דברים בכנס לשכת עורכי הדין באילת ביום 31.5.2010
מאת
דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון
פתיחת כנס העשור של לשכת עורכי הדין הוא אירוע משמעותי והישג יוצא דופן במציאות הישראלית. התמדה ובניית מסורת אינה מאפיינת גופים רבים בישראל, ולפיכך אני רואה לברך את הלשכה שהכנס הזה היה לאחד ממוסדותיה החשובים. זוהי הזדמנות מיוחדת למפגש בין עורכי דין לבין עצמם למפגש בין עורכי דין לשופטים, לאנשי אקדמיה ואישי ציבור, להחלפת דעות בפתיחות, והזדמנות לקיים דיונים מקצועיים בצד בילוי משותף. על כל אלה אני מברכת את הלשכה, את יוזמי הכנסים ואת המתמידים בארגונם. המעיין ברשימת הפאנלים והדיונים השונים יאשר כי מדובר בכנס פלורליסטי במגוון משתתפיו ורב-גוני בנושאיו ועל כך ברכות נוספות למארגנים.
העשור הזה שאנו מציינים היום ידע עליות ומורדות ביחסי עורכי הדין והשופטים, התאפיין בוויכוחים מהותיים על תפקידו של בית המשפט העליון, על תיפקוד בתי המשפט ברחבי הארץ ועל תיפקודם של השופטים. חשבתי שאפשר לברך במעמד זה על כך שבשנתיים האחרונות, ובמיוחד בשנה שחלפה מאז הכנס הקודם, חל שינוי רב באווירה. היום נראה כי אנחנו שוב שומעים דיווחים על מתיחות חדשה. אני מאמינה שמדובר באיומי סרק. אנחנו עושים מאמצים רבים בשנים האחרונות לשקם את היחסים למען מטרה חשובה ומשותפת לעורכי הדין ולמערכת המשפט – ניהול הולם ויעיל של המשפטים ומתן שירות לציבור שהוא הציבור שלכולנו מחויבות כלפיו, הוא גם ציבור עורכי הדין.
אני מאד מקווה כי נלמד הלקח מהנזק הרב שגרמה המתיחות וסגנון השיח בעבר ואנו בתקופה של כינון יחסי עבודה טובים ויחסי גומלין עם לשכת עורכי הדין, כשאנו עושים מאמץ לשתף פעולה בין כל הגורמים המעורבים בעבודת בתי המשפט, כדי לקדם את המטרות המשותפות של שיפור דרכי העבודה וניהול המשפטים ביעילות ובמקצועיות וכדי לתת לכל המתדפקים על שערי בתי המשפט את הסעד אותו הם מבקשים במועד סביר.
בהמשך דבריי בכוונתי להציג מעט מהפעילות הנעשית בחודשים האחרונים במטרה לקדם את היעדים שהצבנו לעצמנו בתחום הניהול והארגון של עובדי בתי המשפט, אבל לפני כן אני רואה להזכיר נושא ששוב עלה בימים האחרונים.
מדי פעם מתפתח ויכוח בו טוענים גורמים שונים כי יש לקצץ בסמכויות בג"ץ. הטענות צצות בתחומים שונים בדרך כלל לאחר פסק דין שמעורר מחלוקת. אין ספק שויכוח על התערבות בעניין פרטני כלשהו הוא לגיטימי, בעיקר אם הוא מתקיים באופן ענייני מתוך ידיעה והכרה של הנושא או של פסק הדין אותו מבקרים, אך כאשר מעלים הצעות חוק לקצץ בסמכויות בג"ץ בענייני ביטחון או משמיעים טענות כי בג"ץ מתערב בנושאים כלכליים צריך להבין מה המשמעות של שלילת ביקורת שיפוטית מחלק נכבד אם לא עיקרי מתחומי פעילות הממשלות בישראל. יש להביא בחשבון כי ככלל בג"ץ אינו מתערב ואינו מכריע בשאלות של מדיניות ביטחונית או מדיניות כלכלית, או בכל שאלה אחרת הנוגעת במובהק למדיניות הממשלה ואמרנו זאת פעמים רבות. אולם, חשוב לדעת ולהבין כי מערכת השפיטה בישראל היא חלק מהמבנה של המשטר הדמוקרטי של המדינה. המערכת השיפוטית אינה גורם עוין למדינה היא חלק מהממסד שלה, בשר מבשרה; בתוך עמנו אנו יושבים וביטחון המדינה הוא ביטחונם האישי של כל אזרחיה וגם של שופטיה. מצבה הביטחוני של ישראל בכל שנות קיומה מחייב מתן כוח רב לגורמי הביטחון; מחייב נקיטה באמצעי התגוננות וזה חיוני ולגיטימי. ערכאת הביקורת השיפוטית מופקדת על כך שלא יעשה שימוש בכוחות מעבר לנדרש - מצב שעלול להיגרם במציאות שלנו, בה אנו נאבקים בטרור מצד אחד, ומהצד האחר מופקדים על שלומם של תושבים מוגנים על פי החוק בישראל והמשפט הבינלאומי ככל שהוא חל מכוח החוק בישראל. כך גם אנחנו איננו מתערבים במדיניות הכלכלית. לממשלה שיקול דעת רחב בתחום זה והיא יכולה לבחור במדיניות כלכלית על-פי תפיסה שבשמה היא נבחרה, אבל יש שני רכיבים רלוונטיים עליהם מופקד בית המשפט, פרשנות החוק והגנה מפני פגיעה בלתי מידתית בזכויות אדם, באלה חובתנו לבחון עניינים פרטניים על פי כללי הביקורת השיפוטית.
פרשנות מסוימת של הוראת חוק עלולה לעלות בנטל כספי על הממשלה ובמקרה כזה הפתרון הוא שינוי החוק. מנגד, פגיעה בלתי מידתית בזכויות המוגנות של האזרחים, פגיעה בשוויון, למשל, היא עילה לביקורת שיפוטית של בית המשפט וגם להתערבותו. סבסוד לא שוויוני בין בעלי מאפיינים שווים, כמו בתמיכות בחינוך כך גם הקצאת תקציבים בהליך שאינו על-פי החוק, כמו התקציב לטיפול שיניים בילדים ועוד.
כבר אמרתי במפגשים קודמים בפורום הזה, כי בעיני עיקר הביקורת על מערכת המשפט שיש לה בסיס נובעת מהתמשכות ההליכים; תופעה אשר ניתן להגדירה כהיעדר שירות הולם לנזקקים לבתי המשפט ולפגיעה באכיפת החוק האפקטיבית, הכל בשל הזמן הרב החולף מאז פתיחת הליכים בבית המשפט ועד להשגת הסעד השיפוטי או עד למתן מענה שיפוטי אשר הפרט והכלל זקוקים לו.
אכן, אל מול המערכת המקצועית והמצוינת של בתי המשפט, מערכת שהיא עצמאית ובלתי תלויה בפסיקותיה, עומדת מערכת אשר מאז קום המדינה ועד היום, לא ניתנו לה כלים מספיקים למלא את יעדיה.
כולנו מודעים לכך כי לבתי המשפט תפקיד מרכזי באכיפת החוק, בשמירה על ביטחון הציבור ובהגנה על זכויות היסוד של האדם. לצורך מימוש תפקידיהם אלה, עליהם להיות נגישים לציבור, מסוגלים להגן על נפגעי עבירה ובה בעת להקפיד על קיום הליך הוגן לנאשמים, להגן על זכויותיהם של החלשים בחברה הישראלית.
אולם בתי המשפט לא צוידו בכלים מספיקים למלא את כל יעדיהם. המערכת עמוסה מאוד ומתקשה לשאת בנטל ולתת לציבור את השירות בזמן הולם בשל חוסר באמצעים שבמהלך השנים הלך וגבר.
הבעיה נעוצה בסדרי העדיפויות שהציבה לה החברה בישראל מראשית דרכה של המדינה. צרכי הביטחון, תפיסת הצורך במשאבים לקיום הפיזי של המדינה ויעדים חשובים מאוד הסיטו את תשומת הלב מצרכי חברה אחרים והמשפט לא דורג בראש סולם העדיפויות. צרכי בתי המשפט הושלמו מפעם לפעם לא על פי תכנון ארוך טווח אלא באופן של מציאת פתרונות מידיים על פי הצורך. צרכי המערכת גדלו והלכו מסיבות שונות שלא כאן המקום להרחיב. האוכלוסייה גדלה, מספר עורכי הדין גדל באופן משמעותי, ומספר התיקים המוגשים גדל מאוד ואינו עומד ביחס הולם למספר השופטים. אף על פי כן, ומתוך ידיעה כי בתקציבים נוספים, ובהגדלה משמעותית עד כדי הכפלה של מספר השופטים לא נוכל להתברך בעתיד הנראה לעין, הגענו למסקנה כי עלינו לנסות כל שניתן כדי לשפר ולייעל את השירות שהמערכת נותנת לפונים אליה. בשר המשפטים מצאנו שותף להכרה בצורך להתייעל ולשפר. הוא מצידו שוקד על הכנת מספר הצעות של שינוי חקיקה אשר יקלו על עבודת המערכת. כמובן שבעיני אין די בכך שכן ללא רפורמה שלמה הנוגעת למבנה חדש ולשיטות עבודה חדשות, וללא הקצאת משאבים ניכרת לא נוכל להשיג את היעדים כולם, הגם שבשנתיים האחרונות הצלחנו למנות מספר ניכר של שופטים ולמלא תקנים, אף כי לא להוסיף תקנים, באופן מאוד משמעותי. אבל אני רואה לציין כי הקדשנו זמן, מאמצים ומשאבים לחשיבה מחודשת ביחס לעבודת בתי המשפט ולניצול זמנו של בית המשפט, שהוא למעשה זמנו של הציבור. התהליך שעוברת המערכת אינו רבולוציה אלא אבולוציה. לכן כיניתי אותו "המהפכה השקטה". הפתרון חייב להיות מערכתי וכולל ולהקיף את כל בתי המשפט. אי אפשר להוביל את המהלך בלי שיתוף פעולה של כל מערכת בתי המשפט, הן בהיבט המינהלי, ניהולי והן בפן השיפוטי.
מנהל בתי המשפט ואני עצמי העסקנו ומעסיקים יועצים מקצועיים והקדשנו את השנתיים האחרונות לשינוי דפוסי העבודה במערכת המשפט. נפגשנו עם קבוצות עבודה של שופטים בכל הערכאות והדרגות. בניסיון לשנות את פני המערכת ביקשנו להנהיג שיטות עבודה אחידות. יש חשיבות רבה להאחדה ותיאום בין בתי המשפט כדי שניתן יהיה להפיק את המירב מעצם האחידות ואפשרות של ניוד תיקים.
באנו למסקנה כי במהלך השנים חל כרסום באפשרות העבודה היעילה של המערכת. אנחנו חיים שנים במציאות שבתי המשפט מתאימים את יומניהם ליומני עורכי הדין אך עורכי הדין אינם מתאימים את יומנם לבתי המשפט. משך השנים הגענו לדחיות דיונים בשיעור של 50% מכלל המועדים. בהתחשב בדחיות הרבות, בהיעדר התייצבות של צדדים ועורכי דין לדיונים - תוך התראה ובקשה מאוד קצרה בסמוך לדיון - במקרה הטוב, ולעתים גם בלא דחייה מאושרת, נקבעו יומניהם של השופטים פעמים רבות באופן העולה על מספר התיקים שניתן לשמוע באותו יום והדחיות נתקבלו כהצלה על ידי כל המעורבים - עורכי דין ושופטים.
הפתרון החשוב ביותר לצמצום תופעת ההתמשכות הבלתי נסבלת של הליכים הוא שמיעת תיקים ברצף. משהתחיל תיק להישמע הוא חייב להתנהל ברצף, לפחות פעמיים בשבוע, זו מצוות החוק; הגענו למצבים לפיהם בין שני חלקי עדות של עד אחד, ובודאי של כל העדים בתיק, חולפים חודשים אם לא שנים. למיטב ידיעתי, זה לא קיים בשום שיטה מוכרת בעולם. מדינות רבות הנהיגו רצף שמיעה כתוצאה משיטת המושבעים, אצלנו העדר הכורח הביא להרחבת מועדים.
הנהגנו את נוהל הטיפול בבקשות לדחיית מועדי דיון. נוהל זה אינו מיועד לפגוע בעורכי הדין, אלא לסייע ללקוחותיהם ולמערכת שזמנה היקר הוא זמנו של הציבור. הנוהל נועד לא רק לצמצם את מתן הדחיות לבקשתם של עורכי הדין, אלא גם את הדחיות שביוזמת בית המשפט. הנוהל אינו קובע תנאים אבסולוטיים ומותיר שיקול דעת לשופט, אך מקל עליו את התהליך של דחיית הבקשות, שחלק רב מהן הן בקשות סרק. יש כאן שינוי של כל המערכות המעורבות בהליך השיפוטי וכולנו חייבים לנסות לבנות תרבות דיון שונה. ככל שעילת הדחייה ידועה זמן מספיק מראש, אפשר לשקול ביתר גמישות להיעתר לה. ככלל, אם אין קריאת חירום – שירות מילואים ידוע מראש וניתן להתחשב בו. הסכמה של עורכי דין ביניהם לדחות משפט, אינה עילת דחייה, זו הסכמה על חשבון זמנו של הציבור. זה שינוי בדפוסי עבודה של כולנו, הוא יהיה קשה בשלב הראשון של ההסתגלות אבל הוא אפשרי. צריך לחשוב על התיקים שמעורבים בהם מספר עורכי דין ולכל אחד יומן עמוס משלו, כך הגענו לקביעות מתמשכות של שנים. גם בתי המשפט יצטרכו לשנות את דרך עבודתם, כי אם תיקים מספר קבועים לאותו יום, הרי בהיעדר דחיות צריך להפחית את מספר התיקים הנקבעים להרכב.
אין לנו פתרונות קסם, בלי תקנים ותקציבים לא ניתן להמריא, אבל ניתן לשפר הרבה. אחת השאיפות היא להגיע למצב שניתן יהיה בקדמי משפט לתכנן את אופן ניהול התיק, ביחד עם עורכי הדין להעריך את מספר הישיבות שנדרש ולקבוע מועד משוער לסיום השמיעה.
הנהגנו השתלמויות לשופטים לניהול זמן שיפוטי וסדנאות לכתיבת פסקי דין. פסק-דין חייב להיות מנומק באופן שניתן לבקר אותו, אך לא כל עניין מצדיק דיסרטציה אקדמית ובודאי לא בכל הערכאות, לא בכך נמדדת איכות השיפוט.
באוניברסיטת תל-אביב נפתח הקורס הראשון של ניהול שיפוטי שנבנה על-ידי הפקולטה לניהול באוניברסיטה בשיתוף עם לה"ב. שפיטה היא מקצוע לעצמו וניהול הוא מקצוע – השילוב הוא מורכב.
שבעה נשיאים חדשים לבתי המשפט השונים מונו במהלך השנה, שר המשפטים ביחד עימי – נעזרנו בהמלצות וועדות איתור בבחירתם, והם לוו בייעוץ מקצועי בכל ענייני הניהול. מזכירויות בתי המשפט, המזכירים הראשיים ו- 4,000 עובדי המינהל בהליכי שינוע.
מערכת נט המשפט פרוסה היום בכל בתי המשפט בארץ, מלבד בית המשפט העליון. זה חידוש עצום – היוזמה לפרויקט והכנת התוכנה היו בטרם נכנסו לכהונה מנהל בתי המשפט ואנוכי – אולם הפריסה וההטמעה הינם הליך קשה מאד. עורכי הדין, השופטים ועובדי בתי המשפט עדיין סובלים, התוכנות הצריכו תיקונים – עם זאת רואים את האור בקצה המנהרה ובסופה של דרך זה שכלול עצום ואין לי ספק כי תהיה זאת תרומה משמעותית למערכת.
בנוסף נבחנות שיטות אלטרנטיביות להקלה על המערכת – כמקובל בכל המדינות המוכרות לנו. בוררויות וגישורים. נושא הבוררות עלול במתכונת מסוימת של חיוב בהליך ליצור בעיות חוקתיות, אבל בשלב זה – השר מאמין מאד בפתרון זה ובודאי ירחיב עליו את הדיבור. אני מקווה שתהא בכך הקלה כשתיבחר המתכונת.
לבסוף אבל לא פחות חשוב, אני בטוחה, לאחר בחינת ההיבטים השונים של הנושא, שלא יהיה מנוס מעריכת רפורמה במבנה מערכת בתי המשפט. המבנה מיושן – מתקופת המנדט הבריטי. בית המשפט העליון הוא בית המשפט לערעורים. להיות ערכאת ערעור ראשונה על תביעה כספית או על גזר-דין או הכרעת-דין אינו תפקיד מובהק של בית משפט עליון. היתה המלצה של ועדת אור לשינוי מבני – אם ניתן להעבירה מה טוב. אם לא – יש להקים בית משפט לערעורים על כל המתחייב מכך.
סקרתי אך מעט מהתכניות לשינוי שאנו מנסים ליישם הלכה למעשה. אנו זקוקים לעורכי הדין, הם השותפים הטבעיים לכל מהלך שנוגע להתדיינויות בבתי המשפט ואני מאמינה שרוח ההידברות ושיתוף הפעולה יתגברו על כל מגמה סקטוריאלית. אנו לצורך זה מצויים באותו צד של המתרס.
אנו פתוחים לשמוע הערות ביחס להתנהלות היומיומית, אנו גם היום מקבלים את דעת עורכי הדין בעניינים רבים, אבל בסופו של דבר, כולנו איננו אדונים לעצמנו, לא בהקצאת המשאבים ולא בהקצאת הזמן השיפוטי.
בעבודה משותפת וברצון טוב נצעיד את מערכת השיפוט לשיפור שיועיל לכולנו.
|
לשכת הדוברת
