בפני: כבוד הנשיא א' ברק
נגד
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט
המחוזי בב"ש, בעתירות 1501/99 ו2216/99-
מיום 24.3.99, שניתנה על ידי סגן הנשיא
א' ריבלין
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא א' ריבלין), אשר דחה את עתירתו של המבקש לשיפור תנאי מעצרו.
1. המבקש הגיש ביום 7.12.98 עתירה לבית המשפט המחוזי, בה ביקש להשוות את תנאי מעצרו לאלו של אסירים אחרים, לרבות בקשה להוציאו מסווג הפרדה ארצי ולהעבירו לאגף תורני בבית כלא באזור המרכז. לחילופין ביקש המבקש להעבירו לבית כלא באזור המרכז, ובפרט לבית הכלא בו כלוא אחיו, לשם הקלה על משפחתו. עוד ביקש המבקש להוציא את מצלמות הוידאו במעגל סגור מחדרו; לאפשר לו שימוש בטלפון ציבורי; להאריך את משך שיחות הטלפון הנתונות לו; למנוע מהסוהרים להקשיב לשיחות הטלפון שלו, לביקורי משפחתו ולפגישות עם עורך דינו; לבטל את ההגבלות על ביקורים אצלו; לאפשר לו לקבל קלטות שמע; למנוע את עיכוב דברי הדואר שלו ולבטל פקודה, אשר לפי הטענה מגבילה את סמכות מנהל הכלא לגבי המבקש, ומעבירה את הסמכות לסגן נציב שירות בתי הסוהר.
2. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. לענין הפרדתו של המבקש קיבל בית המשפט את עמדת המשיב, לפיה ההפרדה מתחייבת לשם הגנה על חייו של המבקש מפני אסירים אחרים העלולים לפגוע בו, בשל מעשה הרצח שביצע. הבקשה להעבירו לאותו בית כלא בו כלוא אחיו נדחתה, בנימוק שלשני האחים תנאי כליאה שונים, כי המשיב כבר הקל עם משפחת המבקש, על ידי העברת אחיו של המבקש לבית כלא קרוב יחסית למקום כלאו, וכי המבקש אינו מופלה לרעה בענין זה ביחס לאסירים מופרדים אחרים. גם באשר למצלמות שהותקנו בתאו של המבקש, קיבל בית המשפט את עמדת המשיב, כי המצלמות נועדו לפקח על תנועותיו של המבקש, להבטיח את בטחונו ולסכל נסיונות בריחה מצידו, ובית המשפט קבע כי בהתחשב בוילון שהותקן בחדרו, זהו איזון ראוי בין צרכים אלה לבין הגנה על פרטיותו של המבקש. בית המשפט ציין עוד כי ההגבלות על שיחות הטלפון שהמבקש מורשה לנהל, ועל הביקורים אצלו כבר נבחנו בעבר על ידי בית המשפט, שקיבל את עמדת המשיב לענין זה, לפיה מטרת ההגבלות היא למנוע את הפיכת בית הכלא למוקד עליה לרגל או מוקד להסתה. עוד נקבע, כי העיכובים בהגעת דברי הדואר למבקש אינם סבירים, ובית המשפט הורה לשלטונות הכלא לבדוק את אמיתות הטענות ולנקוט בהסדרים הדרושים לתיקון המצב. לבסוף נקבע כי האיסור על קבלת קלטות שמע אף הוא סביר, שכן טעמיו הם טעמי בטיחות ובטחון, והמבקש רשאי לרכוש קלטות ממזנון הכלא. לקראת סוף הדיון נתברר, בעקבות הודעת נציגת המשיב, כי קיימות פקודות חדשות בענין משך הזמן המוקצב למבקש לשוחח בטלפון. בעקבות הוראת בית המשפט הוגשה תגובה משלימה מטעם המבקש לענין זה, ובית המשפט קבע, כי התגובה תועבר למבקש, שישקול את הצורך בדיון מחודש בנושא זה במסגרת עתירה נוספת שהגיש.
3. על פסק דין זה נסובה הבקשה שבפני. המבקש חוזר על בקשותיו שהופנו לבית המשפט המחוזי, ומדגיש במיוחד את הפלייתו לעומת אסירים אחרים, עקב נהלים מיוחדים שקיימים, לטענתו, בקשר אליו. המבקש מעלה גם את הטענה בדבר הפקודות הישנות ששימשו בסיס לדיון בפני בית המשפט המחוזי. באשר לגוף פסק הדין נטען, כי נימוק ההגנה על בטחונו (הנימוק להפרדתו) וכן החשש להפיכת הכלא למוקד הסתה ועליה לרגל אינם מבוססים, וכן כי אין כיום עוד חשש לבריחתו מהכלא. עוד טוען המבקש, כי החלטת בית המשפט מלפני שנתיים, להעבירו לחדרו של האסיר הרצל אביטל בכלא רמלה, לכשיפונה חדר זה, לא יושמה, וכי גם החלטת בית המשפט המחוזי בענין דברי הדואר שלו לא בוצעה.
4. המשיב טוען בתגובתו כי בקשתו זו איננה מצדיקה רשות ערעור, על פי ההלכות שנקבעו לענין זה. לגוף הענין המשיב חוזר ומעלה בתגובתו את החשש לחיי המבקש, המצדיק את הפרדתו, וטוען כי ההפרדה נבחנת מדי פעם על ידי ועדת ההפרדות הארצית. באשר לבקשה להעברתו לבית כלאו של אחיו נטען, כי נסיבות העבירה של המבקש, והסיכון לשלומו שונים מאלו של אחיו. בענין זה מוסיף המבקש כי בית משפט זה כבר דחה בקשה של האח לאיחוד עם המבקש, וכן כי בתי המשפט אינם נוהגים להתערב בניהול השוטף של שירות בתי הסוהר. בנוגע להגבלות על שיחות הטלפון של המבקש, נטען כי בהגבלות אלה יש משום איזון ראוי בין כל השיקולים והאילוצים הקיימים בענין זה, וכי המבקש כבר הפר את ההגבלות פעם אחת, על יד קיום קשר עם עיתונאי. המשיב מוסיף כי כל ההחלטות הנוגעות למבקש מתקבלות על ידי הדרגים המוסמכים בהתאם לענין, כפי שנהוג לגבי שאר האסירים, ובאשר לדברי הדואר צוין, כי שלטונות הכלא אכן עשו בדיקה בענין (שתוצאותיה הועברו למבקש), ומצאו כי מקצת מהטענות לא היו נכונות.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובחומר שלפני נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. הלכה היא, כי בית המשפט המחוזי, הדן בעתירת אסירים, בוחן את סבירותה של החלטת שלטונות בתי הסוהר, ואינו מחליף את שיקול דעת שלטונות בתי הסוהר בשיקול דעתו (רע"פ 2410/93 מדינת ישראל ואח' נ' רוני לוי, פ"ד מז(3) 802). בית המשפט המחוזי בחן את ההחלטות בענינו של המבקש, לרבות השיקולים שביסודן, ולא מצא בהן כל פגם. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מעלה כל שאלה משפטית או שאלה רחבה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות ערעור בענין זה (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל ואח' (לא פורסם); רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). משכך, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור. גם לגוף הבקשה לא מצאתי מקום למתן רשות ערעור. שאלת הזמן המוקצב לשיחות הטלפון של המבקש נותרה עדיין פתוחה, ולמבקש ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי הזדמנות להעלותה שוב, לאור הפקודה העדכנית בענין זה, במסגרת עתירה נוספת שהגיש, בה יידונו טענותיו לגופן. באם תדחה עתירתו זו, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו, בכפוף לדין החל על בקשה כזו. בענין העיכוב בהגעת דברי הדואר של המבקש, המשיב מסר, כאמור, כי טענותיו של המבקש נבדקו, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. לענין הטענות אשר נמצאו נכונות מקובלים עלי דבריו של בית המשפט, אשר הורה למשיב לנקוט במידת הצורך בהסדרים הדרושים לחלוקת דברי הדואר באחור סביר. באשר לטענת המבקש בענין קיומה של פקודה המעבירה את הסמכות לדון בענינו ממנהל הכלא לסגן נציב שירות בתי הסוהר, הרי שטענה זו לא נתמכה בתשתית ראייתית כלשהי, אולם אף מעבר לכך, אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור בענין זה. כך גם בנוגע לטענות האחרות שהועלו בבקשה. מטעמים אלה, דין הבקשה להדחות.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ו באב התשנ"ט (8.8.99).
ה נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99031720.A04/דז/