מערכת בתי הדין לעבודהוועדה לבחינת כללי התנהגות ואתיקה של נציגי ציבור בביה"ד לעבודהחלק א'  
     

חלק א'
דברי רקע והסבר

נציגי הציבור בבית הדין לעבודה

הוראות חוק בית הדין לעבודה

בבית הדין לעבודה מכהנים שופטים ונציגי ציבור. נציגי הציבור הם נציגי עובדים ומעבידים, המתמנים על ידי שר המשפטים ושר התעשייה המסחר והתעסוקה[1], לאחר התייעצות בארגוני העובדים והמעבידים, ועל-פי תנאי כשירות שנקבעו בחוק. נציגי הציבור מתמנים בשתי רשימות: רשימה אחת של נציגי עובדים, ורשימה שניה של נציגי מעבידים [2].

מותב של בית דין אזורי לעבודה, בהליכים אזרחיים (מלבד הליכים מסוימים בענייני הביטוח הלאומי), מורכב משלושה, שהם השופט (אב בית הדין) ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והשני מנציגי המעבידים.

מותב של בית הדין הארצי לעבודה, בהליכים אזרחיים (מלבד הליכים מסוימים בענייני הביטוח הלאומי), מורכב מחמישה, שהם שלושה שופטים ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והשני מנציגי המעבידים. בהליכים מסוימים בבית הדין הארצי לעבודה, מותב בית הדין מורכב משבעה, שהם שלושה שופטים וארבעה נציגי ציבור, שניים מנציגי העובדים ושניים מנציגי המעבידים.

נציגי הציבור בבית הדין לעבודה הם חלק מהמבנה של המערכת השיפוטית בנושאי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, והם נוטלים חלק בהליכים השיפוטיים האזרחיים בבית הדין לעבודה ותורמים תרומה רבת חשיבות לפסיקתו של בית הדין. נציגי הציבור בבית הדין לעבודה משולבים אף בפעולות פישור, גישור ויישוב סכסוכים במסגרת בתי הדין לעבודה.

בחודש יולי 2004 כיהנו בבית הדין לעבודה, 768 נציגי ציבור, לפי הפירוט דלקמן:

בית הדין נציגי עובדים נציגי מעבידים סך הכל
הארצי 29 29 58
ירושלים 51 59 110
תל אביב 124 136 260
חיפה 99 91 190
נצרת 36 28 64
באר שבע 43 43 86
סך הכל 382 386 768

במאמרו של השופט ס. אדלר "נציגי הציבור בבית-הדין לעבודה: מטרתם, תפקידם והשפעתם" [3], צוינו תפקידם ותרומתם של נציגי הציבור בהליכי בית הדין לעבודה [4].

בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה), נקבעו ההוראות בנושאים דלקמן, לגבי נציגי הציבור בבית הדין לעבודה:

(1) סעיף 10 – דרך המינוי של נציגי הציבור על-ידי שר המשפטים ושר התעשייה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות בארגוני העובדים והמעבידים, וכן כשירות נציגי הציבור;
(2) סעיף 11 – תקופת הכהונה של נציג ציבור, שהיא שלוש שנים, אך מותר לחזור ולמנותו;
(3) סעיף 13 – נוהל ההתפטרות של נציג ציבור, במתן הודעה בכתב לשר המשפטים;
(4) סעיף 14 – סיום הדיונים שבהם השתתף נציג ציבור, לאחר שתמה תקופת כהונתו;
(5) סעיף 15 – העברת נציג ציבור מתפקידו, במקרים של התנהגות בצורה שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור בבית הדין (הוראות סעיף זה יפורטו בהמשך);
(6) סעיף 16 – הוראה בדבר אי-תלות של נציג הציבור בענייני שפיטה, מלבד מרותו של הדין;
(7) סעיף 22 – הוראה בדבר העדרו של נציג ציבור מדיון שאליו הוזמן, ואפשרות החלפתו באותו דיון;
(8) סעיף 39א – החלת הוראות סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בדבר עילות פסלות של שופטים, גם על השופטים, הרשמים ונציגי הציבור בבית הדין לעבודה, והדיון בטענת פסלות של השופטים, הרשמים ונציגי הציבור בבית הדין לעבודה (אף הוראות סעיף זה יפורטו בהמשך);
(9)

סעיף 43(ב)(6) – התקנת תקנות בעניין תשלום לנציגי ציבור.

חוק בית הדין לעבודה אינו כולל הוראות בעניין כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, או הסמכה לקביעת כללים בנושאים אלה. כמו כן, לא נכללו בחוק בית הדין לעבודה הוראות בדבר הליכי שיפוט משמעתי של נציגי הציבור, בדומה להוראות הקיימות בעניין השיפוט המשמעתי של השופטים. ההוראה הרלבנטית  היחידה בנושא של התנהגות נציג הציבור, נקבעה בסעיף 15 לחוק בית הדין לעבודה, בעניין העברת נציג ציבור מתפקידו, כדלקמן:

"15. (א) שר המשפטים לאחר התייעצות עם שר התעשייה המסחר והתעסוקה ועם נשיא בית הדין הארצי, רשאי להעביר נציג ציבור מתפקידו, אם נוכח לדעת שהתנהג בצורה שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור בבית הדין.

       (ב) לפני קיום התייעצות כאמור בסעיף קטן (א) יתן שר המשפטים לנציג הציבור הזדמנות להשמיע דברו".

המעמד המשפטי של נציגי הציבור, לעניין חוק העונשין

נציגי הציבור בבית הדין לעבודה מתמנים על-ידי שר המשפטים ושר התעשייה המסחר והתעסוקה, על-פי סעיף 10 לחוק בית הדין לעבודה. לפיכך, נציגי הציבור הם בגדר "עובדי הציבור" לעניין חוק העונשין, התשל"ז-1977 [5].

לאור זאת, חלות על נציגי הציבור הוראות חוק העונשין, התשל"ז-1977, המתייחסות לעובדי ציבור, וביניהן: איסור מסירת ידיעות (סעיף 117 לחוק); שימוש בסמכות שיפוטית לגבי עניין שיש לעובד הציבור זיקה פרטית אליו (סעיף 278 לחוק); מעשה מרמה או הפרת אמונים (סעיף 284 לחוק); לקיחת שוחד (סעיף 290(א) לחוק); העלבת עובד ציבור (סעיף 288 לחוק).

 

נורמות התנהגות וכללי אתיקה של עובדי ציבור

בטרם נתייחס לכללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור בבית הדין לעבודה, נציין את הכללים והעקרונות בעניין התנהגות וכללי אתיקה של כלל עובדי הציבור.

בספרו של פרופ' יצחק זמיר "הסמכות המינהלית", כרך א', עמ' 497-498, נאמר בנושא כללי אתיקה של עובדי ציבור, כדלקמן:

"כמו כן כפוף עובד הציבור למערכת של כללי אתיקה מיוחדים לעובדי ציבור. יש בהם כללים שאין להם תוקף משפטי, אלא רק משקל מוסרי. באופן כללי ניתן לומר כי על עובד הציבור מוטלת חובה אתית, הנגזרת ממעמדו כנאמן הציבור, לשרת את הציבור במסירות, ביעילות, בהגינות ובאדיבות. אולם קשה להגדיר חובה זאת, ולפיכך גם קשה לקבוע מתי עובד ציבור חוצה את הגבול, באופן שיש בו הפרה של חובת האתיקה. האתיקה היא תרבות. האתיקה המקובלת על המינהל הציבורי בחברה מסויימת משקפת את תרבות המינהל הנוהגת באותה חברה אותו זמן. רמת האתיקה נקבעת, הלכה למעשה, לפי רמת הציפיות מן המינהל הציבורי מצד אחד, ולפי מהות התגובות על-ידי הציבור הרחב מצד שני. הפרה ברורה של האתיקה צריכה לגרור תגובה הולמת: לעתים היא מצדיקה תלונה של אזרח בפני הממונה או בפני גורם אחר; היא דורשת התייחסות ביקורתית של הממונים; היא צריכה להשפיע על הקידום האישי; היא עשוייה לגרור ביקורת, אם באמצעי התקשורת ואם בדין וחשבון של מבקר פנימי או של מבקר המדינה; והכל לפי נסיבות העניין. מערכת של תגובות הולמות על התנהגות בלתי-אתית, מצד המינהל הציבורי ומצד הציבור הרחב, חיונית כדי לבסס ולקדם את האתיקה. עם זאת, אם מדובר באתיקה בלבד, להבדיל מן הדין, התגובה תהיה, בדרך כלל, מוגבלת בעוצמתה וביעילותה".

בפסיקה הובאה התייחסות לנורמות התנהגות וכללי אתיקה של עובדי ציבור, גם במקרים שבהם לא נקבעה הסמכה בחוק לקביעת כללי התנהגות ואתיקה:

ע"פ 534/78 חיים קוביליו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 281, 288-289:

"כדי למנוע מעשי שחיתות ולשמור על מינהל ציבורי תקין ונקי כפיים מוטלת על עובדי הציבור באשר הם עובדי ציבור, מערכת של נורמות התנהגות. במערכת זו של חובות ניתן להבחין בשלושה גוונים, כאשר הגוון האחד הוא סוג המעשים המהווים עבירות פליליות; השני הוא סוג המעשים המהווים עבירות משמעתיות אך לא עבירות פליליות; ואילו הגוון השלישי הוא סוג המעשים שאינם עולים בקנה אחד עם האתיקה הציבורית של עובדי ושליחי הציבור, אך מסורים למצפונם של אלה". 

בג"צ 6163/92; 6177/92 יואל איזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מז(2) 229, 258-259:

"הרשות הציבורית היא נאמן של הציבור... ממעמד הנאמנות של הרשות הציבורית הסיק בית משפט זה שורה של חובות ספציפיות המוטלות על הרשות. כך, למשל, מכוח היותה של רשות הציבור נאמנה על הציבור... אסור לה להימצא במצב של ניגוד עניינים... מחובת הנאמנות נגזרת חובתה של הרשות השלטונית 'לפעול מתוך אתיקה מקצועית' ".

בג"ץ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נא(3) 46, 61-62:

"האחריות לאתיקה של הרשות המינהלית, כמו האחריות ליעילות ולתבונה של ההחלטה המינהלית, להבדיל מן האחריות לחוקיות, אינה מופקדת בידי בית-המשפט...

אכן, המשפט הוא הקובע את הגבול בין משפט לבין אתיקה. יתרה מזאת: המשפט נוגס באתיקה. כללי אתיקה עשויים להפוך כללי משפט. כך קובע מפעם לפעם המחוקק, וכך גם פוסק מפעם לפעם בית-המשפט, כאשר מתברר כי אין בכוחה של האתיקה, כשהיא לעצמה, למנוע התנהגות פסולה או תוצאה חמורה. במצב כזה המשפט נחלץ, לא פעם, לסייע לאתיקה...

אכן, מערכת המשפט שואפת, באמצעות התחיקה והפסיקה גם יחד, להעלות את רף הערכיות בחברה, ובכלל זה לשפר את אורחות המינהל הציבורי... אולם המשפט אינו יכול, ואינו צריך, לבוא במקום האתיקה, אלא במידה חלקית, באופן נקודתי, בתהליך מבוקר וזהיר".

דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' יוסף קראוס ואח', פ"ד נב(3) 1, 51-52:
"כללי אתיקה, מעצם מהותם, אינם כללי משפט. לכן אין הם עניין לבית משפט. כך לגבי אתיקה חברתית, כך לגבי אתיקה ציבורית, וכך גם לגבי אתיקה מקצועית, לרבות אתיקה עיתונאית... הנחה היא, שמוסכמות חברתיות וכללי אתיקה יספיקו כדי להסדיר את ההתנהגות בתחום זה באופן סביר, ללא צורך בהתערבות המשפט. בתחום זה די בדרך-כלל בתגובה חברתית על הפרת המוסכמות, או בעיצומים מקצועיים על הפרת האתיקה, כדי לקיים סדר טוב והתנהגות ראויה... המשפט עוקב בעיניים פקוחות אחר האתיקה. יש מקרים שבהם נראה לעין כי האתיקה חלשה ואין בכוחה להבטיח התנהגות ראויה, אם משום שאינה ברורה או מוסכמת, אם משום שאין לה מנגנון יעיל של אכיפה ואם מטעם אחר. במקרה כזה, אם אינטרס ציבורי חשוב נתון בסכנה ממשית, עשוי המשפט לעבור את הגדר המפרידה בינו לבין האתיקה, ולהפוך כלל אתי לכלל משפטי, כדי להקנות לו את הכוח הנדרש להשליט סדר ראוי".

 

כללי אתיקה שיפוטית

שיפוט משמעתי של נושאי משרה שיפוטית

בסעיף 13(א) לחוק יסוד: השפיטה נקבע כי שופט נתון לשיפוט משמעתי. ההוראות בדבר השיפוט המשמעתי של שופטים, לרבות שופטי בית הדין לעבודה, נקבעו בסעיפים 17-21 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט) וסעיף 8 לחוק בית הדין לעבודה [6]  [7].

בסעיף 18(א) לחוק בתי המשפט נקבע כי שר המשפטים רשאי להגיש קובלנה על שופט, על יסוד אחד מאלה:

"(1) השופט נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו;
 (2) השופט התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל;
 (3) השופט הורשע בעבירה שבנסיבות הענין יש בה משום קלון;
 (4) הועדה מצאה שהשופט השיג את מינויו שלא כדין".

קביעת הגדרות כלליות של התנהגות, היכולה להיות בסיס להגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים, דוגמת ההגדרות שבסעיף 18(א)(1) ו-(2) לחוק בתי המשפט (התנהגות "שלא כהלכה" במילוי התפקיד, או התנהגות "באופן שאינו הולם את המעמד"), במקום פירוט מפורט של מעשים או מחדלים, מאפשרת את יישומן של ההגדרות, באופן רחב, לפי הנסיבות [8]  [9].

יודגש כי במונח "התנהגות בלתי הולמת" של נושא משרה או בעל תפקיד, המאפיין את השיפוט המשמעתי, לצורותיו, יש דגש על המעמד של מי שמונח זה מתייחס אליו. כתוצאה מכך, כלולה במונח "התנהגות בלתי הולמת", לא רק התנהגות הקשורה בעיסוק או במילוי התפקיד, אלא אף התנהגות שאינה קשורה בעיסוק או במילוי התפקיד [10].

קביעת כללי אתיקה

יש והחוק מעניק במפורש סמכות לקביעת כללי אתיקה. דוגמה לכך היא הוראת סעיף  109(4) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, המסמיכה את המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין להתקין את "כללי האתיקה המקצועית" [11]. לכללי האתיקה המקצועית שנקבעו [12], ניתנה נפקות משפטית, על-פי סעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין הקובע כי "הפרת כללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי סעיף 109", היא עבירת משמעת.

דוגמה נוספת היא סמכותה של ועדת הכנסת על-פי סעיף 13ה לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, לקבוע "כללי אתיקה לחברי הכנסת". חבר הכנסת אשר "הפר כלל מכללי האתיקה", נתון "לשיפוטה של ועדת האתיקה של חברי הכנסת", הרשאית לנקוט בצעדים שונים כלפי חבר הכנסת (ר' סעיפים 13ד(א)(3) ו-13ד(ד1) לחוק האמור).

המאפיין את כללי האתיקה שנקבעו במפורט לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ולפי חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, בהבחנה מהגדרות כלליות של עבירות המשמעת, הוא שכללי האתיקה כוללים פירוט של התנהגות מסוימת, שהיא אסורה או מוגבלת. כללי האתיקה שנקבעו במפורט, באים, אפוא, להדריך ולהנחות, מראש, את מי שנתון למסגרת אותם כללים, תוך מודעות לתוצאות המשמעתיות האפשריות של הפרת כללי האתיקה.

כללי אתיקה של שופטים

בחוק בתי המשפט לא הוקנתה סמכות לקבוע כללי התנהגות ואתיקה של שופטים, ואף בחוק בית הדין לעבודה לא הוקנתה סמכות לקבוע כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור.

עם זאת, בשנת 1993 פירסם נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, את  "כללי אתיקה שיפוטית, התשנ"ג - 1993". בכללי האתיקה השיפוטית פורטו עקרונות וכללים בעניין התנהגות השופט במילוי תפקידו השיפוטי וכן בנושאים לבר-שיפוטיים. במבוא לכללים נאמר, בין השאר, כדלקמן:

"כללי האתיקה של השופטים משקפים את התפיסות הערכיות המונחות ביסוד מלאכת השפיטה... חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אינם כוללים הוראות ישירות בעניין התקנתם של כללי אתיקה. עם זאת, יש התייחסות עקיפה לנושא האמור בהוראותיהם של סעיפים 11 ו-13 לחוק היסוד, ובסימן ה' לפרק א' של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובייחוד בסעיפים 18(א)(1) ו-(2) לחוק. הוראות אחרונות אלו עוסקות בתיאור המשמעות המשפטית של התנהגות פלונית של שופט, אך אינן פורשות יריעה שלמה, שיהיה בה כדי להגדיר מראש אימתי נחשב עניין כמעשה שלא כהלכה או כבלתי הולם...

הכללים המובאים להלן... הם בגדר ביטוי לתפיסות שמצאו ביטויין בדיונים ובכנסים השונים. לא פחות חשוב הוא, שהם גם מגדירים מראש כיצד ייושמו הוראותיהם של סעיפים 11 לחוק יסוד: השפיטה ו-18(א)(1) ו-(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984".

כללי אתיקה שיפוטית, תשנ"ג-1993, נדונו בשני פסקי דין של בית המשפט העליון, כדלקמן:

ע"פ 1182/99 אליהו הורביץ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נד(2) 49, 52 (השופט ת'  אור):

"כללים אלה [כללי אתיקה שיפוטית, תשנ"ג-1993], ובהם גם הכלל בעניין קשר של חברות בין שופט לבין פרקליט, לא קיבלו מעמד של כללים מחייבים, לא בדבר חקיקה ואף לא בהלכה הפסוקה... כל זמן שאין כלל מחייב בעניין זה, מן הראוי לנהוג על-פי הדין הקיים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפרקטיקה המקובלת על שופטים".

בג"ץ 1622/00 יואב יצחק ואח' נ' נשיא ביהמ"ש העליון ואח', פ"ד נד (2) 54, 63 (השופטים א' מצא, י' קדמי ו-ד' דורנר):

"כללי האתיקה לא עוגנו בחקיקה. הם היו ונותרו, ככל שיועדו ונועדו להיות, "חומר מנחה ומדריך".  בשאלה אם ועד כמה יש להם כוח משפטי מחייב, עשויות להיות דעות שונות, אך בדבר היותם בעלי משקל מוסרי רב, דומה שאין ואף לא יכולה להיות מחלוקת. כוחם של הכללים נובע הן מן ההכרה בסמכותו המוסרית של נשיא בית המשפט העליון לקבוע הנחיות לאורחות ההתנהגות המצופים משופטים, והן מן העובדה שביחס למידות האתיות הראויות לשופטים, לא נקבעו ולא פורסמו כללים אחרים. ככל שידיעתנו מגעת, ציבור השופטים אכן מכיר בחשיבותם של כללי האתיקה, ורבים מן השופטים, המתלבטים בשאלה אתית, אכן נוטים ונוהגים לחפש בהם מענה לשאלה המטרידה אותם. אנו סבורים שגישה זו משקפת דרך ראויה ורצויה. כל עוד לא נקבעו כללים אחרים, ולא הוכרז על ביטולם של הכללים הקיימים או על שינוים, חזקה על כללי האתיקה שיוסיפו להנחות את השופטים בשאלות שבהן ייתקלו. אין משמעות הדבר, שבכל מקרה שבו ינהג שופט שלא על-פי האמור בכלל מכללי האתיקה, יהיה זה נכון לייחס לו התנהגות שאינה אתית. אלא שבגיבוש עמדתו, ביחס להכרעה שיש או עשוי להיות לה גם פן אתי, ראוי לשופט לייחס משקל גם להנחיה הבאה לידי ביטוי בכללי האתיקה".

בנושא זה דנה גם הוועדה לסדרי הבחירה של שופטים, שחבריה היו השופט יצחק זמיר, ח"כ אמנון רובינשטיין ו-עו"ד יורם גיא-רון. בדין וחשבון שהגישה הוועדה לשר המשפטים, בחודש אפריל 2001, נכתב כדלקמן (בעמ' 81-82):

"שופט אמור להתנהג במילוי תפקידו, לא רק על פי דין, אלא גם על פי כללי האתיקה לשופטים. התנהגות של שופט באופן הנוגד את האתיקה היא עילה לתלונה נגד השופט, והיא אף עשויה להגיע כדי עבירת משמעת (כגון, שיש בכך התנהגות שלא כהלכה במילוי התפקיד) לפי סעיף 18 לחוק בתי המשפט.

כיום קיימת מערכת של כללי אתיקה שיפוטית, שגובשו ופורסמו על ידי השופט מאיר שמגר, הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, בשנת 1993. כללים אלה, שנועדו להנחות את השופטים במילוי תפקידם, לא עוגנו בחקיקה, ואף כי יש להם משקל רב, הלכה למעשה, ספק אם יש להם תוקף מחייב. ראו בג"ץ 1622/00 יצחק נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד נד(2) 54, 63.

קיימת גם ועדת שופטים לאתיקה שיפוטית, בראשותו של שופט בית המשפט העליון. שופט שנתקל בשאלה של אתיקה שיפוטית, והוא אינו מוצא לה תשובה ברורה, יכול לפנות אל ועדה זאת, ולבקש תשובה. הוועדה מקבלת ומשיבה לעשרות פניות מדי שנה. היא ממלאת תפקיד חשוב בהנחיית השופטים ממקרה למקרה ובגיבוש הדרגתי של כללי אתיקה לשופטים.

עם זאת סבורה הוועדה כי רצוי הדבר, וכי הגיעה השעה, להוציא מערכת שיטתית ומקיפה של כללי אתיקה שיפוטית, שתוכל להתבסס על מערכת הכללים שפורסמה בשעתו על ידי הנשיא (בדימוס) מאיר שמגר, ולתת לה תוקף מחייב. לפיכך ממליצה הוועדה כי נשיא בית המשפט העליון יפעל לגיבוש ופרסום מערכת של כללים כאלה" [13].

ביום 11.8.2002 מינה נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, על דעת שופטי בית המשפט העליון ולאחר התייעצות עם שר המשפטים, ועדה בראשות השופט מישאל חשין, "לניסוח כללים חקוקים של אתיקה שיפוטית". חברי הוועדה הם שופטים ונציגי האקדמיה ולשכת עורכי הדין. הוועדה הגישה את המלצותיה לנשיא בית המשפט העליון [14].

נציין כי ביום 12.5.2003 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית של ח"כ מיכאל איתן –  "הצעת חוק כללי אתיקה לנושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2003" (פ/612). בהצעת החוק מוצע להסמיך את שר המשפטים, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, לקבוע "כללים בדבר האתיקה המקצועית של שופטים". כן מוצע כי הפרת כללי האתיקה המקצועית תהיה נתונה לשיפוט משמעתי. תיקונים מקבילים הוצעו לגבי דיינים, קאדים, קאדים מד'הב ושופטים צבאיים-משפטאים. ההצעה טרם נדונה בכנסת.

עילות פסלות של שופטים

בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, שנחקק בשנת התשנ"ב, נקבע לעניין טענת פסלות של שופט מלישב בדין, על-פי בקשת בעל דין, כדלקמן:

"טענת פסלות

77א. (א) בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

(ב) נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת.

(ג) על החלטת שופט בענין פסלות רשאי בעל דין לערער לפני בית המשפט העליון; בערעור ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא".

בחוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין) (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, תוקן סעיף 77א לחוק בתי המשפט, ונקבעו בו עילות פסלות של שופט, לא רק על-פי בקשת בעל דין, אלא גם מיזמתו של השופט [15]  [16]  [17].

לפי הנוסח המתוקן של סעיף 77א האמור, עילות הפסלות מתייחסות לנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכן מטעמים של קרבה משפחתית או קרבה ממשית אחרת לצד להליך, בא כוחו או עד מרכזי בהליך. כמו כן, פורטו טעמים של עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי של השופט בהליך או בתוצאותיו [18].

לסעיף 77א לחוק בתי המשפט, כפי שתוקן בשנת התשס"ד, יש חשיבות רבה לנושא ניגוד עניינים בהליכי שפיטה. הנוסח המתוקן של סעיף 77א לחוק בתי המשפט, מובא להלן:

"עילות פסלות

77א.   (א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות  שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

(א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:

(1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;

(2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו,  בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;

(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת.

לענין סעיף קטן זה –

"בן משפחה" – בן זוג, הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש  משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;

"בן משפחה מדרגה ראשונה" – בן זוג, הורה, ילד, אח וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;

"עד מרכזי" – עד שנדרשת הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך.

(א2) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1) שופט רשאי לשבת בדין אם מפאת דחיפות הענין לא ניתן לקיים את ההליך לפני שופט אחר ועלול להיגרם נזק חמור או עיוות דין אם לא ידון בענין.

(א3) על אף האמור בסעיף קטן (א1)(2), שופט רשאי לשבת בדין אם העברת הענין לכל שופט אחר לא תשנה את עילת הפסלות.

          (ב) נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת.

(ב1) התקיימה עילת פסלות לפי סעיף קטן (א1)(1) או (2), הנוגעת לעורך דין או  לבא כוח אחר, שהתקיימו בו נסיבות המחייבות קבלת היתר לייצוג כאמור בסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, רשאי בית המשפט להתיר את הייצוג, לבקשת עורך הדין או בא הכוח, אם מצא כי הנזק שייגרם לצד להליך אם לא יתיר את הייצוג עולה על הנזק שייגרם לצד להליך או לאינטרס הציבורי בשל הפסקת הדיון או החלפת שופט; התיר בית המשפט את הייצוג כאמור, לא ישב בדין השופט שלגביו התקיימה עילת הפסלות.

(ג) החלטת שופט או בית משפט לפי סעיף זה תהיה מנומקת, ורשאי בעל דין לערער עליה לפני בית המשפט העליון; בערעור ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא".

הוראות סעיף 77א לחוק בתי המשפט, בנוסחו בעת חקיקתו, וכן בנוסחו לאחר התיקון בשנת התשס"ד, חלות, בשינויים המחוייבים, גם על השופטים, הרשמים ונציגי הציבור בבית הדין לעבודה, וזאת מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, שבו נאמר כדלקמן:

"טענת פסלות

39א. הוראת סעיף 77א לחוק בתי המשפט תחול בשינויים המחויבים על השופטים, הרשמים ונציגי הציבור של בית הדין; ערעור כאמור בסעיף 77א(ג) יהיה לפני בית הדין הארצי, וידון בו נשיא בית הדין הארצי, או מותב של שופטי בית הדין הארצי, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא".

סעיף 77א לחוק בתי המשפט, בנוסחו המתוקן כמפורט לעיל, מעלה שאלות אלה:

  1. האם עילות הפסלות המפורטות בו, הם בגדר "רשימה סגורה" של עילות פסלות של נושא משרה שיפוטית, או שתיתכנה עילות פסלות נוספות של נושא משרה שיפוטית, שלא צוינו בסעיף זה?

  2. האם אי-קיום הוראות סעיף 77א לחוק בתי המשפט יוצר עילת ערעור בלבד, כמפורט בסעיף קטן 77א(ג), או שלאי-קיום הוראות סעיף זה עשויה להיות גם השלכה בתחום ההתנהגות, האתיקה והמשמעת של נושא המשרה השיפוטית?

ניתן להניח כי לשתי השאלות הנ"ל תינתנה תשובות בהליכי הערעור על פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט ובפרשנות לסעיף זה. ציינו שאלות אלה, משום שהן עמדו לנגד עיני הוועדה בהצעות שהועלו לגבי הגירסאות השונות בפרק ג' ("ניגוד עניינים") של כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור בבית הדין לעבודה.

 

המקורות לקביעת כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור

הוראות סעיף 15(א) לחוק בית הדין לעבודה

כאמור במבוא לכללי אתיקה שיפוטית, התשנ"ג-1993, שפירסם נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, יש בכללים אלה התייחסות עקיפה להוראות השיפוט המשמעתי של השופטים ולהתנהגות של שופט אשר יכולה להיות בגדר עבירת משמעת. בהקשר זה, יש דמיון מסוים בין נוסחו של סעיף 18(א)(2) לחוק בתי המשפט ("השופט התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל") לנוסחו של סעיף 15(א) לחוק בית הדין לעבודה לגבי נציג הציבור ("התנהג בצורה שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור בבית הדין"). יודגש, כי סעיף 18(א)(2) לחוק בתי המשפט מתייחס לפתיחת הליכים משמעתיים נגד שופט, ואילו סעיף 15(א) לחוק בית הדין לעבודה מתייחס אך ורק להעברת נציג הציבור מתפקידו, באשר לגבי נציג הציבור לא נקבעו הוראות בדבר שיפוט משמעתי. כמו כן, לגבי שופט, מדובר בהתנהגות שאינה הולמת את "מעמדו" של שופט בישראל, בעוד שלגבי נציג הציבור, מדובר בהתנהגות שאינה הולמת "תפקיד" של נציג ציבור בבית הדין.

ניתן לומר, כי כשם שכללי האתיקה השיפוטית של שופטים גובשו ופורסמו בהקשר של סעיף 18(א)(2) לחוק בתי המשפט, ולמטרות הדרכה והנחיה, כך ניתן לפרסם כללי התנהגות ואתיקה לנציגי הציבור בבית הדין לעבודה, בהקשר של סעיף 15(א) לחוק בית הדין לעבודה, בעניין העברת נציג הציבור מתפקידו. כללי התנהגות ואתיקה לנציג הציבור בבית הדין לעבודה ישמשו, על כן, למטרות הדרכה והנחיה להימנעות מהתנהגות בצורה שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור, היכולה להביא להעברתו מתפקידו.

לפיכך, מקור ראשון לקביעת כללי התנהגות ואתיקה לנציג הציבור, הן במילוי התפקיד כנציג ציבור והן מעבר למילוי התפקיד כנציג ציבור, יכול להישען על הוראות סעיף 15(א) לחוק בית הדין לעבודה, בהקשר של אפשרות העברתו של נציג הציבור מתפקידו.

המעמד המשפטי כ"עובד ציבור"

מעמדו המשפטי של נציג הציבור בבית הדין לעבודה, כ"עובד ציבור" לעניין חוק העונשין, וכן כמי שנוטל חלק מלא בהליך השיפוטי בבית הדין לעבודה, מחייב את נציג הציבור  לנהוג לפי דיני העונשין, אשר להפרתם יכולה להיות תוצאה עונשית. כמו כן, מעמדו המשפטי של נציג הציבור, מחייב אותו לנהוג לפי כללי המשפט הציבורי, כגון הימנעות מניגוד עניינים [19] ואי-משוא פנים במילוי תפקידו כנציג ציבור, אשר לאי-קיומם יכולה להיות תוצאה מתחום המשפט הציבורי.

לפיכך, מקור שני לקביעת כללי התנהגות ואתיקה לנציג הציבור, הן במילוי התפקיד כנציג ציבור והן מעבר למילוי התפקיד כנציג ציבור, יכול להישען על מעמדו המשפטי של נציג הציבור בתפקידו זה, גם ללא קשר לאפשרות העברתו מתפקידו כנציג ציבור.

מעמד ציבורי

מעמדם הציבורי של נציגי הציבור מחייב אותם לנהוג על-פי כללי התנהגות ואתיקה, אשר ראוי לנהוג לפיהם. מערכת השפיטה, וכן הציבור, מצפים כי נציגי הציבור יאמצו כללים אלה לעצמם וינהגו לפיהם.

לפיכך, מקור שלישי לקביעת כללי התנהגות ואתיקה לנציג הציבור, הן במילוי התפקיד כנציג ציבור והן מעבר למילוי התפקיד כנציג ציבור, יכול להישען על מעמדו הציבורי של נציג הציבור בתפקידו זה.

 

המסגרת של כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור

חלק מכללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, יכול להיגזר מכללי האתיקה השיפוטית, שהם גם כללי התנהגות ואתיקה של השופט בבית הדין לעבודה. ואולם, מאחר שנציג הציבור אינו נמנה על מנגנון השפיטה הקבוע של בית הדין, דוגמת השופט, חייבים כללי התנהגות ואתיקה של נציג הציבור, להביא בחשבון את העובדה שנציג הציבור בבית הדין לעבודה, ממלא תפקיד זה  באופן חלקי בלבד, בנוסף לעיסוקו העיקרי או לתפקידיו המקצועיים או הציבוריים.

יחד עם זאת, יש מקום לכך שכללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, יתייחסו למילוי התפקיד כנציג ציבור, וכן להתנהגותו האישית של נציג הציבור מעבר למילוי התפקיד כנציג ציבור.

מטרתם של "כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור", המוצעים על-ידי הוועדה, היא, בראש וראשונה, לשמש מדריך והנחיה לנציגי הציבור בבית הדין לעבודה.

כמו כן, על-פי הוראות החוק כיום, הפרת כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, תשמש בסיס ליישום הוראות סעיף 15 לחוק בית הדין לעבודה, בדבר אפשרות של העברת נציג ציבור מתפקידו עקב התנהגות בצורה שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור בבית הדין או בסיס לשיקול האם לחדש את מינויו של נציג הציבור.

במסגרת יישום הוראות סעיף 15 לחוק בית הדין לעבודה, מציעה הוועדה כי הרשעה של נציג הציבור בעבירה פלילית שיש עמה קלון, או החלטה לפיה נציג הציבור עבר עבירת משמעת במסגרת עבודתו או עיסוקו, תהיינה בסיס לשיקול של העברת נציג הציבור מתפקידו, בשל התנהגות שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור בבית הדין לעבודה. נושא זה, ממהותו, אינו יכול להיכלל בכללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, אך מן הראוי לתת לו ביטוי. כמו כן, מציעה הוועדה לקבוע הנחיות לגבי הטיפול המינהלי במקרים של פתיחת חקירה פלילית או משמעתית נגד נציג ציבור וכן פתיחת הליכים פליליים או משמעתיים נגד נציג הציבור.

 

"ועדת האתיקה של נציגי הציבור"

הקמת "ועדת האתיקה של נציגי הציבור"

כללי התנהגות ואתיקה מחייבים בחינה שוטפת של יישום הכללים, תיקונם והבהרתם. לפיכך, הוועדה מציעה כי במסגרת כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור בבית הדין לעבודה, ימנה שר המשפטים, לאחר התייעצות עם שר התעשייה המסחר והתעסוקה ועם נשיא בית הדין הארצי לעבודה, ועדת קבע, אשר תיקרא "ועדת האתיקה של נציגי הציבור" (ר' פרק ז' של הכללים).

מוצע כי "ועדת האתיקה של נציגי הציבור" תהיה מורכבת מארבעה חברים:

  1. שופט מכהן בבית הדין הארצי לעבודה (יו"ר הוועדה);

  2. שופט מכהן בבית דין אזורי לעבודה;

  3. נציג ציבור מטעם העובדים;

  4. נציג ציבור מטעם המעבידים.

המינוי של חברי "ועדת האתיקה של נציגי הציבור", יהיה לתקופה שיקבע שר המשפטים.

הוועדה מציעה כי תפקידי "ועדת האתיקה של נציגי הציבור" יהיו כדלקמן:

  1. מתן חוות דעת בכתב בשאלה לגבי התנהגות ואתיקה של נציג הציבור, על-פי פנייה אישית בכתב של נציג הציבור אל הוועדה.

  2. מתן חוות דעת בכתב בנושא כללי הנוגע להתנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, על-פי פנייה בכתב של שופט בית הדין לעבודה.

  3. מתן או פרסום חוות דעת, לאחר פנייה אל הוועדה, או ביוזמת הוועדה, בנושא כללי, הנוגע להתנהגות ואתיקה של נציגי הציבור.

  4. קביעה ופרסום של תיקונים, הבהרות, השלמות ותוספות לכללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, הן אלה המוצעות עתה על ידי הוועדה והן אלה אשר ייקבעו בעתיד.

הסתמכות על חוות הדעת של "ועדת האתיקה של נציגי הציבור"

הוועדה מציעה כי נציג הציבור יוכל להסתמך על חוות הדעת של ועדת האתיקה אשר ניתנה לו, על-פי פנייה אישית שלו אל הוועדה, ובלבד שהתקיימו התנאים הבאים:

(א)  הפנייה של נציג הציבור אל ועדת האתיקה כללה באופן ברור את מלוא העובדות הנוגעות לעניין, וכן את כל השאלות הרלבנטיות לעניין, באופן ישיר וברור;
(ב)  נציג הציבור פעל בתום לב על פי חוות הדעת של ועדת האתיקה.

בהקשר לכך, הוועדה מציעה כי העתקים של חוות הדעת של ועדת האתיקה, הניתנות על-פי פנייה של נציג הציבור, יועברו על-ידי הוועדה, עם מתן חוות דעתה, לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לשר המשפטים ולשר התעשייה המסחר והתעסוקה.

בדיקת הפרות של כללי ההתנהגות והאתיקה

הוועדה שקלה הצעה להסמיך את "ועדת האתיקה של נציגי הציבור" לבדוק תלונות או מידע על אי-קיום כללי התנהגות ואתיקה של נציג הציבור, או על התנהגות של נציג הציבור בצורה שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור בבית הדין, ולייעץ בעניין זה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לשר המשפטים ולשר התעשייה המסחר והתעסוקה.

הוועדה הגיעה למסקנה כי אין מקום להסמכת ועדת האתיקה כאמור, אלא יש להשאיר את הטיפול בבדיקת תלונות או מידע על אי-קיום כללי ההתנהגות והאתיקה של נציגי הציבור, בידי בעלי התפקידים המנויים בסעיף 15 לחוק בית הדין לעבודה.

 

יישום כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור

יישום כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור בבית הדין לעבודה יכול להיעשות באחת מדרכים אלה:

  1. בדרך של חקיקה ומתן תוקף משפטי לכללים. בחקיקה ניתן יהיה גם לקבוע מנגנון לבירור תלונות על אי קיום כללי התנהגות ואתיקה והפעלת הסמכויות של בעלי התפקידים המנויים בסעיף 15 לחוק בית הדין לעבודה.

  2. בדרך של התקנת תקנות על פי סעיף 43(א) לחוק בית הדין לעבודה [20], שהוא סעיף הדומה במהותו לסעיף 109 לחוק בתי המשפט. היישום בדרך זו טעון בדיקה משפטית של מסגרת הסמכות להתקנת התקנות.

  3. בדרך מינהלית, על ידי מתן אישור מינהלי לכללים, על ידי  נשיא בית הדין הארצי לעבודה, שר המשפטים ושר התעשייה המסחר והתעסוקה.

הוועדה מציעה כי יישום כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור ייעשה באותה דרך שבה ייושמו בעתיד כללי האתיקה של השופטים. הצעת הוועדה מוצעת למרות העובדה שלגבי שופטים קיימים הליכים משמעתיים, ואילו לגבי נציגי הציבור אין הוראות בחוק בעניין הליכים משמעתיים.

הוועדה מציעה שלא לקבוע הליכים משמעתיים לגבי נציג הציבור החורגים מכללי התנהגות ואתיקה, ולהסתפק באפשרות של ביטול המינוי או אי-חידוש המינוי בלבד.

עד ליישום בעתיד של כללי האתיקה של שופטים, ויישום מקביל של כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, כמוצע על ידי הוועדה, הוועדה מציעה כי יישום כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, ייעשה בדרך מינהלית, על ידי מתן אישור מינהלי לכללים, על ידי  נשיא בית הדין הארצי לעבודה, שר המשפטים ושר התעשייה המסחר והתעסוקה.

בהליך האישור המינהלי, כמוצע לעיל, נדרשת גם החלטה בדבר הגירסאות המוצעות על ידי חברי הוועדה בפרק ג' ובכלל כ"ג בפרק ה' של הכללים.

הוועדה מציעה כי האישור המינהלי לכללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, יינתן, כאמור, לפני פתיחת שנת השיפוט תשס"ה, וכי הכללים יופצו בין נציגי הציבור בחודש ספטמבר 2004, עם מלאת 35 שנים להקמת בית הדין לעבודה, והם יובאו גם לידיעת הציבור.

כמו כן, הוועדה מציעה כי הפצת הכללים בקרב נציגי הציבור, כאמור, תלווה בפעולות הסברה והדרכה בכתב או בעל-פה במסגרת כינוסים של נציגי הציבור. הוועדה מציעה כי פעולות ההסברה וההדרכה לגבי כללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור, תיעשנה גם בעתיד לגבי נציגי ציבור חדשים אשר יתמנו בבית הדין לעבודה, וכן תיערכנה פעולות הסברה והדרכה שוטפות בקרב נציגי הציבור.


 

[1]  ר' פיסקה (3)(5) בהחלטת הממשלה בדבר העברת הסמכויות לפי חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אל שר התעשייה המסחר והתעסוקה, שפורסמה בילקוט הפרסומים התשס"ג, עמ' 2084.

[2]  לעניין שיתוף נציגי ציבור בבית הדין לעבודה ובבתי דין מינהליים, ר' פרופ' יצחק זמיר "בתי דין מנהליים: הקמה, הרכב ומינהל", "ספר תמיר" 89, 127-135.

[3]  שנתון משפט העבודה ב' 11, 25-28.

[4]  שיתוף נציגי הציבור בבית הדין לעבודה נדון גם בדו"ח "ועדת טרלו" לייעול הליכי השפיטה בבתי הדין לעבודה (1978), בדו"ח "ועדת סטיב גולדשטיין" לבדיקת עלות ההתדיינות למתדיינים בבתי הדין לעבודה (1986) ובדו"ח הצוות לבחינת ולהגשת הצעות לתיקוני חקיקה בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (2002).

[5] הגדרת "עובד הציבור", שבסעיף 34כד לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כוללת, בפיסקה (10) בה, "נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם...".

[6] הוראות דומות נקבעו לגבי דיינים, בסעיף 21(א) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, לגבי קאדים, בסעיף 18(א) לחוק הקאדים, התשכ"א-1961 ולגבי קאדי מד'הב, בסעיף 23(א) לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג-1962.

[7] אמצעי המשמעת שבית הדין המשמעתי לשופטים מוסמך להטיל, הם: (1) הערה; (2) התראה; (3) נזיפה; (4) העברה למקום כהונה אחר; (5) העברה מן הכהונה, בין בתשלום קיצבה ובין בשלילתה, כולה או מקצתה.

[8] לגבי השיטה של הגדרות כלליות של עבירות משמעת בחוק, ר' על"ע 17/79 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, פ"ד לד(3) 657, 660-661; בג"צ 7074/93 מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749, 779-780. ר' בנושא זה גבריאל קלינג: "אתיקה בעריכת דין" (תשס"א-2001), עמ'  489-493.

[9]  השיטה של קביעת הגדרות כלליות של התנהגות, מאפיינת את השיפוט המשמעתי הסטטוטורי לצורותיו: (1) בתחום יחסי העבודה – ר' סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 ("התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה"); (2) בתחום השיפוט הצבאי – ר' סעיפים 130 ו-136(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 ("חייל בדרגת סמל או בדרגה גבוהה מזו שהתנהג באופן שאינו הולם את דרגתו או את עמדתו בצבא, דינו – מאסר שנה"); (3) בתחום השיפוט המשמעתי המקצועי – ר' סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ("מעשה או מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין").

[10] ר' בנושא זה גבריאל קלינג:"אתיקה בעריכת דין" (תשס"א-2001), עמ' 495-498; ר'  ע'"א 224/79 יעקב דימנט נ' שר הבריאות, פ"ד לה(2) 424, 430, בו נפסק, לגבי התליית רשיונו של רופא, כי "הגעתי למסקנה, כי צודקת באת-כוח המדינה בטענתה, שאין האמור בסעיף 41(1) לפקודה מתייחס אך ורק לעיסוקו של הרופא במקצועו, וכי גם התנהגות פסולה או בלתי מוסרית בתחומים אחרים עשויה, במקרים מסוימים, להיחשב כהתנהגות, שאינה הולמת רופא מורשה"; ר' גם ער"מ 1351/95 ליאון פינקלשטיין נ' התובע בבית הדין המקומי למשמעת של עובדי עיריית ירושלים, פ"ד מט(5) 573; על"ע 1734/00 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א-יפו נ' עו"ד יורם שפטל (לא פורסם).

[11] בנוסף להגדרה הכללית של "מעשה או מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין".

[12] ר' כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.

[13] ר' בנושא זה מאמרו של השופט (בדימוס) מרדכי בן-דרור "כיצד קובעים כללים להתנהגות שופטים?", המשפט ח (תשס"ג) 405.

[14]  ר' מאמרו של השופט (בדימוס) מרדכי בן-דרור "על שום מה התערבה הכנסת בקביעת כללים להתנהגות השופטים?", המשפט, גליון 18 (יוני 2004), 86, 86-88.

[15]  תיקונים מקבילים נקבעו גם בחוקים המתייחסים לבתי דין דתיים ולבתי הדין הצבאיים, וכן תוקן חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, בהוספת סעיף 53ב בו, המתייחס לסייג לייצוג של עורך דין בשל עילת פסלות של שופט.

[16]  על הרקע לחקיקת החוק, ר' דברי ההסבר להצעת חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין) (תיקוני חקיקה), התשס"ב-2002 (הצעות חוק התשס"ב, עמ' 747).

[17]  ר' בנושא זה מאמרו של השופט (בדימוס) מרדכי בן-דרור "על שום מה התערבה הכנסת בקביעת כללים להתנהגות השופטים?", המשפט, גליון 18 (יוני 2004), 86, 88-92.

[18]  ר' עאח 1007/04 זכר דיגילוב – מתכות אסידון בע"מ (ניתן ביום 4.7.2004).

[19] ר' טנה שפניץ וורדה לוסטהויז "ניגוד עניינים בשירות הציבורי", ספר אורי ידין, כרך ב', עמ' 315.

[20]    בסעיף 43(א) לחוק בית הדין לעבודה נקבע כי "שר המשפטים ושר התעשייה המסחר והתעסוקה ממונים על ביצוע חוק זה והם רשאים להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו".