 11.4.05 בשעה 08:00, ויתייצב לשם כך בתחנת המשטרה בשפרעם.

 

           ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשס"ה (4.4.2005).

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

 

            

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   05032600_T02.docהג

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il