שער שני

התפתחות האירועים ומהלכם

פרק א' -

ההתרחשויות ביום 1.10.00

1.       יום 1.10.00 היה יום החג השני של ראש השנה, תשס"א. בבוקרו של אותו יום, נערך עיקר כוחות המשטרה, אשר לא היו בחופשת החג, בסביבות מיתחם הר הבית. על כוחות המשטרה במקום פיקד מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יהודה וילק, בהיעדרו של מפקד המחוז, אשר נפצע בראשו ביום 29.9.00, באירוע שהיה במקום[1].

2.          בבוקר היום, לפני העלייה להר הבית, התקיימה ישיבה להערכת מצב, בראשות המפכ"ל, במטה מחוז ירושלים. בסיכום הישיבה ציין המפכ"ל, כי מסתמנת מגמה של השתתפות פעילה וגוברת של ערביי ישראל בהפרות סדר[2]. כמו כן ציין, כי בהתחשב בדברים אלה, יש להביא בחשבון אפשרות של ירידה בסדרי הכוח של המשטרה בירושלים[3] ויש להיערך במסגרת זו בהתאם. דברים אלה, כפי שכבר צויין, מצביעים על צפי לאירועים בתחומי המדינה, אשר עלולים לחייב העתקת תשומת לבה של המשטרה לגזרות אחרות.

3.          בהודעתו הסביר וילק, כי על רקע האירועים שהיו ביום 30.9.00 במגזר הערבי, אותם הגדיר כ"מינוריים", ובהיעדר מידע קונקרטי על העומד להתרחש במגזר הערבי, החשש העיקרי שלו לקראת החג השני של ראש השנה היה ממוקד בירושלים[4]. התפיסה היתה, כי הר הבית, באותו שלב, הוא הנקודה הקריטית, וזאת, גם על רקע ניסיון העבר[5]. וילק מסר, כי בבוקר יום 1.10.00 לא היו התראות מודיעיניות לאירועים על הר הבית, וההיערכות במקום היתה מבוססת על תחושתו כי יתכן שיתרחשו אירועים במקום[6].

4.       באותו בוקר התקיימה הערכת מצב נוספת, במחוז הצפוני, בראשות מפקד המחוז, ניצב אליק רון. הערכת המצב התקיימה בתחנת משגב. היא נעשתה בהתאם להנחיות שבמברק משטרתי מן הערב הקודם, אשר הורה לקיים הערכות מצב מחוזיות, ולהיערך על פי העולה מהערכות המצב.

          מן התיעוד הכתוב של הערכת המצב[7] עולה, כי נצפה שיתוף פעולה בין כל הפלגים במגזר הערבי. לגבי מקומות ספציפיים, הועלה צפי לאפשרות של הפרות סדר באזור כפר כנא, אשר יכולות להביא לסגירת ציר תנועה. נצפתה גם אפשרות של הפרות סדר באתר שהאב אל-דין בנצרת. לעניין זה, צפה מפקד מרחב עמקים, ניצב משנה משה ולדמן, אפשרות של "עימות רציני", כהגדרתו, בנצרת[8]. אף ניצב רון העריך, כי מרכז הכובד יהיה בנצרת, ברחוב פאולוס, והנחייתו היתה כי יש להפנות לשם את מרבית הכוח.

          הערכות דומות היו גם ביחס למרחב גליל. לעניין זה מסר מפקד מרחב גליל, תת ניצב יהודה סלומון, כי יש מקומות אחדים שבהם קיים צפי להפרות סדר. הוא הזכיר, בהקשר זה, את עכו העתיקה והוסיף כי בכל השטח יש לחץ של ועדת המעקב לצאת ולהתעמת עם המשטרה[9].

          אשר לאזור אום אל-פחם, ציין מפקד חטיבת משמר הגבול בצפון, ניצב משנה בנצי סאו, אשר בעת האירועים עמד בראש מפקדה משימתית האחראית על אזור זה, כי קיים מחסור באמצעים לפיזור המון, במיוחד ביחידת הסמ"ג, שהיא היחידה המיוחדת של משמר הגבול. הוא הוסיף, כי אם התהלוכה באום אל-פחם "תצא החוצה", כהגדרתו, הרי שבשלב הראשון תהיה המשטרה חייבת לסגור את כביש 65, הוא כביש ואדי עארה[10].

          עוד צוין בהערכת המצב, על ידי ראש ענף המודיעין, כי בכל מקרה שבו מודיעים על הרוג באזור, צפוי שהדבר יתסיס את כל השטח[11].

          בסיכום של מפקד המחוז צוין, כי למשטרה אין עניין להתערב ברוב המקומות. מפקד המחוז עמד על הרצון של יוזמי האירועים שתוכננו לאותו יום, ליצור מצב שבו "כאילו כל המגזר הערבי משתתף". הוא הוסיף, שאם יהיו בעיות בצירים ניתן יהיה לסגור אותם לתנועה, לרבות, במידת הצורך, את כביש 65. עם זאת הוסיף, כי המשטרה תמהר להגיע לכביש 65, על מנת לפעול בו. באופן דומה ציין, לגבי ציר 85 (כביש עכו-צפת), כי אם ייסגר לפרק זמן מסוים, תדאג המשטרה לפתוח אותו. אשר לערים מעורבות, הסביר מפקד המחוז את הצורך לפעול בעכו, על מנת למנוע חיכוך. לגבי נצרת ציין, כי גם במקרה של נזק מסוים לעיר, תקיים המשטרה הערכות מצב, עד שיוחלט כיצד לנהוג. מפקד המחוז ציין את הצורך בערוצי הידברות עם מנהיגי הציבור הערבי, על מנת למנוע טענות אפשריות כי לא דיברו עם מנהיגות המגזר.

          לגבי כוחות המחוז ציין מפקד המחוז כי על פי סיכום שהושג, אין לקחת מן המחוז כוחות מעבר ל-30 שוטרים "כחולים"[12]. באותו הקשר הוסיף מפקד המחוז, כי הושג סיכום עם ראש אגף המבצעים במטה הארצי, כי אם יוודע למחוז על "משהו שעומד לגעוש או מצב שיצא משליטה", יקבל המחוז כוחות תגבור מן המטה הארצי. לגבי דברים אחרונים אלה יש להעיר, כי על פי עדותו של ניצב רון, עוד יום קודם לכן, בשעות הערב, דרש מראש אג"מ כי לא יעביר את היחידות המיוחדות של מחוז הצפון לצורך תגבור בירושלים, כפי שהלה ביקש לעשות מלכתחילה[13].

          מן העדויות עולה, כי בחלוקת הכוח הורה מפקד המחוז להעדיף את הערים המעורבות. בקביעת סדרי העדיפויות הפנימיים של חטיבת מג"ב צפון, אשר היתה מופקדת על גזרת ואדי עארה, הוחלט לתת עדיפות לאבטחת היישובים שעל קו התפר. על כן, בניגוד לתוכנית המוקדמת, לפיה יוצבו איגודי כוחות בנקודות החיכוך המרכזיות בציר ואדי עארה, כמו צומת אום אל-פחם וצומת ערערה, הוחלט שלא להציב כוחות במקומות אלה. ניצב משנה סאו הסביר בעדותו, כי קו פעולה זה נבע מחששו של מפקד המחוז כי הצבת כוחות באותם מקומות תיצור נקודות חיכוך מיותרות בין כוחות המשטרה לבין תושבי האזור[14].

          יצוין, כי ניצב רון אישר בעדותו כי גישתו הבסיסית, לרבות בהערכת המצב האמורה, היתה כי אם כביש ראשי ייסגר, יש לשלוח למקום כוח משטרה על מנת לפתוח אותו ולאבטח את המקום[15]. הוא הבהיר, כי גישה עקרונית זו לא השתנתה בזמן האירועים, וכי סגירת כבישים על ידי המשטרה במשך האירועים היתה אך תולדה של כורח מציאות, שבה, בהיעדר כוחות מספיקים, לא ניתן היה לשמור על שלום המשתמשים בכביש[16].

5.       לא למותר לציין, כי באותו יום פעל מחוז צפון, ועימו כלל המשטרה, במתכונת של כוננות חגים, והוא לא עבר בתחילת היום למתכונת פעולה שלדית. כמוסבר לעיל, מתכונת שלדית כרוכה בהיקף מוגבר של פעילות, באופן שבכל רגע נתון מצויים בפעילות מחצית מן השוטרים המבצעיים במשטרת ישראל, העובדים לסירוגין במשמרות של 12 שעות. הסמכות להורות על מתכונת פעולה כזו נתונה למחלקת מבצעים באגף המבצעים במטה הארצי, שהיא זרועו הארוכה של המפכ"ל. הסמכות נתונה גם למפקד מחוז במחוזו[17]. רק בשעה 15:48 של יום 1.10.00, לאחר שכבר התרחשו אירועים קשים ברחבי המחוז הצפוני, הופצה באמצעות מערכת האיתוריות המשטרתית הוראה, לפיה "על פי הנחיית המפכ"ל משטרת ישראל עוברת לפע"מ ג'"[18]. משמעות הדבר היא, כי החל באותו שלב עברה משטרת ישראל למתכונת עבודה שלדית. בהמשך לכך, בשעה 21:30 של יום 1.10.00, הוציא המטה הארצי הנחיה אשר הורתה על מעבר לפעילות שלדית כאמור[19].

          עם זאת, יש להעיר באשר לפעולות חטיבת מג"ב צפון באותם ימים, כי עוד בימים 29.9.00 ו-30.9.00, ולמרות היותם ימי חג, הורה ניצב משנה סאו על החזרת המפקדים ליחידותיהם ועל החזרת כל הלוחמים הסדירים (להבדיל מאנשי הקבע) מחופשותיהם, על מנת להגדיל את כוחות משמר הגבול בגזרה[20].

6.       באותו בוקר לא היו אירועים חריגים על הר הבית, למעט זריקות אבנים מועטות[21]. בשלב מסוים, ככל הנראה בסביבות השעה 11:00 בבוקר[22], יצר ניצב רון קשר טלפוני עם המפכ"ל ודיווח לו על תחילתם של אירועים בצפון ועל הפגנות והפרות סדר בתחומי המחוז הצפוני[23]. על פי עדותו של המפכ"ל וילק, מסר לו ניצב רון על אירוע המתרחש בטמרה[24]. המפכ"ל וילק העיד, כי בעקבות הודעה זו החליט לשלוח כוחות לצפון[25]. עוד העיד, כי באותו שלב לא ידע על המתרחש בוואדי עארה והורה לסגן ראש אג"מ, תת ניצב מרדכי נחמני, להעלות לצפון את מספר השוטרים המירבי האפשרי, וכן כוח של בסיס האימונים של משמר הגבול, בראשות תת ניצב משה קראדי, כמפקדה משימתית[26]. המפכ"ל וילק הסביר[27], כי לא נקב במספר שוטרים מדויק, שכן הדבר דורש עבודת מטה מדויקת, אך ציין כי הורה לתת עדיפות למחוז הצפוני[28]. תת ניצב נחמני העיד, כי הנחיית המפכ"ל להעביר את הכוחות לצפון, ניתנה בעקבות הערכת מצב שקיים המפכ"ל בהר הבית, בסביבות הצהריים[29]. כמו כן נקבע שטח-כינוס באנדרטת לוחמי מג"ב באזור צומת ברקאי, אליו יגיעו כוחות התגבור. נוסף לכך, החליט המפכ"ל להגיע בעצמו לצפון, ולשם כך הוחל בתיאומים לצורך הטסתו לשם במסוק.

7.          כמפורט לעיל, מצויה ברקע האירועים במגזר הערבי באותו יום החלטת ועדת המעקב, מיום 30.9.00, הקוראת לשביתה כללית, לרבות בבתי הספר, וליציאה לתהלוכות בכל מקומות היישוב. הרקע להחלטה זו היה האירועים בהר הבית ביום 29.9.00, ובשטחי הרשות הפלסטינית בימים 29.9.00 ו-30.9.00. להחלטת ועדת המעקב ולפרסומים השונים שהיו ביום 30.9.00, לרבות כרוזים מטעם גופים שונים, נוספו תגובות פומביות חריפות לאירועים אלה מפיהם של מנהיגים במגזר הערבי.

          בתגובות אלה תואר האירוע של יום 29.9.00 בהר הבית במילים "טבח מתוכנן". לעניין זה ציינו אישים שונים, כי הטבח הנטען נועד לאותת לפלסטינים כיצד יש בדעת ישראל להתייחס אליהם בעתיד, ובדרך זו לנסות להכניעם בכל הנוגע למחלוקות שבין ישראל לבינם. חלק מן הדוברים התייחס גם למתרחש בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, ולהתנגשויות שאירעו שם בין כוחות הבטחון לבין התושבים הערבים, וראה אף בהן משום טבח מתוכנן. היה גם מי שצוטט כאומר, כי ערביי ישראל אינם נייטרליים ביחס למתרחש במסגד אל-אקסא וכי הקו הירוק אינו מפריד בינם לבין הפלסטינים השוכנים בצידו המזרחי. לעניין זה נאמר, כי מדובר בעם אחד וכי אם פורצות התנגשויות על רקע פגיעה בירושלים ובאל-אקסא, הן יגלשו לתוך הקו הירוק. יצוין, כי בטאוני הרשות הפלסטינית נקטו לשון דומה בדבריהם על אירועי הר הבית אותם תארו כ"התקפה מאורגנת". ציטוטים מתוך דברים שנאמרו על ידי אישים ערבים בישראל נמצאים בהמשך דו"ח זה, בפרק העוסק בנושא של מסרים מסלימים, שהועברו למגזר הערבי בתקופה עובר לאירועי אוקטובר 2000 ובמהלכם[30].

8.       אשר לתיאור המתרחש בשטחי הרשות הפלסטינית באותה עת, צוין בעיתונות הערבית[31], כי ביום 30.9.00 נמשכה בכפרים ובערים הערביים אינתיפאדת אל-אקסא, אשר התרחבה עד שכללה את כל השטחים הפלסטיניים. דווח, כי ההנהגה הפלסטינית הכריזה על יום 30.9.00 כעל יום אבל ועל שביתה כללית. באחד העיתונים נכתב, כי נפילת החללים והפצועים נמשכה לאורך יום 30.9.00. שר הבריאות הפלסטיני צוטט כמי שהודיע על נפילת שבעה חללים במהלך העימותים אתמול, ביניהם חמישה אנשי המשטרה הפלסטינית. על פי הדיווחים, הגיע בכך מספר החללים של אינתיפאדת אל-אקסא ל-12ונפצעו יותר מ-600 איש, מתוכם 15 פצועים קשה.

9.       על רקע דברים אלה ניתן לפנות לתיאור האירועים העיקריים שהתרחשו במגזר הערבי, החל ביום 1.10.00 בבוקר. חלקם של האירועים, ובמיוחד אלה שבהם נהרגו אזרחים, יתוארו בפירוט במסגרת השער השלישי. נסתפק עתה בהתייחסות קצרה אליהם, תוך הפנייה למספר פיסקאות בהמשך הדין וחשבון.

10.     טמרה. ביום 1.10.00 הגישו חברי הנהלת העיר טמרה בקשה לרשיון לתהלוכה בתחומי העיר. הצפי היה להשתתפות של 500 איש. התהלוכה אושרה על ידי המשטרה, בתנאי שיהיו במקום 15 סדרנים, שהנתיב הראשי של העיר יישאר פתוח ושהתהלוכה תישאר בתחומי היישוב.

          בהמשך לכך[32], התקיימה ביום 1.10.00 תהלוכת מחאה של אלפים מתושבי העיר. התהלוכה אורגנה על ידי העירייה המקומית, בהיענות לקריאה מצד המסגרות הפוליטיות השותפות בה. התהלוכה יצאה בשעה 10:00 בבוקר מרחבת העירייה, עברה דרך הרחוב הראשי והגיעה עד לכניסה לעיר[33]. במהלכה הושמעו קריאות "אללה אכבּר" ו"ברוח בדם, נפדה אותך, יא אקסא" ו"הוי חלל, נוח נוח, אנו את המאבק נמשיך". התהלוכה הגיעה לכניסה לעיר, שם התקיימה תפילה לעילוי נשמתם של חללי אינתיפאדת אל-אקסא מבני העם הפלסטיני. בשם העירייה נשא דברים בעל תפקיד בכיר בעירייה, אשר על פי הפרסומים קרא לציבור להתלכד סביב בעיותיו של העם הפלסטיני, וקרא בתוקף להגן על אל-אקסא ועל קודשי האסלאם.

          בשעה 10:50 דווח, כי התהלוכה בטמרה מתקדמת לכיוון כביש 70 [34] בקטע שבין צומת יגור לצומת סומך. על פי העדויות, בסביבות השעה 11:00 היתה בצומת טמרה התקהלות צעירים שעמדו בתוך הצומת וחסמו אותו. על פי הדיווח בעיתונות, עם תום התהלוכה הבעירו הצעירים צמיגים בכביש הראשי וחסמו אותו[35]. הצעירים הניפו מוטות ברזל ומקלות וקראו סיסמאות. לא נעשה נסיון לפזר את מפרי הסדר, הואיל וכוח המשטרה שבמקום לא היה ערוך לפזר התקהלות של מספר גדול של אנשים[36]. המשטרה חסמה את הכביש, כדי למנוע מכלי רכב להיקלע למהומה. אותם כלי רכב, שנקלעו למקום ההפגנה למרות חסימות השוטרים, עברו "בדיקה" על ידי המתפרעים, כדי לברר אם נמצאים בהם יהודים. כלי הרכב שבהם התגלו יהודים ספגו בעיטות וחבטות בחלונות, ובמקרים אחדים אף הוכו נוסעיהם על ידי ההמון[37]. בינתיים החלו המתפרעים לנפץ את הרמזורים ואת עמודי התאורה במקום[38] .

          ניסיון שנעשה על ידי מנהיגי הציבור לפנות לעבר הקהל ולהרגיעו - נכשל. כעבור רבע שעה הם באו אל מפקד כוח המשטרה ומסרו לו כי אין להם שליטה על הנעשה, וכי גם הם הותקפו על ידי ההמון, הוכו ונחבלו[39]. השוטרים במקום הותקפו על ידי המון מסתער אשר יידה לעברם אבנים[40]. בשל כיווני הרוח, לא היה ירי של גז מדמיע אפקטיבי. בידי השוטרים במקום לא היו אמצעים לירי גלילוני גומי, כיוון שבתחנת שפרעם לא היה תקן לנשק מסוג זה[41]. במצב זה ביצעו מפקדי המשטרה שבמקום ירי חי באוויר[42]. נוצר דפוס על פיו ההמון מסתער, נסוג עקב ירי של כדור חי באוויר וחוזר להסתער. במהלך ההסתערות לעבר השוטרים נזרקו אבנים ונשמעו קולות ירי, אשר לדברי השוטרים כוונו אליהם. מפקד מרחב גליל, תת ניצב יהודה סלומון, נפגע מאבנים בידו ובכתפו[43].

11.     בשלב מסוים הגיע למקום גם מפקד המחוז, ניצב אליק רון. מן העדויות עולה, כי לאחר הערכת המצב בתחנת משגב, חזר ניצב רון למפקדת המחוז, המצויה בעיר נצרת. סמוך להגעתו למחוז, בסביבות שעות הצהריים, הוא קיבל ידיעות על ההתפרעות הקשה בטמרה[44] . בתגובה הוא הורה לתגבר את כוחות המשטרה במקום, והחליט להגיע בעצמו לשם[45] . ניצב רון שהה במקום כשעה, עד לשלב שבצומת עצמה לא היו מתפרעים, אף כי טרם ניתן היה לחדש את התנועה, בשל אבנים, צמיגים ואף יידויי אבנים שהיו במקום[46].

12.          בסביבות השעה 13:00 הגיעו לאזור הצומת אישי ציבור ערבים, אשר על פי העדויות סירבו לבקשת מפקד התחנה, כי יפעלו להרגעת הרוחות, וביקשו כי המשטרה תעזוב את המקום[47]. בשלב זה של האירוע יידו רעולי פנים שהיו באזור אבנים ובקבוקים לעבר השוטרים[48], וכוח היס"מ במקום הגיב בירי של גז מדמיע וגלילוני גומי[49]. בד בבד, צברה המשטרה כוחות ועשתה שימוש בשוטרים מוסווים, אשר הסתננו אל בין שורות המתפרעים וביצעו מעצרים[50]. האירוע הסתיים לקראת השעה 17:30בעקבות הסתערות של כוחות המשטרה וביצוע מעצרים נוספים של מתפרעים[51].

          באירוע בטמרה נפצע שוטר אחד מירי גלילון גומי ברגלו, כנראה עקב ירי גלילון מכלי נשק של שוטר. במהלך האירוע נעצרו 13 אנשים. נגד שמונה מהם הוגשו כתבי אישום והם הורשעו על פי הודאותיהם. במהלך האירוע נסגר כביש 70 מצומת יגור לצומת נעמה בשעה 10:50 לערך, ודווח על פתיחתו בשעה 12:10.

13.          במקביל לאירוע בטמרה התקבלו במשטרה דיווחים על אירועים באעבלין, בשפרעם ובביר אל-מכּסור. באירועים אלה לא היתה התערבות משטרתית, והם שככו.

14.          עראבּה. בעיתונות[52] פורסם, כי המשטרה הודיעה שמתפרעים בכפר עראבה הרסו לגמרי את נקודת המשטרה בכפר. עוד נמסר, כי אלפי תושבים בעראבה התקבצו ביום 1.10.00 משעות הבוקר במגרש המקומי וצעקו "ברוח, בדם, נפדה אותך, פלסטין" ו"אנחנו עם קשוח, אנו עם חללי פלסטין". תהלוכה המונית יצאה ועברה ברחובות הכפר עד לכניסה הראשית אליו, שם חסם ההמון את הכניסה לכפר והבעיר צמיגים.

15.     מג'ד אל-כרום. דווח[53] , כי בשעות הבוקר של יום 1.10.00 החלו הצעירים להתאסף ברחובות. בשעה 10:30 התמלאה חצר המועצה המקומית בהמונים. לאחר תפילת הצהריים נשא יו"ר המועצה המקומית דברים, והודיע על מסלול התהלוכה. בדברים נאמר, בין היתר, כי מה שאירע ביום 29.9.00 על הר הבית היה טבח, כי הטבח מעיד על מגעים בין ברק לבין הליכוד בדרך לממשלת אחדות, וכי ממשלת ברק היא האחראית. עוד נאמר, כי קיים צורך דחוף שהציבור הערבי יעמוד מאוחד בתנאים כגון אלה[54]. בתהלוכה הונפו דגלים פלסטיניים ודגלים שחורים ונשמעו קריאות בגנות "פשעי מלחמה". בשעה 11:30 הגיעה התהלוכה לכיכר המעיין שבמקום. באותו שלב הגיעה למקום שמועה, כי המשטרה יורה כדורים חיים על מפגינים באל-בענה ובדיר אל-אסד. נשמעו קריאות של צעירים, שקראו "היחלצו לעזרת אחיכם".

          בהמשך לכך החלה התפרעות בכניסה המרכזית ובכניסה המערבית של מג'ד אל-כרום, שם יידו מתפרעים אבנים לעבר מכוניות חולפות בכביש עכו-צפת (כביש
85). בתוך דקות ספורות נסגר הכביש לתנועה. במקום נראו מאות צעירים שפניהם רעולים בבגדים ובכאפיות. בשני המסלולים של הכביש הובערו צמיגים. מכוניות נעצרו ואירעה תאונה, כאשר שתי מכוניות התנגשו זו בזו. כמה צעירים סייעו לנהגים לצאת מהמקום בשלום. כחמש דקות לאחר מכן הגיעו למקום אנשי משמר הגבול והמשטרה. כוחות אלה נרגמו באבנים ובמקום היה גם יידוי של בקבוקי תבערה[55]. בשלב מסוים הדפו כוחות המשטרה את ההמון לאחור תוך שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי. במשך מהלך האירוע, היה כביש 85 חסום לתנועה באזור ההתפרעות. העימותים נמשכו עד שעות הערב במתכונת של תקיפה ונסיגה, בייחוד בצומת המערבית המוליכה ליישוב. לקראת השעה 20:00 החלו התפרעויות גם בכניסות המרכזית והמזרחית של מג'ד אל-כרום[56]. לאחר השעה 22:00 הגיעו לצמתים מתפרעים ושברו רמזורים, יידו אבנים וחפצים על השוטרים וחסמו את הכביש[57]. המתפרעים התפזרו בסביבות השעה 01:00 בלילה, ורק בשעה 05:00 לפנות בוקר של יום ה-2.10.00 שבה התנועה לסדרה[58].

16.     יצויין, כי ניצב אליק רון הגיע למקום לאחר שהאירוע באזור טמרה החל להירגע. מלכתחילה התכוון ניצב רון לנסוע לכיוון צומת בית רימון. לאחר התייעצות טלפונית עם המפכ"ל הוחלט לשנות את התכנית המקורית ולנסוע לכיוון מג'ד אל-כרום, שכן מפקד המחוז התרשם מן הדיווחים שקיבל, כי האירועים שם קשים יותר[59]. המפכ"ל וילק המריא במסוק לכיוון הצפון בסביבות השעה 13:30, לאחר סיום תפילת הצהריים על הר הבית[60]. במהלך הטיסה נתקבלו דיווחים על אירועים במקומות רבים, ובכללם באום אל-פחם[61]. המסוק נחת במנחת ציקלון, המצוי בסמוך לאזור מג'ד אל-כרום, ושם נפגש המפכ"ל וילק עם ניצב רון[62]. רון סקר בפני וילק את תמונת המצב, לפיה היה מספר גדול של אירועים בצפון בעוצמה גדולה ובמקומות שבהם לא היו אירועים בעבר[63]. אופי האירועים, כפי שהצטייר באותה עת, היה קשה - ונדליזם, ניסיון לפגוע בכוחות משטרה, ניסיון לפגוע ביהודים, שריפת כלי רכב, בדיקת תעודות זהות ותחושה כוללת של כאוס במקומות שונים[64].

17.     וילק ורון שהו יחד באזור מג'ד אל-כרום זמן קצר יחסית, אותו אמד רון בכחצי שעה[65], כאשר קיבל רון דיווחים על המתרחש בוואדי עארה ובפרדיס. הדיווח שהתקבל מניצב משנה בנצי סאו, שבגזרת אום אל-פחם, מסר על עימותים קשים מול המון פרוע, על שימוש באמצעים (הכוללים ירי של גלילוני גומי) על ידי המשטרה ועל אי יכולת לאפשר תנועה בטוחה במקום[66]. כן דווח לניצב רון על נפגעים מקרב השוטרים ועל מצוקה של שוטרים במקום.

          ניצב רון העיד, כי התמונה הכוללת שעלתה מן הדיווחים היתה של הסלמה גוברת[67]. לדבריו, על רקע זה ועל רקע החשש לשלום השוטרים והפורעים, ולנוכח המצוקה באזור פרדיס, הוא הורה על חסימת ציר ואדי עארה לתנועה ועל שיגור תגבורות לאזור פרדיס[68]. ניצב רון מסר, כי על אף שציר ואדי עארה הוגדר בפקודת "קסם המנגינה" כקו אדום, הוא הפעיל את שיקול דעתו והורה לסגור אותו, שכן במצב הנתון לא ניתן היה להבטיח תנועה של אזרחים בלא פגע[69].

          ההנחיה לסגור את ציר ואדי עארה ניתנה על ידי רון כאשר היה עם המפכ"ל וילק יחד במנחת ציקלון. הדבר היה בשעות אחר הצהריים המוקדמות[70] - להערכת ניצב רון, לפני השעה 16:00 אחר הצהריים[71]. לדבריו, אישר המפכ"ל את ההחלטה לסגור את כביש ואדי עארה[72]. כפי שיובהר בהמשך, נסגר כביש ואדי עארה ביום 1.10.00 כבר בסביבות השעה 12:00, והוראתו של ניצב רון לסאו, מפקד המשטרה במקום, הובנה על ידו כהוראה לפנות את הצומת ולהרחיק ממנו את כוחות המשטרה.

18.     צומת דיר אל-אסד. בשעה 13:25 לערך החלה תהלוכה באזור צומת דיר אל-אסד. במהלך התהלוכה יידו המשתתפים אבנים, ברזלים ובקבוקים לכיוון כלי הרכב שבציר 85 ולכיוון השוטרים שהיו במקום. רכב של מפקד תחנת המשטרה המקומית הותקף על ידי ההמון, ניזוק ושמשתו האחורית נופצה. ההמון ירד לצומת הקרובה, יידה אבנים ופגע במכוניות חולפות, ואף גרם כתוצאה מכך לתאונות דרכים בהן נפצעו אזרחים[73]. אחרי כן, החל ההמון להיכנס לקניון סמוך (קניון דבאח), שם ערכו יהודים קניות באותה שעה. במוקד הטלפוני החלו להתקבל קריאות רבות לעזרה מתחום הקניון[74].

          מכיוון שהצומת נחסם ומכוניות במקום הותקפו באבנים ובבקבוקים, נאלצו נהגים לברוח ממכוניותיהם ברגל. המתפרעים יידו אבנים לעבר כוח המשטרה וירו גולות מתכת מקלעים. בפיזור האירוע השתמשו השוטרים בירי של גז מדמיע, אשר לא היה יעיל בשל כיוון הרוח, ובירי של גלילוני גומי. העימותים בין השוטרים לבין המתפרעים נמשכו כמה שעות. המתפרעים המשיכו ליידות אבנים לעבר השוטרים. בשלב מסוים גלגלו המתפרעים צמיגים בוערים לכיוון השוטרים, ומטע הזיתים במקום החל לבעור. כבאית שהגיעה למקום בליווי שוטרים נרגמה אף היא באבנים.

19.     בשל האירועים בדיר אל-אסד ובמג'ד אל-כרום, נסגר כביש 85 לתנועה בין צומת אחיהוד לצומת 7 בשעה 14:50, ונפתח שנית לתנועה רק בשעה 17:16[75]. מדי פעם הגיחו קבוצות מתפרעים ממג'ד אל-כרום ודיר אל-אסד ויידו אבנים לעבר מכוניות חולפות. כדי למנוע זאת הושארו שוטרים בשתי נקודות אלה[76].

20.          במהלך אירועי היום נפגעו באזור כרמיאל 12 שוטרים, אשר אחד מהם פונה לבית חולים לאחר ששבר אצבע[77]. על פי החומר שבפני הוועדה, נפצעו גם כמה אזרחים. תושבת קריית שמונה, כבת שישים, אשר שהתה בקניון דבאח, נפגעה מגלילון גומי בראשה. היא הגיעה לבית החולים בצפת ושוחררה לאחר בדיקה. שני תושבי מג'ד אל-כרום הגיעו לבית החולים בנהריה עם פגיעות של גלילוני גומי בחזה ובפנים. תושב דיר אל-אסד הגיע לבית החולים בנהריה עם פצע ירי בירך (פצע כניסה ויציאה). כמו כן הגיעו לבית החולים בנהריה, ביום 2.10.00, ארבעה אנשים - זוג הורים, ילדה בת 12 ושכנתם - אשר נפגעו מיידוי אבנים ביום 1.10.00 שעה שנסעו ברכבם, דבר שגרם לתאונת דרכים. הם נבדקו ושוחררו.

21.          ג'דיידה, כפר יאסיף. בפני הוועדה נשמעה עדות על רעולי פנים בצומת ג'דיידה, אשר חסמו את הכביש באזור הצומת ועצרו כלי רכב על מנת לברר אם הנוסעים בהם יהודים או ערבים. באחד המקרים, כשהוברר להם כי נהג רכב הוא יהודי, רגמו אותו ואת רכבו באבנים רבות, עד שהנהג חילץ עצמו בקושי רב מן האירוע, כשהוא פצוע ומדמם[78]. לאחר מכן הוצת רכבו. בסביבות השעה 20:00 החלה התגודדות באזור צומת ג'דיידה. כביש 70 העובר במקום נחסם לתנועה באמצעות סלעים, פחי זבל וצמיגים בוערים. במקום התפתח עימות עם שוטרים, שהשתמשו בגז מדמיע ובגלילוני גומי, אל מול המון, שהשתמש בחזיזים, בנפצים ובאבנים. העימות נמשך עד לסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר[79]. תושבים מהמקום, כולל ראש המועצה המקומית ג'דיידה-מכר, טענו כי אנשי משטרה פגעו בכלי רכב, אשר היו בתוך הכפר ובשמשות של מרפסות. הם הציגו צילומים אשר לדבריהם תומכים בגרסתם. אנשי המשטרה הכחישו את הפגיעות. לוועדה נמסר, כי הוגשה תלונה למח"ש כדי שתחקור בעניין.

22.     מכּר. סמוך לשעה 17:30, לאחר שהתקיימה במקום תהלוכה, נעה קבוצה גדולה של רעולי פנים, אשר אחזו מקלות בידיהם, מכיוון היישוב לעבר כביש 85. במקום התפתח עימות, במהלכו יידו המתפרעים אבנים רבות לעבר השוטרים, אשר ניסו למנוע מהם מלהגיע אל כביש. השוטרים הגיבו על יידוי האבנים בשימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי. האירוע הסתיים בסביבות השעה 20:00. לסיום האירוע סייע ראש מועצת ג'דיידה-מכר, אשר חסם את דרכם של המתפרעים.

23.          שפרעם. בשפרעם התקיימה הפגנת מחאה בהשתתפות אלפים. ההפגנה אורגנה על ידי המפלגות הפעילות בעיר, לאחר שבישיבה ביום 30.9.00 בערב החליטה המועצה פה אחד לאמץ את החלטות ועדת המעקב וגינתה בהחלטתה את מה שכונה "מעשי הטבח הנוראיים" נגד העם הפלסטיני. על פי הדיווחים[80], לאורך כל הלילה בין ה-30.9.00 ל-1.10.00, קראו פעילים מהחזית הדמוקרטית של שפרעם ברמקולים לציבור בעיר להשתתף בהפגנת המחאה.

          ההפגנה יצאה מרחבת בית העירייה בשפרעם ועברה ברחובות המרכזיים בעיר. השתתפו בהפגנה גם ראש העיר וחברי המועצה. נשמעו בה קריאות המגנות את מעשי הטבח שנעשו והנעשים, לפי הטענה, נגד העם הפלסטיני בירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה. בהפגנה נאם איש ציבור, אשר בירך את המפגינים על מה שכינה עמידתם הלאומית מעוררת הכבוד. נאמרו דברי גינוי למעשי הטבח בעם הפלסטיני והודגש, כי "זהו עמנו. בשרנו מבשרו ודמנו מדמו ... שרון ניגן את ניגון הדם וברק את ניגון המוות. אנו נמשיך להפגין ולעמוד בפני המרצחים, ולמחות על פשעיהם"[81].

24.     צומת מסלחית. מדובר בצומת המצויה באזור משגב. מזרחית לה נמצאים שלושה יישובים - אבטליון, יחד והררית. סגירת הצומת מנתקת יישובים אלה מתנועת כלי רכב. הצומת מצויה באזור הכניסה הדרומית של הכפר עראבה. בשעה 14:45 התקבלה בתחנת משגב הודעה על חסימת כביש ועל הבערת צמיגים בצומת. מפקד התחנה, רב פקד גיא רייף, וראש משרד הסיור בתחנה, פקד עאוני עטאללה, הגיעו לזירת האירוע. הם היו מצויידים בנשק אישי בלבד וללא כל אמצעי פיזור. בהגיעם למקום ראו צעירים רבים - להערכתם עשרות ואולי מאות - חלקם רעולי פנים. רייף ירד מהרכב והצעירים זרקו לכיוונו אבנים וברזלים. הוא ירה תחמושת חיה באוויר, חזר לרכבו ונסע מן המקום ביחד עם עטאללה.

          בהמשך, חברו לרייף ולעטאללה כוחות נוספים. בשלב ראשון היה זה כוח של שוטרים אחדים מימ"ר גליל. רייף פיקד על האירוע וקיבל הנחיה ממפקד המרחב לפנות את ציר יודפת-הררית ובמידת הצורך - לפתוח את הציר בכוח[82]. בהמשך לכך, הגיע למקום קצין אג"מ גליל, סגן ניצב ירון מאיר, עם כוח שיטור כפרי של כ-15 שוטרים. מאיר הנחה את הכוח להיכנס לצומת ולפנות אותה. הכוח ביצע ירי של גז מדמיע, ולאחר יידוי אבנים, שפגע במפקד כוח השיטור הכפרי, וסמן שגוג, חש שגוג כי בפניו סכנת חיים ממשית וירה מספר יריות באוויר. גם הקצין שהיה איתו, סוהייל פוארסה, ירה באוויר. לאחר הירי נסוגו האנשים לכיוון עראבה[83].

          בהמשך לכך יידו הצעירים אבנים, ואחדים מהם ניסו להתקרב לעבר הכוח המשטרתי. השוטרים ירו גז מדמיע וגלילוני גומי. העימותים נמשכו במתכונת זו זמן מה. סיכום דברים עם סגן ראש המועצה עראבה על נסיגה של הכוח וניסיון הרגעה מקומי לא עלה יפה, שכן הצעירים לא חדלו ממעשיהם, והאירוע חזר למתכונתו הקודמת. ניסיון נוסף של סגן ראש המועצה ואנשים אחרים להרגיע את המצב עלה יפה, ובשעה 17:18 דיווח קצין אג"מ גליל למרחב, כי צומת מסלחית שקט.

          באירוע נפגעו מאבנים שני שוטרים, שלא נזקקו לטיפול רפואי. דווח גם על אשה שנפגעה כתוצאה מזריקת אבנים. מספר תושבים בעראבה נפגעו פגיעות קלות. ככל הנראה נפצע אדם בשם מוראד סח פגיעה קשה יותר מפגיעת קליע בבטן העליונה משמאל. על הנסיבות בהן נפגע ועל האחריות לירי, אין בידי הוועדה ראיות עליהן תוכל לבסס קביעות כלשהן.

25.     תרדיון (סמוך לסח'נין). ביום 1.10.2000, סמוך לשעה 19:00, דווח על התקדמות המון לכיוון צומת תרדיון ליד סח'נין, ועל שריפה בחורש של הבסיס הצבאי הסמוך[84]. כוח של מספר שוטרים מתחנת משגב יצא למקום. הוא הגיע לצומת תרודיון, שם נתקל בצעירים אשר חסמו את כביש הכניסה לעיר סח'נין (כביש 805) באמצעות אבנים וחפצים שונים. הצעירים השליכו אבנים לכיוון השוטרים. כוח המשטרה עשה שימוש בגז מדמיע לצורך פיזור הצעירים, ולפרקים נעשה שימוש גם בגלילוני גומי[85].

          סמוך לשעה 19:20 הגיע למקום כוח של יס"מ גליל, אשר הדף את הצעירים לכיוון סח'נין באמצעות גז מדמיע וגלילוני גומי. אחרי כן, התרחשו עימותים במתכונת זו בין השוטרים לבין הצעירים, אשר המשיכו ליידות אבנים, במשך מספר שעות. במהלך אירוע זה דווח על פגיעה בשוטר, אשר פונה על ידי מגן-דוד-אדום לבית החולים בנהריה[86]. סמוך לשעה 00:53 דיווח כוח סמ"ג 6, כי כתוצאה משימוש באמצעים לפיזור המון זוהו כ-12 פצועים מסח'נין[87]. בבתי החולים הרלוונטיים לא נמצא כל תיעוד, אשר ניתן לקשור אותו לפגיעות באותו אירוע. ניתן להסיק מכך, כי לא נגרמו באירוע זה פגיעות רציניות, אשר יכלו להצדיק פנייה לטיפול רפואי בבית חולים. האירוע הסתיים בשעות הבוקר המוקדמות.

26.     כפר מנדא. ביום 1.10.00 התקיימה תהלוכה בכפר, באישור המשטרה. התהלוכה הגיעה, כמתוכנן, לכביש 784, הוא הכביש הראשי הסמוך לכפר. על פי הדיווחים בעיתונות[88] אלפי תושבים מן המקום נטלו חלק בשעות הערב בתהלוכה זועמת. התהלוכה הסתיימה בדברי הספד שנשא ראש המועצה המקומית, בו הודיע כי נער מאום אל-פחם נפל חלל באירועים של 1.10.00. כן נאמר, כי "החלל הזה והחללים שנפלו מכדורי צבא הכיבוש באיזורים הפלסטיניים ובאל-אקסא, הם הסימן הברור ביותר להתחלת התהלוכה לשחרור אל-אקסא".

          לאחר התהלוכה נשארו צעירים בכביש הראשי, חסמו אותו והבעירו צמיגים. בשעה 17:30 לערך הוזעק כוח משטרה למקום. השוטרים נתקלו בהתקהלות של מאות צעירים, אשר עלו על הכביש הראשי והחלו לצעוד לכיוון הצומת הראשית בכניסה ליישוב. בשלב זה ביקשו השוטרים כי הכביש ייסגר, ונסוגו לאחור. באותו שלב לא היה עדיין עימות בשטח. התקיימה הידברות בין המנהיגות המקומית לבין המפקד בשטח, כנראה רב פקד גיא רייף, שהגיע למקום האירוע. המנהיגות המקומית ביקשה מהמשטרה לא להתערב וניסתה להרגיע את הרוחות, אך לא הצליחה בכך. במצב זה, החלה המשטרה לפזר את מפרי הסדר. ההמון יידה אבנים לעבר ניידות של משמר הגבול. אנשי משמר הגבול הגיבו בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי לפיזורם[89]. נעשו ניסיונות לבצע מעצרים של מתפרעים. כמו כן, שוטרים ירו באוויר 4-5 כדורים חיים, כיוון שלא היו להם אמצעי פיזור[90]. רב פקד רייף ירה צרורות באוויר מנשקו האישי[91]. כשהתקרבו השוטרים לכניסה הראשית ליישוב, הפילו המתפרעים שני עמודי תאורה וחסמו את הכביש לכיוון צפון. השוטרים הזיזו את עמודי התאורה מן המקום, ותוך כדי כך נפגעו מאבנים שהושלכו לעברם ולעבר הניידות[92]. אחד השוטרים נפצע מאבן בכתפו ופונה לבית חולים. בשלב זה נמשך יידוי האבנים לעבר השוטרים, שהמשיכו לסגת. תוך כדי הנסיגה בוצע ירי באוויר על ידי אחד הקצינים. בהמשך היתה במקום התנגשות, כאשר יידויי האבנים נמשכו והשוטרים הגיבו בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי. בשעה 21:00 לערך, בעקבות הידברות עם מנהיגי הציבור המקומי, נסוגה המשטרה והמנהיגים החזירו את מפירי הסדר לכפר[93].

          על פי נתונים שנמסרו מבתי החולים עולה, כי ביום 1.10.00 הגיעו לבתי החולים בצפון הארץ חמישה אנשים שנפצעו בכפר מנדא: מוחמד קדח, שנפצע בראשו; אחמד ראוף זידאן, שנפצע מגלילון גומי ברגלו; אחמד יאסין, שנפצע מגלילון גומי בחזהו; עבד אל-חלים פאדי מוחמד, שנפצע מגלילון גומי בראשו, ואסעד עאלם, שנפצע מרסיסים בבטנו וברגלו[94]. יצוין עוד, כי במהלך האירועים בכפר מנדא נעצרו נהגים יהודים, אשר עברו במקום, על ידי תושבים מקומיים. במקרה אחר דווח על תקיפת נהג באבנים ועל הפיכת רכבו[95].

27.     עוד דווח על אירוע חריג שהתרחש במהלך הטיפול בהפרות הסדר במקום. עניינו של הדיווח במעצרו של תושב הכפר בשם מוחמד קדח, אשר נזכר לעיל כאחד הפצועים. האיש נעצר בתחילת האירוע, לאחר שהשוטרים נסוגו מצומת כפר מנדא בפעם הראשונה. לטענתו, הוכה על ידי השוטרים בקתות רובים, באלות ובבעיטות. לאחר מכן, לקחו אותו בג'יפ לתחנת משגב כשהוא מדמם, ובתחנת משגב היכו אותו שני שוטרים נוספים. הוא התעלף, והשוטרים הזמינו אמבולנס שהסיע אותו, ללא ליווי משטרתי, לבית חולים בנהריה. שם נתפר פצע בראשו[96]. גרסה דומה בעיקרה מוסרים גם קרובי משפחתו, אחמד קדח ועימאד קדח שהיו עימו.

          על פי עדויות השוטרים, בוצע במקום מעצר של אחד ממפרי הסדר שהתקרבו לכיוון השוטרים ויידו אבנים[97]. אחד מן השוטרים מסר, כי העצור ברח והתחבא מתחת לניידת השיטור הכפרי, וכי כל אימת שהעצור ניסה לצאת ממקומו מתחת הרכב היכו אותו השוטרים באלות ובבעיטות[98]. לפי רישומי בית החולים בנהריה, הגיע מוחמד קדח בשעה 19:38 לבית החולים, כשבראשו פצע מדמם. הוא נחבש ושוחרר לביתו.

28.     אבּו סנאן. בעקבות תהלוכה שהתקיימה בכפר יאסיף, בסביבות השעה 14:30, החלה התגודדות בצומת אבו סנאן והוחל ביידוי אבנים רבות לעבר שוטרים, שהמתינו בכוננות בפאתי כפר יאסיף, ולעבר מכוניות שעברו בכביש 70 באזור. בעקבות זאת, סגרה המשטרה את כביש 70 באזור צומת בית העמק וצומת כפר יאסיף ופתחה אותו לסירוגין[99].

29.          פרדיס. תיאור מפורט של אירועי יום 1.10.00 בפרדיס נמצא בשער השלישי בהמשך דין וחשבון זה[100]. בקצירת האומר ניתן לומר כאן, כי במקום התרחשו אירועים קשים משעות הבוקר ועד לשעות אחר הצהריים. האירועים גרמו לחסימת כביש ואדי מילכּ, ובמהלכם הוצת אוטובוס. כוח השוטרים במקום נקלע למצוקה, הואיל ומנה שוטרים בודדים מול המון של מאות אנשים, ולא היו בידיו די אמצעים לפיזור ההמון. בשל כך ביצע כוח המשטרה, באישור מפקד המרחב, ירי חי באוויר ולאחר מכן - ירי לכיוון הרגליים. מן הירי נפצעו שישה אנשים. הירי הוצדק בכך שהיתה קיימת סכנה של ממש לחיי אזרחים בכלי רכב אשר נקלעו לצומת מבלי יכולת לצאת מתוכה. כאמור, פרטי האירועים שבמקום ינותחו בהרחבה בשער העוסק באירועים מיוחדים[101].

30.     אום אל-פחם. האירועים שהתרחשו באום אל-פחם מתוארים במפורט בשער השלישי[102]. בקצרה ייאמר, כי האירועים החלו בשעות הבוקר, שעה שצעירים במספר גדל והולך ירדו לצומת אום אל-פחם, שעל כביש ואדי עארה, ויידו אבנים לעבר כלי רכב חולפים וכן על שלושה שוטרים של סיור מג"ב, שנע לאורך ציר ואדי עארה. המשטרה עצרה את התנועה בכביש, ובמקום החלו עימותים בהם הותקפו כוחות המשטרה על ידי מיידי אבנים. השוטרים הגיבו בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי. בשלב מסוים עלה כוח משטרה מן הצומת לפאתי העיר, למקום המכונה "הבית האדום", והעימותים התמקדו באזור זה. הם כללו השלכת בקבוקי תבערה לעבר השוטרים, אשר השיבו, בין היתר, בירי חי. השוטרים לא הצליחו לפתוח את הציר לתנועה. מאחר שפיקוד המשטרה החליט לרכז את הכוחות באזור פרדיס, עזב כוח המשטרה באום אל-פחם את המקום. אחרי כן ביצעו מאות תושבים מעשי ונדליזם חמורים, שכללו עקירת עמודי חשמל ותאורה, גדרות ביטחון, הצתת מוסדות ציבור, בתי עסק וכלי רכב, והשלכת חפצים שונים לכביש הראשי שבמקום.

          במהומות נפגעו באופן קטלני שני אזרחים. האחד, המנוח אחמד אבראהים ג'בּארין, תושב כפר מועאוויה, נפגע בשעה 12:00 בצהריים לערך. הוא נהרג כתוצאה מפגיעת גלילון גומי, שחדר לעינו השמאלית. הוא נורה על ידי אחד השוטרים שעמדו על יד הבית האדום. מותו נקבע ביום 2.10.00 סמוך לשעה 12:30[103]. השני הוא המנוח מוחמד אחמד ג'בּארין, תושב אום אל-פחם, שנפגע בסביבות השעה 14:30. הוא נפגע מכדור חי ומת כתוצאה מדימום. דבר מותו נודע בשעות אחר הצהריים של אותו יום.

          נסיבות ההתנגשויות בין מתפרעים למשטרה ומותם של האזרחים יידונו בהרחבה בהמשך. נציין כבר עתה, בהקדמת המאוחר, כי על פי החומר שבפני הוועדה, ניתן לקבוע כי שניהם נהרגו כתוצאה מירי שבוצע על ידי כוח המשטרה שהיה באזור הבית האדום. עוד ניתן לקבוע, כי אילו היתה פעילות הכוח במקום מתבצעת על פי ההנחיות שניתנו, לפיהן נאסרה כניסת כוח המשטרה לתוך אום אל-פחם, קרוב לוודאי כי תוצאה קטלנית זו היתה נמנעת.

          במהלך היום דווח, כי הגיעו למרפאת אום אל-פחם כארבעים פצועים, מתוכם כעשרים שנפצעו מגלילוני גומי, והשאר נפצעו משאיפת גז[104]. באירועי אותו יום נפצעו שבעה שוטרים כתוצאה מפגיעת אבנים. מדובר בעיקר בפגיעות בגפיים. בין הנפגעים היה גם מפקד מג"ב צפון, בנצי סאו, אשר כתוצאה מן הפגיעה שותקה מפעילות יד ימין שלו במשך ימים רבים[105]. כתוצאה מן האירועים באזור אום אל-פחם, החל מן השעה 12:11 בצהרי אותו היום, היה כביש 65 סגור לתנועה[106].

31.     ג'ת. הכפר ג'ת נמצא באזור ואדי עארה. באירועים שהתרחשו בג'ת ביום 1.10.00 נהרג אזרח. לפיכך ייבחנו אירועים אלה בנפרד בהמשך[107]. לצורך פרק זה די לציין, כי ביום 1.10.00 התרחשו התפרעויות בכביש הכניסה לג'ת. כוח של משמר הגבול טיפל באירועים, אשר לא סיכנו את השוטרים או את העוברים בדרך. בשלב מסוים נשלחו שוטרים אחדים אל תוך היישוב. אחד מהם השתמש בגלילוני גומי מטווח קצר וגרם למותו של המנוח ראמי חאתם ג'רה, תושב המקום.

32.     ואדי עארה. ביום 1.10.00 התרחשו אירועים קשים גם במקומות נוספים באזור ואדי עארה. בצומת ערערה יידו עשרות צעירים אבנים על כוחות משמר הגבול והמשטרה, והבעירו צמיגים. הצעירים העלו באש אוטובוס של אגד, לאחר שהכריחו את הנהג לצאת ממנו; בצומת כפר עארה הבעירו מפגינים רבים צמיגים וסגרו את הכביש הראשי באבנים; בכניסה לכפר קרע יידו צעירים אבנים על מכוניות של תושבים מן היישוב קציר, וסגרו את הכביש הראשי; בבאקה אל-גרבייה היו הפגנות סוערות. צעירים סגרו את הכביש הראשי לתנועה והעלו באש מכונית וצמיגים.

          על רקע זה ועל רקע האירועים בצומת אום אל-פחם, נסגר כביש ואדי עארה לתנועה, מצומת מגידו עד צומת ברקאי.

33.     נצרת. ביום 1.10.00 יצאו מאות אנשים להפגין בעיר[108]. בעקבות קריאה מן המסגד לצאת בתהלוכה ברחוב פאולוס ולהפגנה "הגדולה ביותר שידעה נצרת"[109], התקיימה גם תהלוכה בראשות התנועה האיסלאמית. התהלוכה יצאה ממסגד אל-סלאם לכיוון כיכר המעיין, ועברה ברחוב אל-אקסא[110]. על פי דיווחים, השתתפו בה כ-1,500 איש[111]. המפגינים קראו קריאות "אללה אכבּר", "ברוח ודם נפדה אותך אל-אקסא", ו"ח'ייבר ח'ייבר[112] יהודים, צבא מוחמד עוד ישוב". אחרי סיום ההפגנה הבעירו המפגינים צמיגים והתעמתו עם השוטרים[113]. מדיווחי המשטרה עולה, כי בסביבות השעה 11:30, דווח על השלכות אבנים ועל הבערת צמיגים ברחוב פאולוס, הוא הרחוב הראשי של העיר[114]. כן דווח, בשעה 11:40, על זריקת אבנים והבערת צמיגים באזור כיכר המעיין שבעיר, הנמצאת בסמוך לתחנת המשטרה[115]. ברחוב פאולוס התגודדו מאות צעירים, רבים מהם היו רעולי פנים. הרחוב נחסם לחלוטין לתנועה במחסומים שאולתרו מעץ ומפחי אשפה[116].

          בשעות הצהריים דווח, כי סניף בנק הפועלים וכמה חנויות הועלו באש. גם פחים הועלו באש. נגד השוטרים נעשה שימוש באמצעים מגוונים, שכללו אבנים, קלע דוד, בקבוקי תבערה, חזיזים וזיקוקין[117]. כמו כן, ניסו עשרות אנשים להסתער לעבר תחנת המשטרה[118]. השוטרים, אשר התמקמו בכיכר המעיין ובתחנה עצמה, נאלצו לירות כמויות גדולות של גז מדמיע וכדורי גומי לעבר המתפרעים. במקביל, נשמעו קריאות של המואד'ין לתושבים ליטול חלק באירועים. בין השאר, קרא המואד'ין "ברוח ודם נפדה את אל-אקסא". ההמון קרא להרג ביהודים, וכן: "מוות לשוטרים הנאצים ורוצחי ילדים". העימותים האלימים בנצרת נמשכו לכל אורכו של יום 1.10.00[119] עד לשעת לילה מאוחרת. שני אירועים חריגים באותו יום ראויים לציון מיוחד.

          א.          בשעות הצהריים, בסביבות השעה 14:00 באזור כיכר המעיין, הוכתה תושבת המקום, נסרין אסילי, על ידי שוטרים של יס"מ (יחידת סיור מיוחדת) של מרחב העמקים[120]. אירוע זה נבדק על ידי המחלקה לחקירת שוטרים. במצב זה, לא נדון בשאלת אחריותו של שוטר זה או אחר לאירוע. עם זאת, יש לציין שלוש עובדות באשר לאירוע. ראשית, גם אם נכונה הטענה, כי נעשתה פרובוקציה כזו או אחרת מצד הגב' אסילי, או אחותה שהיתה עימה, ואפילו נכונה הטענה, כי הגברת אסילי דחפה שוטר מהשוטרים, הרי שלא היתה כל סכנה או איום על כוח המשטרה שהיה במקום. בהקשר זה יש להעיר, כי בשום שלב של האירוע לא טרחו השוטרים לעצור את הנשים או לשקול את מעצרן או לקחת את פרטיהן לצורך ביצוע מעצר בשלב מאוחר יותר. שנית, שתי הנשים הותקפו פיסית על ידי שוטרים שהיו בכוח, ובכלל זה הותקפו בבעיטות ובמכות אלות. צילומי וידאו של האירוע מלמדים, כי התקיפה, לרבות באמצעות אלה, אירעה גם לאחר שאחת מהן נפלה על הארץ. שלישית, כתוצאה מהתקיפה נחבלה הגב' אסילי חבלה של ממש[121].

          ב.          סמוך לשעה 19:30 בשעות הערב, נורה שוטר של משטרת נצרת באש חיה. באותה שעה היה כוח משטרה באזור רחוב פאולוס, בסמוך למסעדת בורגר קינג, אשר נבזזה קודם לכן, ועל פי עדויות גם הועלתה באש. לעבר השוטרים נורו מספר יריות של אש חיה, ממנה נפגע ברגלו השוטר מאיר אסולין ממשטרת נצרת[122]. כתוצאה מן הפגיעה אושפז אסולין בבית חולים.

34.     כפר כנא. היישוב כפר כנא נמצא בסמוך לכביש 754, המחבר את העיר נצרת ואת נצרת עילית, עם כביש 77. כביש 754 עובר דרך הכפרים ריינה, משהד וכפר כנא. כביש 77 הוא כביש ראשי, המחבר את צומת המוביל במערב (ואחרי כן, עד לצומת ישי) עם צומת גולני במזרח (ואחרי כן, עד לטבריה). נקודת המפגש בין כביש 77 לבין כביש 754 היא צומת בית רימון. בתי כפר כנא מגיעים עד ל-450 מטר בקירוב מצומת בית רימון.

          בסביבות השעה 10:15 של בוקר ה-1.10.00 דווח למשטרה, כי הכביש הראשי הסמוך לכפר כנא נחסם לתנועה באמצעות צמיגים ואבנים. כן תועדו, באותו שלב, זריקות אבנים לעבר הכביש[123]. מאוחר יותר, בסביבות השעה 11:00 בבוקר, התקיימה בכפר תהלוכה[124] בהשתתפות אלפי אנשים. היא יצאה ממסגד עומר בן אל-ח'טאבּ לעבר האנדרטה לחללי כפר כנא ליד מסגד עות'מאן בן עפאן. המפגינים הניפו דגלי אסלאם, דגלי פלסטין ושלטים המגנים את הכיבוש ואת מבצעי מעשי ה"טבח" בירושלים, באל-אקסא ובגדה המערבית. כמו כן, נשמעו קריאות כמו "שרון, ברק, אל-אקסא ואל-בוראק[125] שייכים לנו", "ברוח, בדם, נפדה אותך, ארץ אל-אסראא'[126]" "עזה סלע איתן, לא נכנעת לטנק ולא לתותח", "ברק, בוגד, היזהר שלא לשחק באש", "בואו, ערבים, שמרו על אל-אקסא מפני הטמאים", "אחדות ערבית, מוסלמית ונוצרית", "חלל, הרוג, דמך לא נשפך לשווא" ו"ברק, העושק לא יזכה לחיים ארוכים".

          בין הצועדים בראש התהלוכה היה ח"כ עבד אל-מאלכּ דהאמשה[127], תושב המקום. כשהתהלוכה הגיעה לאנדרטה לחללים, נשאו המשתתפים תפילה לעילוי נשמות החללים ועמדו בדממת אבל במשך כמה דקות[128]. לאחר מכן נישאו במקום נאומים. בין השאר, צוטט ח"כ עבּד אל-מאלכּ דהאמשה כמי שאמר בנאומו, כי "הגיע הזמן שנגן על עצמנו ונראה שאנחנו יכולים לשבור את הידיים והרגליים של כל מי שיבוא להרוס את בתינו ולשבור את ידינו ורגלינו". בדברים שנישאו מפי איש ציבור אחר באותו אירוע, תוארה תמונת מותו של הילד מוחמד אל-דורה על מסך הטלוויזיה, ונאמר, כי המחזה הזה נתן כוח ורוח לאומית "לעם שלנו, לארצנו, לירושלים ולאל-אקסא". עוד אמר, כי "האויב הכובש ייצא מן הארץ כמו שהקולוניאליסטים יצאו מאלג'יר ומלוב."

          זמן קצר לאחר שהדוברים סיימו את נאומיהם החלו צעירים רבים מן המקום לרדת לכיוון צומת בית רימון[129]. במקום בוצעו מעשי ונדליזם, אשר כללו, בין השאר, ניפוץ רמזורים באבנים והפלת עמודי רמזורים לכביש[130]. לצומת הגיע כוח של יס"מ עמקים[131], אשר התמקם על ציר 754 לכיוון הכפר מכיוון צומת בית רימון. על פי עדויות השוטרים[132], ניצבו מולם מאות צעירים, ביניהם רעולי פנים, אשר זרקו לעברם אבנים וגלגלו לעברם צמיגים בוערים. על פי עדויות אלה, ירדו הצעירים לעבר השוטרים מכיוון כפר כנא. הם החלו להתקדם לעברם גם מכיוון מטעי הזיתים שמשני צידי כביש 754 והשליכו אבנים רבות לעברם, תוך גרימת פציעות לשוטרים[133]. במקום התפתחו עימותים קשים בין התושבים לבין שוטרי היס"מ[134]. במהלך האירועים התקיפו המתגודדים רכב עם נהג יהודי שעבר שם. נהג הרכב חולץ בשלום.

          כוח היס"מ עשה שימוש בגז המדמיע שברשותו, ובגלילוני גומי, במטרה להשאיר את צומת בית רימון ואת כביש 77 פתוחים לתנועה בקטע שבין צומת המוביל לבין צומת גולני[135]. לאחר ירי של גז, אשר עצר את ההמון לפרק זמן קצר בלבד, נסוגו השוטרים לאחור עד שהגיעו לצומת בית רימון. הכוח ביקש תגבורת, לרבות תוספת של תחמושת גז מדמיע[136]. על פי הדיווח שביומן המבצעים, הודיע מפקד יס"מ עמקים בסביבות השעה 12:00, כי הוא "...במצוקה ונאלץ לעבור לירי חי"[137]. סמוך לכך, הונחה הכוח על ידי קצין האג"מ המרחבי, סגן ניצב אלכס דן, לעזוב את המקום[138]. יצוין, כי סגן ניצב דן נתן הוראה זו לאחר שהורה על סגירת ציר 77 מצומת המוביל לצומת גולני[139]. משנחסם הציר וכוח המשטרה עזב את המקום, הסתיים העימות בין המשטרה לבין תושבי המקום. בעיתונות דווח על שלושה נערים שנפצעו קל בעימותים עם המשטרה, בידיהם וברגליהם, ועל נער אחד שנפצע בראשו[140].

35.          טורעאן. בדומה לכפר כנא, שוכן גם הכפר טורעאן בסמוך לכביש 77. לכפר כביש גישה, היוצא מכביש 77 בצומת המכונה צומת טורעאן. ביום 1.10.00 היתה בכפר תהלוכה ובה כאלף משתתפים[141]. אחרי כן, היו במקום עימותים בין תושבי הכפר לבין כוח משטרה אשר הגיע כדי למנוע את חסימת כביש 77. אנשי המשטרה הותקפו ביידוי מסיבי של אבנים, גולות וברזלים[142]. מנגד, עשתה המשטרה שימוש בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי[143]. בשעה 16:11 דיווח מפקד הכוח, סגן ניצב שמואל מרמלשטיין, למרכז הדיווח כי ניתן לפתוח את הציר, שכן המצב שקט[144]. שני שוטרים נפצעו באירוע[145]. האירוע הגיע לסיומו המוחלט בסביבות השעה 20:00.

36.          משהד. ביום 1.10.00, לאחר תפילת הצהריים, נערכה במסגד המקומי תפילת אשכבה לנשמות החללים של "טבח אל-אקסא". לאחר התפילה יצאה תהלוכה המונית שעברה ברחובות הכפר. המפגינים הניפו דגלי פלסטין, דגלי אסלאם ודגלים שחורים, גינו את הטבח ואת מבצעיו וקראו סיסמאות, כמו "ברוח, בדם, נפדה אותך, אל-אקסא", "שרון, ברק, אל-אקסא שלנו וכך גם אל-בוראק[146]". כאשר הגיעה התהלוכה לכניסה הראשית לכפר, פרצו הצעירים לכביש נצרת-טבריה וחסמו אותו באבנים ובצמיגים בוערים למשך כמה שעות. הדיווח הראשון על חסימת הכביש התקבל סמוך לשעה 16:00[147]. האירוע הסתיים סמוך לשעה 19:00, לאחר שהמועצה המקומית שלחה למקום דחפור לפינוי הכביש, והתושבים התפזרו[148].

37.     עין מאהל. הכפר עין מאהל נמצא בסמוך לנצרת עילית. בסביבות השעה 12:00 בצהריים, החלו במקום הפרות סדר בהן השתתפו, על פי הערכות המשטרה, אלף עד אלפיים מתושבי הכפר. במהלך האירוע יידו המתפרעים אבנים לעבר כלי רכב שעברו במקום, עקרו גדרות ביטחון, אבני שפה, תמרורים, עצים, דירדרו סלעים וצמיגים בוערים מהגבעה שבמקום לעבר הכביש, וניפצו תאורת רחוב[149]. האירוע טופל על ידי שוטרים מתחנת נצרת עילית, אשר נשאו נשק אישי ואלות. לא היה ירי באירוע זה. לאחר שהובאו אנשי היס"מ, לקראת הערב, פיזרו אלה את המתפרעים לעבר פאתי הכפר, תוך שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי[150].

38.     ריינה. בעיתונות דווח[151], כי תושבי הכפר ריינה הבעירו צמיגים ועשבים יבשים בצידי הדרכים, וחסמו את הכניסות לעיר נצרת עילית. דווח גם על ניסיונות לפרוץ, מכיוון הכפרים משהד וריינה, אל שכונת הר יונה בנצרת עילית, שהוקמה על אדמות שהופקעו משני הכפרים. כוחות המשטרה ומשמר הגבול הדפו נסיונות אלה, בהם נפצעו חלק מהמתפרעים. בשעה 19:00 דווח שהמתפרעים חסמו את הכביש בצומת ריינה, על ידי מחסומי אבנים. בסביבות השעה 20:00 דווח שהם תקפו את הניידת באבנים, והשוטרים השתמשו בירי חי באוויר לצורך חילוצה מן המקום[152]. סמוך לכך דווח גם על גרימת נזק לבנק מרכנתיל שבצומת ריינה.

39.          "המשולש הקטן". עיריית טירה הכריזה על שביתה כללית[153], "מתוך סולידריות עם בני עמנו הפלסטיני, המתמודד עם חיילי הכיבוש בירושלים, שכם, טול כרם, עזה ושאר ערי הגדה המערבית ורצועת עזה, ומתוך היענות להחלטת הוועדה הארצית של ראשי המועצות המקומיות...". בהודעת העירייה צוין עוד, כי "אנו מכריזים על הסולידריות שלנו עם בני עמנו הפלסטיני שמתמודדים עם הכדורים של חיילי הכיבוש באמצעות אבנים, בנחישות ובהחלטה עיקשת לשחרר את ארצם ולהכריז על מדינה עצמאית שבירתה ירושלים". על הכביש הראשי בין טירה לטייבה התעמתו מפגינים, אשר הבעירו צמיגים וסגרו את הכביש, עם שוטרים[154]. בסביבות השעה 17:00 החלו מתפרעים ביידוי אבנים ובקבוקים באזור תחנת הדלק הסמוכה לטירה, לעבר אזרחים שנסעו על הכביש שבמקום ולעבר שוטרים שעמדו בצומת. כביש הכניסה לטירה נחסם בצמיגים בוערים[155]. בסביבות השעה 18:00 דווח על יהודי, אשר נקלע למקום, בתוך התקהלות של כ-300 איש, והוכה בפניו על ידי תושב מקומי, אשר וידא קודם לכן שהוא יהודי[156].

          בטייבּה פרצו האירועים לאחר היוודע דבר מותו של אזרח ערבי באירועים באום אל-פחם[157]. משעות אחר הצהריים ועד לשעות הערב התרחשה התגודדות של מאות אנשים, אשר יידו אבנים, הבעירו צמיגים וזרקו בקבוקי תבערה לעבר שוטרים שהוצבו במקום[158]. במהלך האירועים הבעירו המפגינים צמיגים בכניסה הצפונית לטייבה, קרוב לבית הספר התיכון. השוטרים עשו שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי, והצליחו למנוע את חסימת הכביש. יצוין, כי על פי דיווחי השוטרים נפתחה אש חיה לעבר ניידת המשטרה במקום, שגרמה לפגיעות בחלקה האחורי של ניידת בסמוך לכביש 444[159].

40.     יפו. תחילתם של האירועים בעיר היתה בהפגנה, שקיימו כ-15 מאנשי המועדון הערבי הלאומי, בראשותו של עו"ד אמיר בּדראן. ההפגנה התקיימה באזור גן התמר ברחוב יפת, הוא הרחוב הראשי בעיר, והחלה בסביבות השעה 16:00[160]. המשטרה היתה מודעת לקיומה[161]. כשהתפנו המפגינים החלה התגודדות של מאות אנשים במקום בו עמדו[162]. מרישומי מוקד המשטרה עולה, כי בסביבות השעה 17:45 התקבל דיווח על כך שברחוב יפת מתקהלים צעירים האוחזים באבנים וצועקים "אללה אכבּר". זמן קצר לאחר מכן דווח, כי "מספר נערים בני מיעוטים אוחזים אבנים ליד גלידת אנדרי". מנקודת זמן זו ואילך התרבו הדיווחים על זריקות אבנים לעבר כלי רכב של אזרחים. דווח גם על השלכת אבנים לעבר ניידת. בין השאר, נמסרה בוועדה עדות על רכב דיפלומטי שעבר במקום, נרגם במטר של אבנים ואל שמשתו הקדמית הוטחה לבנת בניין ממרחק של מטר ספורים[163].

41.     על רקע מצב זה, חסמה המשטרה לתנועה שני צמתים ברחוב יפת, באופן שמנע הגעת כלי רכב לאזור גן התמר. בשלב זה של האירועים, החל בסביבות השעה 19:00, הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוח המשטרה שבמקום[164]. אחד השוטרים נפצע בראשו. שוטר אחר נפצע במרפקו. לטענת מפקד הכוח, הוא חש סכנה לחיי האנשים שבפיקודו, בשל המרחק הקטן והולך בין מיידי האבנים לבין הכוח[165] ולנוכח השימוש בבקבוקי תבערה[166]. במצב זה כרז למתפרעים באמצעות המגפון שברשותו, וביקש מהם לעזוב את המקום. עוד הורה מפקד הכוח על שימוש בירי של גלילוני גומי לעבר המתפרעים. בשעה 21:30 בקירוב הגיעו מפקדי המשטרה במקום להסכם עם אישי ציבור מן המקום, לפיו המשטרה תסיג את כוחותיה מרחוב יפת ואישי הציבור ירגיעו את הצעירים שברחוב[167]. המשטרה כיבדה את חלקה בהסכם ונסוגה מן המקום[168]. חרף זאת, כאשר הבחינו הצעירים בצוות של ערוץ 1 של הטלוויזיה אשר ביקש לצלם את הזירה, פנו לעבר אנשי הצוות והיכו אותם קשות[169].

          בהמשך לכך ביצע המון של צעירים מעשי ונדליזם שונים, ובכלל זה שבירת שמשות של חנויות באזור גן התמר, הצתת חנויות, הצתת דוכן מפעל הפיס, הצתת סניף דואר, עקירת תחנת אוטובוס, פריצה לדירות של יהודים וזריקות אבנים לעבר שמשות "הבית הירוק" (מבנה ברחוב יפת המשמש, בין היתר, את הפרקליטות הצבאית)[170]. בשלב זה נוצר עימות נוסף עם המשטרה, לאחר שכוח יס"מ יצא מאזור הבית הירוק כדי להפסיק את המעשים[171]. האירוע הסתיים לאחר שבוצעו במקום מעצרים של 16 תושבי המקום, בהם 12 בגירים וארבעה קטינים.

          באירוע האחרון נפצע עו"ד בלחה מיפו. עו"ד בלחה העיד, כי כאשר התגלו השוטרים שהיו ב"בית הירוק", השליך אחד הצעירים אבן לעברם. הוא מצידו התקדם לעבר הבחור, כדי לבקש ממנו שיחדול ממעשיו, ואז נפגע מגליל גומי שירה שוטר. הוא נפגע בשפתו, פונה לבית חולים, שפתו העליונה נתפרה ובאותו יום שוחרר לביתו.

42.     חיפה. ביום 1.10.00 נערכה בעיר הפגנה סוערת נגד מעשי ישראל בשטחים ובמחאה על ההרוגים בירושלים ובשטחים. את ההפגנה ארגן סניף חד"ש בחיפה, והשתתפו בה גם חברים בבל"ד ובבני הכפר[172]. בהפגנה נישאו דברים על ידי איש ציבור, אשר חזר על הרעיון של איחוד הכוחות בין שטחי הרשות הפלסטינית לבין שטחי המדינה. בדברים נאמר למי שהוגדרו כ"מרצחים" - הכוונה היא, ככל הנראה, לשלטונות המדינה - כי "מעשי הטבח" שלהם ייכשלו. עוד נאמר, כי "עמנו יודע כיצד לצאת נגד תוקפנות ברברית זו של כיבוש." ברוח דומה נאמרו דברי הלל לחללים, אשר נפלו בשכם, בעזה ובאום אל-פחם. בסיכום נאמר, כי "היום רוחצים אנו את השתייכותנו הלאומית בדם החללים הפצועים. הדם הפלסטיני אשר ניגר ברחבי ירושלים הינו רישום במקרקעין הפלסטיני הטבוע בחותם של דם על זכותנו על העיר והאדמה. הריבונות הישראלית הינה אשלייה של ברזל ודם. היא איננה ריבונות על ירושלים הערבית של זכות, היסטוריה והשתייכות לאומית"[173].

43.     נגב. ביישוב לאקייה נערכה תהלוכה לכיוון כביש 31. תושבים רבים נאספו בקרבת הכביש הראשי שליד היישוב[174], הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר מכוניות חולפות. לחלקן נגרמו נזקים כבדים. המתקהלים יידו אבנים על כוח משטרה, אשר הגיע למקום, ופצעו שני שוטרים. על כוחות המשטרה הושלכו גם בקבוקי תבערה[175]. כוחות המשטרה ירו רימוני גז מדמיע וגלילוני גומי רבים והכביש הראשי בקרבת היישוב נחסם. בסביבות השעה 21:00 התחדשו האירועים במקום. המתפרעים יידו אבנים על כלי רכב שעברו בכביש 31 מצומת שוקת לכיוון להבים, באזור צומת לאקייה. על פי עדות אנשי המשטרה, עמדו כמה עשרות תושבים בצד אחד של הכביש והשוטרים עמדו בצד השני של הכביש, על תלולית עפר[176]. השוטרים ביקשו להדוף את המפגינים פנימה לכיוון היישוב, כדי למנוע את זריקת האבנים לעבר המכוניות בכביש. ניסיון להפסיק את יידוי האבנים, על ידי ריצה של השוטרים לעבר המתפרעים ועל ידי ירי גז מדמיע, לא צלח, בין השאר, לנוכח העובדה שמלאי הגז של הכוח נגמר במהירות[177]. בשלב מסוים נשמעו קולות של ירי. מאוחר יותר התברר, כי תושב לאקייה, שהיה בין המתפרעים במקום, ירה באקדחו באוויר תשע יריות.

          שני שוטרים נפגעו בידיהם כתוצאה מיידוי האבנים, אשר נעשה, בין השאר, גם באמצעות קלע. השוטרים ירו גלילוני גומי לעבר הצעירים. הירי הבריח את הצעירים לכיוון לאקייה. בשלב זה הצליח כוח המשטרה להשתלט על הצומת. עם זאת, יידוי האבנים נמשך, הפעם לעבר השוטרים, עד שהגיעה למקום קבוצת מבוגרים, אשר סילקה את הצעירים המתפרעים מן המקום במכות מקל[178]. העימות במקום הסתיים בסביבות השעה 23:30.

          אירועים דומים דווחו גם ביישובים טראבּין, אל-סאנע וכּסייפה. בשני היישובים הראשונים דווח על עשרות תושבים, אשר יידו אבנים לעבר כביש באר שבע-חברון. לגבי כסייפה דווח על חסימה של כביש באר שבע-ערד, הבערת צמיגים ויידויי אבנים לעבר מכוניות שעברו במקום. כן דווח, שהמשטרה הצליחה לפתוח את הכביש לתנועה לאחר שתגברה את כוחותיה במקום.

          לגבי היישוב ערערה דווח, כי אוטובוסים של אגד נרגמו באבנים. בתל שבע התקיימה שביתה כללית וראש המועצה המקומית מסר כי הושבתו כל העבודות והעסקים, מתוך היענות להחלטתה של ועדת המעקב[179].

44.     רהט. ביום 1.10.00, בסביבות השעה 19:15, דווח על הבערת צמיגים במרכז המסחרי במקום. החלה התקהלות של כ-150 איש, אשר נעו לכיוון נקודת המשטרה בעיר[180]. אותם אנשים, חלקם רעולי פנים, רגמו באבנים את בניין המשטרה ואת כלי הרכב שחנו בחניה[181]. אירוע זה תואר בעיתון "איאם אל-ערב" כ"התקפה של צעירים על תחנת המשטרה בעיר". השוטרים מסרו, כי אבנים שהושלכו חדרו לנקודת המשטרה, ניפצו שמשות והיוו, לגרסת מפקד הנקודה, איום ממשי על בטחון השוטרים[182]. בנסיבות אלה, ניתן למפקד הנקודה אישור מאת סגן מפקד מרחב נגב לירות גז מדמיע וגלילוני גומי לעבר המתפרעים[183]. עקב יידוי האבנים נגרמו לנקודת המשטרה נזקים שונים, ובהם חבלות למכוניות שחנו בחצר הנקודה, לשלט הכניסה, לחלון, לדלת כניסה ולקירות[184].

          לאחר הירי מתוך נקודת המשטרה יצאו כוחות המשטרה אל מחוצה לה. במהלך יציאתם נפגע מאבן בראשו שוטר מג"ב דרום, קייס עבאס. ירי של גז מדמיע וגלילוני גומי בוצע גם מחוץ לנקודה. השוטרים השתלטו על סוללה הנמצאת דרומית לנקודה, ממנה הושלכו קודם לכן אבנים לעברה. בין כוחות המשטרה היו 75 שוטרי תגבור[185]. העימות נמשך עד לשעה 23:30 בקירוב. דפוס העימות היה כזה, שהמתפרעים מצידם יידו אבנים ובקבוקים וקיללו את השוטרים, ובתגובה, רצו שוטרי היס"מ ויחידת "רותם" בקו אחד לעברם כשהם יורים גז מדמיע וגלילוני גומי[186]. בשלב מסוים, שמעו השוטרים קול של ירי מכיוון המתפרעים. לא זוהה מקור ירי, לא היו נפגעים ולא היתה תגובה מצד המשטרה[187]. חומרת האירועים עולה מן התיאור בעיתונות, אשר הגדירה את רחובות רהט במהלכם כ"זירת קרב". המתפרעים חסמו כבישים ראשיים במקום. במהלך הערב הם גם גרמו נזקים חמורים לרכוש בתחום העיר. בשעה 20:45 הוצתו סניף בנק מרכנתיל במקום וסניף קופת חולים מכבי הנמצא מעל הבנק[188]. הם נשרפו כליל[189].

          יצוין, כי איש ציבור מקומי צוטט בעיתונות כמי שאמר, בהמשך לאירועים אלה, כי הפעולות במקום היו בגדר תגובה לגיטימית "להתנהגותו המתגרה" של אריאל שרון. עוד נאמר, כי שרון וממשלת ישראל, צריכים להבין כי אי אפשר להתעלם מן הפגיעה במסגד אל-אקסא, כי הערבים בישראל הם חלק בלתי נפרד מן האומה הערבית ומן העם הפלסטיני, וכי תגובתם למה שהתרחש במסגד אל-אקסא ובשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה היא תגובה חיובית, ולא ניתן להפריד בין הנגב לבין המשולש, הגליל או יפו לעניין זה. "כולנו", סיים הדובר, "בנים לעם אחד וכל אירוע בגדה וברצועה משפיע עלינו"[190].

45.     יצוין, כי במהלך יום 1.10.00, פרסמה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל גילוי דעת. גילוי הדעת פורסם בשעות אחר הצהריים של אותו יום, בסביבות השעה 15:30-16:00[191]. מגילוי הדעת ומן העדויות שבפני הוועדה עולה, כי ועדת המעקב יזמה מעקב שוטף ופעיל אחר המתרחש, וקיבלה דיווחים מן השטח[192].

          בגילוי הדעת נאמר, כי ביום 1.10.00 התקיימה שביתה כללית בכל הערים, הכפרים הערביים והשכונות הערביות בערים המעורבות בגליל, במשולש ובנגב. צוין, כי מאז שעות הבוקר התקיימו תהלוכות והפגנות רבות ברוב הערים והכפרים הערביים, בהן השתתפו עשרות אלפים מבני הציבור הערבי: גברים, נשים, זקנים וטף. בכרוז נאמר, כי התהלוכות התקיימו במחאה על הטבח במסגד אל-אקסא, אשר על פי הנטען "נמשך עד עכשיו". כן נטען, כי התהלוכות התקיימו נגד מעשי הדיכוי וההרג של "כוחות הכיבוש הישראלי" בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים הקדושה, ו"לאות הזדהות עם בני עמנו הפלסטיני במאבקו נגד הכיבוש ולמען השחרור והעצמאות וקדושת המקומות הקדושים". ועדת המעקב הכריזה בגילוי הדעת, כי במהלך היום התגלתה בבירור האחדות הלאומית של "הציבור הערבי שלנו". עוד נטען, כי נחשפה האמת, לפיה "במקומות, בערים ובכפרים שבהם נרשמה נוכחות מוגברת ופרובוקטיבית של כוחות המשטרה ומשמר הגבול, התפתחו עימותים בין כוחות המשטרה והמפגינים אשר גרמו לפציעתם של עשרות אזרחים ערבים[193]".

          ועדת המעקב הטילה את האחריות לעימותים הנזכרים ולתוצאותיהם על המשטרה ועל מקבלי ההחלטות במערכת הביטחון הישראלית. גילוי הדעת משבח את הציבור הערבי בישראל ומציין כי מן הדיווחים שהגיעו לוועדה עולה, כי ציבור זה הוכיח, ללא יוצא מן הכלל, מחויבות להחלטותיה של ועדת המעקב העליונה. מכך משתמעים דברי שבח גם לאירועים, בהם היו עימותים קשים עם כוחות הבטחון. עם זאת, יש להעיר, כי מגילוי הדעת עולה, שבשלב בו נכתב לא תוכנן כי האירועים יימשכו וכי כוונת ועדת המעקב, בהמשך ובהתאם לאמור בהחלטתה מיום 30.9.00, היתה לקיים ביום 2.10.00 פעולות הזדהות שונות, אשר היו אמורות לכלול מפגש עם הנהגה פלסטינית בירושלים וביקור בבית החולים אל-מקאסד בירושלים.

46.          במהלך יום 1.10.00 נודע על כך שיש הרוג באירועי היום, וכי יש לפחות פצוע אנוש אחד[194]. ההרוג היה המנוח מוחמד אחמד ג'בּארין מאום אל-פחם. להערכת מזכיר ועדת המעקב, נודע דבר מותו לוועדת המעקב בסביבות השעה 16:30 באותו יום[195]. באותו שלב היה ידוע גם על פציעתו של המנוח אחמד אבראהים ג'בּארין, גם הוא מאום אל-פחם. לגביו נאמר כי הוא נפצע מכדור בראשו ומצוי במצב של מוות קליני.

47.     לסיכום האירועים ביום 1.10.00. בחינת האירועים ביום 1.10.00 מלמדת על פריסתם הרחבה במקומות רבים, בעיקר במחוז הצפוני. האירועים כללו יציאה לרחובות של מתפרעים, מניעת תנועה בכבישים ובצמתים ונקיטת אמצעי אלימות שונים כלפי שוטרים אשר באו להשליט סדר, וכלפי עוברי דרך יהודים תמימים. עוצמת האירועים ופריסתם מצאו את כוחות המשטרה בלתי מוכנים. לא היו די כוחות משטרה באזור הצפוני כדי להתמודד עם הפרות הסדר וההתפרעויות במקומות הרבים בהם אלה התקיימו. לא הוצבו מבעוד מועד שוטרים בנקודות הידועות כמועדות לחיכוכים ולעימותים. ההתפרעויות שהתרחשו היו ללא תקדים מבחינת עוצמתן. הצגת האירועים כאילו המשטרה השתמשה בכוח כנגד מפגינים תמימים, אשר כל מטרתם היתה להביע מחאה, אינה נכונה. בחינת האירועים מקרוב מעידה בבירור שתחילתם במעשים אלימים של מתפרעים כלפי אזרחים יהודים וכלפי שוטרים. אלה חייבו את המשטרה, במסגרת חובתה לשמור על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי, להגן על ציבור המשתמשים בדרכים ולעשות כמיטב יכולתה להשלטת הסדר. העימותים נכפו על המשטרה, בלי שהיא היתה ערוכה לקראתם כהלכה. אמנם, אופי התגובות וההתנהלות של כוחות המשטרה בעניינים כאלה ואחרים ראויים לביקורת, כפי שיוברר עוד בהמשך, אולם צריך שייאמר ברורות שהאירועים נכפו על המשטרה, ואין ממש בטענות בדבר התגרות כוחות המשטרה במפגינים, ובטענות כאילו התגרות כזו היא שגרמה לאירועים.

          ביום 1.10.00 נפצעו באירועים השונים ברחבי הארץ 58 שוטרים, אחד מהם מירי של אש חיה. נפצעו גם עשרות אזרחים, בעיקר בעת שרכביהם הותקפו על כבישים בהם התרחשו הפרות סדר וחסימות. נגרמו נזקים לכלי רכב רבים בכבישים בהם היו אירועים. היו מקרים רבים של פגיעה ברכוש ציבורי בשווי כולל של מליוני שקלים. בין השאר, נרשמו פגיעות ברמזורים, בעמודי תאורה ובאביזרי דרך אחרים בצמתים רבים, ובהם צומת טמרה, צומת בענה, צומת עדי, צומת שפרעם, צומת ביר אל-מכסור, צומת בית רימון, צומת טורעאן, צומת עין מאהל, צומת אום אל-פחם, צומת פרדיס, ועוד. נרשם אירוע של גרימת נזק במזיד לרכוש חקלאי (בקיבוץ הסוללים). נפגעו סניפים של בנקים באום אל-פחם, בבאקה אל-גרבייה, בריינה, ברהט, בנצרת וביפיע. כן הוצתו סניפי דואר באום אל-פחם וביפו.

          באותו יום בוצעו גם הצתות יער רבות. דווח על יערות שהוצתו באזור עין מאהל, צומת מסלחית, יער ציפורי (בשתי פעמים שונות), יער עילוט, יער גלבוע (בשתי פעמים שונות), חורש באזור ברטעה/קציר, שריפות בשטח מרעה ובחורש באזור ביאדה (שלוש פעמים באותו יום), חורש באזור אום אל-פחם וחורש באזור מושי'רפה.

48.          לקראת שעות הערב של אותו יום נסעו מפכ"ל המשטרה ומפקד מחוז הצפון, בנפרד, מאזור פרדיס לכיוון צומת ברקאי, אשר בוואדי עארה. צומת זה שימש כאזור כינוס לכוחות התגבור, שהופנו לאזור הצפון. להערכתו של המפכ"ל וילק, הוא הגיע לצומת ברקאי בסביבות השעה 18:00-19:00 בערב, לאחר תום האירועים בפרדיס[196]. בצומת ברקאי חברו המפכ"ל וילק וניצב רון לראש אג"מ במטה הארצי, ניצב יהודה בכר, אשר היה במקום. כן נכח במקום ראש אגף תנועה באותה עת, ניצב יעקב גנות. הקצינים קיימו הערכת מצב, בראשותו של המפכ"ל, באשר ליום המחרת.

בעת שהתקיימה הערכת המצב היה ידוע למשתתפים על נפגעים ועל הרוג באירועי אותו יום[197]. בהערכת המצב הנחה המפכ"ל לפתוח את כביש ואדי עארה ביום המחרת לפנות בוקר, ולעשות בהמשך היום מאמצים על מנת להותירו פתוח. נקבע, כי מפקד הכוח במקום מוסמך להפעיל שיקול דעת בהתאם להתפתחויות, לרבות סגירת הכביש, אם לא ניתן יהיה להבטיח באופן סביר את המשך התנועה בו. לא הותוו גבולות ברורים בדבר הנסיבות שיצדיקו את סגירת הכביש, אך ברור היה, כי לא בנקל יהא זה מוצדק לסגור את הכביש וכי ייעשה מאמץ להותירו פתוח. בהערכת המצב סוכם גם על הקצאת כוח משטרה גדול לצורך ביצוע המשימה. המפכ"ל וילק ניסה בעדויותיו להתנער מכך שידע, כי במקום ירוכז כוח משטרה גדול. ברם, ממכלול העדויות, ובהן אלה של ניצב רון, ושל ניצב יהודה בכר[198], אשר נטלו חלק בהערכת המצב, ושל ניצב משנה בנצי סאו[199], עולה בבירור כי סוכם, על דעתו של המפכ"ל וילק, לרכז במקום כוחות גדולים לצורך ביצוע הנחייתו. ריכוז של כוחות גדולים במקום התבקש בשל הצפי שהיה באותה עת לעימותים במקום ביום 2.10.00, על רקע ההרוג ביום 1.10.00 וההלוויה ההמונית הצפויה שם[200].

49.     בתום הערכת המצב, בסביבות השעה 20:00-20:15, עזב מר וילק את המקום, שכן היה אמור ליטול חלק בפגישה להערכת המצב שהתקיימה בביתו של ראש הממשלה בכוכב יאיר[201]. באותה עת חזר ניצב רון למטה מחוז הצפון, שם התקיימה הערכת מצב של פיקוד המחוז הצפוני של המשטרה.

50.          בשעות הערב של אותו יום התקיימה ישיבת הערכת מצב בשירות הביטחון הכללי, לקראת ישיבת הערכת המצב בראשות ראש הממשלה. באשר לאירועים במגזר הערבי בתחומי הקו הירוק, היתה תמונת המצב שהוצגה בהערכת המצב[202], כי היו חסימות כבישים, הצתות כלי רכב, זריקות אבנים וגם בקבוקי תבערה, בעיקר בצפון. צוין, כי ידוע על הרוג אחד מקרב ערביי ישראל, ועל שני פצועים קשה. ראש המרחב הצפוני של שירות הבטחון הכללי עמד על כך, כי מדובר באירועים הקשים ביותר בקרב ערביי ישראל מאז קום המדינה בשנת 1948. הוא אמר, כי מדובר באירועים קשים יותר מאשר יום האדמה בשנת 1976[203], הן מבחינת מספר המשתתפים והן מבחינת מספר היישובים שנטלו בהם חלק. עוד ציין, כי האירועים באותו יום תואמים את התרחישים שהיו צפויים בתחומי המדינה בעקבות הכרזה חד-צדדית על הקמת מדינה פלסטינית, וכן את התרחישים שצפו, בעקבות אירועים בהר הבית והרוגים בו.

          בישיבה פורטו היישובים בצפון, בהם אירעו אירועים קשים. צוין, כי מלבד האירועים הקשים התקיימו עוד עשרות תהלוכות, ובכל אחת מהן השתתפו 200 עד 500 תושבים. צוינה ההשתתפות הנרחבת בתהלוכות. בישיבה נאמר עוד, כי לקיומו של הרוג באום אל-פחם משמעות מרכזית וכי אין ספק שיימשכו הפרות סדר באום אל-פחם עוד יומיים, ושההפגנה הצפויה ביום המחרת תגלוש משכונת ג'בארין לעבר כביש ואדי עארה. עוד הוערך, על רקע נסיון העבר, כי בנצרת עשויות הפרות הסדר להימשך עוד יומיים וכי בשאר המגזר תיתכן הפחתה ניכרת בהן. גם ראש האגף לענייני ערבים ציין, כי המדובר במצב חדש, בו גל ההדף מן השטחים מגיע לערביי ישראל. הוא עמד על כך, שאירועים כאלה אינם זכורים גם מתקופת האינתיפאדה.

          סיכום ראש השירות היה, כי מדובר באירועים שהתפשטותם חמורה יותר מכפי שהעריך השירות ביום הקודם. הוא עמד על כך, שהעוצמה וההיקף היו בעייתיים, וכי האירועים יצאו משליטת מוביליהם. כן ציין, כי להחלטה על שביתה כללית גם למחרת עלולה להיות משמעות רבה וכי שמועות על הרוגים עלולות ליצור דינמיקה מסלימה. ראש השירות ציין עוד, שהחיבור בין המתרחש בשטחים לבין המתרחש בתחומי מדינת ישראל בעייתי מאוד.

51.          בעקבות הערכת מצב זו נערך דיון נוסף בשירות הביטחון הכללי, בו נטל חלק מספר מצומצם של משתתפים. הדיון נערך לבקשת ראש הממשלה, אשר ביקש עצה לגבי השאלה אם על הדרג המדיני ליזום מפגש עם ועדת המעקב של ערביי ישראל[204]. מרבית המשתתפים גרסו, כי יש צורך דחוף בפגישה של ראש הממשלה עם נציגים של המגזר הערבי, ובהם חברי הכנסת וחברים מסוימים מוועדת המעקב. ברם, לא נעשה סיכום רשמי של ישיבה זו. אף כי ראש השירות נכח בדיון אין בחומר שלפנינו ביטוי לעמדתו, ככל שזו הובעה במהלכו. התוצאה היא, כי אין בסופו של הדיון תיעוד של עמדת השב"כ בנושא הדיון. יש להעיר, כי ראש מרחב צפון העיד שהבנת הדברים שלו בזמן אמת היתה, כי עמדת השירות, כפי שתוצג בפני ראש הממשלה היא, כי מן הראוי שראש הממשלה ייפגש עם הנהגת המגזר הערבי ללא דיחוי, על מנת להביא לרגיעה במצב. מעדות זו עולה גם, כי ראש מרחב צפון הבין מראש השירות כי זו העמדה שהוצגה בפני ראש הממשלה. ראש השירות לא סתר בעדותו רושם זה. נושא זה יידון במפורט בניתוח האזהרה שנשלחה לראש הממשלה לשעבר, מר אהוד ברק[205].

52.          בשעות הלילה של אותו יום התכנסו שתי ישיבות בעלות חשיבות רבה. האחת היתה ישיבה של ועדת המעקב בכפר מנדא[206]. על פי התכנון המוקדם היתה ועדת המעקב אמורה להתכנס באותו יום בערב באום אל-פחם. בשל האירועים הקשים באום אל-פחם, היתה הגישה למקום חסומה, ובשל כך הועתק הדיון לכפר מנדא[207].

          יושב ראש ועדת המעקב חזר בישיבה על דברים שנכתבו בגילוי הדעת שפורסם בשלב מוקדם יותר של אותו יום, והדגיש, כי "הימצאות המשטרה בצורה פרובוקטיבית במספר ערים וכפרים ערביים הינה הגורם המרכזי להתפוצצות הכעס העממית." באופן דומה הטיל יושב ראש הוועדה את האחריות לאירועים ולתוצאותיהם על המשטרה, על פיקוד המשטרה ועל ממשלת ישראל.

          ועדת המעקב החליטה לקיים ביום המחרת שביתה כללית מקיפה של הציבור הערבי בישראל, לאות אבל. נקבע במפורש, כי השביתה תכלול גם בתי ספר. בכרוז הועלתה דרישה, כי כוחות מיוחדים או כוחות של משמר הגבול או המשטרה לא יימצאו ביום המחרת בערים ובכפרים הערביים. צוין גם, כי מברק בנושא יישלח לשר לבטחון פנים. כן החליטה הוועדה לדרוש מיד שחרור כל מי שנעצרו באירועים, ואי הגשת כתבי אישום נגדם. ועדת המעקב קראה לציבור הערבי להשתתף בהלוויית החלל מאום אל-פחם, אשר נקבעה ליום המחרת, הוא יום 2.10.00, בשעה 13:00[208]. ביסוד ההחלטה, כעולה מן העדויות שבפני הוועדה, עמדו שיקולים של מחאה נגד מדיניות הממשלה והמשטרה כלפי המגזר הערבי ביום 1.10.00, והעובדה שאזרח ערבי נהרג באותו יום. מנהיגים שונים מן המגזר הערבי ציינו, כי במצב שנוצר ראו חובה מוסרית לקיים יום נוסף של מחאה וכי, למעשה, הציבור לא היה מקבל כל החלטה אחרת, וממילא בפועל היתה מתקיימת שביתה כללית באותו יום. לטענתם, הניחו כי המשטרה תפגין איפוק ביום למחרת ותימנע מכניסה למקומות היישוב הערביים. בדרך זו, כך סברו, יימנעו עימותים נוספים.

          יצוין, כי אין בגילוי הדעת מאותו יום כל קריאה לשמור על הסדר באירועי המחרת. זאת, אף כי חברים בוועדת המעקב אישרו כי היו מודעים לאפשרות של הסלמה באירועים למחרת, על רקע הידיעה על הרוג באום אל-פחם ביום 1.10.00[209].

53.          בשעות הלילה המאוחרות של אותו יום נערכה ישיבת הערכת מצב בביתו של ראש הממשלה דאז, מר אהוד ברק, בכוכב יאיר. הישיבה החלה בסביבות השעה 10:00 בלילה ונמשכה, לפי הערכת אחד המשתתפים, עד לסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר[210]. ישיבת הערכת מצב זו לא תועדה באופן ההולם והנדרש. לעניין זה נידרש ביתר פירוט בהמשך דין וחשבון זה[211]. מן התיעוד שיש בידי הוועדה, ומן העדויות ששמעה, עולה, כי חלק ניכר מן הישיבה הוקדש לאירוע שהיה באותו יום בקבר יוסף, אשר במהלכו נהרג החייל מדחת יוסף, לאחר שנפצע וכוחות צה"ל לא נכנסו למקום לחלצו. כן הוצג המצב ברצועת עזה ועלתה שאלת הסגר בימים הבאים.

          תיאור הישיבה, על המידע שנמסר בה לגבי אירועי יום 1.10.00 בתחומי "הקו הירוק", הצפי לקראת יום 2.10.00 וההנחיות לקראת אותו יום, מצוי במפורט בהמשך הדין וחשבון[212]. די לומר כאן, כי בפני המשתתפים הוצגה תמונת האירועים במלוא חומרתם. הוצג אופיים חסר התקדים של האירועים, מבחינת פרישתם, עוצמתם וזיקתם לאירועים בשטחי הרשות הפלסטינית. הושמעה דעה, כי הפרות הסדר בתחומי המדינה לא היו ספונטניות, אלא אורגנו[213]. המפכ"ל מסר, כי למחרת צפויה שביתה כללית במגזר הערבי וכי ההנחיה היא למנוע חיכוך. ראש השב"כ הדגיש את החיבור בין המתרחש בקרב ערביי ישראל לבין הנעשה בשטחים[214].

          הצפי לקראת יום המחרת לא היה ברור לגמרי. ההערכה היתה, כי מוקד האירועים יהיה באזור אום אל-פחם, וכי מוקד אפשרי נוסף עשוי להיות בנצרת. מעבר לכך, לא היה ידוע אם צפויה רגיעה או צפויה הסלמה באירועים ואם האירועים צפויים להתמקד באזור גיאוגרפי אחד של המדינה, או שמא להתפרש על כל חלקיה, כפי שהיה ביום 1.10.00. בסיכום ראש הממשלה, אשר בניגוד למקובל לא הופץ בין הנוגעים בדבר כסיכום רשמי, צוין, כי לישראל יש עניין בהרגעה וכי יש למצות את כל דרכי הפעולה להשגת מטרה זו.

          גם הנושא של פתיחת הצירים לתנועה, כפי שעלה בדיון זה, יידון בהרחבה בהמשך[215]. כאן ניתן להסתפק בציון העובדה, שעל פי מכלול הראיות הנחה ראש הממשלה לפתוח את צירי התנועה, ובמרכזם כביש ואדי עארה, לתנועת כלי רכב אזרחיים. המשטרה הונחתה להשקיע מאמץ ונחישות בשמירה על כבישים פתוחים. ניתן לה "אור ירוק", כהגדרת ראש הממשלה דאז, מר אהוד ברק, לעשות את כל הנדרש להשגת מטרה זו. עם זאת, לא ניתנה הנחייה להותיר את הצירים פתוחים בכל מחיר וניתן למפקדי המשטרה שיקול דעת להסיג את כוחות המשטרה, אם הנסיבות יחייבו זאת. ראש הממשלה הטיל באותה ישיבה על השר לבטחון פנים, פרופ' בן עמי, להיפגש ולדבר עם ראשי המנהיגות הערבית. גם עניין זה יידון בפירוט בהמשך[216].

54.     יצוין, כי לבקשת ראש הממשלה דאז, מר ברק, נעשו במהלך ישיבה זו מאמצים למנוע שביתה כללית ביום המחרת, מתוך הנחה, כי שביתה כזו, אם תוכרז, תבשר את המשך המהומות[217]. ראש המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים, תת ניצב דוד צור, קיים, לבקשת ראש הממשלה, מגעים עם אישי ציבור ערבים בעניין זה, ובמהלך הערכת המצב נוצר, לצורך מטרה זו, קשר טלפוני עם מוחמד זידאן, אז יו"ר ועדת המעקב[218], ועם ח"כ אחמד טיבּי. תת ניצב צור ניסה גם לתאם פגישה בין אישי ציבור ערבים לבין השר פרופ' בן עמי, עוד באותו לילה[219]. מאמצים אלה לא הניבו פרי. כאמור, החליטה ועדת המעקב בישיבתה באותו ערב להכריז על שביתה כללית גם ביום 2.10.00. עם זאת, תואמה פגישה, שאכן נערכה בבוקר יום המחרת, בין השר דאז בן עמי לבין חברי הכנסת טאלבּ אל-סאנע, מוחמד ברכה וד"ר אחמד טיבּי.

55.          לקראת סופו של יום 1.10.00 יצאו שני מברקים של גורמי המשטרה, המעידים על ההערכות ועל ההיערכות באותו לילה לקראת יום המחרת.

56.     בשעה 23:14 יצא מברק ממוקד המודיעין במטה הארצי[220]. מברק זה היה ממוען לגורמי המודיעין במרחבים השונים, והופץ לידיעת המפכ"ל, סגנו, מפקדי המחוזות וגורמים בכירים אחרים במשטרה. המברק סיכם את אירועי היום. אשר לצפי ליום המחרת צוין, כי תמונת המודיעין באשר ליום 2.10.00 "אינה ברורה". ההערכה היתה, כי קיימות כוונות כלליות להמשיך את האירועים גם ביום המחרת. על פי הערכת המודיעין, לנוכח ההרוגים ברחבי יהודה ושומרון (12 במספר) וכן בקרב ערביי ישראל (באום אל-פחם), ולנוכח דינמיקת האירועים שהחלה ביום 29.9.00, היו צפויות פעולות מחאה גם ביום המחרת. בהקשר זה צוין, כי קיים ברשות המשטרה מידע מועט המצביע על כוונה להמשיך באירועים. ההערכה היתה, כי מוקד האירועים ביום 2.10.00 יהיה באום אל-פחם. עם זאת צוין, כי לא ניתן להעריך אם היקף האירועים הצפויים יהיה דומה לזה שהיה ביום 1.10.00, קטן יותר או גדול יותר. כמו כן, הועלתה האפשרות, לנוכח המידע הקיים, כי האירועים יתפשטו גם למחוז הדרומי, בדגש על אזור לאקייה, תל שוקת והכבישים הנושקים להם. כן הוצבע על אפשרות שהפרות הסדר יתרחבו גם לערים המעורבות.

57.          בהמשך למברק זה, המתעד את הערכות המודיעין של המשטרה לקראת יום 2.10.00, יצא מברק נוסף, בשעה 01:14 בבוקר יום 2.10.00[221]. מברק זה הוא של מחלקת המבצעים של המטה הארצי. עיקרי הנחיות המפכ"ל שבמסמך זה (סעיף 3 למברק), הן שימת דגש על היערכות למניעת פיגועים, החזקת כוחות עתודה במקרה של הסלמה באירועים ולצורך הרתעה, שילוב אגף התנועה בהיערכות התנועה עם המחוזות והפניית תנועה לצירים חלופיים. הנחיות מחלקת המבצעים שבמברק היו, כי היערכות המחוזות תהיה מבוססת על ההיערכות המקדימה המפורטת בפקודת "קסם המנגינה". כן הונחו המחוזות להיערך לפעילות ממושכת לנוכח הצפי להסלמה באירועים בשטחים ובתחומי ישראל בתחומי הפח"ע והפרעות סדר ציבוריות. למחוזות ניתנה הוראה לעבור באופן מיידי לפעילות ביטחון שוטף מוגברת בפע"מ ג'[222]. על פי מברק זה, הקצאת הכוחות למחוז ירושלים, ליום 2.10.00, עמדה על 880 שוטרים. אשר למחוז הצפוני של המשטרה, הוקצה לו כוח תגבור של 530 שוטרים[223].

          מברק זה הוא דל ונעדר הנחיה ממשית לפעילות הכוחות בשטח. חסר זה בולט במיוחד על רקע העובדה, שביום 1.10.00 היה מדובר באירועים קשים, הן מבחינת עוצמתן של הפרות הסדר, והן מבחינת הידוע באותו שלב על תוצאות האירועים - הרוג ופצועים קשה - במגזר הערבי בישראל. תחת הכותרת של "דגשים והנחיות" צוין, כי "א. הפעלת אמצעים בפעילות המבצעית על פי הפקודות; ב. מחוייבת נוכחות מפקדים ברמות השונות במוקדי החיכוך; ג. אחריות מפקדים לוודא חידוש מלאי תחמושת אלפ"ה"[224]. נעדרת ממברק זה הנחיה ברורה לריסון בשימוש באמצעים לאור המידע על הרוג ופצועים קשה ביום הראשון. אין גם כל אמירה נורמטיבית בדבר הצורך למנוע פגיעה בלתי נחוצה בחיים ובגוף, ועל כך שפגיעה כזו חותרת תחת תכלית פעילותה של המשטרה, להרגיע את השטח. גם לנושא זה נשוב בהמשך[225].

פרק ב' -

ההתרחשויות ביום 2.10.00

58.          מהומות יום 1.10.00 נמשכו בחלק מן המקומות עד לשעת לילה מאוחרת. כבר בשעות הלילה והבוקר המוקדמות, החלה התארגנות המשטרה לקראת יום 2.10.00. חלק חשוב של התארגנות זו בוצע באזור צומת אום אל-פחם. כתוצאה מאירועי הוונדליזם הקשים של יום 1.10.00, היה הכביש חסום. לאורך הכביש היו מושלכים עמודי תאורה, גדרות ביטחון, רמזורים, מכוניות שרופות ושרידי צמיגים בוערים[226]. בעקבות ההנחיה לפתוח את כביש 65, הוא כביש ואדי עארה, פנתה המשטרה למע"צ לצורך הקצאת כלים הנדסיים כבדים, על מפעיליהם, לשם פינוי המכשולים. פינוי הכביש החל להתבצע בשעה 04:00 לפנות בוקר. הפינוי נעשה בפיקוחו ובנוכחותו של מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, ניצב רון[227]. באותו שלב לא היו במקום מתפרעים. ביצוע הפינוי מן הכביש נעשה בגיבוי כוחות משטרה, שנפרשו לאורך הכביש. הפינוי עבר בשקט, ללא אירועים מיוחדים. בסביבות השעה 09:30, נפתח הציר לתנועה, במצב בו לא היו מתפרעים לאורכו.

          פיקוד המשטרה, כמו גם הדרג המדיני, היה מודע לכך שעומדות להתקיים באותו יום הלוויות באזור ואדי עארה. היה ידוע גם על כוונה של אלפים רבים, גם כאלה שמקום מושבם מחוץ לאזור ואדי עארה, להגיע להלוויות אלה[228]. עקב כך, ולנוכח ההחלטה לפתוח את הכביש לתנועה, הועברה מרבית כוחות המשטרה, שהוקצו למחוז הצפון ככוחות תגבור, לאזור ואדי עארה[229].

59.     ביום 2.10.00 היו פרסומים רבים בכלי התקשורת בנוגע לאירועים. בכל מה שנוגע לתגובות מנהיגי המגזר הערבי לאירועים, ניתן לומר, כי התגובות היו חריפות, חוזרות על הגדרת האירועים ברחבת מסגד אל-אקסא כטבח, ונטען בהן כי גם בתחומי ישראל מתרחש טבח. התגובות הצביעו על זיקה הדוקה בין האירועים שהתרחשו בישראל לבין האירועים שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ועזה בתחילת אוקטובר 2000. לא היתה בהן קריאה להרגעה וניתן אף לראות בהן משום עידוד מורלי להמשך האירועים האלימים. עיקר התגובות מובאות להלן, על מנת לעמוד על הלכי הרוח שנשבו מצידם של הגורמים המשפיעים על דעת הקהל ערב יום זה.

60.     בין מנהיגי המגזר הערבי היו כאלה שהגדירו את פעילות כוחות הביטחון ביום 1.10.00 כפעילות "נאצית". ח"כ עבּד אל-מאלכּ דהאמשה צוטט כמי שאומר, כי המהומות שהתרחשו בתחומי המדינה הן תגובה ספונטנית למה שהגדיר כ"רצח" שהתרחש בימים האחרונים במסגד אל-אקסא. ח"כ דהאמשה הטיל את האחריות לכך על הממשלה ועל העומד בראשה. שיח' ראיד סלאח צוטט כמי שאמר ביום 1.10.00, כי מה שהתרחש באום אל-פחם באותו היום "...דומה לטבח שאירע במסגד אל-אקסא"[230].

          בכרוז של תנועה פוליטית שפורסם באותו יום[231], נזכרת "רשימת הדמים של ברק", אליה מתווסף מה שכונה טבח נוסף בעם הפלסטיני, אשר הביא לכך שנוספו עשרות חללים "לשיירת החללים של פלסטין ושל האומה הערבית, בהגנה על קיומנו, בהגנה על זכותנו על מולדתנו...". עוד נאמר, כי דמם של מאות פצועים "עדיין מרווה את רחבת אל-אקסא ואת אדמת פלסטין - משכם אל הגליל, מרמאללה לשפרעם, מעזה לאום אל-פחם - והעימותים עוד נמשכים". בהמשך הכרוז מוגדרת ישראל כ"ישות ציונית" ואף כ"ישות בלתי לגיטימית", בה נקוטה חלוקת תפקידים בין ימין לשמאל, על פיה אריאל שרון מזמר את "זמר המוות", ואהוד ברק את "ריקוד הדם". בכרוז נטען, כי אין הבדל בין שרון, אשר הוגדר כ"רב הטבחים של סברא ושתילא", לבין ברק, אשר הוגדר כ"רב הטבחים של אל-אקסא". בהמשך לכך, מעלה הכרוז תביעה מן המשטרים הערביים, שקשרו יחסים דיפלומטיים עם "הישות הציונית", להפסיקם לאלתר.

          באותו יום פורסמה בעיתונות[232] הודעה מטעם מועצת השורא הארצית של התנועה האסלאמית. בכרוז נאמר, כי החללים נפלו "למען הניצחון ומתוך נאמנות לקריאתן של ירושלים ואל-אקסא...". הכרוז מכנה את אירועי יום ה-29.9.00 כ"טבח אל-אקסא" ומגדיר אותו כ"עיטור כבוד לעמנו הפלסטיני הנדיב", אשר "...לא יחסוך בדם בניו ובנשמותיהם, כדי לפדות את אל-אקסא". התנועה האסלאמית מצהירה בכרוז, כי היא "רואה את עצמה כחלק בלתי נפרד ממלחמת הכבוד והגבורה על אל-אקסא ועל ירושלים...".

          בהמשך, מטילה התנועה האסלאמית על ראש הממשלה ברק ועל חבר הכנסת שרון, את האחריות המלאה ל"טבח הנורא".

          יצוין, כי באותו יום גם שלח יאסר ערפאת לשיח' ראיד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, מכתב הזדהות. בין היתר, כתב לו ערפאת, בעקבות פציעתו של האחרון באירועי יום 1.10.00, כי הוא מחזק את עמדותיו האמיצות, אשר מבטאות את "רצון העם הפלסטיני בהגנה על זכויותיו הלאומיות והלגיטימיות ועל האתרים הקדושים האסלאמיים והנוצריים באופן כללי, וירושלים ואל-אקסא בפרט...". המכתב מתייחס למעורבותו האישית של שיח' ראיד, אשר נפגע קלות מכדור גומי במהלך אירועי יום 1.10.00, ומציין כי הוא נתן בכך "דוגמא אישית לעמידה איתנה" מול מדינת ישראל. הישראלים תוארו כ"כובשים את מולדתנו, פלסטין, ששמו להם למטרה בכדורים, כשהם חושבים לעצמם, כי הכדורים מפחידים אותנו"[233].

61.          בבוקר יום 2.10.00 התקיימה הערכת מצב במרחב הצפוני של שירות הביטחון הכללי. הדיון כונס בשעה 07:30, ונועד לסקירת מצב הדברים בשטח, כפי שהיה ביום 1.10.00, וצפי ל-24-48 השעות הקרובות. מהערכת המצב עולה, כי היה ידוע על הלוויה, ויתכן גם על שתי הלוויות, שהיו צפויות באזור אום אל-פחם באותו יום. ההערכה היתה, כי אום אל-פחם תהיה במוקד האירועים על רקע ההלוויה הצפויה. צוין, כי היה ידוע על כוונה לחסום את הכביש. כמו כן נאמר, כי יהיו הפרות סדר קשות והובע ספק אם המנהיגים מסוגלים לשלוט ברחוב, לנוכח הראיות מיום האתמול המלמדות כי אין להם יכולת כזו[234]. ככלל, הצפי היה להפרות סדר במקומות שונים ברחבי הצפון והמרכז, לנוכח הכרזתה של שביתה כללית על ידי ועדת המעקב[235].

          בסיכום הדיון התייחס ראש המרחב הצפוני לאירועים שהיו ולצפי לקראת היום הקרוב. ראש המרחב חזר על דבריו בהערכת המצב מן היום הקודם, לפיהם המהומות של 1.10.00 הן הנרחבות ביותר מאז קום המדינה מבחינת כמות המשתתפים והפריסה הגיאוגרפית[236]. ראש המרחב עמד על כך שהאירועים אינם מפתיעים. הוא ציין, שבדיעבד גם בעוצמתם החריגה אין לראות הפתעה. לדבריו, "הכתובת היתה על הקיר והדברים הועלו בצורה ברורה בשנה האחרונה"[237]. אשר להמשך הפעילות באותו יום, ציין ראש המרחב כי ראש הממשלה הנחה ביום הקודם "(1) לבצע כל פעולה כדי לשמור הצירים פתוחים; (2) לזמן את מנהיגי הציבור הערבי ולהטיל עליהם האחריות לגבי המתרחש"[238]. ראש המרחב עמד על החומרה הגלומה בסגירת צירים לתנועה, אך הדגיש, כי חשוב לדאוג לכך שההלוויה המתוכננת לאותו יום תסתיים ללא כל נפגעים. ראש המרחב עמד על כך, שברור, כי אם כביש ואדי עארה ייפתח לתנועה, יהיה צורך לסגרו שוב בעקבות ההלוויה, בשל הפרות סדר, אשר תתרחשנה "בוודאות". סגירת הכביש במצב זה תהיה בבחינת "אירוע מיותר שיוביל להסלמה נוספת". הוא הביע את הערכתו, כי התפתחות כזו חמורה יותר מהשארת הכביש סגור[239].

62.          בהמשך להנחיית ראש הממשלה מיום 1.10.00, אשר הורה לשר לבטחון פנים להיפגש עם נציגות המגזר הערבי, התקיימה ביום 2.10.00, בסביבות השעה 08:30, פגישה בין השר בן עמי לבין שלושה חברי כנסת ערבים - ח"כ טאלבּ אל-סאנע, ח"כ מוחמד ברכּה וח"כ ד"ר אחמד טיבּי[240]. מן החומר עולה, כי מצד חברי הכנסת עלתה דרישה לנקוט צעדים נגד ניצב רון, הושמעו טענות על שימוש מוגזם בכוח, לרבות באש חיה, ועלו דרישות להוצאת הכוחות לשם הקטנת החיכוך. כמו כן, עלתה דרישה לחקירת האירועים.

          מנגד, הדגיש פרופ' בן עמי את הרצון ואת החובה שלא לטשטש את ההבדל בין האירועים בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, לבין מה שקורה בתוך תחומי "הקו הירוק". כן ציין השר את החובה לפתוח את ציר ואדי עארה[241] ואת החובה שלא ליצור "פרסוניפיקציה" של המשבר. עוד עולה, כי בישיבה סוכם על שמירתם של ערוצי הידברות פתוחים. במפגש לא הושג סיכום אופרטיבי כלשהו. אמנם באותו יום נטען[242], כאילו ניתנה במפגש זה הבטחה מאת השר בן עמי, כי כוחות המשטרה ומשמר הגבול לא יכנסו לערים ולכפרים הערביים. ברם, הן השר והן ח"כ מוחמד ברכה, אשר נכח בפגישה, שללו קיומה של התחייבות כאמור[243]. בהקדמת המאוחר יצוין, כי השפעתה של פגישה זו על מצב הדברים בשטח נדונה בהערכת מצב שהתקיימה בשעות הערב של אותו יום בשירות הביטחון הכללי. ראש המרחב הצפוני של השב"כ אמר בהזדמנות זו, כי לפגישה האמורה לא היה "שום אפקט ... לא היה לזה שום משמעות, לא היה לזה שום הד בשטח, ואף אחד לא קיבל כתוצאה מהפגישה הזו לטפל אחרת בערביי ישראל". הוא הוסיף והעיר, כי "היה ברור מראש שלא יהיה אפקט", וכי קיום מפגש כזה (בניגוד למפגש של ראש הממשלה עם נציגי המגזר הערבי), היה מנוגד להמלצת השירות.

63.     באותו בוקר נערכה בירושלים, בשעה 09:00 בבוקר, ישיבת ממשלה. בישיבה נטלו חלק, בין השאר, גם מפכ"ל המשטרה וראש שירות הביטחון הכללי.

          הערכת שירות הביטחון הכללי, שהוצגה בישיבה זו מפי ראש השירות, היתה כי אירועי יום 1.10.00 החלו כאירועים מתוכננים. לדבריו, הכוונה של ועדת המעקב וגורמים ממוסדים אחרים היתה שיהיה יום של שביתה ותהלוכות. ההסלמה שהתפתחה במקומות שונים היתה בבחינת יציאת הדברים משליטה, וחרגה מכוונות המארגנים[244]. עם זאת, עמד ראש השירות גם על קיומה של מגמה ליצור קשר בין היקף האירועים בשטחים ועוצמתם, לבין היקף האירועים ועוצמתם בקרב ערביי ישראל. ביחס לצפי להמשך אותו יום, דיווח ראש השירות שמתוכננת הלוויה של הרוג באום אל-פחם באותו יום, כי זו צפויה להיערך בשעה 13:00 בצהריים וכי עתידים להשתתף בה כ-100,000 עד 150,000 תושבים[245]. כן ציין, כי על פי הידוע קיים פצוע נוסף, השרוי במוות קליני. ראש השירות הוסיף, כי ועדת המעקב החליטה על שביתה כללית. הוא הביע את הערכתו, כי אם יהיו מהומות באותו יום, יהיה הדבר בשעות הצהריים, בעת ההלוויה באום אל-פחם.

64.     מפכ"ל המשטרה התייחס לאירועי 1.10.00 ואמר, כי האירועים באותו יום היו צפויים, לנוכח החלטתה של ועדת המעקב על שביתה כללית ויציאה לתהלוכות ולהפגנות, שבאה על רקע האירועים על הר הבית ובשטחים, על רקע השידורים ב"קול פלסטין" ועל רקע אמירות פומביות של חברי כנסת. לנוכח כל אלה, אמר המפכ"ל וילק, היה ברור למשטרה שזה מה שיקרה[246]. חרף זאת, אמר המפכ"ל וילק, קיבלה המשטרה החלטה מודעת שלא לפרוס כוחות ביום 1.10.00, כדי שפריסת הכוחות לא תשמש אמתלה להפרת הסדר. דברים דומים מאוד אמר המפכ"ל וילק גם בריאיון שנתן באותו בוקר לרדיו, בו הגדיר את האופן בו התפתחו הדברים כ"תסריט ידוע מראש"[247].

          המפכ"ל וילק תיאר את האירועים במקומות נוספים ביום 1.10.00. הוא טען, כי הירי מצד השוטרים באום אל-פחם נבע מכך שהתושבים המקומיים הסתערו על השוטרים בעת שאלה ניסו לחלץ אזרחים שנקלעו למקום. המפכ"ל וילק העיר, כי אילו היתה המשטרה נוהגת ביום 1.10.00 כפי שמצפים ממנה, והיתה פותחת צירי תנועה, היה אותו יום מסתיים עם מאות נפגעים[248]. דברים דומים, באשר לנפגעים הצפויים בפעילות של פתיחת צירים והשתלטות עליהם, אמר המפכ"ל וילק בריאיון ביום 2.10.00 בבוקר[249]. לדבריו, פתיחת כל ציר תנועה תהיה כרוכה "במחיר של הרוגים רבים".

          אשר לצפי להמשך יום 2.10.00, ציין המפכ"ל וילק בישיבת הממשלה, כי יום שביתה נוסף יוצר מוקד חיכוך. לגבי פעילות המשטרה באותו יום, ציין המפכ"ל וילק, כי בזמן הישיבה פתוח כביש ואדי עארה לתנועה. הוא הוסיף, כי המשטרה תסגור אותו אם יתפתחו במקום חיכוכים לקראת ההלוויה הצפויה. וילק ציין, כי בשלב זה מאפשרת המשטרה תנועה במקום, וכי נרשמים אירועים נקודתיים. הוא הוסיף, כי הנחייתו היא למנוע חיכוך. עוד אמר, כי אם יהיו מוקדים של הפרות סדר ושל חסימות כבישים, תיכנס המשטרה עם כוח, בלא שימוש באמצעים, על מנת לבצע מעצרים[250]. בהמשך הישיבה דיווח המפכ"ל וילק על יידוי אבנים על הציר, ועל כך שיש הרוג[251].

65.          בישיבת הממשלה התייחס למתרחש גם השר לבטחון פנים. הוא ציין, כי מנהיגות המגזר הערבי הכריזה, למעשה, על ביטול "הקו הירוק" מבחינת דרך המאבק[252]. השר עמד על כך, שתפקיד המשטרה הוא לאפשר את חירות הביטוי וההפגנה ובה בעת לאכוף את החוק בתבונה[253]. השר ציין, כי ההנחיות שניתנו למשטרה הן להפחית את החיכוך[254]. השר דיווח על פגישתו עם חברי הכנסת הערבים, וציין שאמר להם, כי עליהם לחשוב כיצד נראים הדברים מנקודת מבטו של אזרח ישראל, כאשר בפעם הראשונה מאז קום המדינה, לדבריו, ציר ראשי, המחבר את מרכז הארץ לחלקה הצפוני, נסגר לתנועה, מה גם, שהדבר לא נעשה על ידי ערביי ישראל, כי אם כתולדה של החלטה מודעת של המשטרה לוותר על פתיחת הציר, על מנת למנוע עימותים[255]. בשלב מאוחר יותר של הישיבה דיווח השר בן עמי, כי על פי מידע שהגיע אליו, מספר ההרוגים בקרב ערביי ישראל הוא שלושה[256].

          אשר למדיניות המשטרה בהמשך אותו יום, התייחס השר בריאיון, שהתקיים בשעה 12:40, לפתיחת כביש ואדי עארה, כאל דבר מובן מאליו והסביר זאת בצורך להבטיח לאזרחי המדינה תנועה בכביש מרכזי. הוא הוסיף, כי אי אפשר להשאיר את הכביש סגור. עוד ציין, כי המשטרה תעשה את כל הנדרש על מנת לאפשר גישה חופשית להלוויה, שנועדה להתקיים באותו יום בשעות הצהריים באום אל-פחם[257]. בהמשך ציין השר, כי לא ניתן למנוע את זכות ההפגנה, אך שום מדינה אינה יכולה לאפשר תופעות, כמו השלכת בקבוקי תבערה, יידויי אבנים, או שריפות של תחנות דלק, וגם ישראל לא תוכל לאפשר תופעות כאלה. יש לשמור על בטחונם של השוטרים ושל האזרחים, ביחד עם זכות המחאה[258]. חובה על המדינה לשמור על החוק והסדר, ועל זכותם של האזרחים לקניין ולחופש תנועה. לגבי עוצמת האירועים ולשאלה אם הוא מופתע מהם השיב השר, כי הוא אינו מופתע, שכן מזה זמן ניתן לראות "תהליך בכיוון הזה". יוער, כי המראיינת העמידה את השר בן עמי על האירועים המתחוללים בשטח באותה עת ועל כך שהרוחות באום אל-פחם "...מתלהטות וכבר נרשמים שם אירועים אלימים מאד"[259].

66.     חלק מן הדוברים בישיבת הממשלה באותו יום בבוקר התייחסו לאופי האירועים. אחד השרים העיר, כי תמונות האירועים שנפרשו מן הצפון ועד לדרום, הן תמונות של מלחמה על הבית[260]. הוא עמד בהקשר זה על הסכנה הטמונה בחיבור האירועים בתוך המדינה עם המתרחש בשטחי הגדה[261]. שר אחר עמד על כך שמדובר במצב בלתי נסבל מבחינה בטחונית. הוא ציין, כי נהרגו שלושה מערביי ישראל וכי קיים חשש להחמרה במצב[262]. דובר נוסף העיר, כי אם המשטרה תמשיך במדיניות של אי הפעלת סמכויותיה בנושא חסימת הצירים, כדי לא להעלות את רמת העימות, עלול הדבר לגרור תסכול גובר של הציבור היהודי, וכתוצאה ממנו - נטילת החוק לידיים[263]. האירועים הוגדרו על ידי אותו דובר כמצב בלתי נסבל של אנרכיה[264].

67.          במהלך הישיבה עמד ראש הממשלה על כך, שיש למצוא דרך לאפשר שכביש ואדי עארה יהא פתוח לתנועה[265]. אשר לאופי האירועים עמד מר ברק על המימד הלאומי של האירועים, אשר אינם נובעים רק ממצוקה[266]. בסיכום הדיון העיר מר ברק, כי האירועים הם מאבק חשוב של מדינת ישראל על אופי החיים בתוכה ועם שכניה. הוא הבהיר, כי לא ניתן להשלים עם חסימה של צירים, או עם שיבוש של מהלך החיים התקין במדינה. הוא הוסיף, כי כורח המציאות ביום 1.10.00 הוביל להחלטה על סגירת כביש ואדי עארה למשך יום שלם, אך הדגיש, כי ראוי שמצב זה לא יישנה וכי יש לעשות שימוש בכל האמצעים הנחוצים כדי למנעו[267].

68.          במהלך אותו בוקר קיימה משטרת ישראל הערכת מצב מיוחדת בראשות ראש אגף המבצעים במטה הארצי, ניצב יהודה בכר[268]. מהערכת המצב האמורה עולים כמה עניינים הראוים לציון. ראשית, סגן ראש אגף המודיעין של המשטרה עמד על כך שעוצמת האירועים בתחומי המדינה היתה צפויה. מה שלא היה צפוי הוא המינון בשטח. על רקע זה אמר, כי מדובר במצב חדש, אשר מחייב תרגום מבצעי[269]. לגבי הערכת המצב ליום הקרוב, עמד סגן ראש אמ"ן על ההלוויה, הצפויה באותו יום באום אל-פחם, ועל הצפי להסלמה באום אל-פחם ובנצרת[270]. שנית, ראש מחלקת מבצעים במטה הארצי, ניצב משנה עזרא אהרון, תיאר את היקף התגבור המשטרתי בסדר גודל של 800 שוטרים: 500 שוטרי תגבור ו-300 כחלק מן המפקדה המשימתית[271]. שלישית, ראש אגף תמיכה לוגיסטית (את"ל) במשטרה, ניצב יעקב בורובסקי, ציין, כי מן האירועים עולה, כי האמצעים שתוכננו והוקצו במסגרת פקודת "קסם המנגינה" אינם מספיקים[272]. רביעית, בהמשך לטענה כי המודיעין לא נתן מידע מספיק לגבי ההתרחשויות הצפויות בשטח, ובדגש על אירועי המחוז הצפוני, אמר סגן ראש אגף המבצעים, תת ניצב מרדכי נחמני, כי מודיעין הנוגע לסדר ציבורי הוא מעצם טיבו לא מושלם, ולכן הפיתרון שנוקטים הוא הכנסת כוחות גדולים[273]. בפועל, בתחילת יום 2.10.00, לא פעלה המשטרה על פי הנחת עבודה זו בדבר השלכות הקושי הטבוע במודיעין על סדר ציבורי, ולא השקיעה כוחות גדולים במוקדי החיכוך הצפויים. חמישית, מסיכום ראש אג"מ עולות מספר הנחיות להמשך: א. ראש אג"מ אמר, כי ישנה חשיבות רבה לכך שמפקדים יאשרו ירי גומי והפעלת גז ויפקחו עליהם "תוך וויסותן עד כמה שניתן"[274]. הוא הסביר הנחיה זו בשימוש הנרחב, שכבר נעשה באותם אמצעים, ובמחסור שנוצר כתוצאה מכך[275]. ההנחיה אינה נובעת, איפוא, מן התוצאות הקטלניות האפשריות של אמצעים אלה; ב. ראש אג"מ הורה, כי המפקדים ינחו את כוחותיהם לשמור על איפוק ולהגיב רק במצב של סכנת חיים[276]. בהודעתו בפני אוספי החומר מטעם הוועדה, אישר ניצב בכר, כי ההנחיה האמורה אינה מתייחסת לשימוש באמצעים של גז או של ירי גומי[277]. כך אישר גם ראש המטה המבצעי באותה עת, תת ניצב דוד צור, אשר מילא תפקיד פעיל בהעברת ההנחיות למשטרה במהלך האירועים[278]; ג. ראש אג"מ עודד בהנחיותיו את השימוש בצלפים. הוא הגדיר צלפים כ"חשובים", והנחה להפעילם בירי מכוון ונקודתי. מטבע הדברים, אין משמעה של הנחיה זו לירי כלפי אזרחים שאינם חמושים במהלך הפרות סדר.

69.          בהמשך להערכת המצב, קיים ראש אג"מ דיון נוסף, אשר עניינו ליבון הבעיות בתחום האמצעים לפיזור הפגנות[279]. הדיון נערך על רקע המגמה שזוהתה של הסלמה והחמרה באירועים, ובהתאם לכך - הצורך בהיערכות מתאימה. בדיון הצביע תת ניצב נחמני על כך שהבעיה העיקרית היא היעדר פיקוח של המחוזות השונים על המלאי ועל כמות האמצעים שנצרכת. עוד עולה, כי ביום 1.10.00 בלילה פתח האגף לתמיכה לוגיסטית את המחסנים לצורך חלוקת אמצעים ליחידות. צוין גם, כי צה"ל מתגבר את המשטרה באמצעים לפיזור הפגנות. מדברי המשתתפים השונים עולה, כי קיימת בעיה של מחסור באמצעים לפיזור המון, כי התקן החדש שנבנה במשטרה לעניין זה טרם הוכנס לפעולה, וכי יוקם צוות, אשר יבחן את נושא התקן של היחידות המרכזיות (ימ"ר) ובתחנות באמצעים לפיזור הפגנות.

70.          במהלך יום ה-2.10.00 היו מהומות רבות במקומות שונים במגזר הערבי בישראל. נפרט עתה את שהתרחש במוקדי האירועים המרכזיים.

71.     נצרת. בסביבות שעות הצהריים נפרס כוח משטרה, ובו בעיקר שוטרים של יס"מ עמקים, לאורך רחוב פאולוס, הוא הרחוב המרכזי של העיר נצרת. על פרטי הפעילות באותו יום ועל הרקע לה נעמוד במקום אחר[280]. בצמתים שבין רחוב פאולוס לבין הרחובות והסימטאות המתחברים אליו התפתחו עימותים בין השוטרים לבין צעירים מקומיים. הצעירים הגיחו מן הסימטאות על מנת ליידות אבנים לעבר השוטרים ולהתגרות בהם. השוטרים הגיבו בירי של גלילוני גומי וגז מדמיע, כשהם נכנסים, מדי פעם, אל תוך הסימטאות. במהלך עימותים אלה נורה למוות איאד לואבּנה. הפרטים הידועים באשר לאירוע בו נורה לואבּנה למוות מובאים בהמשך הדין וחשבון[281]. כאן ניתן לציין, כי על פי הראיות נורה לואבּנה על ידי שוטרים וכי ככל הנראה, לא היתה בנסיבות העניין הצדקה לשימוש בכוח קטלני - בין אש חיה ובין גלילוני גומי - על ידי השוטרים. לאחר מותו של לואבּנה חטפו צעירים את גופתו מבית החולים ולקחו אותה למסגד השלום הנמצא בשכונה המזרחית. במקביל, נשמעו ברחבי העיר קריאות של המואד'ין, אשר הודיע על פטירתו של לואבּנה. בשלב זה התארגנה תהלוכה של זעם ואבל, אשר יצאה ממסגד השלום, דרך כיכר המעיין לרחוב פאולוס. עד לכיכר המעיין, הסמוכה לתחנת המשטרה, לא התרחשו אירועים מיוחדים אגב התהלוכה.

          כשחלפה התהלוכה סמוך לכיכר המעיין, בסביבות השעה 18:00 בערב, התפתח עימות עם כוחות המשטרה שבמקום, אשר ירו גלילוני גומי לעבר ההמון. לטענת משתתפים בתהלוכה, החלו היריות מצד השוטרים ללא כל התגרות מוקדמת מצדם[282]. גרסת השוטרים היתה, כי בשלב מסוים של התהלוכה החלו להיזרק לעברם אבנים ואף בקבוקי תבערה, והם הגיבו בירי של גז וגומי[283]. גרסת השוטרים נתמכת בתיאור האירוע בעיתונות בשפה הערבית[284], אשר דיווחה על כך שמיד לאחר שהתפשטה הידיעה על מותו של לואבּנה, "נרתמו ההמונים הערביים ובאו לצאת נגד כוחות המשטרה וליידות בהם אבנים". יש להעיר, כי במהלך היום נתקבלו דיווחים, בשלבים שונים של האירועים, על שימוש בבקבוקי תבערה. בסך הכל דובר בדיווחים על יידוי 5-10 בקבוקי תבערה באירועים שהתרחשו בתחומי נצרת באותו יום.

72.          לקראת שעות הערב ורדת החשיכה, הופעלו צלפים בנצרת. הפרטים הנוגעים להפעלת הצלפים באותו ערב מובאים בהרחבה בפרק העוסק בכך[285]. כאן נסתפק בציון העובדה, שהפעלת הצלפים נעשתה על ידי מפקד מרחב העמקים, ניצב משנה ולדמן. בפועל, ירו הצלפים תחמושת חיה לעבר רגליהם של שלושה תושבים מקומיים. לפחות שניים נפגעו מן הירי, אחד ברגלו והאחר מרסיסים בידו. על פי הראיות שבפני הוועדה, בוצע הירי בלא שנשקפה סכנת חיים ממשית ומיידית ועל כן היה הירי בניגוד לדין, לנהלים ולפקודות הרלוונטיים. יצוין, כי פעילות הצלפים תועדה במסמכים פנימיים, מסווגים, של הימ"מ. מסמכים אלה מהווים את התיעוד הידוע היחיד של פעילות הצלפים באותו יום בנצרת. אין כל תיעוד לפעילותם במסמכים של תחנת נצרת, אליה הגיעו, או של מרחב עמקים, אשר תחתיו פעלו.

73.    באותו ערב, בסביבות השעה 20:15, התרחש בנצרת אירוע נוסף של ירי בתחמושת חיה מצד כוח המשטרה שבמקום. הראיות הנוגעות לאירוע האמור ינותחו בפירוט בשער השלישי תחת ראש הפרק העוסק באירועים בנצרת[286]. לצורך פרק זה נציין, כי במהלך פעילותו של כוח משטרה בסמוך לרחוב פאולוס בעיר, הגיעה לקרבת הכוח מכונית מרצדס, בה נסעו שני אזרחים, בעל ואשה, אשר כוונותיהם היו תמימות לחלוטין. כשמכונית המרצדס החלה להאיץ בעלייה לסימטה המכונה רחוב הבנקים, החוברת לרחוב פאולוס, ירו שלושה שוטרים, אנשי ימ"מ, אש חיה לעבר המכונית. לטענת אנשי הימ"מ, בוצע הירי בשל חששם, כי האצתו הפתאומית של הרכב מעידה על כוונה לפגוע בהם או בשוטרים אחרים בכוח. בסך הכל נורו באירוע זה 27 כדורים לעבר המכונית. מן הירי נפצעה נוסעת ברכב, גב' מרלין רמדאן. ייאמר כבר כאן, כי לעניין הירי מצאה הוועדה, כי קיים ספק אם הנסיבות הצמיחו תחושה סבירה של סכנה, אשר היתה עשויה להצדיק את הירי שבוצע. לנוכח ספק זה, מצאנו לנכון שלא להטיל אחריות על אחד משוטרי הימ"מ שירו, נ' י', לעניין הירי שביצע. ברם, פעילות אנשי הימ"מ בקידמת הכוח, בלא שאלה זוהו כאנשי משטרה (ואף תוך הסתרה מכוונת של זהותם זו), יצרה סיכון ממשי של טעות בזיהוים על ידי אזרחים וכתוצאה מכך תרמה תרומה מהותית לאירוע זה.

          בשעות הערב התרחש בנצרת גם אירוע של פריצה וביזה בסניף הסופר-פארם בעיר. כן יצוין, כי הוגשו 59 תלונות על מקרים של גרימת נזק באותו יום לכלי רכב באזור נצרת והכפרים שסביבה, רובם המכריע מקרים של יידוי אבנים לעבר כלי הרכב[287].

74.          משהד, ריינה, עין מאהל. מדובר בשלושה כפרים, המצויים באזור העיר נצרת עילית. באזור זה היו ביום 2.10.00 אירועים רבים, אשר הובילו לכך שנצרת עילית היתה, למשך פרקי זמן ארוכים, מנותקת מצירי התחבורה העיקריים המובילים אליה.

          בכפר משהד דווח באותו יום על צמיגים בוערים ועל חסימת הצומת שבמקום, בשעה 08:00 בבוקר. בהמשך לכך, ביצעה המשטרה חסימה יזומה של הציר המוביל מצומת בית רימון לכיוון הכיכר החדשה בנצרת עילית.

          לקראת הצהריים, נרשמו אירועים בכפרים ובצירים המובילים לכיוון נצרת עילית. בשעה 11:24 דווח בעין מאהל על סגירת צמתים בדרכים מהר יונה ואל הר יונה (הר יונה היא שכונה חדשה של נצרת עילית). זמן קצר אחרי כן, בשעה 11:47, דווח על התפרעות בכיכר ריינה. בשעה 12:29 דווח על כ-30 צעירים העולים מן הכפר משהד לכיוון הר יונה, ועל ניפוץ חלונות של כלי רכב על ידם. זמן קצר אחרי כן, בשעה 13:01, דווח גם על ירי של אש חיה על כוח יס"מ באזור הר יונה[288]. במהלך היום דווח מצומת משהד על כך שצעירים מקומיים מסמנים כלי רכב של יהודים וכלי רכב של ערבים. על פי הדיווח, התמקמו הצעירים בתחנת אוטובוס בכניסה לכפר ואותתו לחבריהם, שעמדו בהמשך הכביש, לגבי זהות נוסעיו של כלי רכב, אם יהודים או ערבים. הנוסעים היהודים נרגמו באבנים[289].

          גם בערב היו אירועים חמורים באזור נצרת עילית. בשעות הערב, בשעה
18:50, דווח על רכב שהותקף בכביש הר יונה לכיוון נצרת עילית ועל כך שקצין מתחנת מגדל העמק נאלץ לירות באוויר כדי לחלצו[290]. בהמשך, בסביבות השעה
20:20, דווח על הבערות צמיגים בכביש ליד עין מאהל, ועל זריקות אבנים במקום. בסביבות השעה 21:50 דווח כי כ-40 צעירים חוסמים את צומת עין מאהל בעזרת סלעים. בסופו של דבר, נפתח הצומת לתנועה סמוך לשעה 22:20.

75.          טורעאן. בסביבות השעה 17:00, דווח בצומת טורעאן על התגודדות של עשרות מתפרעים, ובהמשך - על מאות אשר התקדמו לכיוון הצומת של כביש הגישה לכפר עם כביש 77 עד למרחק של כ-100 מטר מן הצומת. המתפרעים, חלקם רעולי פנים, גלגלו צמיגים בוערים והשליכו אבנים לעבר כוח המשטרה שבמקום. מפקד כוחות המשטרה שבמקום כרז בערבית להמון להתפזר, אך ההתפרעות החמירה וההמון התקרב לכוח. בתגובה, ביצע כוח המשטרה ירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי. הדבר סייע להרחיק את המתפרעים בחזרה לכיוון היישוב. האירוע הסתיים בסביבות השעה 22:00 בלילה, לאחר שכוח המשטרה הסתער לעבר ההמון תוך מכת גז[291]. יצוין, כי סמוך לתום האירוע הגיע ראש המועצה המקומית למקום ותרם להרגעת הרוחות.

76.     יפיע. באזור יפיע דווח בשעה 12:40 על חסימת הכביש במקום. בסביבות השעה 17:30 דווח על יידויי אבנים במקום. בסביבות השעה 19:30 דווח על הבערות צמיגים לאורך ציר יפיע ועל ביצוע ירי חי באוויר בידי קצין של תחנת מגדל העמק על מנת להניס מתפרעים. בשעה 22:10 הוצת סניף בנק מרכנתיל במקום.

77.     כפר כנא. ביום 2.10.00 פיקד סגן ניצב שמואל מרמלשטיין על גזרת כפר כנא. הוא היה באותה עת מפקד תחנת עפולה. המשימה שקיבל סגן ניצב מרמלשטיין ממפקד המרחב, ניצב משנה ולדמן, היתה לשמור את כביש 77 פתוח לתנועה לאחר שזה נחסם