דף הביתועדות חקירהלבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2003שער שני
     
   

שער שני

התפתחות האירועים ומהלכם

 

פרק א' -

ההתרחשויות ביום 1.10.00

 

1.       יום 1.10.00 היה יום החג השני של ראש השנה, תשס"א. בבוקרו של אותו יום, נערך עיקר כוחות המשטרה, אשר לא היו בחופשת החג, בסביבות מיתחם הר הבית. על כוחות המשטרה במקום פיקד מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יהודה וילק, בהיעדרו של מפקד המחוז, אשר נפצע בראשו ביום 29.9.00, באירוע שהיה במקום[1].

 

2.          בבוקר היום, לפני העלייה להר הבית, התקיימה ישיבה להערכת מצב, בראשות המפכ"ל, במטה מחוז ירושלים. בסיכום הישיבה ציין המפכ"ל, כי מסתמנת מגמה של השתתפות פעילה וגוברת של ערביי ישראל בהפרות סדר[2]. כמו כן ציין, כי בהתחשב בדברים אלה, יש להביא בחשבון אפשרות של ירידה בסדרי הכוח של המשטרה בירושלים[3] ויש להיערך במסגרת זו בהתאם. דברים אלה, כפי שכבר צויין, מצביעים על צפי לאירועים בתחומי המדינה, אשר עלולים לחייב העתקת תשומת לבה של המשטרה לגזרות אחרות.

 

3.          בהודעתו הסביר וילק, כי על רקע האירועים שהיו ביום 30.9.00 במגזר הערבי, אותם הגדיר כ"מינוריים", ובהיעדר מידע קונקרטי על העומד להתרחש במגזר הערבי, החשש העיקרי שלו לקראת החג השני של ראש השנה היה ממוקד בירושלים[4]. התפיסה היתה, כי הר הבית, באותו שלב, הוא הנקודה הקריטית, וזאת, גם על רקע ניסיון העבר[5]. וילק מסר, כי בבוקר יום 1.10.00 לא היו התראות מודיעיניות לאירועים על הר הבית, וההיערכות במקום היתה מבוססת על תחושתו כי יתכן שיתרחשו אירועים במקום[6].

 

4.       באותו בוקר התקיימה הערכת מצב נוספת, במחוז הצפוני, בראשות מפקד המחוז, ניצב אליק רון. הערכת המצב התקיימה בתחנת משגב. היא נעשתה בהתאם להנחיות שבמברק משטרתי מן הערב הקודם, אשר הורה לקיים הערכות מצב מחוזיות, ולהיערך על פי העולה מהערכות המצב.

 

          מן התיעוד הכתוב של הערכת המצב[7] עולה, כי נצפה שיתוף פעולה בין כל הפלגים במגזר הערבי. לגבי מקומות ספציפיים, הועלה צפי לאפשרות של הפרות סדר באזור כפר כנא, אשר יכולות להביא לסגירת ציר תנועה. נצפתה גם אפשרות של הפרות סדר באתר שהאב אל-דין בנצרת. לעניין זה, צפה מפקד מרחב עמקים, ניצב משנה משה ולדמן, אפשרות של "עימות רציני", כהגדרתו, בנצרת[8]. אף ניצב רון העריך, כי מרכז הכובד יהיה בנצרת, ברחוב פאולוס, והנחייתו היתה כי יש להפנות לשם את מרבית הכוח.

 

          הערכות דומות היו גם ביחס למרחב גליל. לעניין זה מסר מפקד מרחב גליל, תת ניצב יהודה סלומון, כי יש מקומות אחדים שבהם קיים צפי להפרות סדר. הוא הזכיר, בהקשר זה, את עכו העתיקה והוסיף כי בכל השטח יש לחץ של ועדת המעקב לצאת ולהתעמת עם המשטרה[9].

 

          אשר לאזור אום אל-פחם, ציין מפקד חטיבת משמר הגבול בצפון, ניצב משנה בנצי סאו, אשר בעת האירועים עמד בראש מפקדה משימתית האחראית על אזור זה, כי קיים מחסור באמצעים לפיזור המון, במיוחד ביחידת הסמ"ג, שהיא היחידה המיוחדת של משמר הגבול. הוא הוסיף, כי אם התהלוכה באום אל-פחם "תצא החוצה", כהגדרתו, הרי שבשלב הראשון תהיה המשטרה חייבת לסגור את כביש 65, הוא כביש ואדי עארה[10].

 

          עוד צוין בהערכת המצב, על ידי ראש ענף המודיעין, כי בכל מקרה שבו מודיעים על הרוג באזור, צפוי שהדבר יתסיס את כל השטח[11].

 

          בסיכום של מפקד המחוז צוין, כי למשטרה אין עניין להתערב ברוב המקומות. מפקד המחוז עמד על הרצון של יוזמי האירועים שתוכננו לאותו יום, ליצור מצב שבו "כאילו כל המגזר הערבי משתתף". הוא הוסיף, שאם יהיו בעיות בצירים ניתן יהיה לסגור אותם לתנועה, לרבות, במידת הצורך, את כביש 65. עם זאת הוסיף, כי המשטרה תמהר להגיע לכביש 65, על מנת לפעול בו. באופן דומה ציין, לגבי ציר 85 (כביש עכו-צפת), כי אם ייסגר לפרק זמן מסוים, תדאג המשטרה לפתוח אותו. אשר לערים מעורבות, הסביר מפקד המחוז את הצורך לפעול בעכו, על מנת למנוע חיכוך. לגבי נצרת ציין, כי גם במקרה של נזק מסוים לעיר, תקיים המשטרה הערכות מצב, עד שיוחלט כיצד לנהוג. מפקד המחוז ציין את הצורך בערוצי הידברות עם מנהיגי הציבור הערבי, על מנת למנוע טענות אפשריות כי לא דיברו עם מנהיגות המגזר.

 

          לגבי כוחות המחוז ציין מפקד המחוז כי על פי סיכום שהושג, אין לקחת מן המחוז כוחות מעבר ל-30 שוטרים "כחולים"[12]. באותו הקשר הוסיף מפקד המחוז, כי הושג סיכום עם ראש אגף המבצעים במטה הארצי, כי אם יוודע למחוז על "משהו שעומד לגעוש או מצב שיצא משליטה", יקבל המחוז כוחות תגבור מן המטה הארצי. לגבי דברים אחרונים אלה יש להעיר, כי על פי עדותו של ניצב רון, עוד יום קודם לכן, בשעות הערב, דרש מראש אג"מ כי לא יעביר את היחידות המיוחדות של מחוז הצפון לצורך תגבור בירושלים, כפי שהלה ביקש לעשות מלכתחילה[13].

 

          מן העדויות עולה, כי בחלוקת הכוח הורה מפקד המחוז להעדיף את הערים המעורבות. בקביעת סדרי העדיפויות הפנימיים של חטיבת מג"ב צפון, אשר היתה מופקדת על גזרת ואדי עארה, הוחלט לתת עדיפות לאבטחת היישובים שעל קו התפר. על כן, בניגוד לתוכנית המוקדמת, לפיה יוצבו איגודי כוחות בנקודות החיכוך המרכזיות בציר ואדי עארה, כמו צומת אום אל-פחם וצומת ערערה, הוחלט שלא להציב כוחות במקומות אלה. ניצב משנה סאו הסביר בעדותו, כי קו פעולה זה נבע מחששו של מפקד המחוז כי הצבת כוחות באותם מקומות תיצור נקודות חיכוך מיותרות בין כוחות המשטרה לבין תושבי האזור[14].

 

          יצוין, כי ניצב רון אישר בעדותו כי גישתו הבסיסית, לרבות בהערכת המצב האמורה, היתה כי אם כביש ראשי ייסגר, יש לשלוח למקום כוח משטרה על מנת לפתוח אותו ולאבטח את המקום[15]. הוא הבהיר, כי גישה עקרונית זו לא השתנתה בזמן האירועים, וכי סגירת כבישים על ידי המשטרה במשך האירועים היתה אך תולדה של כורח מציאות, שבה, בהיעדר כוחות מספיקים, לא ניתן היה לשמור על שלום המשתמשים בכביש[16].

 

5.       לא למותר לציין, כי באותו יום פעל מחוז צפון, ועימו כלל המשטרה, במתכונת של כוננות חגים, והוא לא עבר בתחילת היום למתכונת פעולה שלדית. כמוסבר לעיל, מתכונת שלדית כרוכה בהיקף מוגבר של פעילות, באופן שבכל רגע נתון מצויים בפעילות מחצית מן השוטרים המבצעיים במשטרת ישראל, העובדים לסירוגין במשמרות של 12 שעות. הסמכות להורות על מתכונת פעולה כזו נתונה למחלקת מבצעים באגף המבצעים במטה הארצי, שהיא זרועו הארוכה של המפכ"ל. הסמכות נתונה גם למפקד מחוז במחוזו[17]. רק בשעה 15:48 של יום 1.10.00, לאחר שכבר התרחשו אירועים קשים ברחבי המחוז הצפוני, הופצה באמצעות מערכת האיתוריות המשטרתית הוראה, לפיה "על פי הנחיית המפכ"ל משטרת ישראל עוברת לפע"מ ג'"[18]. משמעות הדבר היא, כי החל באותו שלב עברה משטרת ישראל למתכונת עבודה שלדית. בהמשך לכך, בשעה 21:30 של יום 1.10.00, הוציא המטה הארצי הנחיה אשר הורתה על מעבר לפעילות שלדית כאמור[19].

 

          עם זאת, יש להעיר באשר לפעולות חטיבת מג"ב צפון באותם ימים, כי עוד בימים 29.9.00 ו-30.9.00, ולמרות היותם ימי חג, הורה ניצב משנה סאו על החזרת המפקדים ליחידותיהם ועל החזרת כל הלוחמים הסדירים (להבדיל מאנשי הקבע) מחופשותיהם, על מנת להגדיל את כוחות משמר הגבול בגזרה[20].

 

6.       באותו בוקר לא היו אירועים חריגים על הר הבית, למעט זריקות אבנים מועטות[21]. בשלב מסוים, ככל הנראה בסביבות השעה 11:00 בבוקר[22], יצר ניצב רון קשר טלפוני עם המפכ"ל ודיווח לו על תחילתם של אירועים בצפון ועל הפגנות והפרות סדר בתחומי המחוז הצפוני[23]. על פי עדותו של המפכ"ל וילק, מסר לו ניצב רון על אירוע המתרחש בטמרה[24]. המפכ"ל וילק העיד, כי בעקבות הודעה זו החליט לשלוח כוחות לצפון[25]. עוד העיד, כי באותו שלב לא ידע על המתרחש בוואדי עארה והורה לסגן ראש אג"מ, תת ניצב מרדכי נחמני, להעלות לצפון את מספר השוטרים המירבי האפשרי, וכן כוח של בסיס האימונים של משמר הגבול, בראשות תת ניצב משה קראדי, כמפקדה משימתית[26]. המפכ"ל וילק הסביר[27], כי לא נקב במספר שוטרים מדויק, שכן הדבר דורש עבודת מטה מדויקת, אך ציין כי הורה לתת עדיפות למחוז הצפוני[28]. תת ניצב נחמני העיד, כי הנחיית המפכ"ל להעביר את הכוחות לצפון, ניתנה בעקבות הערכת מצב שקיים המפכ"ל בהר הבית, בסביבות הצהריים[29]. כמו כן נקבע שטח-כינוס באנדרטת לוחמי מג"ב באזור צומת ברקאי, אליו יגיעו כוחות התגבור. נוסף לכך, החליט המפכ"ל להגיע בעצמו לצפון, ולשם כך הוחל בתיאומים לצורך הטסתו לשם במסוק.

 

7.          כמפורט לעיל, מצויה ברקע האירועים במגזר הערבי באותו יום החלטת ועדת המעקב, מיום 30.9.00, הקוראת לשביתה כללית, לרבות בבתי הספר, וליציאה לתהלוכות בכל מקומות היישוב. הרקע להחלטה זו היה האירועים בהר הבית ביום 29.9.00, ובשטחי הרשות הפלסטינית בימים 29.9.00 ו-30.9.00. להחלטת ועדת המעקב ולפרסומים השונים שהיו ביום 30.9.00, לרבות כרוזים מטעם גופים שונים, נוספו תגובות פומביות חריפות לאירועים אלה מפיהם של מנהיגים במגזר הערבי.

 

          בתגובות אלה תואר האירוע של יום 29.9.00 בהר הבית במילים "טבח מתוכנן". לעניין זה ציינו אישים שונים, כי הטבח הנטען נועד לאותת לפלסטינים כיצד יש בדעת ישראל להתייחס אליהם בעתיד, ובדרך זו לנסות להכניעם בכל הנוגע למחלוקות שבין ישראל לבינם. חלק מן הדוברים התייחס גם למתרחש בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, ולהתנגשויות שאירעו שם בין כוחות הבטחון לבין התושבים הערבים, וראה אף בהן משום טבח מתוכנן. היה גם מי שצוטט כאומר, כי ערביי ישראל אינם נייטרליים ביחס למתרחש במסגד אל-אקסא וכי הקו הירוק אינו מפריד בינם לבין הפלסטינים השוכנים בצידו המזרחי. לעניין זה נאמר, כי מדובר בעם אחד וכי אם פורצות התנגשויות על רקע פגיעה בירושלים ובאל-אקסא, הן יגלשו לתוך הקו הירוק. יצוין, כי בטאוני הרשות הפלסטינית נקטו לשון דומה בדבריהם על אירועי הר הבית אותם תארו כ"התקפה מאורגנת". ציטוטים מתוך דברים שנאמרו על ידי אישים ערבים בישראל נמצאים בהמשך דו"ח זה, בפרק העוסק בנושא של מסרים מסלימים, שהועברו למגזר הערבי בתקופה עובר לאירועי אוקטובר 2000 ובמהלכם[30].

 

8.       אשר לתיאור המתרחש בשטחי הרשות הפלסטינית באותה עת, צוין בעיתונות הערבית[31], כי ביום 30.9.00 נמשכה בכפרים ובערים הערביים אינתיפאדת אל-אקסא, אשר התרחבה עד שכללה את כל השטחים הפלסטיניים. דווח, כי ההנהגה הפלסטינית הכריזה על יום 30.9.00 כעל יום אבל ועל שביתה כללית. באחד העיתונים נכתב, כי נפילת החללים והפצועים נמשכה לאורך יום 30.9.00. שר הבריאות הפלסטיני צוטט כמי שהודיע על נפילת שבעה חללים במהלך העימותים אתמול, ביניהם חמישה אנשי המשטרה הפלסטינית. על פי הדיווחים, הגיע בכך מספר החללים של אינתיפאדת אל-אקסא ל-12ונפצעו יותר מ-600 איש, מתוכם 15 פצועים קשה.

 

9.       על רקע דברים אלה ניתן לפנות לתיאור האירועים העיקריים שהתרחשו במגזר הערבי, החל ביום 1.10.00 בבוקר. חלקם של האירועים, ובמיוחד אלה שבהם נהרגו אזרחים, יתוארו בפירוט במסגרת השער השלישי. נסתפק עתה בהתייחסות קצרה אליהם, תוך הפנייה למספר פיסקאות בהמשך הדין וחשבון.

 

10.     טמרה. ביום 1.10.00 הגישו חברי הנהלת העיר טמרה בקשה לרשיון לתהלוכה בתחומי העיר. הצפי היה להשתתפות של 500 איש. התהלוכה אושרה על ידי המשטרה, בתנאי שיהיו במקום 15 סדרנים, שהנתיב הראשי של העיר יישאר פתוח ושהתהלוכה תישאר בתחומי היישוב.

 

          בהמשך לכך[32], התקיימה ביום 1.10.00 תהלוכת מחאה של אלפים מתושבי העיר. התהלוכה אורגנה על ידי העירייה המקומית, בהיענות לקריאה מצד המסגרות הפוליטיות השותפות בה. התהלוכה יצאה בשעה 10:00 בבוקר מרחבת העירייה, עברה דרך הרחוב הראשי והגיעה עד לכניסה לעיר[33]. במהלכה הושמעו קריאות "אללה אכבּר" ו"ברוח בדם, נפדה אותך, יא אקסא" ו"הוי חלל, נוח נוח, אנו את המאבק נמשיך". התהלוכה הגיעה לכניסה לעיר, שם התקיימה תפילה לעילוי נשמתם של חללי אינתיפאדת אל-אקסא מבני העם הפלסטיני. בשם העירייה נשא דברים בעל תפקיד בכיר בעירייה, אשר על פי הפרסומים קרא לציבור להתלכד סביב בעיותיו של העם הפלסטיני, וקרא בתוקף להגן על אל-אקסא ועל קודשי האסלאם.

 

          בשעה 10:50 דווח, כי התהלוכה בטמרה מתקדמת לכיוון כביש 70 [34] בקטע שבין צומת יגור לצומת סומך. על פי העדויות, בסביבות השעה 11:00 היתה בצומת טמרה התקהלות צעירים שעמדו בתוך הצומת וחסמו אותו. על פי הדיווח בעיתונות, עם תום התהלוכה הבעירו הצעירים צמיגים בכביש הראשי וחסמו אותו[35]. הצעירים הניפו מוטות ברזל ומקלות וקראו סיסמאות. לא נעשה נסיון לפזר את מפרי הסדר, הואיל וכוח המשטרה שבמקום לא היה ערוך לפזר התקהלות של מספר גדול של אנשים[36]. המשטרה חסמה את הכביש, כדי למנוע מכלי רכב להיקלע למהומה. אותם כלי רכב, שנקלעו למקום ההפגנה למרות חסימות השוטרים, עברו "בדיקה" על ידי המתפרעים, כדי לברר אם נמצאים בהם יהודים. כלי הרכב שבהם התגלו יהודים ספגו בעיטות וחבטות בחלונות, ובמקרים אחדים אף הוכו נוסעיהם על ידי ההמון[37]. בינתיים החלו המתפרעים לנפץ את הרמזורים ואת עמודי התאורה במקום[38] .

 

          ניסיון שנעשה על ידי מנהיגי הציבור לפנות לעבר הקהל ולהרגיעו - נכשל. כעבור רבע שעה הם באו אל מפקד כוח המשטרה ומסרו לו כי אין להם שליטה על הנעשה, וכי גם הם הותקפו על ידי ההמון, הוכו ונחבלו[39]. השוטרים במקום הותקפו על ידי המון מסתער אשר יידה לעברם אבנים[40]. בשל כיווני הרוח, לא היה ירי של גז מדמיע אפקטיבי. בידי השוטרים במקום לא היו אמצעים לירי גלילוני גומי, כיוון שבתחנת שפרעם לא היה תקן לנשק מסוג זה[41]. במצב זה ביצעו מפקדי המשטרה שבמקום ירי חי באוויר[42]. נוצר דפוס על פיו ההמון מסתער, נסוג עקב ירי של כדור חי באוויר וחוזר להסתער. במהלך ההסתערות לעבר השוטרים נזרקו אבנים ונשמעו קולות ירי, אשר לדברי השוטרים כוונו אליהם. מפקד מרחב גליל, תת ניצב יהודה סלומון, נפגע מאבנים בידו ובכתפו[43].

 

11.     בשלב מסוים הגיע למקום גם מפקד המחוז, ניצב אליק רון. מן העדויות עולה, כי לאחר הערכת המצב בתחנת משגב, חזר ניצב רון למפקדת המחוז, המצויה בעיר נצרת. סמוך להגעתו למחוז, בסביבות שעות הצהריים, הוא קיבל ידיעות על ההתפרעות הקשה בטמרה[44] . בתגובה הוא הורה לתגבר את כוחות המשטרה במקום, והחליט להגיע בעצמו לשם[45] . ניצב רון שהה במקום כשעה, עד לשלב שבצומת עצמה לא היו מתפרעים, אף כי טרם ניתן היה לחדש את התנועה, בשל אבנים, צמיגים ואף יידויי אבנים שהיו במקום[46].

 

12.          בסביבות השעה 13:00 הגיעו לאזור הצומת אישי ציבור ערבים, אשר על פי העדויות סירבו לבקשת מפקד התחנה, כי יפעלו להרגעת הרוחות, וביקשו כי המשטרה תעזוב את המקום[47]. בשלב זה של האירוע יידו רעולי פנים שהיו באזור אבנים ובקבוקים לעבר השוטרים[48], וכוח היס"מ במקום הגיב בירי של גז מדמיע וגלילוני גומי[49]. בד בבד, צברה המשטרה כוחות ועשתה שימוש בשוטרים מוסווים, אשר הסתננו אל בין שורות המתפרעים וביצעו מעצרים[50]. האירוע הסתיים לקראת השעה 17:30בעקבות הסתערות של כוחות המשטרה וביצוע מעצרים נוספים של מתפרעים[51].

 

          באירוע בטמרה נפצע שוטר אחד מירי גלילון גומי ברגלו, כנראה עקב ירי גלילון מכלי נשק של שוטר. במהלך האירוע נעצרו 13 אנשים. נגד שמונה מהם הוגשו כתבי אישום והם הורשעו על פי הודאותיהם. במהלך האירוע נסגר כביש 70 מצומת יגור לצומת נעמה בשעה 10:50 לערך, ודווח על פתיחתו בשעה 12:10.

 

13.          במקביל לאירוע בטמרה התקבלו במשטרה דיווחים על אירועים באעבלין, בשפרעם ובביר אל-מכּסור. באירועים אלה לא היתה התערבות משטרתית, והם שככו.

 

14.          עראבּה. בעיתונות[52] פורסם, כי המשטרה הודיעה שמתפרעים בכפר עראבה הרסו לגמרי את נקודת המשטרה בכפר. עוד נמסר, כי אלפי תושבים בעראבה התקבצו ביום 1.10.00 משעות הבוקר במגרש המקומי וצעקו "ברוח, בדם, נפדה אותך, פלסטין" ו"אנחנו עם קשוח, אנו עם חללי פלסטין". תהלוכה המונית יצאה ועברה ברחובות הכפר עד לכניסה הראשית אליו, שם חסם ההמון את הכניסה לכפר והבעיר צמיגים.

 

15.     מג'ד אל-כרום. דווח[53] , כי בשעות הבוקר של יום 1.10.00 החלו הצעירים להתאסף ברחובות. בשעה 10:30 התמלאה חצר המועצה המקומית בהמונים. לאחר תפילת הצהריים נשא יו"ר המועצה המקומית דברים, והודיע על מסלול התהלוכה. בדברים נאמר, בין היתר, כי מה שאירע ביום 29.9.00 על הר הבית היה טבח, כי הטבח מעיד על מגעים בין ברק לבין הליכוד בדרך לממשלת אחדות, וכי ממשלת ברק היא האחראית. עוד נאמר, כי קיים צורך דחוף שהציבור הערבי יעמוד מאוחד בתנאים כגון אלה[54]. בתהלוכה הונפו דגלים פלסטיניים ודגלים שחורים ונשמעו קריאות בגנות "פשעי מלחמה". בשעה 11:30 הגיעה התהלוכה לכיכר המעיין שבמקום. באותו שלב הגיעה למקום שמועה, כי המשטרה יורה כדורים חיים על מפגינים באל-בענה ובדיר אל-אסד. נשמעו קריאות של צעירים, שקראו "היחלצו לעזרת אחיכם".

 

          בהמשך לכך החלה התפרעות בכניסה המרכזית ובכניסה המערבית של מג'ד אל-כרום, שם יידו מתפרעים אבנים לעבר מכוניות חולפות בכביש עכו-צפת (כביש
85). בתוך דקות ספורות נסגר הכביש לתנועה. במקום נראו מאות צעירים שפניהם רעולים בבגדים ובכאפיות. בשני המסלולים של הכביש הובערו צמיגים. מכוניות נעצרו ואירעה תאונה, כאשר שתי מכוניות התנגשו זו בזו. כמה צעירים סייעו לנהגים לצאת מהמקום בשלום. כחמש דקות לאחר מכן הגיעו למקום אנשי משמר הגבול והמשטרה. כוחות אלה נרגמו באבנים ובמקום היה גם יידוי של בקבוקי תבערה[55]. בשלב מסוים הדפו כוחות המשטרה את ההמון לאחור תוך שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי. במשך מהלך האירוע, היה כביש 85 חסום לתנועה באזור ההתפרעות. העימותים נמשכו עד שעות הערב במתכונת של תקיפה ונסיגה, בייחוד בצומת המערבית המוליכה ליישוב. לקראת השעה 20:00 החלו התפרעויות גם בכניסות המרכזית והמזרחית של מג'ד אל-כרום[56]. לאחר השעה 22:00 הגיעו לצמתים מתפרעים ושברו רמזורים, יידו אבנים וחפצים על השוטרים וחסמו את הכביש[57]. המתפרעים התפזרו בסביבות השעה 01:00 בלילה, ורק בשעה 05:00 לפנות בוקר של יום ה-2.10.00 שבה התנועה לסדרה[58].

 

16.     יצויין, כי ניצב אליק רון הגיע למקום לאחר שהאירוע באזור טמרה החל להירגע. מלכתחילה התכוון ניצב רון לנסוע לכיוון צומת בית רימון. לאחר התייעצות טלפונית עם המפכ"ל הוחלט לשנות את התכנית המקורית ולנסוע לכיוון מג'ד אל-כרום, שכן מפקד המחוז התרשם מן הדיווחים שקיבל, כי האירועים שם קשים יותר[59]. המפכ"ל וילק המריא במסוק לכיוון הצפון בסביבות השעה 13:30, לאחר סיום תפילת הצהריים על הר הבית[60]. במהלך הטיסה נתקבלו דיווחים על אירועים במקומות רבים, ובכללם באום אל-פחם[61]. המסוק נחת במנחת ציקלון, המצוי בסמוך לאזור מג'ד אל-כרום, ושם נפגש המפכ"ל וילק עם ניצב רון[62]. רון סקר בפני וילק את תמונת המצב, לפיה היה מספר גדול של אירועים בצפון בעוצמה גדולה ובמקומות שבהם לא היו אירועים בעבר[63]. אופי האירועים, כפי שהצטייר באותה עת, היה קשה - ונדליזם, ניסיון לפגוע בכוחות משטרה, ניסיון לפגוע ביהודים, שריפת כלי רכב, בדיקת תעודות זהות ותחושה כוללת של כאוס במקומות שונים[64].

 

17.     וילק ורון שהו יחד באזור מג'ד אל-כרום זמן קצר יחסית, אותו אמד רון בכחצי שעה[65], כאשר קיבל רון דיווחים על המתרחש בוואדי עארה ובפרדיס. הדיווח שהתקבל מניצב משנה בנצי סאו, שבגזרת אום אל-פחם, מסר על עימותים קשים מול המון פרוע, על שימוש באמצעים (הכוללים ירי של גלילוני גומי) על ידי המשטרה ועל אי יכולת לאפשר תנועה בטוחה במקום[66]. כן דווח לניצב רון על נפגעים מקרב השוטרים ועל מצוקה של שוטרים במקום.

 

          ניצב רון העיד, כי התמונה הכוללת שעלתה מן הדיווחים היתה של הסלמה גוברת[67]. לדבריו, על רקע זה ועל רקע החשש לשלום השוטרים והפורעים, ולנוכח המצוקה באזור פרדיס, הוא הורה על חסימת ציר ואדי עארה לתנועה ועל שיגור תגבורות לאזור פרדיס[68]. ניצב רון מסר, כי על אף שציר ואדי עארה הוגדר בפקודת "קסם המנגינה" כקו אדום, הוא הפעיל את שיקול דעתו והורה לסגור אותו, שכן במצב הנתון לא ניתן היה להבטיח תנועה של אזרחים בלא פגע[69].

 

          ההנחיה לסגור את ציר ואדי עארה ניתנה על ידי רון כאשר היה עם המפכ"ל וילק יחד במנחת ציקלון. הדבר היה בשעות אחר הצהריים המוקדמות[70] - להערכת ניצב רון, לפני השעה 16:00 אחר הצהריים[71]. לדבריו, אישר המפכ"ל את ההחלטה לסגור את כביש ואדי עארה[72]. כפי שיובהר בהמשך, נסגר כביש ואדי עארה ביום 1.10.00 כבר בסביבות השעה 12:00, והוראתו של ניצב רון לסאו, מפקד המשטרה במקום, הובנה על ידו כהוראה לפנות את הצומת ולהרחיק ממנו את כוחות המשטרה.

 

18.     צומת דיר אל-אסד. בשעה 13:25 לערך החלה תהלוכה באזור צומת דיר אל-אסד. במהלך התהלוכה יידו המשתתפים אבנים, ברזלים ובקבוקים לכיוון כלי הרכב שבציר 85 ולכיוון השוטרים שהיו במקום. רכב של מפקד תחנת המשטרה המקומית הותקף על ידי ההמון, ניזוק ושמשתו האחורית נופצה. ההמון ירד לצומת הקרובה, יידה אבנים ופגע במכוניות חולפות, ואף גרם כתוצאה מכך לתאונות דרכים בהן נפצעו אזרחים[73]. אחרי כן, החל ההמון להיכנס לקניון סמוך (קניון דבאח), שם ערכו יהודים קניות באותה שעה. במוקד הטלפוני החלו להתקבל קריאות רבות לעזרה מתחום הקניון[74].

 

          מכיוון שהצומת נחסם ומכוניות במקום הותקפו באבנים ובבקבוקים, נאלצו נהגים לברוח ממכוניותיהם ברגל. המתפרעים יידו אבנים לעבר כוח המשטרה וירו גולות מתכת מקלעים. בפיזור האירוע השתמשו השוטרים בירי של גז מדמיע, אשר לא היה יעיל בשל כיוון הרוח, ובירי של גלילוני גומי. העימותים בין השוטרים לבין המתפרעים נמשכו כמה שעות. המתפרעים המשיכו ליידות אבנים לעבר השוטרים. בשלב מסוים גלגלו המתפרעים צמיגים בוערים לכיוון השוטרים, ומטע הזיתים במקום החל לבעור. כבאית שהגיעה למקום בליווי שוטרים נרגמה אף היא באבנים.

 

19.     בשל האירועים בדיר אל-אסד ובמג'ד אל-כרום, נסגר כביש 85 לתנועה בין צומת אחיהוד לצומת 7 בשעה 14:50, ונפתח שנית לתנועה רק בשעה 17:16[75]. מדי פעם הגיחו קבוצות מתפרעים ממג'ד אל-כרום ודיר אל-אסד ויידו אבנים לעבר מכוניות חולפות. כדי למנוע זאת הושארו שוטרים בשתי נקודות אלה[76].

 

20.          במהלך אירועי היום נפגעו באזור כרמיאל 12 שוטרים, אשר אחד מהם פונה לבית חולים לאחר ששבר אצבע[77]. על פי החומר שבפני הוועדה, נפצעו גם כמה אזרחים. תושבת קריית שמונה, כבת שישים, אשר שהתה בקניון דבאח, נפגעה מגלילון גומי בראשה. היא הגיעה לבית החולים בצפת ושוחררה לאחר בדיקה. שני תושבי מג'ד אל-כרום הגיעו לבית החולים בנהריה עם פגיעות של גלילוני גומי בחזה ובפנים. תושב דיר אל-אסד הגיע לבית החולים בנהריה עם פצע ירי בירך (פצע כניסה ויציאה). כמו כן הגיעו לבית החולים בנהריה, ביום 2.10.00, ארבעה אנשים - זוג הורים, ילדה בת 12 ושכנתם - אשר נפגעו מיידוי אבנים ביום 1.10.00 שעה שנסעו ברכבם, דבר שגרם לתאונת דרכים. הם נבדקו ושוחררו.

 

21.          ג'דיידה, כפר יאסיף. בפני הוועדה נשמעה עדות על רעולי פנים בצומת ג'דיידה, אשר חסמו את הכביש באזור הצומת ועצרו כלי רכב על מנת לברר אם הנוסעים בהם יהודים או ערבים. באחד המקרים, כשהוברר להם כי נהג רכב הוא יהודי, רגמו אותו ואת רכבו באבנים רבות, עד שהנהג חילץ עצמו בקושי רב מן האירוע, כשהוא פצוע ומדמם[78]. לאחר מכן הוצת רכבו. בסביבות השעה 20:00 החלה התגודדות באזור צומת ג'דיידה. כביש 70 העובר במקום נחסם לתנועה באמצעות סלעים, פחי זבל וצמיגים בוערים. במקום התפתח עימות עם שוטרים, שהשתמשו בגז מדמיע ובגלילוני גומי, אל מול המון, שהשתמש בחזיזים, בנפצים ובאבנים. העימות נמשך עד לסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר[79]. תושבים מהמקום, כולל ראש המועצה המקומית ג'דיידה-מכר, טענו כי אנשי משטרה פגעו בכלי רכב, אשר היו בתוך הכפר ובשמשות של מרפסות. הם הציגו צילומים אשר לדבריהם תומכים בגרסתם. אנשי המשטרה הכחישו את הפגיעות. לוועדה נמסר, כי הוגשה תלונה למח"ש כדי שתחקור בעניין.

 

22.     מכּר. סמוך לשעה 17:30, לאחר שהתקיימה במקום תהלוכה, נעה קבוצה גדולה של רעולי פנים, אשר אחזו מקלות בידיהם, מכיוון היישוב לעבר כביש 85. במקום התפתח עימות, במהלכו יידו המתפרעים אבנים רבות לעבר השוטרים, אשר ניסו למנוע מהם מלהגיע אל כביש. השוטרים הגיבו על יידוי האבנים בשימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי. האירוע הסתיים בסביבות השעה 20:00. לסיום האירוע סייע ראש מועצת ג'דיידה-מכר, אשר חסם את דרכם של המתפרעים.

 

23.          שפרעם. בשפרעם התקיימה הפגנת מחאה בהשתתפות אלפים. ההפגנה אורגנה על ידי המפלגות הפעילות בעיר, לאחר שבישיבה ביום 30.9.00 בערב החליטה המועצה פה אחד לאמץ את החלטות ועדת המעקב וגינתה בהחלטתה את מה שכונה "מעשי הטבח הנוראיים" נגד העם הפלסטיני. על פי הדיווחים[80], לאורך כל הלילה בין ה-30.9.00 ל-1.10.00, קראו פעילים מהחזית הדמוקרטית של שפרעם ברמקולים לציבור בעיר להשתתף בהפגנת המחאה.

 

          ההפגנה יצאה מרחבת בית העירייה בשפרעם ועברה ברחובות המרכזיים בעיר. השתתפו בהפגנה גם ראש העיר וחברי המועצה. נשמעו בה קריאות המגנות את מעשי הטבח שנעשו והנעשים, לפי הטענה, נגד העם הפלסטיני בירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה. בהפגנה נאם איש ציבור, אשר בירך את המפגינים על מה שכינה עמידתם הלאומית מעוררת הכבוד. נאמרו דברי גינוי למעשי הטבח בעם הפלסטיני והודגש, כי "זהו עמנו. בשרנו מבשרו ודמנו מדמו ... שרון ניגן את ניגון הדם וברק את ניגון המוות. אנו נמשיך להפגין ולעמוד בפני המרצחים, ולמחות על פשעיהם"[81].

 

24.     צומת מסלחית. מדובר בצומת המצויה באזור משגב. מזרחית לה נמצאים שלושה יישובים - אבטליון, יחד והררית. סגירת הצומת מנתקת יישובים אלה מתנועת כלי רכב. הצומת מצויה באזור הכניסה הדרומית של הכפר עראבה. בשעה 14:45 התקבלה בתחנת משגב הודעה על חסימת כביש ועל הבערת צמיגים בצומת. מפקד התחנה, רב פקד גיא רייף, וראש משרד הסיור בתחנה, פקד עאוני עטאללה, הגיעו לזירת האירוע. הם היו מצויידים בנשק אישי בלבד וללא כל אמצעי פיזור. בהגיעם למקום ראו צעירים רבים - להערכתם עשרות ואולי מאות - חלקם רעולי פנים. רייף ירד מהרכב והצעירים זרקו לכיוונו אבנים וברזלים. הוא ירה תחמושת חיה באוויר, חזר לרכבו ונסע מן המקום ביחד עם עטאללה.

 

          בהמשך, חברו לרייף ולעטאללה כוחות נוספים. בשלב ראשון היה זה כוח של שוטרים אחדים מימ"ר גליל. רייף פיקד על האירוע וקיבל הנחיה ממפקד המרחב לפנות את ציר יודפת-הררית ובמידת הצורך - לפתוח את הציר בכוח[82]. בהמשך לכך, הגיע למקום קצין אג"מ גליל, סגן ניצב ירון מאיר, עם כוח שיטור כפרי של כ-15 שוטרים. מאיר הנחה את הכוח להיכנס לצומת ולפנות אותה. הכוח ביצע ירי של גז מדמיע, ולאחר יידוי אבנים, שפגע במפקד כוח השיטור הכפרי, וסמן שגוג, חש שגוג כי בפניו סכנת חיים ממשית וירה מספר יריות באוויר. גם הקצין שהיה איתו, סוהייל פוארסה, ירה באוויר. לאחר הירי נסוגו האנשים לכיוון עראבה[83].

 

          בהמשך לכך יידו הצעירים אבנים, ואחדים מהם ניסו להתקרב לעבר הכוח המשטרתי. השוטרים ירו גז מדמיע וגלילוני גומי. העימותים נמשכו במתכונת זו זמן מה. סיכום דברים עם סגן ראש המועצה עראבה על נסיגה של הכוח וניסיון הרגעה מקומי לא עלה יפה, שכן הצעירים לא חדלו ממעשיהם, והאירוע חזר למתכונתו הקודמת. ניסיון נוסף של סגן ראש המועצה ואנשים אחרים להרגיע את המצב עלה יפה, ובשעה 17:18 דיווח קצין אג"מ גליל למרחב, כי צומת מסלחית שקט.

 

          באירוע נפגעו מאבנים שני שוטרים, שלא נזקקו לטיפול רפואי. דווח גם על אשה שנפגעה כתוצאה מזריקת אבנים. מספר תושבים בעראבה נפגעו פגיעות קלות. ככל הנראה נפצע אדם בשם מוראד סח פגיעה קשה יותר מפגיעת קליע בבטן העליונה משמאל. על הנסיבות בהן נפגע ועל האחריות לירי, אין בידי הוועדה ראיות עליהן תוכל לבסס קביעות כלשהן.

 

25.     תרדיון (סמוך לסח'נין). ביום 1.10.2000, סמוך לשעה 19:00, דווח על התקדמות המון לכיוון צומת תרדיון ליד סח'נין, ועל שריפה בחורש של הבסיס הצבאי הסמוך[84]. כוח של מספר שוטרים מתחנת משגב יצא למקום. הוא הגיע לצומת תרודיון, שם נתקל בצעירים אשר חסמו את כביש הכניסה לעיר סח'נין (כביש 805) באמצעות אבנים וחפצים שונים. הצעירים השליכו אבנים לכיוון השוטרים. כוח המשטרה עשה שימוש בגז מדמיע לצורך פיזור הצעירים, ולפרקים נעשה שימוש גם בגלילוני גומי[85].

 

          סמוך לשעה 19:20 הגיע למקום כוח של יס"מ גליל, אשר הדף את הצעירים לכיוון סח'נין באמצעות גז מדמיע וגלילוני גומי. אחרי כן, התרחשו עימותים במתכונת זו בין השוטרים לבין הצעירים, אשר המשיכו ליידות אבנים, במשך מספר שעות. במהלך אירוע זה דווח על פגיעה בשוטר, אשר פונה על ידי מגן-דוד-אדום לבית החולים בנהריה[86]. סמוך לשעה 00:53 דיווח כוח סמ"ג 6, כי כתוצאה משימוש באמצעים לפיזור המון זוהו כ-12 פצועים מסח'נין[87]. בבתי החולים הרלוונטיים לא נמצא כל תיעוד, אשר ניתן לקשור אותו לפגיעות באותו אירוע. ניתן להסיק מכך, כי לא נגרמו באירוע זה פגיעות רציניות, אשר יכלו להצדיק פנייה לטיפול רפואי בבית חולים. האירוע הסתיים בשעות הבוקר המוקדמות.

 

26.     כפר מנדא. ביום 1.10.00 התקיימה תהלוכה בכפר, באישור המשטרה. התהלוכה הגיעה, כמתוכנן, לכביש 784, הוא הכביש הראשי הסמוך לכפר. על פי הדיווחים בעיתונות[88] אלפי תושבים מן המקום נטלו חלק בשעות הערב בתהלוכה זועמת. התהלוכה הסתיימה בדברי הספד שנשא ראש המועצה המקומית, בו הודיע כי נער מאום אל-פחם נפל חלל באירועים של 1.10.00. כן נאמר, כי "החלל הזה והחללים שנפלו מכדורי צבא הכיבוש באיזורים הפלסטיניים ובאל-אקסא, הם הסימן הברור ביותר להתחלת התהלוכה לשחרור אל-אקסא".

 

          לאחר התהלוכה נשארו צעירים בכביש הראשי, חסמו אותו והבעירו צמיגים. בשעה 17:30 לערך הוזעק כוח משטרה למקום. השוטרים נתקלו בהתקהלות של מאות צעירים, אשר עלו על הכביש הראשי והחלו לצעוד לכיוון הצומת הראשית בכניסה ליישוב. בשלב זה ביקשו השוטרים כי הכביש ייסגר, ונסוגו לאחור. באותו שלב לא היה עדיין עימות בשטח. התקיימה הידברות בין המנהיגות המקומית לבין המפקד בשטח, כנראה רב פקד גיא רייף, שהגיע למקום האירוע. המנהיגות המקומית ביקשה מהמשטרה לא להתערב וניסתה להרגיע את הרוחות, אך לא הצליחה בכך. במצב זה, החלה המשטרה לפזר את מפרי הסדר. ההמון יידה אבנים לעבר ניידות של משמר הגבול. אנשי משמר הגבול הגיבו בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי לפיזורם[89]. נעשו ניסיונות לבצע מעצרים של מתפרעים. כמו כן, שוטרים ירו באוויר 4-5 כדורים חיים, כיוון שלא היו להם אמצעי פיזור[90]. רב פקד רייף ירה צרורות באוויר מנשקו האישי[91]. כשהתקרבו השוטרים לכניסה הראשית ליישוב, הפילו המתפרעים שני עמודי תאורה וחסמו את הכביש לכיוון צפון. השוטרים הזיזו את עמודי התאורה מן המקום, ותוך כדי כך נפגעו מאבנים שהושלכו לעברם ולעבר הניידות[92]. אחד השוטרים נפצע מאבן בכתפו ופונה לבית חולים. בשלב זה נמשך יידוי האבנים לעבר השוטרים, שהמשיכו לסגת. תוך כדי הנסיגה בוצע ירי באוויר על ידי אחד הקצינים. בהמשך היתה במקום התנגשות, כאשר יידויי האבנים נמשכו והשוטרים הגיבו בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי. בשעה 21:00 לערך, בעקבות הידברות עם מנהיגי הציבור המקומי, נסוגה המשטרה והמנהיגים החזירו את מפירי הסדר לכפר[93].

 

          על פי נתונים שנמסרו מבתי החולים עולה, כי ביום 1.10.00 הגיעו לבתי החולים בצפון הארץ חמישה אנשים שנפצעו בכפר מנדא: מוחמד קדח, שנפצע בראשו; אחמד ראוף זידאן, שנפצע מגלילון גומי ברגלו; אחמד יאסין, שנפצע מגלילון גומי בחזהו; עבד אל-חלים פאדי מוחמד, שנפצע מגלילון גומי בראשו, ואסעד עאלם, שנפצע מרסיסים בבטנו וברגלו[94]. יצוין עוד, כי במהלך האירועים בכפר מנדא נעצרו נהגים יהודים, אשר עברו במקום, על ידי תושבים מקומיים. במקרה אחר דווח על תקיפת נהג באבנים ועל הפיכת רכבו[95].

 

27.     עוד דווח על אירוע חריג שהתרחש במהלך הטיפול בהפרות הסדר במקום. עניינו של הדיווח במעצרו של תושב הכפר בשם מוחמד קדח, אשר נזכר לעיל כאחד הפצועים. האיש נעצר בתחילת האירוע, לאחר שהשוטרים נסוגו מצומת כפר מנדא בפעם הראשונה. לטענתו, הוכה על ידי השוטרים בקתות רובים, באלות ובבעיטות. לאחר מכן, לקחו אותו בג'יפ לתחנת משגב כשהוא מדמם, ובתחנת משגב היכו אותו שני שוטרים נוספים. הוא התעלף, והשוטרים הזמינו אמבולנס שהסיע אותו, ללא ליווי משטרתי, לבית חולים בנהריה. שם נתפר פצע בראשו[96]. גרסה דומה בעיקרה מוסרים גם קרובי משפחתו, אחמד קדח ועימאד קדח שהיו עימו.

 

          על פי עדויות השוטרים, בוצע במקום מעצר של אחד ממפרי הסדר שהתקרבו לכיוון השוטרים ויידו אבנים[97]. אחד מן השוטרים מסר, כי העצור ברח והתחבא מתחת לניידת השיטור הכפרי, וכי כל אימת שהעצור ניסה לצאת ממקומו מתחת הרכב היכו אותו השוטרים באלות ובבעיטות[98]. לפי רישומי בית החולים בנהריה, הגיע מוחמד קדח בשעה 19:38 לבית החולים, כשבראשו פצע מדמם. הוא נחבש ושוחרר לביתו.

 

28.     אבּו סנאן. בעקבות תהלוכה שהתקיימה בכפר יאסיף, בסביבות השעה 14:30, החלה התגודדות בצומת אבו סנאן והוחל ביידוי אבנים רבות לעבר שוטרים, שהמתינו בכוננות בפאתי כפר יאסיף, ולעבר מכוניות שעברו בכביש 70 באזור. בעקבות זאת, סגרה המשטרה את כביש 70 באזור צומת בית העמק וצומת כפר יאסיף ופתחה אותו לסירוגין[99].

 

29.          פרדיס. תיאור מפורט של אירועי יום 1.10.00 בפרדיס נמצא בשער השלישי בהמשך דין וחשבון זה[100]. בקצירת האומר ניתן לומר כאן, כי במקום התרחשו אירועים קשים משעות הבוקר ועד לשעות אחר הצהריים. האירועים גרמו לחסימת כביש ואדי מילכּ, ובמהלכם הוצת אוטובוס. כוח השוטרים במקום נקלע למצוקה, הואיל ומנה שוטרים בודדים מול המון של מאות אנשים, ולא היו בידיו די אמצעים לפיזור ההמון. בשל כך ביצע כוח המשטרה, באישור מפקד המרחב, ירי חי באוויר ולאחר מכן - ירי לכיוון הרגליים. מן הירי נפצעו שישה אנשים. הירי הוצדק בכך שהיתה קיימת סכנה של ממש לחיי אזרחים בכלי רכב אשר נקלעו לצומת מבלי יכולת לצאת מתוכה. כאמור, פרטי האירועים שבמקום ינותחו בהרחבה בשער העוסק באירועים מיוחדים[101].

 

30.     אום אל-פחם. האירועים שהתרחשו באום אל-פחם מתוארים במפורט בשער השלישי[102]. בקצרה ייאמר, כי האירועים החלו בשעות הבוקר, שעה שצעירים במספר גדל והולך ירדו לצומת אום אל-פחם, שעל כביש ואדי עארה, ויידו אבנים לעבר כלי רכב חולפים וכן על שלושה שוטרים של סיור מג"ב, שנע לאורך ציר ואדי עארה. המשטרה עצרה את התנועה בכביש, ובמקום החלו עימותים בהם הותקפו כוחות המשטרה על ידי מיידי אבנים. השוטרים הגיבו בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי. בשלב מסוים עלה כוח משטרה מן הצומת לפאתי העיר, למקום המכונה "הבית האדום", והעימותים התמקדו באזור זה. הם כללו השלכת בקבוקי תבערה לעבר השוטרים, אשר השיבו, בין היתר, בירי חי. השוטרים לא הצליחו לפתוח את הציר לתנועה. מאחר שפיקוד המשטרה החליט לרכז את הכוחות באזור פרדיס, עזב כוח המשטרה באום אל-פחם את המקום. אחרי כן ביצעו מאות תושבים מעשי ונדליזם חמורים, שכללו עקירת עמודי חשמל ותאורה, גדרות ביטחון, הצתת מוסדות ציבור, בתי עסק וכלי רכב, והשלכת חפצים שונים לכביש הראשי שבמקום.

 

          במהומות נפגעו באופן קטלני שני אזרחים. האחד, המנוח אחמד אבראהים ג'בּארין, תושב כפר מועאוויה, נפגע בשעה 12:00 בצהריים לערך. הוא נהרג כתוצאה מפגיעת גלילון גומי, שחדר לעינו השמאלית. הוא נורה על ידי אחד השוטרים שעמדו על יד הבית האדום. מותו נקבע ביום 2.10.00 סמוך לשעה 12:30[103]. השני הוא המנוח מוחמד אחמד ג'בּארין, תושב אום אל-פחם, שנפגע בסביבות השעה 14:30. הוא נפגע מכדור חי ומת כתוצאה מדימום. דבר מותו נודע בשעות אחר הצהריים של אותו יום.

 

          נסיבות ההתנגשויות בין מתפרעים למשטרה ומותם של האזרחים יידונו בהרחבה בהמשך. נציין כבר עתה, בהקדמת המאוחר, כי על פי החומר שבפני הוועדה, ניתן לקבוע כי שניהם נהרגו כתוצאה מירי שבוצע על ידי כוח המשטרה שהיה באזור הבית האדום. עוד ניתן לקבוע, כי אילו היתה פעילות הכוח במקום מתבצעת על פי ההנחיות שניתנו, לפיהן נאסרה כניסת כוח המשטרה לתוך אום אל-פחם, קרוב לוודאי כי תוצאה קטלנית זו היתה נמנעת.

 

          במהלך היום דווח, כי הגיעו למרפאת אום אל-פחם כארבעים פצועים, מתוכם כעשרים שנפצעו מגלילוני גומי, והשאר נפצעו משאיפת גז[104]. באירועי אותו יום נפצעו שבעה שוטרים כתוצאה מפגיעת אבנים. מדובר בעיקר בפגיעות בגפיים. בין הנפגעים היה גם מפקד מג"ב צפון, בנצי סאו, אשר כתוצאה מן הפגיעה שותקה מפעילות יד ימין שלו במשך ימים רבים[105]. כתוצאה מן האירועים באזור אום אל-פחם, החל מן השעה 12:11 בצהרי אותו היום, היה כביש 65 סגור לתנועה[106].

 

31.     ג'ת. הכפר ג'ת נמצא באזור ואדי עארה. באירועים שהתרחשו בג'ת ביום 1.10.00 נהרג אזרח. לפיכך ייבחנו אירועים אלה בנפרד בהמשך[107]. לצורך פרק זה די לציין, כי ביום 1.10.00 התרחשו התפרעויות בכביש הכניסה לג'ת. כוח של משמר הגבול טיפל באירועים, אשר לא סיכנו את השוטרים או את העוברים בדרך. בשלב מסוים נשלחו שוטרים אחדים אל תוך היישוב. אחד מהם השתמש בגלילוני גומי מטווח קצר וגרם למותו של המנוח ראמי חאתם ג'רה, תושב המקום.

 

32.     ואדי עארה. ביום 1.10.00 התרחשו אירועים קשים גם במקומות נוספים באזור ואדי עארה. בצומת ערערה יידו עשרות צעירים אבנים על כוחות משמר הגבול והמשטרה, והבעירו צמיגים. הצעירים העלו באש אוטובוס של אגד, לאחר שהכריחו את הנהג לצאת ממנו; בצומת כפר עארה הבעירו מפגינים רבים צמיגים וסגרו את הכביש הראשי באבנים; בכניסה לכפר קרע יידו צעירים אבנים על מכוניות של תושבים מן היישוב קציר, וסגרו את הכביש הראשי; בבאקה אל-גרבייה היו הפגנות סוערות. צעירים סגרו את הכביש הראשי לתנועה והעלו באש מכונית וצמיגים.

 

          על רקע זה ועל רקע האירועים בצומת אום אל-פחם, נסגר כביש ואדי עארה לתנועה, מצומת מגידו עד צומת ברקאי.

 

33.     נצרת. ביום 1.10.00 יצאו מאות אנשים להפגין בעיר[108]. בעקבות קריאה מן המסגד לצאת בתהלוכה ברחוב פאולוס ולהפגנה "הגדולה ביותר שידעה נצרת"[109], התקיימה גם תהלוכה בראשות התנועה האיסלאמית. התהלוכה יצאה ממסגד אל-סלאם לכיוון כיכר המעיין, ועברה ברחוב אל-אקסא[110]. על פי דיווחים, השתתפו בה כ-1,500 איש[111]. המפגינים קראו קריאות "אללה אכבּר", "ברוח ודם נפדה אותך אל-אקסא", ו"ח'ייבר ח'ייבר[112] יהודים, צבא מוחמד עוד ישוב". אחרי סיום ההפגנה הבעירו המפגינים צמיגים והתעמתו עם השוטרים[113]. מדיווחי המשטרה עולה, כי בסביבות השעה 11:30, דווח על השלכות אבנים ועל הבערת צמיגים ברחוב פאולוס, הוא הרחוב הראשי של העיר[114]. כן דווח, בשעה 11:40, על זריקת אבנים והבערת צמיגים באזור כיכר המעיין שבעיר, הנמצאת בסמוך לתחנת המשטרה[115]. ברחוב פאולוס התגודדו מאות צעירים, רבים מהם היו רעולי פנים. הרחוב נחסם לחלוטין לתנועה במחסומים שאולתרו מעץ ומפחי אשפה[116].

 

          בשעות הצהריים דווח, כי סניף בנק הפועלים וכמה חנויות הועלו באש. גם פחים הועלו באש. נגד השוטרים נעשה שימוש באמצעים מגוונים, שכללו אבנים, קלע דוד, בקבוקי תבערה, חזיזים וזיקוקין[117]. כמו כן, ניסו עשרות אנשים להסתער לעבר תחנת המשטרה[118]. השוטרים, אשר התמקמו בכיכר המעיין ובתחנה עצמה, נאלצו לירות כמויות גדולות של גז מדמיע וכדורי גומי לעבר המתפרעים. במקביל, נשמעו קריאות של המואד'ין לתושבים ליטול חלק באירועים. בין השאר, קרא המואד'ין "ברוח ודם נפדה את אל-אקסא". ההמון קרא להרג ביהודים, וכן: "מוות לשוטרים הנאצים ורוצחי ילדים". העימותים האלימים בנצרת נמשכו לכל אורכו של יום 1.10.00[119] עד לשעת לילה מאוחרת. שני אירועים חריגים באותו יום ראויים לציון מיוחד.

 

          א.          בשעות הצהריים, בסביבות השעה 14:00 באזור כיכר המעיין, הוכתה תושבת המקום, נסרין אסילי, על ידי שוטרים של יס"מ (יחידת סיור מיוחדת) של מרחב העמקים[120]. אירוע זה נבדק על ידי המחלקה לחקירת שוטרים. במצב זה, לא נדון בשאלת אחריותו של שוטר זה או אחר לאירוע. עם זאת, יש לציין שלוש עובדות באשר לאירוע. ראשית, גם אם נכונה הטענה, כי נעשתה פרובוקציה כזו או אחרת מצד הגב' אסילי, או אחותה שהיתה עימה, ואפילו נכונה הטענה, כי הגברת אסילי דחפה שוטר מהשוטרים, הרי שלא היתה כל סכנה או איום על כוח המשטרה שהיה במקום. בהקשר זה יש להעיר, כי בשום שלב של האירוע לא טרחו השוטרים לעצור את הנשים או לשקול את מעצרן או לקחת את פרטיהן לצורך ביצוע מעצר בשלב מאוחר יותר. שנית, שתי הנשים הותקפו פיסית על ידי שוטרים שהיו בכוח, ובכלל זה הותקפו בבעיטות ובמכות אלות. צילומי וידאו של האירוע מלמדים, כי התקיפה, לרבות באמצעות אלה, אירעה גם לאחר שאחת מהן נפלה על הארץ. שלישית, כתוצאה מהתקיפה נחבלה הגב' אסילי חבלה של ממש[121].

 

          ב.          סמוך לשעה 19:30 בשעות הערב, נורה שוטר של משטרת נצרת באש חיה. באותה שעה היה כוח משטרה באזור רחוב פאולוס, בסמוך למסעדת בורגר קינג, אשר נבזזה קודם לכן, ועל פי עדויות גם הועלתה באש. לעבר השוטרים נורו מספר יריות של אש חיה, ממנה נפגע ברגלו השוטר מאיר אסולין ממשטרת נצרת[122]. כתוצאה מן הפגיעה אושפז אסולין בבית חולים.

 

34.     כפר כנא. היישוב כפר כנא נמצא בסמוך לכביש 754, המחבר את העיר נצרת ואת נצרת עילית, עם כביש 77. כביש 754 עובר דרך הכפרים ריינה, משהד וכפר כנא. כביש 77 הוא כביש ראשי, המחבר את צומת המוביל במערב (ואחרי כן, עד לצומת ישי) עם צומת גולני במזרח (ואחרי כן, עד לטבריה). נקודת המפגש בין כביש 77 לבין כביש 754 היא צומת בית רימון. בתי כפר כנא מגיעים עד ל-450 מטר בקירוב מצומת בית רימון.

 

          בסביבות השעה 10:15 של בוקר ה-1.10.00 דווח למשטרה, כי הכביש הראשי הסמוך לכפר כנא נחסם לתנועה באמצעות צמיגים ואבנים. כן תועדו, באותו שלב, זריקות אבנים לעבר הכביש[123]. מאוחר יותר, בסביבות השעה 11:00 בבוקר, התקיימה בכפר תהלוכה[124] בהשתתפות אלפי אנשים. היא יצאה ממסגד עומר בן אל-ח'טאבּ לעבר האנדרטה לחללי כפר כנא ליד מסגד עות'מאן בן עפאן. המפגינים הניפו דגלי אסלאם, דגלי פלסטין ושלטים המגנים את הכיבוש ואת מבצעי מעשי ה"טבח" בירושלים, באל-אקסא ובגדה המערבית. כמו כן, נשמעו קריאות כמו "שרון, ברק, אל-אקסא ואל-בוראק[125] שייכים לנו", "ברוח, בדם, נפדה אותך, ארץ אל-אסראא'[126]" "עזה סלע איתן, לא נכנעת לטנק ולא לתותח", "ברק, בוגד, היזהר שלא לשחק באש", "בואו, ערבים, שמרו על אל-אקסא מפני הטמאים", "אחדות ערבית, מוסלמית ונוצרית", "חלל, הרוג, דמך לא נשפך לשווא" ו"ברק, העושק לא יזכה לחיים ארוכים".

 

          בין הצועדים בראש התהלוכה היה ח"כ עבד אל-מאלכּ דהאמשה[127], תושב המקום. כשהתהלוכה הגיעה לאנדרטה לחללים, נשאו המשתתפים תפילה לעילוי נשמות החללים ועמדו בדממת אבל במשך כמה דקות[128]. לאחר מכן נישאו במקום נאומים. בין השאר, צוטט ח"כ עבּד אל-מאלכּ דהאמשה כמי שאמר בנאומו, כי "הגיע הזמן שנגן על עצמנו ונראה שאנחנו יכולים לשבור את הידיים והרגליים של כל מי שיבוא להרוס את בתינו ולשבור את ידינו ורגלינו". בדברים שנישאו מפי איש ציבור אחר באותו אירוע, תוארה תמונת מותו של הילד מוחמד אל-דורה על מסך הטלוויזיה, ונאמר, כי המחזה הזה נתן כוח ורוח לאומית "לעם שלנו, לארצנו, לירושלים ולאל-אקסא". עוד אמר, כי "האויב הכובש ייצא מן הארץ כמו שהקולוניאליסטים יצאו מאלג'יר ומלוב."

 

          זמן קצר לאחר שהדוברים סיימו את נאומיהם החלו צעירים רבים מן המקום לרדת לכיוון צומת בית רימון[129]. במקום בוצעו מעשי ונדליזם, אשר כללו, בין השאר, ניפוץ רמזורים באבנים והפלת עמודי רמזורים לכביש[130]. לצומת הגיע כוח של יס"מ עמקים[131], אשר התמקם על ציר 754 לכיוון הכפר מכיוון צומת בית רימון. על פי עדויות השוטרים[132], ניצבו מולם מאות צעירים, ביניהם רעולי פנים, אשר זרקו לעברם אבנים וגלגלו לעברם צמיגים בוערים. על פי עדויות אלה, ירדו הצעירים לעבר השוטרים מכיוון כפר כנא. הם החלו להתקדם לעברם גם מכיוון מטעי הזיתים שמשני צידי כביש 754 והשליכו אבנים רבות לעברם, תוך גרימת פציעות לשוטרים[133]. במקום התפתחו עימותים קשים בין התושבים לבין שוטרי היס"מ[134]. במהלך האירועים התקיפו המתגודדים רכב עם נהג יהודי שעבר שם. נהג הרכב חולץ בשלום.

 

          כוח היס"מ עשה שימוש בגז המדמיע שברשותו, ובגלילוני גומי, במטרה להשאיר את צומת בית רימון ואת כביש 77 פתוחים לתנועה בקטע שבין צומת המוביל לבין צומת גולני[135]. לאחר ירי של גז, אשר עצר את ההמון לפרק זמן קצר בלבד, נסוגו השוטרים לאחור עד שהגיעו לצומת בית רימון. הכוח ביקש תגבורת, לרבות תוספת של תחמושת גז מדמיע[136]. על פי הדיווח שביומן המבצעים, הודיע מפקד יס"מ עמקים בסביבות השעה 12:00, כי הוא "...במצוקה ונאלץ לעבור לירי חי"[137]. סמוך לכך, הונחה הכוח על ידי קצין האג"מ המרחבי, סגן ניצב אלכס דן, לעזוב את המקום[138]. יצוין, כי סגן ניצב דן נתן הוראה זו לאחר שהורה על סגירת ציר 77 מצומת המוביל לצומת גולני[139]. משנחסם הציר וכוח המשטרה עזב את המקום, הסתיים העימות בין המשטרה לבין תושבי המקום. בעיתונות דווח על שלושה נערים שנפצעו קל בעימותים עם המשטרה, בידיהם וברגליהם, ועל נער אחד שנפצע בראשו[140].

 

35.          טורעאן. בדומה לכפר כנא, שוכן גם הכפר טורעאן בסמוך לכביש 77. לכפר כביש גישה, היוצא מכביש 77 בצומת המכונה צומת טורעאן. ביום 1.10.00 היתה בכפר תהלוכה ובה כאלף משתתפים[141]. אחרי כן, היו במקום עימותים בין תושבי הכפר לבין כוח משטרה אשר הגיע כדי למנוע את חסימת כביש 77. אנשי המשטרה הותקפו ביידוי מסיבי של אבנים, גולות וברזלים[142]. מנגד, עשתה המשטרה שימוש בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי[143]. בשעה 16:11 דיווח מפקד הכוח, סגן ניצב שמואל מרמלשטיין, למרכז הדיווח כי ניתן לפתוח את הציר, שכן המצב שקט[144]. שני שוטרים נפצעו באירוע[145]. האירוע הגיע לסיומו המוחלט בסביבות השעה 20:00.

 

36.          משהד. ביום 1.10.00, לאחר תפילת הצהריים, נערכה במסגד המקומי תפילת אשכבה לנשמות החללים של "טבח אל-אקסא". לאחר התפילה יצאה תהלוכה המונית שעברה ברחובות הכפר. המפגינים הניפו דגלי פלסטין, דגלי אסלאם ודגלים שחורים, גינו את הטבח ואת מבצעיו וקראו סיסמאות, כמו "ברוח, בדם, נפדה אותך, אל-אקסא", "שרון, ברק, אל-אקסא שלנו וכך גם אל-בוראק[146]". כאשר הגיעה התהלוכה לכניסה הראשית לכפר, פרצו הצעירים לכביש נצרת-טבריה וחסמו אותו באבנים ובצמיגים בוערים למשך כמה שעות. הדיווח הראשון על חסימת הכביש התקבל סמוך לשעה 16:00[147]. האירוע הסתיים סמוך לשעה 19:00, לאחר שהמועצה המקומית שלחה למקום דחפור לפינוי הכביש, והתושבים התפזרו[148].

 

37.     עין מאהל. הכפר עין מאהל נמצא בסמוך לנצרת עילית. בסביבות השעה 12:00 בצהריים, החלו במקום הפרות סדר בהן השתתפו, על פי הערכות המשטרה, אלף עד אלפיים מתושבי הכפר. במהלך האירוע יידו המתפרעים אבנים לעבר כלי רכב שעברו במקום, עקרו גדרות ביטחון, אבני שפה, תמרורים, עצים, דירדרו סלעים וצמיגים בוערים מהגבעה שבמקום לעבר הכביש, וניפצו תאורת רחוב[149]. האירוע טופל על ידי שוטרים מתחנת נצרת עילית, אשר נשאו נשק אישי ואלות. לא היה ירי באירוע זה. לאחר שהובאו אנשי היס"מ, לקראת הערב, פיזרו אלה את המתפרעים לעבר פאתי הכפר, תוך שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי[150].

 

38.     ריינה. בעיתונות דווח[151], כי תושבי הכפר ריינה הבעירו צמיגים ועשבים יבשים בצידי הדרכים, וחסמו את הכניסות לעיר נצרת עילית. דווח גם על ניסיונות לפרוץ, מכיוון הכפרים משהד וריינה, אל שכונת הר יונה בנצרת עילית, שהוקמה על אדמות שהופקעו משני הכפרים. כוחות המשטרה ומשמר הגבול הדפו נסיונות אלה, בהם נפצעו חלק מהמתפרעים. בשעה 19:00 דווח שהמתפרעים חסמו את הכביש בצומת ריינה, על ידי מחסומי אבנים. בסביבות השעה 20:00 דווח שהם תקפו את הניידת באבנים, והשוטרים השתמשו בירי חי באוויר לצורך חילוצה מן המקום[152]. סמוך לכך דווח גם על גרימת נזק לבנק מרכנתיל שבצומת ריינה.

 

39.          "המשולש הקטן". עיריית טירה הכריזה על שביתה כללית[153], "מתוך סולידריות עם בני עמנו הפלסטיני, המתמודד עם חיילי הכיבוש בירושלים, שכם, טול כרם, עזה ושאר ערי הגדה המערבית ורצועת עזה, ומתוך היענות להחלטת הוועדה הארצית של ראשי המועצות המקומיות...". בהודעת העירייה צוין עוד, כי "אנו מכריזים על הסולידריות שלנו עם בני עמנו הפלסטיני שמתמודדים עם הכדורים של חיילי הכיבוש באמצעות אבנים, בנחישות ובהחלטה עיקשת לשחרר את ארצם ולהכריז על מדינה עצמאית שבירתה ירושלים". על הכביש הראשי בין טירה לטייבה התעמתו מפגינים, אשר הבעירו צמיגים וסגרו את הכביש, עם שוטרים[154]. בסביבות השעה 17:00 החלו מתפרעים ביידוי אבנים ובקבוקים באזור תחנת הדלק הסמוכה לטירה, לעבר אזרחים שנסעו על הכביש שבמקום ולעבר שוטרים שעמדו בצומת. כביש הכניסה לטירה נחסם בצמיגים בוערים[155]. בסביבות השעה 18:00 דווח על יהודי, אשר נקלע למקום, בתוך התקהלות של כ-300 איש, והוכה בפניו על ידי תושב מקומי, אשר וידא קודם לכן שהוא יהודי[156].

 

          בטייבּה פרצו האירועים לאחר היוודע דבר מותו של אזרח ערבי באירועים באום אל-פחם[157]. משעות אחר הצהריים ועד לשעות הערב התרחשה התגודדות של מאות אנשים, אשר יידו אבנים, הבעירו צמיגים וזרקו בקבוקי תבערה לעבר שוטרים שהוצבו במקום[158]. במהלך האירועים הבעירו המפגינים צמיגים בכניסה הצפונית לטייבה, קרוב לבית הספר התיכון. השוטרים עשו שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי, והצליחו למנוע את חסימת הכביש. יצוין, כי על פי דיווחי השוטרים נפתחה אש חיה לעבר ניידת המשטרה במקום, שגרמה לפגיעות בחלקה האחורי של ניידת בסמוך לכביש 444[159].

 

40.     יפו. תחילתם של האירועים בעיר היתה בהפגנה, שקיימו כ-15 מאנשי המועדון הערבי הלאומי, בראשותו של עו"ד אמיר בּדראן. ההפגנה התקיימה באזור גן התמר ברחוב יפת, הוא הרחוב הראשי בעיר, והחלה בסביבות השעה 16:00[160]. המשטרה היתה מודעת לקיומה[161]. כשהתפנו המפגינים החלה התגודדות של מאות אנשים במקום בו עמדו[162]. מרישומי מוקד המשטרה עולה, כי בסביבות השעה 17:45 התקבל דיווח על כך שברחוב יפת מתקהלים צעירים האוחזים באבנים וצועקים "אללה אכבּר". זמן קצר לאחר מכן דווח, כי "מספר נערים בני מיעוטים אוחזים אבנים ליד גלידת אנדרי". מנקודת זמן זו ואילך התרבו הדיווחים על זריקות אבנים לעבר כלי רכב של אזרחים. דווח גם על השלכת אבנים לעבר ניידת. בין השאר, נמסרה בוועדה עדות על רכב דיפלומטי שעבר במקום, נרגם במטר של אבנים ואל שמשתו הקדמית הוטחה לבנת בניין ממרחק של מטר ספורים[163].

 

41.     על רקע מצב זה, חסמה המשטרה לתנועה שני צמתים ברחוב יפת, באופן שמנע הגעת כלי רכב לאזור גן התמר. בשלב זה של האירועים, החל בסביבות השעה 19:00, הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוח המשטרה שבמקום[164]. אחד השוטרים נפצע בראשו. שוטר אחר נפצע במרפקו. לטענת מפקד הכוח, הוא חש סכנה לחיי האנשים שבפיקודו, בשל המרחק הקטן והולך בין מיידי האבנים לבין הכוח[165] ולנוכח השימוש בבקבוקי תבערה[166]. במצב זה כרז למתפרעים באמצעות המגפון שברשותו, וביקש מהם לעזוב את המקום. עוד הורה מפקד הכוח על שימוש בירי של גלילוני גומי לעבר המתפרעים. בשעה 21:30 בקירוב הגיעו מפקדי המשטרה במקום להסכם עם אישי ציבור מן המקום, לפיו המשטרה תסיג את כוחותיה מרחוב יפת ואישי הציבור ירגיעו את הצעירים שברחוב[167]. המשטרה כיבדה את חלקה בהסכם ונסוגה מן המקום[168]. חרף זאת, כאשר הבחינו הצעירים בצוות של ערוץ 1 של הטלוויזיה אשר ביקש לצלם את הזירה, פנו לעבר אנשי הצוות והיכו אותם קשות[169].

 

          בהמשך לכך ביצע המון של צעירים מעשי ונדליזם שונים, ובכלל זה שבירת שמשות של חנויות באזור גן התמר, הצתת חנויות, הצתת דוכן מפעל הפיס, הצתת סניף דואר, עקירת תחנת אוטובוס, פריצה לדירות של יהודים וזריקות אבנים לעבר שמשות "הבית הירוק" (מבנה ברחוב יפת המשמש, בין היתר, את הפרקליטות הצבאית)[170]. בשלב זה נוצר עימות נוסף עם המשטרה, לאחר שכוח יס"מ יצא מאזור הבית הירוק כדי להפסיק את המעשים[171]. האירוע הסתיים לאחר שבוצעו במקום מעצרים של 16 תושבי המקום, בהם 12 בגירים וארבעה קטינים.

 

          באירוע האחרון נפצע עו"ד בלחה מיפו. עו"ד בלחה העיד, כי כאשר התגלו השוטרים שהיו ב"בית הירוק", השליך אחד הצעירים אבן לעברם. הוא מצידו התקדם לעבר הבחור, כדי לבקש ממנו שיחדול ממעשיו, ואז נפגע מגליל גומי שירה שוטר. הוא נפגע בשפתו, פונה לבית חולים, שפתו העליונה נתפרה ובאותו יום שוחרר לביתו.

 

42.     חיפה. ביום 1.10.00 נערכה בעיר הפגנה סוערת נגד מעשי ישראל בשטחים ובמחאה על ההרוגים בירושלים ובשטחים. את ההפגנה ארגן סניף חד"ש בחיפה, והשתתפו בה גם חברים בבל"ד ובבני הכפר[172]. בהפגנה נישאו דברים על ידי איש ציבור, אשר חזר על הרעיון של איחוד הכוחות בין שטחי הרשות הפלסטינית לבין שטחי המדינה. בדברים נאמר למי שהוגדרו כ"מרצחים" - הכוונה היא, ככל הנראה, לשלטונות המדינה - כי "מעשי הטבח" שלהם ייכשלו. עוד נאמר, כי "עמנו יודע כיצד לצאת נגד תוקפנות ברברית זו של כיבוש." ברוח דומה נאמרו דברי הלל לחללים, אשר נפלו בשכם, בעזה ובאום אל-פחם. בסיכום נאמר, כי "היום רוחצים אנו את השתייכותנו הלאומית בדם החללים הפצועים. הדם הפלסטיני אשר ניגר ברחבי ירושלים הינו רישום במקרקעין הפלסטיני הטבוע בחותם של דם על זכותנו על העיר והאדמה. הריבונות הישראלית הינה אשלייה של ברזל ודם. היא איננה ריבונות על ירושלים הערבית של זכות, היסטוריה והשתייכות לאומית"[173].

 

43.     נגב. ביישוב לאקייה נערכה תהלוכה לכיוון כביש 31. תושבים רבים נאספו בקרבת הכביש הראשי שליד היישוב[174], הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר מכוניות חולפות. לחלקן נגרמו נזקים כבדים. המתקהלים יידו אבנים על כוח משטרה, אשר הגיע למקום, ופצעו שני שוטרים. על כוחות המשטרה הושלכו גם בקבוקי תבערה[175]. כוחות המשטרה ירו רימוני גז מדמיע וגלילוני גומי רבים והכביש הראשי בקרבת היישוב נחסם. בסביבות השעה 21:00 התחדשו האירועים במקום. המתפרעים יידו אבנים על כלי רכב שעברו בכביש 31 מצומת שוקת לכיוון להבים, באזור צומת לאקייה. על פי עדות אנשי המשטרה, עמדו כמה עשרות תושבים בצד אחד של הכביש והשוטרים עמדו בצד השני של הכביש, על תלולית עפר[176]. השוטרים ביקשו להדוף את המפגינים פנימה לכיוון היישוב, כדי למנוע את זריקת האבנים לעבר המכוניות בכביש. ניסיון להפסיק את יידוי האבנים, על ידי ריצה של השוטרים לעבר המתפרעים ועל ידי ירי גז מדמיע, לא צלח, בין השאר, לנוכח העובדה שמלאי הגז של הכוח נגמר במהירות[177]. בשלב מסוים נשמעו קולות של ירי. מאוחר יותר התברר, כי תושב לאקייה, שהיה בין המתפרעים במקום, ירה באקדחו באוויר תשע יריות.

 

          שני שוטרים נפגעו בידיהם כתוצאה מיידוי האבנים, אשר נעשה, בין השאר, גם באמצעות קלע. השוטרים ירו גלילוני גומי לעבר הצעירים. הירי הבריח את הצעירים לכיוון לאקייה. בשלב זה הצליח כוח המשטרה להשתלט על הצומת. עם זאת, יידוי האבנים נמשך, הפעם לעבר השוטרים, עד שהגיעה למקום קבוצת מבוגרים, אשר סילקה את הצעירים המתפרעים מן המקום במכות מקל[178]. העימות במקום הסתיים בסביבות השעה 23:30.

 

          אירועים דומים דווחו גם ביישובים טראבּין, אל-סאנע וכּסייפה. בשני היישובים הראשונים דווח על עשרות תושבים, אשר יידו אבנים לעבר כביש באר שבע-חברון. לגבי כסייפה דווח על חסימה של כביש באר שבע-ערד, הבערת צמיגים ויידויי אבנים לעבר מכוניות שעברו במקום. כן דווח, שהמשטרה הצליחה לפתוח את הכביש לתנועה לאחר שתגברה את כוחותיה במקום.

 

          לגבי היישוב ערערה דווח, כי אוטובוסים של אגד נרגמו באבנים. בתל שבע התקיימה שביתה כללית וראש המועצה המקומית מסר כי הושבתו כל העבודות והעסקים, מתוך היענות להחלטתה של ועדת המעקב[179].

 

44.     רהט. ביום 1.10.00, בסביבות השעה 19:15, דווח על הבערת צמיגים במרכז המסחרי במקום. החלה התקהלות של כ-150 איש, אשר נעו לכיוון נקודת המשטרה בעיר[180]. אותם אנשים, חלקם רעולי פנים, רגמו באבנים את בניין המשטרה ואת כלי הרכב שחנו בחניה[181]. אירוע זה תואר בעיתון "איאם אל-ערב" כ"התקפה של צעירים על תחנת המשטרה בעיר". השוטרים מסרו, כי אבנים שהושלכו חדרו לנקודת המשטרה, ניפצו שמשות והיוו, לגרסת מפקד הנקודה, איום ממשי על בטחון השוטרים[182]. בנסיבות אלה, ניתן למפקד הנקודה אישור מאת סגן מפקד מרחב נגב לירות גז מדמיע וגלילוני גומי לעבר המתפרעים[183]. עקב יידוי האבנים נגרמו לנקודת המשטרה נזקים שונים, ובהם חבלות למכוניות שחנו בחצר הנקודה, לשלט הכניסה, לחלון, לדלת כניסה ולקירות[184].

 

          לאחר הירי מתוך נקודת המשטרה יצאו כוחות המשטרה אל מחוצה לה. במהלך יציאתם נפגע מאבן בראשו שוטר מג"ב דרום, קייס עבאס. ירי של גז מדמיע וגלילוני גומי בוצע גם מחוץ לנקודה. השוטרים השתלטו על סוללה הנמצאת דרומית לנקודה, ממנה הושלכו קודם לכן אבנים לעברה. בין כוחות המשטרה היו 75 שוטרי תגבור[185]. העימות נמשך עד לשעה 23:30 בקירוב. דפוס העימות היה כזה, שהמתפרעים מצידם יידו אבנים ובקבוקים וקיללו את השוטרים, ובתגובה, רצו שוטרי היס"מ ויחידת "רותם" בקו אחד לעברם כשהם יורים גז מדמיע וגלילוני גומי[186]. בשלב מסוים, שמעו השוטרים קול של ירי מכיוון המתפרעים. לא זוהה מקור ירי, לא היו נפגעים ולא היתה תגובה מצד המשטרה[187]. חומרת האירועים עולה מן התיאור בעיתונות, אשר הגדירה את רחובות רהט במהלכם כ"זירת קרב". המתפרעים חסמו כבישים ראשיים במקום. במהלך הערב הם גם גרמו נזקים חמורים לרכוש בתחום העיר. בשעה 20:45 הוצתו סניף בנק מרכנתיל במקום וסניף קופת חולים מכבי הנמצא מעל הבנק[188]. הם נשרפו כליל[189].

 

          יצוין, כי איש ציבור מקומי צוטט בעיתונות כמי שאמר, בהמשך לאירועים אלה, כי הפעולות במקום היו בגדר תגובה לגיטימית "להתנהגותו המתגרה" של אריאל שרון. עוד נאמר, כי שרון וממשלת ישראל, צריכים להבין כי אי אפשר להתעלם מן הפגיעה במסגד אל-אקסא, כי הערבים בישראל הם חלק בלתי נפרד מן האומה הערבית ומן העם הפלסטיני, וכי תגובתם למה שהתרחש במסגד אל-אקסא ובשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה היא תגובה חיובית, ולא ניתן להפריד בין הנגב לבין המשולש, הגליל או יפו לעניין זה. "כולנו", סיים הדובר, "בנים לעם אחד וכל אירוע בגדה וברצועה משפיע עלינו"[190].

 

45.     יצוין, כי במהלך יום 1.10.00, פרסמה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל גילוי דעת. גילוי הדעת פורסם בשעות אחר הצהריים של אותו יום, בסביבות השעה 15:30-16:00[191]. מגילוי הדעת ומן העדויות שבפני הוועדה עולה, כי ועדת המעקב יזמה מעקב שוטף ופעיל אחר המתרחש, וקיבלה דיווחים מן השטח[192].

 

          בגילוי הדעת נאמר, כי ביום 1.10.00 התקיימה שביתה כללית בכל הערים, הכפרים הערביים והשכונות הערביות בערים המעורבות בגליל, במשולש ובנגב. צוין, כי מאז שעות הבוקר התקיימו תהלוכות והפגנות רבות ברוב הערים והכפרים הערביים, בהן השתתפו עשרות אלפים מבני הציבור הערבי: גברים, נשים, זקנים וטף. בכרוז נאמר, כי התהלוכות התקיימו במחאה על הטבח במסגד אל-אקסא, אשר על פי הנטען "נמשך עד עכשיו". כן נטען, כי התהלוכות התקיימו נגד מעשי הדיכוי וההרג של "כוחות הכיבוש הישראלי" בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים הקדושה, ו"לאות הזדהות עם בני עמנו הפלסטיני במאבקו נגד הכיבוש ולמען השחרור והעצמאות וקדושת המקומות הקדושים". ועדת המעקב הכריזה בגילוי הדעת, כי במהלך היום התגלתה בבירור האחדות הלאומית של "הציבור הערבי שלנו". עוד נטען, כי נחשפה האמת, לפיה "במקומות, בערים ובכפרים שבהם נרשמה נוכחות מוגברת ופרובוקטיבית של כוחות המשטרה ומשמר הגבול, התפתחו עימותים בין כוחות המשטרה והמפגינים אשר גרמו לפציעתם של עשרות אזרחים ערבים[193]".

 

          ועדת המעקב הטילה את האחריות לעימותים הנזכרים ולתוצאותיהם על המשטרה ועל מקבלי ההחלטות במערכת הביטחון הישראלית. גילוי הדעת משבח את הציבור הערבי בישראל ומציין כי מן הדיווחים שהגיעו לוועדה עולה, כי ציבור זה הוכיח, ללא יוצא מן הכלל, מחויבות להחלטותיה של ועדת המעקב העליונה. מכך משתמעים דברי שבח גם לאירועים, בהם היו עימותים קשים עם כוחות הבטחון. עם זאת, יש להעיר, כי מגילוי הדעת עולה, שבשלב בו נכתב לא תוכנן כי האירועים יימשכו וכי כוונת ועדת המעקב, בהמשך ובהתאם לאמור בהחלטתה מיום 30.9.00, היתה לקיים ביום 2.10.00 פעולות הזדהות שונות, אשר היו אמורות לכלול מפגש עם הנהגה פלסטינית בירושלים וביקור בבית החולים אל-מקאסד בירושלים.

 

46.          במהלך יום 1.10.00 נודע על כך שיש הרוג באירועי היום, וכי יש לפחות פצוע אנוש אחד[194]. ההרוג היה המנוח מוחמד אחמד ג'בּארין מאום אל-פחם. להערכת מזכיר ועדת המעקב, נודע דבר מותו לוועדת המעקב בסביבות השעה 16:30 באותו יום[195]. באותו שלב היה ידוע גם על פציעתו של המנוח אחמד אבראהים ג'בּארין, גם הוא מאום אל-פחם. לגביו נאמר כי הוא נפצע מכדור בראשו ומצוי במצב של מוות קליני.

 

47.     לסיכום האירועים ביום 1.10.00. בחינת האירועים ביום 1.10.00 מלמדת על פריסתם הרחבה במקומות רבים, בעיקר במחוז הצפוני. האירועים כללו יציאה לרחובות של מתפרעים, מניעת תנועה בכבישים ובצמתים ונקיטת אמצעי אלימות שונים כלפי שוטרים אשר באו להשליט סדר, וכלפי עוברי דרך יהודים תמימים. עוצמת האירועים ופריסתם מצאו את כוחות המשטרה בלתי מוכנים. לא היו די כוחות משטרה באזור הצפוני כדי להתמודד עם הפרות הסדר וההתפרעויות במקומות הרבים בהם אלה התקיימו. לא הוצבו מבעוד מועד שוטרים בנקודות הידועות כמועדות לחיכוכים ולעימותים. ההתפרעויות שהתרחשו היו ללא תקדים מבחינת עוצמתן. הצגת האירועים כאילו המשטרה השתמשה בכוח כנגד מפגינים תמימים, אשר כל מטרתם היתה להביע מחאה, אינה נכונה. בחינת האירועים מקרוב מעידה בבירור שתחילתם במעשים אלימים של מתפרעים כלפי אזרחים יהודים וכלפי שוטרים. אלה חייבו את המשטרה, במסגרת חובתה לשמור על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי, להגן על ציבור המשתמשים בדרכים ולעשות כמיטב יכולתה להשלטת הסדר. העימותים נכפו על המשטרה, בלי שהיא היתה ערוכה לקראתם כהלכה. אמנם, אופי התגובות וההתנהלות של כוחות המשטרה בעניינים כאלה ואחרים ראויים לביקורת, כפי שיוברר עוד בהמשך, אולם צריך שייאמר ברורות שהאירועים נכפו על המשטרה, ואין ממש בטענות בדבר התגרות כוחות המשטרה במפגינים, ובטענות כאילו התגרות כזו היא שגרמה לאירועים.

 

          ביום 1.10.00 נפצעו באירועים השונים ברחבי הארץ 58 שוטרים, אחד מהם מירי של אש חיה. נפצעו גם עשרות אזרחים, בעיקר בעת שרכביהם הותקפו על כבישים בהם התרחשו הפרות סדר וחסימות. נגרמו נזקים לכלי רכב רבים בכבישים בהם היו אירועים. היו מקרים רבים של פגיעה ברכוש ציבורי בשווי כולל של מליוני שקלים. בין השאר, נרשמו פגיעות ברמזורים, בעמודי תאורה ובאביזרי דרך אחרים בצמתים רבים, ובהם צומת טמרה, צומת בענה, צומת עדי, צומת שפרעם, צומת ביר אל-מכסור, צומת בית רימון, צומת טורעאן, צומת עין מאהל, צומת אום אל-פחם, צומת פרדיס, ועוד. נרשם אירוע של גרימת נזק במזיד לרכוש חקלאי (בקיבוץ הסוללים). נפגעו סניפים של בנקים באום אל-פחם, בבאקה אל-גרבייה, בריינה, ברהט, בנצרת וביפיע. כן הוצתו סניפי דואר באום אל-פחם וביפו.

 

          באותו יום בוצעו גם הצתות יער רבות. דווח על יערות שהוצתו באזור עין מאהל, צומת מסלחית, יער ציפורי (בשתי פעמים שונות), יער עילוט, יער גלבוע (בשתי פעמים שונות), חורש באזור ברטעה/קציר, שריפות בשטח מרעה ובחורש באזור ביאדה (שלוש פעמים באותו יום), חורש באזור אום אל-פחם וחורש באזור מושי'רפה.

 

48.          לקראת שעות הערב של אותו יום נסעו מפכ"ל המשטרה ומפקד מחוז הצפון, בנפרד, מאזור פרדיס לכיוון צומת ברקאי, אשר בוואדי עארה. צומת זה שימש כאזור כינוס לכוחות התגבור, שהופנו לאזור הצפון. להערכתו של המפכ"ל וילק, הוא הגיע לצומת ברקאי בסביבות השעה 18:00-19:00 בערב, לאחר תום האירועים בפרדיס[196]. בצומת ברקאי חברו המפכ"ל וילק וניצב רון לראש אג"מ במטה הארצי, ניצב יהודה בכר, אשר היה במקום. כן נכח במקום ראש אגף תנועה באותה עת, ניצב יעקב גנות. הקצינים קיימו הערכת מצב, בראשותו של המפכ"ל, באשר ליום המחרת.

בעת שהתקיימה הערכת המצב היה ידוע למשתתפים על נפגעים ועל הרוג באירועי אותו יום[197]. בהערכת המצב הנחה המפכ"ל לפתוח את כביש ואדי עארה ביום המחרת לפנות בוקר, ולעשות בהמשך היום מאמצים על מנת להותירו פתוח. נקבע, כי מפקד הכוח במקום מוסמך להפעיל שיקול דעת בהתאם להתפתחויות, לרבות סגירת הכביש, אם לא ניתן יהיה להבטיח באופן סביר את המשך התנועה בו. לא הותוו גבולות ברורים בדבר הנסיבות שיצדיקו את סגירת הכביש, אך ברור היה, כי לא בנקל יהא זה מוצדק לסגור את הכביש וכי ייעשה מאמץ להותירו פתוח. בהערכת המצב סוכם גם על הקצאת כוח משטרה גדול לצורך ביצוע המשימה. המפכ"ל וילק ניסה בעדויותיו להתנער מכך שידע, כי במקום ירוכז כוח משטרה גדול. ברם, ממכלול העדויות, ובהן אלה של ניצב רון, ושל ניצב יהודה בכר[198], אשר נטלו חלק בהערכת המצב, ושל ניצב משנה בנצי סאו[199], עולה בבירור כי סוכם, על דעתו של המפכ"ל וילק, לרכז במקום כוחות גדולים לצורך ביצוע הנחייתו. ריכוז של כוחות גדולים במקום התבקש בשל הצפי שהיה באותה עת לעימותים במקום ביום 2.10.00, על רקע ההרוג ביום 1.10.00 וההלוויה ההמונית הצפויה שם[200].

 

49.     בתום הערכת המצב, בסביבות השעה 20:00-20:15, עזב מר וילק את המקום, שכן היה אמור ליטול חלק בפגישה להערכת המצב שהתקיימה בביתו של ראש הממשלה בכוכב יאיר[201]. באותה עת חזר ניצב רון למטה מחוז הצפון, שם התקיימה הערכת מצב של פיקוד המחוז הצפוני של המשטרה.

 

50.          בשעות הערב של אותו יום התקיימה ישיבת הערכת מצב בשירות הביטחון הכללי, לקראת ישיבת הערכת המצב בראשות ראש הממשלה. באשר לאירועים במגזר הערבי בתחומי הקו הירוק, היתה תמונת המצב שהוצגה בהערכת המצב[202], כי היו חסימות כבישים, הצתות כלי רכב, זריקות אבנים וגם בקבוקי תבערה, בעיקר בצפון. צוין, כי ידוע על הרוג אחד מקרב ערביי ישראל, ועל שני פצועים קשה. ראש המרחב הצפוני של שירות הבטחון הכללי עמד על כך, כי מדובר באירועים הקשים ביותר בקרב ערביי ישראל מאז קום המדינה בשנת 1948. הוא אמר, כי מדובר באירועים קשים יותר מאשר יום האדמה בשנת 1976[203], הן מבחינת מספר המשתתפים והן מבחינת מספר היישובים שנטלו בהם חלק. עוד ציין, כי האירועים באותו יום תואמים את התרחישים שהיו צפויים בתחומי המדינה בעקבות הכרזה חד-צדדית על הקמת מדינה פלסטינית, וכן את התרחישים שצפו, בעקבות אירועים בהר הבית והרוגים בו.

 

          בישיבה פורטו היישובים בצפון, בהם אירעו אירועים קשים. צוין, כי מלבד האירועים הקשים התקיימו עוד עשרות תהלוכות, ובכל אחת מהן השתתפו 200 עד 500 תושבים. צוינה ההשתתפות הנרחבת בתהלוכות. בישיבה נאמר עוד, כי לקיומו של הרוג באום אל-פחם משמעות מרכזית וכי אין ספק שיימשכו הפרות סדר באום אל-פחם עוד יומיים, ושההפגנה הצפויה ביום המחרת תגלוש משכונת ג'בארין לעבר כביש ואדי עארה. עוד הוערך, על רקע נסיון העבר, כי בנצרת עשויות הפרות הסדר להימשך עוד יומיים וכי בשאר המגזר תיתכן הפחתה ניכרת בהן. גם ראש האגף לענייני ערבים ציין, כי המדובר במצב חדש, בו גל ההדף מן השטחים מגיע לערביי ישראל. הוא עמד על כך, שאירועים כאלה אינם זכורים גם מתקופת האינתיפאדה.

 

          סיכום ראש השירות היה, כי מדובר באירועים שהתפשטותם חמורה יותר מכפי שהעריך השירות ביום הקודם. הוא עמד על כך, שהעוצמה וההיקף היו בעייתיים, וכי האירועים יצאו משליטת מוביליהם. כן ציין, כי להחלטה על שביתה כללית גם למחרת עלולה להיות משמעות רבה וכי שמועות על הרוגים עלולות ליצור דינמיקה מסלימה. ראש השירות ציין עוד, שהחיבור בין המתרחש בשטחים לבין המתרחש בתחומי מדינת ישראל בעייתי מאוד.

 

51.          בעקבות הערכת מצב זו נערך דיון נוסף בשירות הביטחון הכללי, בו נטל חלק מספר מצומצם של משתתפים. הדיון נערך לבקשת ראש הממשלה, אשר ביקש עצה לגבי השאלה אם על הדרג המדיני ליזום מפגש עם ועדת המעקב של ערביי ישראל[204]. מרבית המשתתפים גרסו, כי יש צורך דחוף בפגישה של ראש הממשלה עם נציגים של המגזר הערבי, ובהם חברי הכנסת וחברים מסוימים מוועדת המעקב. ברם, לא נעשה סיכום רשמי של ישיבה זו. אף כי ראש השירות נכח בדיון אין בחומר שלפנינו ביטוי לעמדתו, ככל שזו הובעה במהלכו. התוצאה היא, כי אין בסופו של הדיון תיעוד של עמדת השב"כ בנושא הדיון. יש להעיר, כי ראש מרחב צפון העיד שהבנת הדברים שלו בזמן אמת היתה, כי עמדת השירות, כפי שתוצג בפני ראש הממשלה היא, כי מן הראוי שראש הממשלה ייפגש עם הנהגת המגזר הערבי ללא דיחוי, על מנת להביא לרגיעה במצב. מעדות זו עולה גם, כי ראש מרחב צפון הבין מראש השירות כי זו העמדה שהוצגה בפני ראש הממשלה. ראש השירות לא סתר בעדותו רושם זה. נושא זה יידון במפורט בניתוח האזהרה שנשלחה לראש הממשלה לשעבר, מר אהוד ברק[205].

 

52.          בשעות הלילה של אותו יום התכנסו שתי ישיבות בעלות חשיבות רבה. האחת היתה ישיבה של ועדת המעקב בכפר מנדא[206]. על פי התכנון המוקדם היתה ועדת המעקב אמורה להתכנס באותו יום בערב באום אל-פחם. בשל האירועים הקשים באום אל-פחם, היתה הגישה למקום חסומה, ובשל כך הועתק הדיון לכפר מנדא[207].

 

          יושב ראש ועדת המעקב חזר בישיבה על דברים שנכתבו בגילוי הדעת שפורסם בשלב מוקדם יותר של אותו יום, והדגיש, כי "הימצאות המשטרה בצורה פרובוקטיבית במספר ערים וכפרים ערביים הינה הגורם המרכזי להתפוצצות הכעס העממית." באופן דומה הטיל יושב ראש הוועדה את האחריות לאירועים ולתוצאותיהם על המשטרה, על פיקוד המשטרה ועל ממשלת ישראל.

 

          ועדת המעקב החליטה לקיים ביום המחרת שביתה כללית מקיפה של הציבור הערבי בישראל, לאות אבל. נקבע במפורש, כי השביתה תכלול גם בתי ספר. בכרוז הועלתה דרישה, כי כוחות מיוחדים או כוחות של משמר הגבול או המשטרה לא יימצאו ביום המחרת בערים ובכפרים הערביים. צוין גם, כי מברק בנושא יישלח לשר לבטחון פנים. כן החליטה הוועדה לדרוש מיד שחרור כל מי שנעצרו באירועים, ואי הגשת כתבי אישום נגדם. ועדת המעקב קראה לציבור הערבי להשתתף בהלוויית החלל מאום אל-פחם, אשר נקבעה ליום המחרת, הוא יום 2.10.00, בשעה 13:00[208]. ביסוד ההחלטה, כעולה מן העדויות שבפני הוועדה, עמדו שיקולים של מחאה נגד מדיניות הממשלה והמשטרה כלפי המגזר הערבי ביום 1.10.00, והעובדה שאזרח ערבי נהרג באותו יום. מנהיגים שונים מן המגזר הערבי ציינו, כי במצב שנוצר ראו חובה מוסרית לקיים יום נוסף של מחאה וכי, למעשה, הציבור לא היה מקבל כל החלטה אחרת, וממילא בפועל היתה מתקיימת שביתה כללית באותו יום. לטענתם, הניחו כי המשטרה תפגין איפוק ביום למחרת ותימנע מכניסה למקומות היישוב הערביים. בדרך זו, כך סברו, יימנעו עימותים נוספים.

 

          יצוין, כי אין בגילוי הדעת מאותו יום כל קריאה לשמור על הסדר באירועי המחרת. זאת, אף כי חברים בוועדת המעקב אישרו כי היו מודעים לאפשרות של הסלמה באירועים למחרת, על רקע הידיעה על הרוג באום אל-פחם ביום 1.10.00[209].

 

53.          בשעות הלילה המאוחרות של אותו יום נערכה ישיבת הערכת מצב בביתו של ראש הממשלה דאז, מר אהוד ברק, בכוכב יאיר. הישיבה החלה בסביבות השעה 10:00 בלילה ונמשכה, לפי הערכת אחד המשתתפים, עד לסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר[210]. ישיבת הערכת מצב זו לא תועדה באופן ההולם והנדרש. לעניין זה נידרש ביתר פירוט בהמשך דין וחשבון זה[211]. מן התיעוד שיש בידי הוועדה, ומן העדויות ששמעה, עולה, כי חלק ניכר מן הישיבה הוקדש לאירוע שהיה באותו יום בקבר יוסף, אשר במהלכו נהרג החייל מדחת יוסף, לאחר שנפצע וכוחות צה"ל לא נכנסו למקום לחלצו. כן הוצג המצב ברצועת עזה ועלתה שאלת הסגר בימים הבאים.

 

          תיאור הישיבה, על המידע שנמסר בה לגבי אירועי יום 1.10.00 בתחומי "הקו הירוק", הצפי לקראת יום 2.10.00 וההנחיות לקראת אותו יום, מצוי במפורט בהמשך הדין וחשבון[212]. די לומר כאן, כי בפני המשתתפים הוצגה תמונת האירועים במלוא חומרתם. הוצג אופיים חסר התקדים של האירועים, מבחינת פרישתם, עוצמתם וזיקתם לאירועים בשטחי הרשות הפלסטינית. הושמעה דעה, כי הפרות הסדר בתחומי המדינה לא היו ספונטניות, אלא אורגנו[213]. המפכ"ל מסר, כי למחרת צפויה שביתה כללית במגזר הערבי וכי ההנחיה היא למנוע חיכוך. ראש השב"כ הדגיש את החיבור בין המתרחש בקרב ערביי ישראל לבין הנעשה בשטחים[214].

 

          הצפי לקראת יום המחרת לא היה ברור לגמרי. ההערכה היתה, כי מוקד האירועים יהיה באזור אום אל-פחם, וכי מוקד אפשרי נוסף עשוי להיות בנצרת. מעבר לכך, לא היה ידוע אם צפויה רגיעה או צפויה הסלמה באירועים ואם האירועים צפויים להתמקד באזור גיאוגרפי אחד של המדינה, או שמא להתפרש על כל חלקיה, כפי שהיה ביום 1.10.00. בסיכום ראש הממשלה, אשר בניגוד למקובל לא הופץ בין הנוגעים בדבר כסיכום רשמי, צוין, כי לישראל יש עניין בהרגעה וכי יש למצות את כל דרכי הפעולה להשגת מטרה זו.

 

          גם הנושא של פתיחת הצירים לתנועה, כפי שעלה בדיון זה, יידון בהרחבה בהמשך[215]. כאן ניתן להסתפק בציון העובדה, שעל פי מכלול הראיות הנחה ראש הממשלה לפתוח את צירי התנועה, ובמרכזם כביש ואדי עארה, לתנועת כלי רכב אזרחיים. המשטרה הונחתה להשקיע מאמץ ונחישות בשמירה על כבישים פתוחים. ניתן לה "אור ירוק", כהגדרת ראש הממשלה דאז, מר אהוד ברק, לעשות את כל הנדרש להשגת מטרה זו. עם זאת, לא ניתנה הנחייה להותיר את הצירים פתוחים בכל מחיר וניתן למפקדי המשטרה שיקול דעת להסיג את כוחות המשטרה, אם הנסיבות יחייבו זאת. ראש הממשלה הטיל באותה ישיבה על השר לבטחון פנים, פרופ' בן עמי, להיפגש ולדבר עם ראשי המנהיגות הערבית. גם עניין זה יידון בפירוט בהמשך[216].

 

54.     יצוין, כי לבקשת ראש הממשלה דאז, מר ברק, נעשו במהלך ישיבה זו מאמצים למנוע שביתה כללית ביום המחרת, מתוך הנחה, כי שביתה כזו, אם תוכרז, תבשר את המשך המהומות[217]. ראש המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים, תת ניצב דוד צור, קיים, לבקשת ראש הממשלה, מגעים עם אישי ציבור ערבים בעניין זה, ובמהלך הערכת המצב נוצר, לצורך מטרה זו, קשר טלפוני עם מוחמד זידאן, אז יו"ר ועדת המעקב[218], ועם ח"כ אחמד טיבּי. תת ניצב צור ניסה גם לתאם פגישה בין אישי ציבור ערבים לבין השר פרופ' בן עמי, עוד באותו לילה[219]. מאמצים אלה לא הניבו פרי. כאמור, החליטה ועדת המעקב בישיבתה באותו ערב להכריז על שביתה כללית גם ביום 2.10.00. עם זאת, תואמה פגישה, שאכן נערכה בבוקר יום המחרת, בין השר דאז בן עמי לבין חברי הכנסת טאלבּ אל-סאנע, מוחמד ברכה וד"ר אחמד טיבּי.

 

55.          לקראת סופו של יום 1.10.00 יצאו שני מברקים של גורמי המשטרה, המעידים על ההערכות ועל ההיערכות באותו לילה לקראת יום המחרת.

 

56.     בשעה 23:14 יצא מברק ממוקד המודיעין במטה הארצי[220]. מברק זה היה ממוען לגורמי המודיעין במרחבים השונים, והופץ לידיעת המפכ"ל, סגנו, מפקדי המחוזות וגורמים בכירים אחרים במשטרה. המברק סיכם את אירועי היום. אשר לצפי ליום המחרת צוין, כי תמונת המודיעין באשר ליום 2.10.00 "אינה ברורה". ההערכה היתה, כי קיימות כוונות כלליות להמשיך את האירועים גם ביום המחרת. על פי הערכת המודיעין, לנוכח ההרוגים ברחבי יהודה ושומרון (12 במספר) וכן בקרב ערביי ישראל (באום אל-פחם), ולנוכח דינמיקת האירועים שהחלה ביום 29.9.00, היו צפויות פעולות מחאה גם ביום המחרת. בהקשר זה צוין, כי קיים ברשות המשטרה מידע מועט המצביע על כוונה להמשיך באירועים. ההערכה היתה, כי מוקד האירועים ביום 2.10.00 יהיה באום אל-פחם. עם זאת צוין, כי לא ניתן להעריך אם היקף האירועים הצפויים יהיה דומה לזה שהיה ביום 1.10.00, קטן יותר או גדול יותר. כמו כן, הועלתה האפשרות, לנוכח המידע הקיים, כי האירועים יתפשטו גם למחוז הדרומי, בדגש על אזור לאקייה, תל שוקת והכבישים הנושקים להם. כן הוצבע על אפשרות שהפרות הסדר יתרחבו גם לערים המעורבות.

 

57.          בהמשך למברק זה, המתעד את הערכות המודיעין של המשטרה לקראת יום 2.10.00, יצא מברק נוסף, בשעה 01:14 בבוקר יום 2.10.00[221]. מברק זה הוא של מחלקת המבצעים של המטה הארצי. עיקרי הנחיות המפכ"ל שבמסמך זה (סעיף 3 למברק), הן שימת דגש על היערכות למניעת פיגועים, החזקת כוחות עתודה במקרה של הסלמה באירועים ולצורך הרתעה, שילוב אגף התנועה בהיערכות התנועה עם המחוזות והפניית תנועה לצירים חלופיים. הנחיות מחלקת המבצעים שבמברק היו, כי היערכות המחוזות תהיה מבוססת על ההיערכות המקדימה המפורטת בפקודת "קסם המנגינה". כן הונחו המחוזות להיערך לפעילות ממושכת לנוכח הצפי להסלמה באירועים בשטחים ובתחומי ישראל בתחומי הפח"ע והפרעות סדר ציבוריות. למחוזות ניתנה הוראה לעבור באופן מיידי לפעילות ביטחון שוטף מוגברת בפע"מ ג'[222]. על פי מברק זה, הקצאת הכוחות למחוז ירושלים, ליום 2.10.00, עמדה על 880 שוטרים. אשר למחוז הצפוני של המשטרה, הוקצה לו כוח תגבור של 530 שוטרים[223].

 

          מברק זה הוא דל ונעדר הנחיה ממשית לפעילות הכוחות בשטח. חסר זה בולט במיוחד על רקע העובדה, שביום 1.10.00 היה מדובר באירועים קשים, הן מבחינת עוצמתן של הפרות הסדר, והן מבחינת הידוע באותו שלב על תוצאות האירועים - הרוג ופצועים קשה - במגזר הערבי בישראל. תחת הכותרת של "דגשים והנחיות" צוין, כי "א. הפעלת אמצעים בפעילות המבצעית על פי הפקודות; ב. מחוייבת נוכחות מפקדים ברמות השונות במוקדי החיכוך; ג. אחריות מפקדים לוודא חידוש מלאי תחמושת אלפ"ה"[224]. נעדרת ממברק זה הנחיה ברורה לריסון בשימוש באמצעים לאור המידע על הרוג ופצועים קשה ביום הראשון. אין גם כל אמירה נורמטיבית בדבר הצורך למנוע פגיעה בלתי נחוצה בחיים ובגוף, ועל כך שפגיעה כזו חותרת תחת תכלית פעילותה של המשטרה, להרגיע את השטח. גם לנושא זה נשוב בהמשך[225].


 

פרק ב' -

ההתרחשויות ביום 2.10.00

 

58.          מהומות יום 1.10.00 נמשכו בחלק מן המקומות עד לשעת לילה מאוחרת. כבר בשעות הלילה והבוקר המוקדמות, החלה התארגנות המשטרה לקראת יום 2.10.00. חלק חשוב של התארגנות זו בוצע באזור צומת אום אל-פחם. כתוצאה מאירועי הוונדליזם הקשים של יום 1.10.00, היה הכביש חסום. לאורך הכביש היו מושלכים עמודי תאורה, גדרות ביטחון, רמזורים, מכוניות שרופות ושרידי צמיגים בוערים[226]. בעקבות ההנחיה לפתוח את כביש 65, הוא כביש ואדי עארה, פנתה המשטרה למע"צ לצורך הקצאת כלים הנדסיים כבדים, על מפעיליהם, לשם פינוי המכשולים. פינוי הכביש החל להתבצע בשעה 04:00 לפנות בוקר. הפינוי נעשה בפיקוחו ובנוכחותו של מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, ניצב רון[227]. באותו שלב לא היו במקום מתפרעים. ביצוע הפינוי מן הכביש נעשה בגיבוי כוחות משטרה, שנפרשו לאורך הכביש. הפינוי עבר בשקט, ללא אירועים מיוחדים. בסביבות השעה 09:30, נפתח הציר לתנועה, במצב בו לא היו מתפרעים לאורכו.

 

          פיקוד המשטרה, כמו גם הדרג המדיני, היה מודע לכך שעומדות להתקיים באותו יום הלוויות באזור ואדי עארה. היה ידוע גם על כוונה של אלפים רבים, גם כאלה שמקום מושבם מחוץ לאזור ואדי עארה, להגיע להלוויות אלה[228]. עקב כך, ולנוכח ההחלטה לפתוח את הכביש לתנועה, הועברה מרבית כוחות המשטרה, שהוקצו למחוז הצפון ככוחות תגבור, לאזור ואדי עארה[229].

 

59.     ביום 2.10.00 היו פרסומים רבים בכלי התקשורת בנוגע לאירועים. בכל מה שנוגע לתגובות מנהיגי המגזר הערבי לאירועים, ניתן לומר, כי התגובות היו חריפות, חוזרות על הגדרת האירועים ברחבת מסגד אל-אקסא כטבח, ונטען בהן כי גם בתחומי ישראל מתרחש טבח. התגובות הצביעו על זיקה הדוקה בין האירועים שהתרחשו בישראל לבין האירועים שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ועזה בתחילת אוקטובר 2000. לא היתה בהן קריאה להרגעה וניתן אף לראות בהן משום עידוד מורלי להמשך האירועים האלימים. עיקר התגובות מובאות להלן, על מנת לעמוד על הלכי הרוח שנשבו מצידם של הגורמים המשפיעים על דעת הקהל ערב יום זה.

 

60.     בין מנהיגי המגזר הערבי היו כאלה שהגדירו את פעילות כוחות הביטחון ביום 1.10.00 כפעילות "נאצית". ח"כ עבּד אל-מאלכּ דהאמשה צוטט כמי שאומר, כי המהומות שהתרחשו בתחומי המדינה הן תגובה ספונטנית למה שהגדיר כ"רצח" שהתרחש בימים האחרונים במסגד אל-אקסא. ח"כ דהאמשה הטיל את האחריות לכך על הממשלה ועל העומד בראשה. שיח' ראיד סלאח צוטט כמי שאמר ביום 1.10.00, כי מה שהתרחש באום אל-פחם באותו היום "...דומה לטבח שאירע במסגד אל-אקסא"[230].

 

          בכרוז של תנועה פוליטית שפורסם באותו יום[231], נזכרת "רשימת הדמים של ברק", אליה מתווסף מה שכונה טבח נוסף בעם הפלסטיני, אשר הביא לכך שנוספו עשרות חללים "לשיירת החללים של פלסטין ושל האומה הערבית, בהגנה על קיומנו, בהגנה על זכותנו על מולדתנו...". עוד נאמר, כי דמם של מאות פצועים "עדיין מרווה את רחבת אל-אקסא ואת אדמת פלסטין - משכם אל הגליל, מרמאללה לשפרעם, מעזה לאום אל-פחם - והעימותים עוד נמשכים". בהמשך הכרוז מוגדרת ישראל כ"ישות ציונית" ואף כ"ישות בלתי לגיטימית", בה נקוטה חלוקת תפקידים בין ימין לשמאל, על פיה אריאל שרון מזמר את "זמר המוות", ואהוד ברק את "ריקוד הדם". בכרוז נטען, כי אין הבדל בין שרון, אשר הוגדר כ"רב הטבחים של סברא ושתילא", לבין ברק, אשר הוגדר כ"רב הטבחים של אל-אקסא". בהמשך לכך, מעלה הכרוז תביעה מן המשטרים הערביים, שקשרו יחסים דיפלומטיים עם "הישות הציונית", להפסיקם לאלתר.

 

          באותו יום פורסמה בעיתונות[232] הודעה מטעם מועצת השורא הארצית של התנועה האסלאמית. בכרוז נאמר, כי החללים נפלו "למען הניצחון ומתוך נאמנות לקריאתן של ירושלים ואל-אקסא...". הכרוז מכנה את אירועי יום ה-29.9.00 כ"טבח אל-אקסא" ומגדיר אותו כ"עיטור כבוד לעמנו הפלסטיני הנדיב", אשר "...לא יחסוך בדם בניו ובנשמותיהם, כדי לפדות את אל-אקסא". התנועה האסלאמית מצהירה בכרוז, כי היא "רואה את עצמה כחלק בלתי נפרד ממלחמת הכבוד והגבורה על אל-אקסא ועל ירושלים...".

 

          בהמשך, מטילה התנועה האסלאמית על ראש הממשלה ברק ועל חבר הכנסת שרון, את האחריות המלאה ל"טבח הנורא".

 

          יצוין, כי באותו יום גם שלח יאסר ערפאת לשיח' ראיד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, מכתב הזדהות. בין היתר, כתב לו ערפאת, בעקבות פציעתו של האחרון באירועי יום 1.10.00, כי הוא מחזק את עמדותיו האמיצות, אשר מבטאות את "רצון העם הפלסטיני בהגנה על זכויותיו הלאומיות והלגיטימיות ועל האתרים הקדושים האסלאמיים והנוצריים באופן כללי, וירושלים ואל-אקסא בפרט...". המכתב מתייחס למעורבותו האישית של שיח' ראיד, אשר נפגע קלות מכדור גומי במהלך אירועי יום 1.10.00, ומציין כי הוא נתן בכך "דוגמא אישית לעמידה איתנה" מול מדינת ישראל. הישראלים תוארו כ"כובשים את מולדתנו, פלסטין, ששמו להם למטרה בכדורים, כשהם חושבים לעצמם, כי הכדורים מפחידים אותנו"[233].

 

61.          בבוקר יום 2.10.00 התקיימה הערכת מצב במרחב הצפוני של שירות הביטחון הכללי. הדיון כונס בשעה 07:30, ונועד לסקירת מצב הדברים בשטח, כפי שהיה ביום 1.10.00, וצפי ל-24-48 השעות הקרובות. מהערכת המצב עולה, כי היה ידוע על הלוויה, ויתכן גם על שתי הלוויות, שהיו צפויות באזור אום אל-פחם באותו יום. ההערכה היתה, כי אום אל-פחם תהיה במוקד האירועים על רקע ההלוויה הצפויה. צוין, כי היה ידוע על כוונה לחסום את הכביש. כמו כן נאמר, כי יהיו הפרות סדר קשות והובע ספק אם המנהיגים מסוגלים לשלוט ברחוב, לנוכח הראיות מיום האתמול המלמדות כי אין להם יכולת כזו[234]. ככלל, הצפי היה להפרות סדר במקומות שונים ברחבי הצפון והמרכז, לנוכח הכרזתה של שביתה כללית על ידי ועדת המעקב[235].

 

          בסיכום הדיון התייחס ראש המרחב הצפוני לאירועים שהיו ולצפי לקראת היום הקרוב. ראש המרחב חזר על דבריו בהערכת המצב מן היום הקודם, לפיהם המהומות של 1.10.00 הן הנרחבות ביותר מאז קום המדינה מבחינת כמות המשתתפים והפריסה הגיאוגרפית[236]. ראש המרחב עמד על כך שהאירועים אינם מפתיעים. הוא ציין, שבדיעבד גם בעוצמתם החריגה אין לראות הפתעה. לדבריו, "הכתובת היתה על הקיר והדברים הועלו בצורה ברורה בשנה האחרונה"[237]. אשר להמשך הפעילות באותו יום, ציין ראש המרחב כי ראש הממשלה הנחה ביום הקודם "(1) לבצע כל פעולה כדי לשמור הצירים פתוחים; (2) לזמן את מנהיגי הציבור הערבי ולהטיל עליהם האחריות לגבי המתרחש"[238]. ראש המרחב עמד על החומרה הגלומה בסגירת צירים לתנועה, אך הדגיש, כי חשוב לדאוג לכך שההלוויה המתוכננת לאותו יום תסתיים ללא כל נפגעים. ראש המרחב עמד על כך, שברור, כי אם כביש ואדי עארה ייפתח לתנועה, יהיה צורך לסגרו שוב בעקבות ההלוויה, בשל הפרות סדר, אשר תתרחשנה "בוודאות". סגירת הכביש במצב זה תהיה בבחינת "אירוע מיותר שיוביל להסלמה נוספת". הוא הביע את הערכתו, כי התפתחות כזו חמורה יותר מהשארת הכביש סגור[239].

 

62.          בהמשך להנחיית ראש הממשלה מיום 1.10.00, אשר הורה לשר לבטחון פנים להיפגש עם נציגות המגזר הערבי, התקיימה ביום 2.10.00, בסביבות השעה 08:30, פגישה בין השר בן עמי לבין שלושה חברי כנסת ערבים - ח"כ טאלבּ אל-סאנע, ח"כ מוחמד ברכּה וח"כ ד"ר אחמד טיבּי[240]. מן החומר עולה, כי מצד חברי הכנסת עלתה דרישה לנקוט צעדים נגד ניצב רון, הושמעו טענות על שימוש מוגזם בכוח, לרבות באש חיה, ועלו דרישות להוצאת הכוחות לשם הקטנת החיכוך. כמו כן, עלתה דרישה לחקירת האירועים.

 

          מנגד, הדגיש פרופ' בן עמי את הרצון ואת החובה שלא לטשטש את ההבדל בין האירועים בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, לבין מה שקורה בתוך תחומי "הקו הירוק". כן ציין השר את החובה לפתוח את ציר ואדי עארה[241] ואת החובה שלא ליצור "פרסוניפיקציה" של המשבר. עוד עולה, כי בישיבה סוכם על שמירתם של ערוצי הידברות פתוחים. במפגש לא הושג סיכום אופרטיבי כלשהו. אמנם באותו יום נטען[242], כאילו ניתנה במפגש זה הבטחה מאת השר בן עמי, כי כוחות המשטרה ומשמר הגבול לא יכנסו לערים ולכפרים הערביים. ברם, הן השר והן ח"כ מוחמד ברכה, אשר נכח בפגישה, שללו קיומה של התחייבות כאמור[243]. בהקדמת המאוחר יצוין, כי השפעתה של פגישה זו על מצב הדברים בשטח נדונה בהערכת מצב שהתקיימה בשעות הערב של אותו יום בשירות הביטחון הכללי. ראש המרחב הצפוני של השב"כ אמר בהזדמנות זו, כי לפגישה האמורה לא היה "שום אפקט ... לא היה לזה שום משמעות, לא היה לזה שום הד בשטח, ואף אחד לא קיבל כתוצאה מהפגישה הזו לטפל אחרת בערביי ישראל". הוא הוסיף והעיר, כי "היה ברור מראש שלא יהיה אפקט", וכי קיום מפגש כזה (בניגוד למפגש של ראש הממשלה עם נציגי המגזר הערבי), היה מנוגד להמלצת השירות.

 

63.     באותו בוקר נערכה בירושלים, בשעה 09:00 בבוקר, ישיבת ממשלה. בישיבה נטלו חלק, בין השאר, גם מפכ"ל המשטרה וראש שירות הביטחון הכללי.

 

          הערכת שירות הביטחון הכללי, שהוצגה בישיבה זו מפי ראש השירות, היתה כי אירועי יום 1.10.00 החלו כאירועים מתוכננים. לדבריו, הכוונה של ועדת המעקב וגורמים ממוסדים אחרים היתה שיהיה יום של שביתה ותהלוכות. ההסלמה שהתפתחה במקומות שונים היתה בבחינת יציאת הדברים משליטה, וחרגה מכוונות המארגנים[244]. עם זאת, עמד ראש השירות גם על קיומה של מגמה ליצור קשר בין היקף האירועים בשטחים ועוצמתם, לבין היקף האירועים ועוצמתם בקרב ערביי ישראל. ביחס לצפי להמשך אותו יום, דיווח ראש השירות שמתוכננת הלוויה של הרוג באום אל-פחם באותו יום, כי זו צפויה להיערך בשעה 13:00 בצהריים וכי עתידים להשתתף בה כ-100,000 עד 150,000 תושבים[245]. כן ציין, כי על פי הידוע קיים פצוע נוסף, השרוי במוות קליני. ראש השירות הוסיף, כי ועדת המעקב החליטה על שביתה כללית. הוא הביע את הערכתו, כי אם יהיו מהומות באותו יום, יהיה הדבר בשעות הצהריים, בעת ההלוויה באום אל-פחם.

 

64.     מפכ"ל המשטרה התייחס לאירועי 1.10.00 ואמר, כי האירועים באותו יום היו צפויים, לנוכח החלטתה של ועדת המעקב על שביתה כללית ויציאה לתהלוכות ולהפגנות, שבאה על רקע האירועים על הר הבית ובשטחים, על רקע השידורים ב"קול פלסטין" ועל רקע אמירות פומביות של חברי כנסת. לנוכח כל אלה, אמר המפכ"ל וילק, היה ברור למשטרה שזה מה שיקרה[246]. חרף זאת, אמר המפכ"ל וילק, קיבלה המשטרה החלטה מודעת שלא לפרוס כוחות ביום 1.10.00, כדי שפריסת הכוחות לא תשמש אמתלה להפרת הסדר. דברים דומים מאוד אמר המפכ"ל וילק גם בריאיון שנתן באותו בוקר לרדיו, בו הגדיר את האופן בו התפתחו הדברים כ"תסריט ידוע מראש"[247].

 

          המפכ"ל וילק תיאר את האירועים במקומות נוספים ביום 1.10.00. הוא טען, כי הירי מצד השוטרים באום אל-פחם נבע מכך שהתושבים המקומיים הסתערו על השוטרים בעת שאלה ניסו לחלץ אזרחים שנקלעו למקום. המפכ"ל וילק העיר, כי אילו היתה המשטרה נוהגת ביום 1.10.00 כפי שמצפים ממנה, והיתה פותחת צירי תנועה, היה אותו יום מסתיים עם מאות נפגעים[248]. דברים דומים, באשר לנפגעים הצפויים בפעילות של פתיחת צירים והשתלטות עליהם, אמר המפכ"ל וילק בריאיון ביום 2.10.00 בבוקר[249]. לדבריו, פתיחת כל ציר תנועה תהיה כרוכה "במחיר של הרוגים רבים".

 

          אשר לצפי להמשך יום 2.10.00, ציין המפכ"ל וילק בישיבת הממשלה, כי יום שביתה נוסף יוצר מוקד חיכוך. לגבי פעילות המשטרה באותו יום, ציין המפכ"ל וילק, כי בזמן הישיבה פתוח כביש ואדי עארה לתנועה. הוא הוסיף, כי המשטרה תסגור אותו אם יתפתחו במקום חיכוכים לקראת ההלוויה הצפויה. וילק ציין, כי בשלב זה מאפשרת המשטרה תנועה במקום, וכי נרשמים אירועים נקודתיים. הוא הוסיף, כי הנחייתו היא למנוע חיכוך. עוד אמר, כי אם יהיו מוקדים של הפרות סדר ושל חסימות כבישים, תיכנס המשטרה עם כוח, בלא שימוש באמצעים, על מנת לבצע מעצרים[250]. בהמשך הישיבה דיווח המפכ"ל וילק על יידוי אבנים על הציר, ועל כך שיש הרוג[251].

 

65.          בישיבת הממשלה התייחס למתרחש גם השר לבטחון פנים. הוא ציין, כי מנהיגות המגזר הערבי הכריזה, למעשה, על ביטול "הקו הירוק" מבחינת דרך המאבק[252]. השר עמד על כך, שתפקיד המשטרה הוא לאפשר את חירות הביטוי וההפגנה ובה בעת לאכוף את החוק בתבונה[253]. השר ציין, כי ההנחיות שניתנו למשטרה הן להפחית את החיכוך[254]. השר דיווח על פגישתו עם חברי הכנסת הערבים, וציין שאמר להם, כי עליהם לחשוב כיצד נראים הדברים מנקודת מבטו של אזרח ישראל, כאשר בפעם הראשונה מאז קום המדינה, לדבריו, ציר ראשי, המחבר את מרכז הארץ לחלקה הצפוני, נסגר לתנועה, מה גם, שהדבר לא נעשה על ידי ערביי ישראל, כי אם כתולדה של החלטה מודעת של המשטרה לוותר על פתיחת הציר, על מנת למנוע עימותים[255]. בשלב מאוחר יותר של הישיבה דיווח השר בן עמי, כי על פי מידע שהגיע אליו, מספר ההרוגים בקרב ערביי ישראל הוא שלושה[256].

 

          אשר למדיניות המשטרה בהמשך אותו יום, התייחס השר בריאיון, שהתקיים בשעה 12:40, לפתיחת כביש ואדי עארה, כאל דבר מובן מאליו והסביר זאת בצורך להבטיח לאזרחי המדינה תנועה בכביש מרכזי. הוא הוסיף, כי אי אפשר להשאיר את הכביש סגור. עוד ציין, כי המשטרה תעשה את כל הנדרש על מנת לאפשר גישה חופשית להלוויה, שנועדה להתקיים באותו יום בשעות הצהריים באום אל-פחם[257]. בהמשך ציין השר, כי לא ניתן למנוע את זכות ההפגנה, אך שום מדינה אינה יכולה לאפשר תופעות, כמו השלכת בקבוקי תבערה, יידויי אבנים, או שריפות של תחנות דלק, וגם ישראל לא תוכל לאפשר תופעות כאלה. יש לשמור על בטחונם של השוטרים ושל האזרחים, ביחד עם זכות המחאה[258]. חובה על המדינה לשמור על החוק והסדר, ועל זכותם של האזרחים לקניין ולחופש תנועה. לגבי עוצמת האירועים ולשאלה אם הוא מופתע מהם השיב השר, כי הוא אינו מופתע, שכן מזה זמן ניתן לראות "תהליך בכיוון הזה". יוער, כי המראיינת העמידה את השר בן עמי על האירועים המתחוללים בשטח באותה עת ועל כך שהרוחות באום אל-פחם "...מתלהטות וכבר נרשמים שם אירועים אלימים מאד"[259].

 

66.     חלק מן הדוברים בישיבת הממשלה באותו יום בבוקר התייחסו לאופי האירועים. אחד השרים העיר, כי תמונות האירועים שנפרשו מן הצפון ועד לדרום, הן תמונות של מלחמה על הבית[260]. הוא עמד בהקשר זה על הסכנה הטמונה בחיבור האירועים בתוך המדינה עם המתרחש בשטחי הגדה[261]. שר אחר עמד על כך שמדובר במצב בלתי נסבל מבחינה בטחונית. הוא ציין, כי נהרגו שלושה מערביי ישראל וכי קיים חשש להחמרה במצב[262]. דובר נוסף העיר, כי אם המשטרה תמשיך במדיניות של אי הפעלת סמכויותיה בנושא חסימת הצירים, כדי לא להעלות את רמת העימות, עלול הדבר לגרור תסכול גובר של הציבור היהודי, וכתוצאה ממנו - נטילת החוק לידיים[263]. האירועים הוגדרו על ידי אותו דובר כמצב בלתי נסבל של אנרכיה[264].

 

67.          במהלך הישיבה עמד ראש הממשלה על כך, שיש למצוא דרך לאפשר שכביש ואדי עארה יהא פתוח לתנועה[265]. אשר לאופי האירועים עמד מר ברק על המימד הלאומי של האירועים, אשר אינם נובעים רק ממצוקה[266]. בסיכום הדיון העיר מר ברק, כי האירועים הם מאבק חשוב של מדינת ישראל על אופי החיים בתוכה ועם שכניה. הוא הבהיר, כי לא ניתן להשלים עם חסימה של צירים, או עם שיבוש של מהלך החיים התקין במדינה. הוא הוסיף, כי כורח המציאות ביום 1.10.00 הוביל להחלטה על סגירת כביש ואדי עארה למשך יום שלם, אך הדגיש, כי ראוי שמצב זה לא יישנה וכי יש לעשות שימוש בכל האמצעים הנחוצים כדי למנעו[267].

 

68.          במהלך אותו בוקר קיימה משטרת ישראל הערכת מצב מיוחדת בראשות ראש אגף המבצעים במטה הארצי, ניצב יהודה בכר[268]. מהערכת המצב האמורה עולים כמה עניינים הראוים לציון. ראשית, סגן ראש אגף המודיעין של המשטרה עמד על כך שעוצמת האירועים בתחומי המדינה היתה צפויה. מה שלא היה צפוי הוא המינון בשטח. על רקע זה אמר, כי מדובר במצב חדש, אשר מחייב תרגום מבצעי[269]. לגבי הערכת המצב ליום הקרוב, עמד סגן ראש אמ"ן על ההלוויה, הצפויה באותו יום באום אל-פחם, ועל הצפי להסלמה באום אל-פחם ובנצרת[270]. שנית, ראש מחלקת מבצעים במטה הארצי, ניצב משנה עזרא אהרון, תיאר את היקף התגבור המשטרתי בסדר גודל של 800 שוטרים: 500 שוטרי תגבור ו-300 כחלק מן המפקדה המשימתית[271]. שלישית, ראש אגף תמיכה לוגיסטית (את"ל) במשטרה, ניצב יעקב בורובסקי, ציין, כי מן האירועים עולה, כי האמצעים שתוכננו והוקצו במסגרת פקודת "קסם המנגינה" אינם מספיקים[272]. רביעית, בהמשך לטענה כי המודיעין לא נתן מידע מספיק לגבי ההתרחשויות הצפויות בשטח, ובדגש על אירועי המחוז הצפוני, אמר סגן ראש אגף המבצעים, תת ניצב מרדכי נחמני, כי מודיעין הנוגע לסדר ציבורי הוא מעצם טיבו לא מושלם, ולכן הפיתרון שנוקטים הוא הכנסת כוחות גדולים[273]. בפועל, בתחילת יום 2.10.00, לא פעלה המשטרה על פי הנחת עבודה זו בדבר השלכות הקושי הטבוע במודיעין על סדר ציבורי, ולא השקיעה כוחות גדולים במוקדי החיכוך הצפויים. חמישית, מסיכום ראש אג"מ עולות מספר הנחיות להמשך: א. ראש אג"מ אמר, כי ישנה חשיבות רבה לכך שמפקדים יאשרו ירי גומי והפעלת גז ויפקחו עליהם "תוך וויסותן עד כמה שניתן"[274]. הוא הסביר הנחיה זו בשימוש הנרחב, שכבר נעשה באותם אמצעים, ובמחסור שנוצר כתוצאה מכך[275]. ההנחיה אינה נובעת, איפוא, מן התוצאות הקטלניות האפשריות של אמצעים אלה; ב. ראש אג"מ הורה, כי המפקדים ינחו את כוחותיהם לשמור על איפוק ולהגיב רק במצב של סכנת חיים[276]. בהודעתו בפני אוספי החומר מטעם הוועדה, אישר ניצב בכר, כי ההנחיה האמורה אינה מתייחסת לשימוש באמצעים של גז או של ירי גומי[277]. כך אישר גם ראש המטה המבצעי באותה עת, תת ניצב דוד צור, אשר מילא תפקיד פעיל בהעברת ההנחיות למשטרה במהלך האירועים[278]; ג. ראש אג"מ עודד בהנחיותיו את השימוש בצלפים. הוא הגדיר צלפים כ"חשובים", והנחה להפעילם בירי מכוון ונקודתי. מטבע הדברים, אין משמעה של הנחיה זו לירי כלפי אזרחים שאינם חמושים במהלך הפרות סדר.

 

69.          בהמשך להערכת המצב, קיים ראש אג"מ דיון נוסף, אשר עניינו ליבון הבעיות בתחום האמצעים לפיזור הפגנות[279]. הדיון נערך על רקע המגמה שזוהתה של הסלמה והחמרה באירועים, ובהתאם לכך - הצורך בהיערכות מתאימה. בדיון הצביע תת ניצב נחמני על כך שהבעיה העיקרית היא היעדר פיקוח של המחוזות השונים על המלאי ועל כמות האמצעים שנצרכת. עוד עולה, כי ביום 1.10.00 בלילה פתח האגף לתמיכה לוגיסטית את המחסנים לצורך חלוקת אמצעים ליחידות. צוין גם, כי צה"ל מתגבר את המשטרה באמצעים לפיזור הפגנות. מדברי המשתתפים השונים עולה, כי קיימת בעיה של מחסור באמצעים לפיזור המון, כי התקן החדש שנבנה במשטרה לעניין זה טרם הוכנס לפעולה, וכי יוקם צוות, אשר יבחן את נושא התקן של היחידות המרכזיות (ימ"ר) ובתחנות באמצעים לפיזור הפגנות.

 

70.          במהלך יום ה-2.10.00 היו מהומות רבות במקומות שונים במגזר הערבי בישראל. נפרט עתה את שהתרחש במוקדי האירועים המרכזיים.

 

71.     נצרת. בסביבות שעות הצהריים נפרס כוח משטרה, ובו בעיקר שוטרים של יס"מ עמקים, לאורך רחוב פאולוס, הוא הרחוב המרכזי של העיר נצרת. על פרטי הפעילות באותו יום ועל הרקע לה נעמוד במקום אחר[280]. בצמתים שבין רחוב פאולוס לבין הרחובות והסימטאות המתחברים אליו התפתחו עימותים בין השוטרים לבין צעירים מקומיים. הצעירים הגיחו מן הסימטאות על מנת ליידות אבנים לעבר השוטרים ולהתגרות בהם. השוטרים הגיבו בירי של גלילוני גומי וגז מדמיע, כשהם נכנסים, מדי פעם, אל תוך הסימטאות. במהלך עימותים אלה נורה למוות איאד לואבּנה. הפרטים הידועים באשר לאירוע בו נורה לואבּנה למוות מובאים בהמשך הדין וחשבון[281]. כאן ניתן לציין, כי על פי הראיות נורה לואבּנה על ידי שוטרים וכי ככל הנראה, לא היתה בנסיבות העניין הצדקה לשימוש בכוח קטלני - בין אש חיה ובין גלילוני גומי - על ידי השוטרים. לאחר מותו של לואבּנה חטפו צעירים את גופתו מבית החולים ולקחו אותה למסגד השלום הנמצא בשכונה המזרחית. במקביל, נשמעו ברחבי העיר קריאות של המואד'ין, אשר הודיע על פטירתו של לואבּנה. בשלב זה התארגנה תהלוכה של זעם ואבל, אשר יצאה ממסגד השלום, דרך כיכר המעיין לרחוב פאולוס. עד לכיכר המעיין, הסמוכה לתחנת המשטרה, לא התרחשו אירועים מיוחדים אגב התהלוכה.

 

          כשחלפה התהלוכה סמוך לכיכר המעיין, בסביבות השעה 18:00 בערב, התפתח עימות עם כוחות המשטרה שבמקום, אשר ירו גלילוני גומי לעבר ההמון. לטענת משתתפים בתהלוכה, החלו היריות מצד השוטרים ללא כל התגרות מוקדמת מצדם[282]. גרסת השוטרים היתה, כי בשלב מסוים של התהלוכה החלו להיזרק לעברם אבנים ואף בקבוקי תבערה, והם הגיבו בירי של גז וגומי[283]. גרסת השוטרים נתמכת בתיאור האירוע בעיתונות בשפה הערבית[284], אשר דיווחה על כך שמיד לאחר שהתפשטה הידיעה על מותו של לואבּנה, "נרתמו ההמונים הערביים ובאו לצאת נגד כוחות המשטרה וליידות בהם אבנים". יש להעיר, כי במהלך היום נתקבלו דיווחים, בשלבים שונים של האירועים, על שימוש בבקבוקי תבערה. בסך הכל דובר בדיווחים על יידוי 5-10 בקבוקי תבערה באירועים שהתרחשו בתחומי נצרת באותו יום.

 

72.          לקראת שעות הערב ורדת החשיכה, הופעלו צלפים בנצרת. הפרטים הנוגעים להפעלת הצלפים באותו ערב מובאים בהרחבה בפרק העוסק בכך[285]. כאן נסתפק בציון העובדה, שהפעלת הצלפים נעשתה על ידי מפקד מרחב העמקים, ניצב משנה ולדמן. בפועל, ירו הצלפים תחמושת חיה לעבר רגליהם של שלושה תושבים מקומיים. לפחות שניים נפגעו מן הירי, אחד ברגלו והאחר מרסיסים בידו. על פי הראיות שבפני הוועדה, בוצע הירי בלא שנשקפה סכנת חיים ממשית ומיידית ועל כן היה הירי בניגוד לדין, לנהלים ולפקודות הרלוונטיים. יצוין, כי פעילות הצלפים תועדה במסמכים פנימיים, מסווגים, של הימ"מ. מסמכים אלה מהווים את התיעוד הידוע היחיד של פעילות הצלפים באותו יום בנצרת. אין כל תיעוד לפעילותם במסמכים של תחנת נצרת, אליה הגיעו, או של מרחב עמקים, אשר תחתיו פעלו.

 

73.    באותו ערב, בסביבות השעה 20:15, התרחש בנצרת אירוע נוסף של ירי בתחמושת חיה מצד כוח המשטרה שבמקום. הראיות הנוגעות לאירוע האמור ינותחו בפירוט בשער השלישי תחת ראש הפרק העוסק באירועים בנצרת[286]. לצורך פרק זה נציין, כי במהלך פעילותו של כוח משטרה בסמוך לרחוב פאולוס בעיר, הגיעה לקרבת הכוח מכונית מרצדס, בה נסעו שני אזרחים, בעל ואשה, אשר כוונותיהם היו תמימות לחלוטין. כשמכונית המרצדס החלה להאיץ בעלייה לסימטה המכונה רחוב הבנקים, החוברת לרחוב פאולוס, ירו שלושה שוטרים, אנשי ימ"מ, אש חיה לעבר המכונית. לטענת אנשי הימ"מ, בוצע הירי בשל חששם, כי האצתו הפתאומית של הרכב מעידה על כוונה לפגוע בהם או בשוטרים אחרים בכוח. בסך הכל נורו באירוע זה 27 כדורים לעבר המכונית. מן הירי נפצעה נוסעת ברכב, גב' מרלין רמדאן. ייאמר כבר כאן, כי לעניין הירי מצאה הוועדה, כי קיים ספק אם הנסיבות הצמיחו תחושה סבירה של סכנה, אשר היתה עשויה להצדיק את הירי שבוצע. לנוכח ספק זה, מצאנו לנכון שלא להטיל אחריות על אחד משוטרי הימ"מ שירו, נ' י', לעניין הירי שביצע. ברם, פעילות אנשי הימ"מ בקידמת הכוח, בלא שאלה זוהו כאנשי משטרה (ואף תוך הסתרה מכוונת של זהותם זו), יצרה סיכון ממשי של טעות בזיהוים על ידי אזרחים וכתוצאה מכך תרמה תרומה מהותית לאירוע זה.

 

          בשעות הערב התרחש בנצרת גם אירוע של פריצה וביזה בסניף הסופר-פארם בעיר. כן יצוין, כי הוגשו 59 תלונות על מקרים של גרימת נזק באותו יום לכלי רכב באזור נצרת והכפרים שסביבה, רובם המכריע מקרים של יידוי אבנים לעבר כלי הרכב[287].

 

74.          משהד, ריינה, עין מאהל. מדובר בשלושה כפרים, המצויים באזור העיר נצרת עילית. באזור זה היו ביום 2.10.00 אירועים רבים, אשר הובילו לכך שנצרת עילית היתה, למשך פרקי זמן ארוכים, מנותקת מצירי התחבורה העיקריים המובילים אליה.

 

          בכפר משהד דווח באותו יום על צמיגים בוערים ועל חסימת הצומת שבמקום, בשעה 08:00 בבוקר. בהמשך לכך, ביצעה המשטרה חסימה יזומה של הציר המוביל מצומת בית רימון לכיוון הכיכר החדשה בנצרת עילית.

 

          לקראת הצהריים, נרשמו אירועים בכפרים ובצירים המובילים לכיוון נצרת עילית. בשעה 11:24 דווח בעין מאהל על סגירת צמתים בדרכים מהר יונה ואל הר יונה (הר יונה היא שכונה חדשה של נצרת עילית). זמן קצר אחרי כן, בשעה 11:47, דווח על התפרעות בכיכר ריינה. בשעה 12:29 דווח על כ-30 צעירים העולים מן הכפר משהד לכיוון הר יונה, ועל ניפוץ חלונות של כלי רכב על ידם. זמן קצר אחרי כן, בשעה 13:01, דווח גם על ירי של אש חיה על כוח יס"מ באזור הר יונה[288]. במהלך היום דווח מצומת משהד על כך שצעירים מקומיים מסמנים כלי רכב של יהודים וכלי רכב של ערבים. על פי הדיווח, התמקמו הצעירים בתחנת אוטובוס בכניסה לכפר ואותתו לחבריהם, שעמדו בהמשך הכביש, לגבי זהות נוסעיו של כלי רכב, אם יהודים או ערבים. הנוסעים היהודים נרגמו באבנים[289].

 

          גם בערב היו אירועים חמורים באזור נצרת עילית. בשעות הערב, בשעה
18:50, דווח על רכב שהותקף בכביש הר יונה לכיוון נצרת עילית ועל כך שקצין מתחנת מגדל העמק נאלץ לירות באוויר כדי לחלצו[290]. בהמשך, בסביבות השעה
20:20, דווח על הבערות צמיגים בכביש ליד עין מאהל, ועל זריקות אבנים במקום. בסביבות השעה 21:50 דווח כי כ-40 צעירים חוסמים את צומת עין מאהל בעזרת סלעים. בסופו של דבר, נפתח הצומת לתנועה סמוך לשעה 22:20.

 

75.          טורעאן. בסביבות השעה 17:00, דווח בצומת טורעאן על התגודדות של עשרות מתפרעים, ובהמשך - על מאות אשר התקדמו לכיוון הצומת של כביש הגישה לכפר עם כביש 77 עד למרחק של כ-100 מטר מן הצומת. המתפרעים, חלקם רעולי פנים, גלגלו צמיגים בוערים והשליכו אבנים לעבר כוח המשטרה שבמקום. מפקד כוחות המשטרה שבמקום כרז בערבית להמון להתפזר, אך ההתפרעות החמירה וההמון התקרב לכוח. בתגובה, ביצע כוח המשטרה ירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי. הדבר סייע להרחיק את המתפרעים בחזרה לכיוון היישוב. האירוע הסתיים בסביבות השעה 22:00 בלילה, לאחר שכוח המשטרה הסתער לעבר ההמון תוך מכת גז[291]. יצוין, כי סמוך לתום האירוע הגיע ראש המועצה המקומית למקום ותרם להרגעת הרוחות.

 

76.     יפיע. באזור יפיע דווח בשעה 12:40 על חסימת הכביש במקום. בסביבות השעה 17:30 דווח על יידויי אבנים במקום. בסביבות השעה 19:30 דווח על הבערות צמיגים לאורך ציר יפיע ועל ביצוע ירי חי באוויר בידי קצין של תחנת מגדל העמק על מנת להניס מתפרעים. בשעה 22:10 הוצת סניף בנק מרכנתיל במקום.

 

77.     כפר כנא. ביום 2.10.00 פיקד סגן ניצב שמואל מרמלשטיין על גזרת כפר כנא. הוא היה באותה עת מפקד תחנת עפולה. המשימה שקיבל סגן ניצב מרמלשטיין ממפקד המרחב, ניצב משנה ולדמן, היתה לשמור את כביש 77 פתוח לתנועה לאחר שזה נחסם לתנועה בפרקי זמן שונים במהלך יום 1.10.00[292]. סגן ניצב מרמלשטיין הגיע למקום עם כוח המשטרה של תחנת עפולה. הכוח הגיע לצומת בית רימון בסביבות השעה 09:00. הוא מנה כ-20 שוטרים והוא חבר במקום ליחידת יס"מ עמקים. הכוח נערך בשני קווים: בקו הקדמי, הקרוב יותר לכפר כנא, עמדו אנשי יס"מ עמקים; מאחוריהם נערכו שוטרי תחנת עפולה. כוח תגבור של ימ"ר מרכז, אשר הגיע באוטובוס, לא הוצב כלל ונשאר באוטובוס, ומרמלשטיין נטל את אמצעי הפיזור המועטים שהביאו אלה עימם. יצוין, כי במהלך הבוקר הועברה לכוחות המשטרה הודעה, לפיה יש חשש שייעשה שימוש בכלי נשק חמים בכפר כנא ועל רקע זה ניתנה הנחיה להקצות, בכל כוחות המשטרה, חוליות אבטחה, אשר לא תעסוקנה בסדר ציבורי[293].

 

          מחומר הראיות, לרבות מתמונות שצולמו בזמן אמת, עולה, כי מאות צעירים מקומיים תקפו את כוחות המשטרה והשליכו לעבר השוטרים אבנים, ברזלים, גולות ובקבוקי תבערה[294]. המתפרעים גלגלו צמיגים בוערים לעבר השוטרים, הניפו דגלים פלסטיניים, קראו להרג יהודים וצעקו: "בדם ואש נפדה את פלסטין"[295]. מספר בקבוקי התבערה שהושלכו הוערך על ידי מפקד כוח המשטרה שבמקום בעשרות[296]. נעשה גם שימוש בקלע דוד. המרחק בין המתפרעים לבין כוח המשטרה הוערך על ידי מפקד המשטרה בעשרות מטר, 50-80 מטר. תגובת המשטרה היתה בעיקרה ירי של גז מדמיע. בשלב מסוים, כשהחלו להיזרק בקבוקי תבערה, בוצע ירי של גלילוני גומי "בטפטוף" על מנת לחסוך בתחמושת[297].

 

          אחד מתושבי כפר כנא, עימאד אבו דאוד שמו, נפגע באותו יום בחזהו מקליע, ככל הנראה קליע חי[298]. שעת הפגיעה באבו דאוד אינה ברורה לגמרי ולצד עדותו, לפיה נפגע בסביבות הבוקר, ישנה עדות אחרת, לפיה הפגיעה היתה בסביבות הצהריים[299]. מפקדי הכוחות שהיו במקום - סגן ניצב מרמלשטיין ומפקדי יס"מ עמקים - שללו, קטיגורית, שנעשה שימוש באש חיה באירועי אותו יום. אף כי מרמלשטיין הודה, כי חש בסכנת חיים, הוא טען, כי "…לא כדי שימוש בנשק חי"[300]. לעומתו, מפקד יס"מ עמקים, רב פקד רפי בן דוד, סבר, כי "לא היה עימות חריף", והיה "מיעוט בשימוש באמצעי פיזור"[301].

 

78.     סמוך לשעה 16:30 נשמעו קולות ירי מכיוון ההמון. בהמשך לכך נראתה מכונית פורצת קדימה מכיוון כפר כנא לעבר השוטרים. התברר, כי ברכב נמצאו שני יהודים, חייל ואדם נוסף, אשר נקלעו לכפר כנא, הותקפו באבנים ופילסו דרכם החוצה תוך ירי באוויר[302].

 

          אחרי הצהריים, בסביבות השעה 17:00-17:30, ולאחר פרק זמן של הפוגה, התחדשו העימותים שהיו בבוקר[303]. העימותים היו במתכונת דומה ובעוצמה דומה לאלה שהיו בבוקר. להערכת סגן ניצב מרמלשטיין, התעמתו עם כוחות המשטרה (אשר עתה היו ללא כוחות היס"מ, אך עם כוחות של בית הספר לקצינים שהחליפו את ימ"ר מחוזי מרכז), כ-250 מתפרעים, אשר יידו גם בקבוקי תבערה. השוטרים השתמשו נגדם בגז מדמיע ובגלילוני גומי[304]. בשלב זה, על פי עדות שבאה בפנינו והיתה מגובה בראיות רפואיות ובחוות דעת של מומחה, נפגע מוחמד פתחי עיסא, תלמיד בן 15, מאש חיה שירו השוטרים[305]. אירועי אותו יום הסתיימו בהסתערות של כוח המשטרה לעבר שלדת רכב מקומית, שנגררה למרכז הכביש וששימשה את המתפרעים כמתרס במהלך העימותים מול כוחות המשטרה. ההסתערות בוצעה ללא ירי לעבר ההמון, אשר נס לכיוון הכפר. אחרי כן פסקו העימותים[306].

 

79.     בפני הוועדה קיימת עדות על אירוע של שימוש בכוח חריג מצד כוחות המשטרה באותו יום בכפר כנא. מדובר בעדותו של נזים עומר טאהא, בן 21. טאהא טוען, כי היה בין הצעירים שהתעמתו עם שוטרים סמוך לשעה 10:00 בבוקר. לפי גרסה שמסר לנציג של ארגון עדאלה[307], לאחר שנורה בגבו בכדור גומי ונפל עם פניו לכביש, הגיעו אליו שוטרי יס"מ. אחד מהם היכה בראשו בקת הרובה וכבל אותו באזיקים. בהיותו כבול ושוכב על בטנו, העיד, "החלו כל השוטרים להכות אותי, הן באלות, הן ברובים והן בבעיטות בכל חלקי הגוף", כשהם מקללים תוך כדי הכאה. לאחר מכן שחררו אותו השוטרים מאזיקיו ובעודו רץ לכיוון הכפר, נורו לעברו כדורי גומי שפגעו בגבו. יצוין, כי בפירוט הפגיעות שנמצאו על גופו בחומר הרפואי שהוגש לוועדה, יש כדי לספק תמיכה בעדותו של טאהא[308]. על פי חומר זה, סבל טאהא, בין היתר, מ"חבלת ראש וחבלות מרובות בכל הגוף". כן נרשם בתעודה הרפואית: "חתך בראש באורך 3 ס"מ, מדמם. פצעים עם שפשופים בגב, בזרוע ימין, בכף יד ימין. נפיחות ורגישות בקרסול". לנוכח תוכנה של עדות זו יועבר החומר הנוגע לעניין למחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים, על מנת שזו תחקור בעניין בהתאם לסמכויותיה.

 

80.          לעומת זאת, עדות אחרת, שבה נטען לפגיעה בלתי מוצדקת על ידי אנשי המשטרה, עומדת בסתירה לחומר ראיות אחר אשר בפנינו. עות'מאן סלאח סבל מפציעה בחזהו, אשר נגרמה ביום 2.10.00. הוא העיד בגרסתו הראשונה, כי בסמוך לשעה 12:00 הוא נסע בשביל כורכר, כמה מאות מטר מן הכפר, ואז נפגע מכדור בחזהו ואיבד את הכרתו[309]. לטענתו, ראה שניים לפחות משוטרי היס"מ, כשהם מסתתרים בין עצי הזית במקום, והם אלה שפגעו בו[310]. ברם, גרסה זו אינה גרסתו הראשונה של סלאח, אשר תחילה העיד, כי כלל לא ראה אנשים במקום בו נפגע, ובכלל זה שוטרים. מכל מקום, על פי החומר הרפואי[311], פגיעתו של סלאח נגרמה לכאורה כתוצאה מדקירה. בכך יש סתירה לגרסתו, המעוררת סימני שאלה מהותיים באשר למהימנות הגרסה ולרקע האמיתי לפגיעה שנגרמה לו.

 

81.     אום אל-פחם. בבוקר יום 2.10.00 התקיים כינוס בראשות ניצב אליק רון בתחנת המשטרה עירון. בכינוס זה הנחה מפקד המחוז את השוטרים לנהוג באיפוק ולא להיכנס ליישובי ואדי עארה עד להודעה חדשה, להקפיד לנוע בשני רכבים צמודים ולאבטח את תחנת המשטרה ואת היישובים[312]. הנחיותיו של מפקד הגזרה, ניצב משנה בנצי סאו, לקראת אותו יום, היו לגלות איפוק מקסימלי בשימוש באמצעים לפיזור המון, באופן שכל שימוש כזה ייעשה רק לאחר שהצורך בכך הובא לידיעתו. סאו הורה, כי אם יהיו זריקות אבנים של צעירים שעומדים קרוב לכביש, על השוטרים להגיע לשולי היישוב, לבצע מעצרים ולצאת במהירות, אך לא להיכנס לתוך העיר אום אל-פחם. הנחיה זו נבעה מהחשש שהכוחות המצומצמים במקום יישאבו פנימה, ייקלעו לסכנת חיים והתוצאות תהיינה קשות[313].

 

          עוד הנחה סאו באותו שלב את הכוחות לא להתקרב לשטח, הואיל וכאשר מזהים המתפרעים את כוחות משמר הגבול הם יוצאים לצומת ומיידים אבנים. על כן, הנחה נצ"מ סאו את הכוחות להמתין בצומת עין איברהים ולהיכנס מידי פעם עם ג'יפים לצומת לביצוע מעצרים. הוא אסר גם על שימוש בתחמושת חיה והנחה, כי השימוש באמצעים לפיזור הפגנות - גז מדמיע וגלילוני גומי - ייעשה רק באישורו. המטרה היתה להמעיט ככל האפשר במספר הנפגעים באותו יום.

 

          בעימותים בין מתפרעים שהיו במקום לבין כוחות המשטרה בתאריך 2.10.00, נעסוק להלן בשער השלישי, בפרק הדן בהתרחשויות באום אל-פחם במהלך אירועי אוקטובר[314]. נציין כאן, כי העימותים הביאו לסגירת הכביש הראשי במקום לתנועה, כי במהלך האירועים הורה ניצב אליק רון לצלפים לירות בתחמושת חיה לעבר רגלי מתפרעים, לאחר ששוטר נפצע קשה בפניו, וכי מירי הצלפים נגרם מותו של המנוח מסלח חוסיין אבּו ג'ראד ועוד שישה נפצעו, חלקם קשה.

 

82.     סח'נין. ביום 2.10.00 התרחשו שני אירועים במקביל באזור סח'נין. אירוע אחד התרחש באזור צומת תרדיון, בקטע שבין הכניסה המערבית של סח'נין לבין צומת תרדיון. אירוע שני התרחש על הגבעה שמצפון לכביש 805, קרוב למפעל פטרוס.

 

          האירוע בצומת תרדיון התחיל בשעות הצהריים. במהלכו זרקו צעירים אבנים, חסמו את הכביש והבעירו צמיגים. העימותים עם כוחות משטרה במקום נמשכו שעות רבות. על פירוט האירועים בצומת נעמוד במקום אחר, שם נדון באירועי סח'נין[315].

 

          האירוע בקרבת מפעל פטרוס התרחש סמוך לשעה 14:00 בצהריים. באירוע זה הותקפו רב פקד רייף והשוטר מוסא גדיר על ידי כמה עשרות מתפרעים ומיידי אבנים. רב פקד רייף אף נפגע בפניו מאחת האבנים. הוא הגיב תחילה בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי. לאחר מכן, בנסיבות שעוד יתוארו, עבר רייף להשתמש באש חיה. על פי אחת העדויות, ירה רייף 20-30 כדורים לפחות. פרטי האירוע והראיות לגביו מובאים בפרק נפרד בהמשך דין וחשבון זה[316]. לא ננתח כאן את נסיבות האירוע בפירוט. די לנו לומר, כי מסקנת הדיון המפורט שנערך במקום אחר בדין וחשבון זה, היא כי הירי החי המכוון, שביצע רייף, לא היה מוצדק. על פי חומר הראיות שבפני הוועדה ניתן לקבוע, כמסקנה מסתברת העולה ממכלול נסיבות העניין, כי כתוצאה מן הירי האמור, שביצע רב פקד רייף, נהרגו שני אזרחים תושבי סח'נין, המנוחים וליד אבּו סאלח ועימאד גנאים. כמו כן, נפצע מן הירי, ככל הנראה, אזרח נוסף בשם חמזה אבּו סאלח. לאחר ביצוע הירי התרחקו הצעירים מן המקום. רייף נשאר במקום פרק זמן מסוים ולאחר מכן ירד לצומת תרדיון.

 

83.          עראבה. ביום 2.10.00 התרחשו עימותים קשים בין תושבים מעראבה לבין כוחות משטרה בקרבת צומת הידוע כצומת לוטם, במקום המצוי כשני קילומטר צפונית לעראבה. במהלך עימותים אלה נורו ונהרגו שני צעירים מעראבה, המנוחים אסיל חסן עאסלה ועלאא ח'אלד נסאר. לאירועים במקום ובמועד זה אנו מתייחסים בפרק נפרד להלן[317].

 

84.     כפר מנדא. אירועי יום 2.10.00 בכפר מנדא החלו בשעה 10:00 לערך, אז הופלו בכביש 784, העובר בסמוך למקום, שלושה עמודי חשמל[318]. בשעה 12:00 לערך החלו במקום יידויי אבנים. בשעה 12:50 נחסם כביש 784 לתנועה על ידי המשטרה בקטע שבין צומת מורשת לצומת המוביל[319]. עוד קודם לכן, מסביבות השעה 12:00, היה במקום כוח משטרה. עם הגעת הכוח לזירה ראו השוטרים צעירים שחסמו את הכביש בצמיגים ובאבנים. השוטרים עמדו כ-100 מטר מהם ולא ניסו לפזרם[320]. המתפרעים התקרבו מדי פעם לכיוון השוטרים, יידו אבנים וחזרו לאחור. בשלב מסוים, התקרבו הצעירים למקום ממנו יכלו האבנים להגיע לרגלי השוטרים. בשלב זה החלו השוטרים להגיב בגז מדמיע ובגלילוני גומי, וכאשר נגמרה תחמושת זו, ירו ירי חי באוויר[321]. ניסיון של מנהיגים, ובכללם מוחמד זידאן, ראש המועצה המקומית, לדבר עם הצעירים ולפזר אותם, לא עלה יפה.

 

          בפני הוועדה העיד אזרח יהודי, אשר עבר במקום ברכבו ונפגע בסביבות השעה 13:15. האזרח, בועז גלעם שמו, נסע בכביש 784, הסמוך לכפר, לכיוון צפון. לדבריו, כשהגיע לכפר מנדא הבחין במחסום אבנים על הכביש. הוא ביקש להסתובב בחזרה לכיוון צומת המוביל. כשהבחינו התושבים, כי מדובר ביהודי, תקפו אותו באבנים, בבקבוקים ובברזלים[322]. הוא נפגע מבקבוק בצווארו, נחתך בפניו ומכוניתו ניזוקה קשות. הוא המשיך בנסיעה עד לבסיס משמר הגבול הסמוך, ומשם פונה באמבולנס לבית החולים "פוריה" בטבריה.

 

          בסביבות השעה 14:00, החליט מפקד הכוח לעזוב את המקום, נוכח הממצאים הבאים: (א) הידיעות ברשת הקשר על התחממות הגזרה באזור סח'נין, עראבה ולוטם; (ב) העובדה, שכביש 784 נחסם משני הכיוונים וכך לא היתה סכנה שיהודים ייקלעו אליו; ו-(ג) הערכת המפקד, שבגלל מספרם הגדול של המתפרעים, אין בידי השוטרים שעימו כוח מספיק להתמודד עימם. הכוח עזב את המקום על דעת מפקד התחנה[323].

 

          עד לשעות הערב לא היו במקום עימותים נוספים. לקראת השעה 20:00 החליט מפקד הגזרה, סגן ניצב ירון מאיר, לפתוח את כביש 784 לתנועה. מנהיגי המועצה המקומית טענו, כי ניסו להרגיע את המצב, וביקשו מהמשטרה לא להתערב. לטענתם, לא איפשרו להם השוטרים במקום לפעול, וניסו לפזר את מפרי הסדר בכוח[324]. השוטרים קראו לתושבים שהתגודדו במקום להתפזר. לאחר הכריזה החל טרקטור לפנות את הציר, בעוד ניידות משמר הגבול נוסעות מאחוריו בשיירה[325]. כשהשוטרים התקרבו לכניסה המשנית של כפר מנדא, החלו יידויי אבנים לעברם, ועקב כך נבלמה התקדמות הטרקטור. בשלב זה החלו מפרי הסדר להקיף את הטרקטור ואת השוטרים וליידות לעברם אבנים מכל עבר. השוטרים ביצעו ירי גז מדמיע וגלילוני גומי לעבר מפרי הסדר. כאשר נגמרה תחמושת הגז והגומי, הנחה מפקד הכוח לפתוח בירי חי באוויר[326]. בוצע ירי רב באוויר, לרבות ירי בצרורות[327]. הירי נמשך כחצי שעה. משהוברר, כי הניסיון להדוף את מפרי הסדר לא הצליח, ניתנה לשוטרים הוראה לסגת לתחנת דלק סמוכה. בסביבות השעה 21:30 לערך הגיע למקום מוחמד זידאן, ראש המועצה המקומית, וארגן תהלוכה של כל הצעירים חזרה לכיוון בניין המועצה.

 

85.     יצוין, כי באותו יום נפצעו בבטנם מפגיעות של כדורים חיים שני אזרחים תושבי המקום, מוחמד קדח ואחמד חג'יראת, ששהו בביתו של אחמד סעיד קדח בכפר מנדא. השניים העידו, כי בסביבות השעה 20:30 הם עמדו ליד חלון הבית, המרוחק כ-150 מטר מכביש 784, וצפו באירועים שעל הכביש. לנוכח סמיכות הזמן והמקום לאירועים המתוארים לעיל, יש יסוד סביר להניח, כי השניים נפגעו באקראי כתוצאה מהירי שביצע הכוח שהיה במקום. עוד יצוין, כי באירועי אותו יום נפגע השוטר נסיף כזאמל, משיטור כפרי גליל, מאבן שפגעה בכתפו.

 

          נציין עוד, שבביקור שערכה הוועדה במנדא, ביום 20.6.01, נמצאו סימני ירי על הבית של אחמד סעיד קדח ועל בתים סמוכים, סימנים אותם ייחסו דיירי הבתים לירי של שוטרים ביום 2.10.00. כפי שצוין על ידינו בדו"ח על הביקור האמור במקום, "חברי הוועדה בחנו כיווני ירי לבתים האמורים מכביש 784 והתרשמו כי הבית נצפה מכביש 784 וניתן לירות מן הכביש האמור לבתים האמורים".

 

86.     נחף. ביום 2.10.00, בשעה 16:00 לערך, החלה קבוצה גדולה של צעירים מהכפר נחף לרדת לכיוון כביש 85, הוא כביש עכו-צפת. הצעירים יידו אבנים לעבר מכוניות חולפות, גלגלו צמיגים בוערים מהכביש הפנימי של נחף לכביש 85 וחיבלו קשות במערכות הרמזורים והתאורה בצומת. חלק מהצמיגים שגולגלו לכביש 85 עברו את מעקה הבטיחות והמשיכו להתגלגל לעבר החניון של מרכז הקניות "חוצות כרמיאל"[328]. צמיגים אלה סיכנו את באי מרכז הקניות. למקום הגיעו כ-10 שוטרים מתחנת כרמיאל. הם עשו שימוש בגז מדמיע והדפו את הצעירים כ-10 עד 20 מטר מהצומת לכיוון נחף. גם אחרי כן המשיכו הצעירים ליידות אבנים וברזלים חדים ולגלגל צמיגים בוערים לכיוון הצומת ולכיוון השוטרים. דווח גם, כי[329] באירוע זה השליכו המתפרעים בקבוקי תבערה. השוטרים נאלצו לעצור את הצמיגים המתגלגלים ברגליהם ובניידות, על מנת למנוע מן הצמיגים לסכן את באי הקניון, שהיה מלא מפה לפה באותה שעה[330]. אחד הצמיגים הבוערים גרם להתלקחותו של רמזור, אשר נפל לכביש. במקום היו יידויי אבנים הן מכיוון הכביש הפנימי של נחף והן מכיוון כרמי הזיתים, שמשני צידי הכביש הפנימי. השוטרים עשו שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי לעבר מתפרעים שהיוו, להערכת השוטרים, סכנה ממשית לחיי אזרחים ושוטרים[331]. לכל אורך האירוע נשמעו קריאות "מוות ליהודים".

 

          ניסיונות הרגעה של מנהיגים מקומיים נתקלו בהשלכת אבנים וברזלים מצד הצעירים. בינתיים, היה כביש עכו צפת סגור במשך כמה שעות לתנועה לשני הכיוונים. בשלב מסוים הגיע למקום צוות של משמר הגבול. השוטרים ניסו להסיג את ההמון לאחור באמצעות שימוש בגז מדמיע, אך עקב כיוון הרוח נפגעו הם-עצמם מהגז. ההמון, שנסוג לתוך הכפר, המשיך להתפרע שם, רחוק מהכביש[332].

 

87.     מג'ד אל-כרום. על פי הדיווחים[333], החלה תהלוכה מכיכר המעין שביישוב לקראת ערב, כאשר התפשטו ידיעות על ההרוגים. השתתפו בה יותר מאלף תושבים. כשהתהלוכה הגיעה לקצה המזרחי של היישוב, פרצו מאות צעירים משולהבים לכביש עכו-צפת וסגרו אותו בצמיגים בוערים ובאבנים[334]. המשטרה דיווחה, כי ליד תחנת הדלק במקום נורו זיקוקים לעבר כוח המשטרה, שחש בסכנה ממשית והגיב בירי חי באוויר[335]. העימותים במקום נמשכו עד שעה 22:30 לערך, תוך שכוח משמר הגבול במקום עושה שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי[336].

 

88.     בענה, דיר אל-אסד. דווח[337], כי בשעה 13:00 בצהריים הקיפה הפגנה ענקית את הרחובות והסמטאות של הכפר בענה. אחר כך פנתה ההפגנה אל כביש עכו-צפת, ובתוך דקות נסגר הכביש ושותקה התנועה בו. בעיתונות צוין, כי נוסף לתושבי בענה היו במקום תושבי דיר אל-אסד. הצעירים התעמתו עם כוח משטרה שניצב בכניסה לשני היישובים. העימות נמשך עד לשעות הערב. אז הובערו צמיגים רבים ומאות צעירים המשיכו לסגור את הכביש עד לשעה מאוחרת בלילה. יצוין, כי בדיר אל-אסד פעלו כוחות של תחנת כרמיאל, אשר הדפו מתפרעים פנימה לכיוון הכפר עד למקום בו לא היוו סכנה למשתמשים בכביש 85 [338]. נוצר קשר עם מנהיגים מקומיים, אשר סייעו להרגיע את ההמון[339].

 

89.          בעקבות אירועים אלה נסגר כביש 85 לתנועה, בשעה 16:45 לערך, ונפתח שנית רק בשעה 19:20. ידוע על פצוע אחד באותו יום, שהגיע לבית החולים בנהריה, לאחר שנפגע מגלילון גומי מעל ברך שמאל.

 

90.          ג'דיידה, מכר. תושבי הכפרים ג'דיידה ומכר החלו להתקהל ולרדת אל כביש 70 וכביש 85 בסביבות השעה 16:00. כשעה לאחר מכן נהדפו מתפרעים, שיידו אבנים לעבר כלי רכב בכביש 85[340]. בהמשך לכך סגרה המשטרה את כביש 70 בין צומת כפר יאסיף לצומת בית העמק.

 

91.     כפר יאסיף. סמוך לשעה 21:50 הגיע המון פורע של כ-700 איש, חלקם רעולי פנים, לנקודת המשטרה במקום. המתפרעים השליכו חפצים ואבנים לעבר השוטרים המועטים שהיו בנקודת המשטרה. בתגובה, ירו השוטרים באוויר באקדחיהם. הדבר הרתיע את ההמון לפרק זמן קצר ולאחר מכן התחדשה המתקפה. כוח תגבור, שהגיע למקום וניסה לפזר את המתפרעים בגז ובגומי, ספג גם בקבוקי תבערה[341]. בתקיפתה של נקודת המשטרה נגרם נזק לשישה כלי רכב שחנו בסמוך לה ולחזית הבניין בו שוכנת הנקודה.

 

92.     עכו. בשעה 13:00 החלו משתתפים בתהלוכה שיצאה מהעיר העתיקה לגרום נזקים למסעדות ולעסקים. בין היתר, הוצתו בתי עסק של יהודים בעיר העתיקה ושל ערבים שפתחו את עסקיהם למרות השביתה שהוכרזה. המתפרעים יידו אבנים לעבר כוחות שיטור, שעמדו מחוץ לסמטאות העיר העתיקה, במטרה לשמור על הסדר. הפורעים השליכו גם חביות אש בוערות וגרוטאות שונות לעבר השוטרים. השוטרים עשו שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי, על מנת לנסות ולהרחיק את המתפרעים. במהלך ההתפרעות הוצתו דגלי ישראל והונפו דגלים פלסטיניים. העימות במקום נמשך עד לשעות הערב[342]. במהלך האירועים נפגעו שני אזרחים ערבים מירי גלילוני גומי והם נזקקו לאשפוז בבית חולים.

 

93.     כפר קאסם. סמוך לשעה 09:00 בבוקר, נחסם כביש הכניסה המזרחי לכפר קאסם באבנים ובצמיגים בוערים[343]. מאות מתושבי כפר קאסם התגודדו בפארק התעשיות אפק, זרקו אבנים רבות ושרפו צמיגים. נהג יהודי שעבר במקום הוצא מרכבו, הוכה ורכבו הוצת[344]. כשהתקרבו כמה שוטרים לעבר הרכב השרוף הושלכו לעברם אבנים. שני שוטרים ירו אש חיה באוויר. אנשים שהיו בתוך פארק התעשיות נלכדו בפנים ולא הצליחו לצאת בשל חסימת הצומת על ידי המתפרעים. הסתערות המשטרה תוך כדי ירי באוויר גרמה לפיזור המתפרעים מהצומת ואיפשרה את הוצאת האנשים הכלואים בפארק[345].

 

94.     חיפה. ביום 2.10.00 היתה בחיפה הפגנה. לאחר סיום ההפגנה ירדו המפגינים, מאות במספר על פי הדיווחים[346], לאזור ואדי ניסנאס, סגרו את הכביש למשך כחמש שעות, שרפו צמיגים ויידו אבנים לעבר השוטרים. אלה ניסו להתמודד עם המתפרעים תוך שימוש באלות, בירי גז מדמיע ובגלילוני גומי[347]. המשטרה עצרה מתפרעים אחדים. העימותים נמשכו עד לסביבות השעה 19:30 בערב. אז הגיעו למקום ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע, וגם חבר הכנסת עסאם מח'ול, אשר הצטרפו לנסיונות לנהל משא ומתן בין הצדדים. בסופו של דבר הוסכם על פיזור ההתקהלות, ובמקביל הסכימה המשטרה לשחרר את העצורים בהם החזיקה.

 

95.     כאבול. דווח כי[348] בכפר היו הפגנות המוניות ועימותים לאורך כל יום 2.10.00. במהלך האירועים יידו המתגודדים אבנים ובקבוקים ריקים על כוחות המשטרה. השוטרים הגיבו ביריות וברימוני גז. דווח עוד, כי מאות מפגינים מהכפר תקפו את כוחות המשטרה ומשמר הגבול, לאחר שהאחרונים חסמו את הכניסה לכפר ומנעו כניסה ויציאה ממנו. אחד מבכירי הרשות המקומית הסביר בראיון, כי הציבור הערבי יצא להביע בתחילת אוקטובר 2000 את זעמו נוכח מה שקרא מעשי הטבח שביצעו "כוחות הכיבוש", ובהם כוחות המשטרה ומשמר הגבול. איש הציבור הוסיף, כי "לא יעלה על הדעת" לעמוד בשיכול ידיים כששומעים על נפילת נערים רבים. הוא סיים באמרו כי "אל-אקסא היא המערכה של כולנו".

 

96.          שפרעם. דווח[349], כי במקום היו עימותים בין מפגינים לבין כוחות משטרה שנמשכו עד שעת לילה מאוחרת. על פי הדיווח, פרצו העימותים ביום 2.10.00 לפני הצהריים, בכניסה הדרומית לעיר. נערים חסמו את הכניסה לעיר והבעירו צמיגים ומיכליות זבל. כוחות משטרה הגיבו בירי של גז מדמיע ושל גלילוני גומי.

 

97.          תמונת המצב הכוללת באותו יום מתועדת במסמך של המשטרה מאותו יום, בשעה 18:45[350]. המסמך מצביע על כ-25 אירועים של הפרות סדר בצפון הארץ, אשר אופיינו ביידויי אבנים. במסמך זה מפורטים צמתים, אשר נסגרו באותו יום (תשעה במספר) ברחבי הצפון. ישנם דיווחים על האירועים במקומות שונים, ועל כך שהיו שבעה הרוגים ופצועים רבים באירועי 1.10.00 ו-2.10.00.

 

          ביום 2.10.00 התרחשו שלושה אירועים של הצתת חורש ושטחי מרעה. באזור אום אל-פחם הוצת חורש ונשרפו כחמישים דונם. באזור קציר נשרפו עשרים דונם נוספים, ובאזור מושירפה ארבעים דונם. בגלבוע היו שתי הצתות יער במהלך אותו יום.

 

98.          בסביבות השעה 16:30 נפגשו בנצרת, במטה המחוז הצפוני, ניצב רון והמפכ"ל. במקום נערכה, בסביבות אותה שעה, ישיבה להערכת מצב[351]. בידי הוועדה מצוי מסמך תמציתי ביותר המתעד ישיבה זו[352]. עולה ממנו, כי המפכ"ל עמד על המקומות העיקריים בהם היו אירועים (כביש 65, נצרת, גוש סח'נין, כביש 85, איזור כרמיאל). המפכ"ל הורה על ביצוע חלוקת גזרות, הקצאת כוחות קטנים יותר למשימות דינמיות, ארגון סדרי כוח והיערכות ללילה, לקראת פריסת הכוחות בשטח למחרת בבוקר. במטה המחוז הצפוני נשארו קצינים בכירים, ובהם ראש אגף המבצעים במטה הארצי, ניצב יהודה בכר, קצין אג"מ מחוז צפוני, ניצב משנה דב לוצקי, היועץ לענייני בטחון של השר לבטחון פנים, יוסי מלמד, ואחרים, אשר היו אמורים לתרגם להחלטות מעשיות את הנחיית המפכ"ל האמורה.

 

99.          בשעות הערב של אותו יום, סמוך לשעה 20:00, התקיימה הערכת מצב בשירות הביטחון הכללי, בראשות מ"מ ראש השירות. תמונת המצב שעלתה בדיון היא של אירועים קשים בצפון הארץ ושל הסלמה באירועים. נשמעה הערכה כי אופי האירועים באותו יום הוא של "מרי אזרחי" וכי ערביי ישראל הציבו את עצמם במדרגה קרובה לזו של הפלסטינים בשטחים, מבחינת אופן המאבק הלאומי מול ישראל. המשטרה יוצגה בהערכת מצב זו על ידי בכירים באגף המודיעין שלה. מדברי נציגיה עולה, כי אירועי אותו יום לא שינו את הערכת המשטרה, לפיה פרצו האירועים באופן מתוכנן ויצאו משליטה של המארגנים או המתכננים, וכי ועדת המעקב לא התכוונה להפר את הסדר[353]. ראש המרחב הצפוני של השב"כ הביע עמדה דומה וציין, כי מרגע שנודע על הרוג, איבדה המנהיגות הבכירה של המגזר הערבי שליטה על המתרחש[354].

 

          הערכת המצב של המשתתפים היתה כי האירועים יימשכו, לנוכח מספר ההרוגים הרב עליהם היה ידוע (תשעה), ולנוכח הידיעה על שני פצועים נוספים שנשקפה סכנה לחייהם[355]. הערכת השירות בהקשר זה התמקדה במקומות בהם נהרגו אנשים. אשר להמלצות אופרטיביות, המליץ ראש המרחב הצפוני של שירות הביטחון הכללי לעשות מאמץ למנוע יום שביתה נוסף, על מנת לאפשר חזרה לשיגרה, תוך הערכה כי יום נוסף של שביתה עלול להביא לעליית מדרגה באירועים. בהקשר זה צוין בהערכת המצב, כי משתנה עיקרי, אשר ישפיע על המשך האירועים, הוא כמות הנפגעים הגדולה, הן בקרב ערביי ישראל והן בקרב הפלסטינים בשטחים[356]. ראש המרחב הצפוני הוסיף, שיש לטפל בנושא ברמת ראש הממשלה, תוך התייחסות לערביי ישראל כאל אזרחים, חרף האירועים הקשים[357].

 

          הערכת המצב מצביעה על מחלוקת בשאלה, אם יש מקום לטיפול כוחני בהמשך האירועים. היה מי שהמליץ לשקול הטלת עוצר במקומות מסוימים ופתיחת כביש ואדי עארה תוך שימוש "בכוח רב", בטענה, כי הפירוש המעשי של סגירת הכביש הוא ש"מבחינה לאומנית חתכו את המדינה". לעומת זאת היו מי שסברו כי הפעילות הנכונה היא הקטנת חיכוך וריכוז כוחות גדולים בסמוך למוקדי חיכוך, באופן שהמשטרה לא תיאלץ לסגת כל אימת שיש אירועים במקום. לעניין זה מסר ניצב חיים קליין, ראש אגף המודיעין של המשטרה, כי ביום המחרת תסיט המשטרה כוחות לכיוון הצפון. ניצב קליין הבהיר, כי עובר ליום 2.10.00 התרחשו אירועים בכל שטחי המדינה ולכן כוחות המשטרה היו מפוזרים מאוד באותו יום. לעומת זאת, במהלך יום 2.10.00, התבהרה העובדה שהאירועים מתמקדים במחוז הצפוני ועל רקע זה הוחלט להסיט כוחות לכיוון צפון[358].

 

          סיכום מ"מ ראש השירות[359] היה, כי תמונת המצב בקרב ערביי ישראל היא מדאיגה מאוד וכי הרושם הוא, שמנהיגות ערביי ישראל איבדה שליטה בנעשה. כן ציין, כי באירועים בתחומי המדינה באו לידי ביטוי מאפיינים דומים לאלה שבאירועים בשטחי הרשות הפלסטינית. ההערכה בסיכום הישיבה היתה שבמגזר הערבי יימשכו אירועים דומים, תוך ניסיון מצד הפלסטינים בשטחים להגביר את התיאום עם ערביי ישראל על מנת להרחיב את החזית מול מדינת ישראל. סגן ראש השירות ציין, כי ימליץ לראש השירות לקיים הידברות עם הנהגת ערביי ישראל, בדרג ראש ממשלה, בהקדם האפשרי כדי לרסן אירועים[360]. עוד סיכם סגן ראש השירות, כי במוקדי חיכוך עם ערביי ישראל, כמו בצירים ראשיים, "יש להפגין נחישות רבה ביותר", ואין לאפשר חסימת צירים ראשיים. במקומות בהם אין צורך בכך, העריך סגן ראש השירות, כי יש להימנע מחיכוך ומכניסת כוחות משטרה ליישובים ערביים. סגן ראש השירות לא שלל את האפשרות להטיל עוצר על כפרים שלא יירגעו, ושבהם לא יצליחו כוחות הביטחון להשתלט על האירועים[361].

 

100.          במקביל ובהמשך להערכת המצב בשירות הביטחון הכללי, נערכה ישיבת הערכת מצב בראשות ראש הממשלה, במשרד ראש הממשלה בירושלים. בהערכת מצב זו הושם עיקר הדגש על המהומות במגזר הערבי בתחומי המדינה.

 

101.          מדברי ראש השב"כ מר דיכטר בישיבה זו עולה, כי גם ביום זה יוחסה משמעות רבה לשאלה, אם תהיה שביתה כללית גם ביום המחרת. ההנחה היתה שהכרזה על שביתה ליום נוסף פירושה יום נוסף של עימותים[362]. מר דיכטר עמד על כך, שמספר ההרוגים עד אותו יום, תשעה במספר, הוא בעל השפעה משמעותית מאוד ועלול לגרום לכך שוועדת המעקב תיאלץ להכריז על יום שביתה נוסף ביום 3.10.00. מדבריו עולה, כי נעשה ניסיון להידברות, באמצעות השר בנימין בן אליעזר, על מנת להביא לכך שלקראת יום המחרת לא תוכרז שביתה.

 

102.   מפכ"ל המשטרה תיאר את האירועים. הוא הבחין בין המתרחש במרכז, במשולש, בדרום ובערים המעורבות, מצד אחד, לבין המתרחש בצפון הארץ, מצד שני. לעומת חלקי הארץ האחרים, שם האירועים לא חרגו מן המוכר, הרי שבצפון הארץ היה אבדן שליטה של ראשי המועצות, ובפועל נוצר מצב של קריסה מוחלטת של הסדר[363]. המפכ"ל וילק אמר, כי הבעיה הגדולה ביותר של המשטרה היא מספר הגזרות והעימותים הרב, עימם עליה להתמודד במקביל. כתוצאה מכך, אמר, נוצר מצב שבו קבוצה קטנה של שוטרים נאלצת להגן על צומת או על ציר תנועה והיא מותקפת על ידי מאות אנשים. בעימות זה נקלעים השוטרים למצוקה ונאלצים להשתמש בגלילוני גומי ואף באש חיה. המפכ"ל וילק הסביר, כי מספר הנפגעים הרב נובע ממספר האירועים הגדול שהתרחשו במתכונת זו[364].

 

          המפכ"ל ציין, שהאירועים אינם בגדר הפתעה עבור המשטרה. הוא העיר, כי המדינה לא גיבשה מדיניות אמיתית מול המגזר הערבי והיא פועלת במתכונת של כיבוי שריפות. הוא ציין, כי הכתובת היתה על הקיר, כי הועברו התראות בניירות עמדה וכי המשטרה אמרה כי הדברים יקרו[365].

 

103.   ניצב רון, שהשתתף באותה ישיבה, תיאר את האירועים בצפון ועמד על מה שהוא זיהה כלחץ כבד על מנהיגי ציבור ערביים להוציא את הציבור לצמתים. כן ציין, כי כוחות המשטרה חייבים להיות במקומות מסוימים, שאם לא כן, התוצאה תהיה עלייה של מתפרעים על מקומות כמו אזור התעשייה תרדיון, מתקן לשם בגוש משגב, עלייה מכיוון נצרת, או עלייה על שכונות יהודיות בעכו. אשר לוואדי עארה אמר ניצב רון, כי היה במקום לאחר שהכביש נפתח לתנועה. לדבריו, זיהה אצל המתפרעים רמת מוטיבציה גבוהה ביותר. רון מסר, כי לאחר שהחלו במקום עימותים, והחלו פגיעות בגוף - בילד, בשוטר ובמפגינים - החליט, באישור המפכ"ל, לצאת באופן יזום מצומת אום אל-פחם, תוך העברת האחריות לעיריית אום אל-פחם. ניצב רון עצמו הגדיר את ערכה של העברת האחריות האמורה כאפסי. הוא הסביר כי המהלך נועד למנוע חיכוך לקראת ההלוויות ולפנות כוחות לטיפול במוקדים אחרים של אירועים באזור הצפון. ניצב רון דיווח, כי לאחר עזיבת כוחות המשטרה נסגר הצומת לתנועה[366]. ניצב רון לא דיווח על כך, שבמהלך האירוע האמור, אותו תיאר, בוצע בהוראתו וביוזמתו שימוש בירי של צלפים כנגד מפרי סדר.

 

104.          בשלביה הראשונים של הישיבה תועדו דברי ראש הממשלה במעמד אנשי התקשורת אשר שידרום בשידור ישיר. מדברים אלה עולה, כי עוד בטרם הסתיימה הישיבה, וככל הנראה אף בטרם החלה, החליט מר ברק להיפגש עם נציגי המגזר הערבי על מנת לגבש דרכים להביא להרגעה במצב. עם זאת, הדגיש מר ברק בדבריו, כי המשטרה וכוחות אכיפת החוק יוסמכו על ידי הממשלה לפעול כנדרש כדי להחזיר על כנם חוק וסדר ולפתוח צירים לתנועה בכל רחבי מדינת ישראל[367].

 

105.          במהלך הדיון הדגיש מר ברק בדבריו את העובדה, שהמדינה מצויה במאבק כפול, הן בתוככי המדינה והן כלפי חוץ. הוא עמד על הקשר היסודי בין שני המאבקים, הנובע משורשיהם. את המאבק בתוך המדינה הגדיר ברק כמאבק על אופי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה מיעוט ערבי, וכמאבק על יסודות של סדר ושלטון חוק. מר ברק הדגיש את המימד הלאומי של מאבק זה ועמד על גורליותם של שני המאבקים. ברק חזר על המסר שאי אפשר להשלים עם דפוסי הפעולה שבאו לידי ביטוי באירועי אוקטובר.

 

106.   אשר למימד הטקטי עלתה בדיון הצעה שלפיה ייפגש ראש הממשלה במישרין, למחרת בבוקר, עם חברי ועדת המעקב[368]. המלצת שירות הביטחון הכללי היתה לקיים פגישה כזו ומר דיכטר אף המליץ על קבוצה של מנהיגים שניתן להיפגש עימם. המלצה זו באה אף שלדברי מר דיכטר לא התקיימה פגישה דומה בעבר[369]. בהיבט הטקטי נדונו גם האמצעים, אשר ראוי להשתמש בהם להשגת המטרה של הפסקת האירועים. ראש הממשלה הציע שתי אפשרויות לפעולה. האחת, להמתין ולנסות להביא בהידברות להפסקת האירועים. האחרת, להציב ביום המחרת מאות חיילים במספר קטן של מקומות, אשר יהיו מצוידים באלות בלבד, כדי למנוע אפשרות שיירו כדורי גומי. במקומות אלה יש להכות בכל מתפרע, ובכך להעביר מסר לכל שאר המקומות[370].

 

          אף שהסתייג מן האפשרות האחרונה, צידד מפכ"ל המשטרה בהתמודדות כוחנית. הוא הציג את תכנית המשטרה לקראת ה-3.10.00, ואת ההערכה, כי הימשכות האירועים פירושה נפגעים רבים יותר. המפכ"ל הוסיף, כי המשטרה בונה תכנית שתאפשר לרכז מסה גדולה יותר של כוחות במוקדים, על ידי חלוקת המחוז הצפוני לגזרות, והעלאת כל כוח מבצעי אפשרי למחוז הצפוני[371]. המפכ"ל וילק הוסיף, כי המשטרה ביקשה למשוך מן הצבא 16 נגמש"ים, המיועדים לתרחישי "קסם המנגינה", ובכוונתה לסמנם "משטרה". הוא הסביר, כי מהלך כזה עשוי להעביר מסרים חד-משמעיים לציבור הערבי, ובתוך כך הוא יקנה יכולת לטפל באירועים, אם מסרים אלה לא ייקלטו[372].

 

        המפכ"ל וילק הסביר, כי פירוש הדברים הוא ריכוז כוח של 500-600 שוטרים בוואדי עארה. עוד הסביר, כי יהיו עימותים וכי יהיה לכך מחיר, אך הבהיר שאינו רואה דרך פעולה אחרת, שכן ויתור במקום אחד יוליך לאירועים במקום אחר: עזיבת נצרת תוביל לאירועים בנצרת עילית וכך גם בחיפה, בעכו ובמקומות אחרים[373]. וילק הסביר, כי השאלה הקשה הא רמת החיכוך. עמדתו היתה, כי יש לרכז כוחות גדולים יותר, ולא להפסיק את העימות עד שהאירועים יגיעו לסיומם. המפכ"ל הוסיף, כי אירועים בדרך כלל מסתיימים לאחר שמבוצעים מעצרים בהיקף מספיק, אך עד לשלב זה - המחיר עלול להיות גבוה. הוא העריך, כי אם ביום המחרת תהיה נכונות להתעמת עם המשטרה, עלולים להיות הרוגים במספר גדול יותר מזה שהיה ביום 2.10.00. עם זאת הדגיש, כי החלופה היא לסגור את המחוז הצפוני וצפה כי גם בכך לא יהיה כדי לסיים את האירועים, והם יגלשו הלאה[374]. המלצתו של וילק, על כן, היתה לא להפחית את רמת החיכוך, תוך הבנה שהדבר יגרום ליותר נפגעים בטווח הקצר, אך יצור סיכוי לסיום האירועים[375]. וילק צידד בפתיחת כל הצירים המרכזיים, גם תוך תשלום מחיר מסוים, אך הדגיש שיש לפעול בתבונה[376].

 

          לעומת זאת, העלה ניצב רון עמדה שונה. על פי גישתו, לא היה מקום לפתוח ביום 3.10.00 את כביש ואדי עארה. ניצב רון הסביר, כי אם פונים להידברות ניתן לוותר בוואדי עארה, מה גם שצפויים במקום נפגעים. ניצב רון הוסיף, כי לפתיחת הכביש יידרש כוח גדול בוואדי עארה, וכי כוח זה נחוץ במקום אחר. מעבר לכך, ליום 3.10.00 מתוכננות הלוויות, אשר צפויות להיות קשות מאוד ולהעלות את המתח. בין היתר, צפה ניצב רון עימות בהלוויות באזור סח'נין וציין, כי לשם כך תזדקק המשטרה לכל כוחותיה. על רקע זה הביע את עמדתו, כי על כביש ואדי עארה להישאר סגור וכי אין מקום לעימותים שם, שכן עימותים כאלה יובילו לנפגעים נוספים, אשר אינם הכרחיים[377]. ניצב רון הציע, על כן, לסגור את כביש ואדי עארה במחסומים משני צידיו.

 

          חרף בקשותיו של מר וילק והפצרותיו של מר ברק, סירב מר דיכטר, ראש שירות הביטחון הכללי, לומר מהי המדיניות המוצעת על ידי השירות לקראת יום המחרת. יודעים אנו על קיומן של המלצות בנושא זה שהתגבשו בסיכום הדיון שנערך, ממש במקביל, במטה השירות. אך, כאמור, בישיבת הערכת המצב סירב מר דיכטר, מטעמים שלא הובררו עד תום, להציע את המדיניות אותה יש לנקוט למחרת היום.

 

107.   ראש הממשלה בחר באפשרות של השגת רגיעה לפרק זמן מסוים, כדי ליצור דינמיקה שבה אין הרוגים, אין הלוויות וניתן להחזיר את הסדר על כנו. ההעדפה היתה להימנע מעימות כוחני באותה עת, תוך הערכה שדרך זו תועיל יותר, בטווח הרחוק, להשגת היעד של החזרת שלטון החוק. מר ברק עמד על הצורך לשים קץ למהומות בדרך ראויה ותוך גרימת נזק מזערי למרקם החיים במדינה. הוא קבע, כי נדרשים הרגעה ומינימום של אבידות. לראשונה במהלך האירועים עמד מר ברק על קיומה של נכונות להמתין פרק זמן מוגבל להשגת היעד של פתיחת הצירים, אך הדגיש שאין מדובר בשבועות או בחודשים. בדרך זו ביקש מר ברק לאפשר לאירועים להירגע ולמצות את דרך ההידברות. מר ברק ציין את הצורך ברגישות גבוהה לחיי אדם על מנת להקטין ככל הניתן את המחיר. מכך נגזר הצורך לפעול באופן הדרגתי ועדין יותר, כשהמטרה היא להגיע ליום ללא הלוויות. מר ברק הסביר את הנכונות לוותר בכך, שכיום המדינה היא הצד החזק יותר, ולכן היא זו שצריכה לגלות סבלנות[378].

 

          העדיפות העליונה שנקבעה היתה הטיפול בערים המעורבות, בהן חייבים כוחות הבטחון להיות נוכחים, שכן מדובר בהגנה על החיים המשותפים במובן המיידי והקרוב ביותר. העדיפות השנייה שנקבעה היתה פתיחת הצירים.

 

108.   לאחר הערכת המצב האמורה קרא ראש הממשלה לראש המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים, תת ניצב צור, אשר היה בדרכו החוצה. השניים קיימו שיחה קצרה בארבע עיניים. תוכנם המילולי המדויק של הדברים לא תועד. מן הראיות עולה, שרוח הדברים של ראש הממשלה היתה ביקורתית והמשטרה הונחתה להפסיק את האש, להפסיק את ההרוגים, לעצור "את זה"[379]. דברים אלה אינם מתיישבים עם דברי ראש הממשלה אשר הושמעו בפומבי בישיבות השונות, כמו גם ברבים, ואשר ציינו את העבודה הטובה שביצעה המשטרה והתאפיינו בטון תומך.

 

109.   בו-זמנית עם ישיבת הממשלה נערכה ישיבה של ועדת המעקב, אשר התכנסה בסביבות השעה 21:30 בכפר מנדא, למה שהוגדר ככינוס חירום. בדבריו בכינוס זה, הדגיש מוחמד זידאן, כי האוכלוסייה הערבית לא הכריזה מלחמה על המדינה או על היהודים וכי על חברי הוועדה להפגין זהירות ואחריות. עוד הצביע מר זידאן על כך, שקיים רצון שלא להסלים את ההתנגשויות, חרף מה שהגדיר כ"תקיפות המשטרה". זידאן טען, בהקשר זה, כי השר לבטחון פנים לא עמד בהתחייבות שנתן בפגישה באותו בוקר, לפיה כוחות המשטרה ומשמר הגבול לא ייכנסו לערים ולכפרים הערבים. כאמור, על פי הראיות, לא ניתנה התחייבות כזו.

 

          בתום הדיון החליטה ועדת המעקב להכריז על אבל לאומי ביום 3.10.00 ועל השתתפות במסע הלוויות. כן קראה הוועדה להקפדה על סדר ומשמעת ולשמירה על רכוש הציבור. הוועדה הבהירה, כי פירוש החלטתה הוא קיומה של "שביתה כללית ומקיפה" בערים ובכפרים בהם נפלו חללים ובהם יתקיימו הלוויות. הוועדה קראה להוציא מיד את כוחות הביטחון מן הערים והכפרים הערביים. עוד נזכר בהחלטה דבר קיומה של ישיבה עם ראש הממשלה בירושלים למחרת בשעה 10:45.

 

          החלטתה של ועדת המעקב מסמנת את תחילתה של מגמה למיתון האירועים. בהכריזה על יום המחרת כעל יום אבל לאומי על ההרוגים, ועל הגבלת השביתה הכללית לערים ולכפרים שבהם נהרגו אנשים, נמנעה הוועדה מלהכריז על שביתה כללית בכלל היישובים הערביים, כפי שהיה ביומיים הקודמים. הוועדה קראה להשתתף בהלוויות, אך הוציאה באופן מפורש את בתי הספר מגדר השביתה הכללית. גם בכך יש מיתון ניכר של ההחלטה מן היום הקודם. זאת ועוד, בשונה מהחלטותיה ביומיים הקודמים, קראה הוועדה במפורש להקפדה על סדר ומשמעת ולשמירה על רכוש הציבור. בהחלטה זו משתקפת התרחקות ניכרת מדפוס הפעולה של הימים הקודמים, אף כי לא הועלתה קריאה מפורשת להימנע מפגיעה באנשי המשטרה ובאזרחים יהודים.

 

110.   יצוין, כי בהמשך להחלטתה של ועדת המעקב, פרסמה עיריית סח'נין גילוי דעת ובו הודיעה על מותם של שני בני העיר, המנוחים עימאד גנאים ווליד אבו סאלח. השניים הוגדרו כ"חללי אל-אקסא", ונאמר עליהם כי הצטרפו ל"...שיירת חללי עמנו הפלסטיני במלחמת ההגנה על האדמה וההישרדות". בגילוי הדעת צוין, כי הציבור ימשיך בקריאת התיגר שלו וכי נמסר מסר ברור לממשלת ישראל "שהאדמה אדמתנו והארץ ארצנו". עוד נאמר, כי החללים נפלו תוך הגנה "על אל-אקסא ... על האדמה והמולדת". עיריית סח'נין שיגרה ברכה לצעירי העיר על מה שהוגדר כ"... עמידתם ההירואית מעוררת הכבוד...".

 

111.          בשעות הערב של אותו יום חיבר אגף המבצעים במטה הארצי של המשטרה מברק, ובו הנחיות להמשך הפעילות[380]. ההערכה במברק היתה, כי בשלב זה יימשכו אירועי המחאה האלימים במגזר הערבי, במיוחד במחוז הצפוני[381]. האירועים המרכזיים הצפויים, על פי המברק, היו הלוויות במקומות שונים, בעיקר באזור ואדי עארה, אליהן צפויים להגיע אלפים. ההערכה גרסה, כי בהלוויות צפויות הפרות סדר וגלישה לאלימות לקראת הערב ושעות הלילה המוקדמות. על פי ההערכות שבמברק, מובלים האירועים על ידי גורמים קיצוניים במגזר הערבי. צוינו מגמות אשר עלולות לאפיין את המשך האירועים, ובהן שימוש בנשק חם, פגיעה ברכוש יהודי באזורים סמוכים ופגיעה ברכוש המסמל את המדינה. כן הועלתה האפשרות של גלישת האירועים לערים מעורבות. ההערכה לטווח הקרוב היתה אפוא המשך האירועים ואף הסלמתם, " תוך אפשרות להצטרפות מחודשת של הבדווים בדרום".

 

          בדומה למברקים בימים הקודמים, כלל מברק זה הנחיות של ראש אג"מ. הנחיות אלה תאמו בלשונן וברוחן את הנחיותיו של ראש אג"מ בדיונים שהתקיימו בתחילת היום. ראש אג"מ הנחה במברק בנושא התחמושת לפיזור המון, כי אגפי המבצעים במחוזות יעבירו למחלקת המבצעים במטה הארצי "דיווחי אמת" לגבי כמות התחמושת בה עשו שימוש, על מנת לאפשר לאגף לתמיכה לוגיסטית במשטרה להיערך כהלכה. עוד חזר ראש אג"מ על ההנחיה בדבר החשיבות הרבה הנודעת לכך שרק מפקדים יאשרו ירי גומי והפעלת גז ושהם יפקחו על השימוש באמצעים אלה. כבר ראינו לעיל, כי תכליתה המוצהרת של הנחיה זו היא שמירה על המלאי של אמצעים אלה. כן חזר על ההנחיה אשר נדונה לעיל, לפיה יש לשמור על איפוק ולהגיב במדרג גבוה רק במצב של סכנת חיים. המסמך כולל פירוט של כוחות תגבור ארציים לקראת יום 3.10.00.

 

112.   נראה, כי בשעות הלילה המאוחרות של אותו יום נערכה גם הערכת מצב במחוז הצפוני, בראשות מפכ"ל המשטרה[382]. מעיון בתמצית הדיון האמור עולה, כי היו קיימות התראות קשות על כוונה להתעמת עם השוטרים באזור אום אל-פחם, ולמקרה של אי הצלחה - היתה קיימת כוונה אחרת "להגיע" לתחנת המשטרה או "לעלות" על יישובים. הנחיית מפקד המחוז היתה, כי ואדי עארה יישאר סגור וכי חייבות להיות חסימות קשיחות, אשר ימנעו "זליגה" לתוך הציר. המפכ"ל ציין בסיכום הדיון, כי ביום 2.10.00 נהרגו שבעה אנשים, רובם מאש חיה, וכי מבחינת המשטרה "המצב לא טוב". המפכ"ל ציין את הצורך למנוע היווצרות נקודות חיכוך ומקומות בהם שוטרים עלולים להתעמת עם מפגינים ולהיקלע למצב בו הם נאלצים לירות באש חיה. על רקע זה הנחה המפכ"ל, בין היתר, להשאיר את כביש 65 סגור, שכן "...זה מצב שבו קל לנו יותר". עם זאת, הוגדר כביש ואדי מילכּ כקו אדום. ציר 85 הוגדר כציר בעייתי, אך נקבע, כי השאיפה היא לשמור עליו פתוח. עוד עמד המפכ"ל וילק על הצורך להביא בחשבון אפשרות של ירי על כוחות המשטרה.


 

פרק ג' -

ההתרחשויות ביום 3.10.00

 

113.          בבוקר יום 3.10.00 נערכה המשטרה בכוחות מתוגברים ביותר ברחבי המחוז הצפוני. היקף כוחות התגבור הוגדל באותו יום לכ-1,150 שוטרים. הרכב הכוחות שונה והושם דגש על כוחות מיוחדים ועל אנשי משמר הגבול, אשר הועדפו על פני שוטרים מן המשטרה ה"כחולה".

 

114.   באותו בוקר לא נפתח כביש ואדי עארה לתנועה, ולא נרשמה נוכחות של כוחות משטרה במקום. על פי דיווחי אגף התנועה של המשטרה, בבוקר יום 3.10.00 חסמה המשטרה לתנועה מספר צירים. נוסף לכביש ואדי עארה נחסמו כביש 70 בין כברי לאעבלין, כביש 79 בין צומת הזכוכית לבין ריינה, וכביש 754 בין צומת בית רימון לבין כפר כנא.

 

115.   באותו בוקר התראיין השר לבטחון פנים ברדיו[383]. פרופ' בן עמי הביע את דאגתו מן המצב בתחומי מדינת ישראל וממה שהגדיר כ"התנגשות" עם ערביי ישראל. הוא עמד על זכותם הלגיטימית של ערביי ישראל לבטא את השקפותיהם וגם את תסכולם. מנגד, עמד על חובת המדינה להגן על רכוש האזרחים ועל חופש התנועה שלהם. הוא הגדיר את ההתנגשות בין שני ערכים אלה כ"מפגש טראגי", בו היו "אבידות בנפש לפלשתינאים וערעור אמיתי על סדר הדברים במדינה הזאת".

 

116.          בהמשך לכך, התראיין גם מפכ"ל המשטרה ברדיו[384]. המפכ"ל הסביר, כי המשטרה נערכת באותו יום על סמך לקחים שהפיקה ביום הקודם. המפכ"ל וילק אמר, כי הכוחות תוגברו וכי המשטרה נמצאת במקומות שבהם, להערכתה, קיים פוטנציאל לאלימות. יחד עם זאת, בכל מקום בו ניתן למנוע חיכוך, המשטרה תעשה זאת. הוא הסביר, כי ההנחיה למנוע חיכוך פירושה הוא לא לפתוח את ציר ואדי עארה בכל מחיר. המפכ"ל הוסיף, כי המשטרה מתלבטת באותם ימים ב"דילמת הכוח". אין בעיה מבצעית לפתוח את ציר ואדי עארה, הסביר, אך לנוכח הסיכונים הכבדים לחיי אדם, החליטה המשטרה להימנע מכך באותו שלב. לעניין זה העיר וילק, כי המשטרה מנסה למזער את מספר הנפגעים בקרב ערביי ישראל.

 

          המפכ"ל וילק חזר גם בריאיון זה על דברים שאמר בימים הקודמים, לפיהם לא הופתע מפרץ האלימות לאחר שהוכרזה שביתה כללית במגזר הערבי, ולאור דברי הסתה שנשמעו ב"קול פלסטין". עם זאת ציין, כי לדעתו איש לא צפה שהדברים יגיעו לעוצמות אליהן הגיעו. המפכ"ל וילק הביע חשש מפני נטילת החוק לידיים מצד יהודים. בעניין זה הבהיר, כי סבלנותה של המשטרה אינה בלתי מוגבלת. בשלב הנוכחי, אמר, ניתנת הזדמנות למנהיגות המגזר הערבי לרסן את ההתפרעויות, אך המשטרה לא תשלים עם אנרכיה. תפקיד המשטרה הוא להשליט חוק וסדר, והיא תעשה זאת, אך תפעל בשיקול דעת ומתוך מטרה לחסוך בחיי אדם ככל הניתן.

 

117.   באותו יום פורסמו ריאיונות עם שני חברי כנסת ערבים אשר הצדיקו את אירועי אוקטובר. מדבריהם עולה המסר, כי אירועים אלה בעיקרם הם פעולות פוליטיות לגיטימיות, ועולה גם מסר של עידוד להמשך האירועים.

 

118.   ח"כ דהאמשה צוטט בראיון שפורסם באותו יום[385], כטוען שמטרתו של שרון, בעלייה על הר הבית, היתה לשפוך דם. ח"כ דהאמשה הוסיף, כי שרון בא לאל-אקסא לטמא אותו והוסיף, "אני לא מסוגל לראות את הרוצח הזה מטמא את המקום הקדוש ביותר שלי בארץ הזאת ולעמוד בצד". ח"כ דהאמשה טען, כי המוסלמים לא יכלו שלא להתעמת בנסיבות אלה ואמר, כי לא לעשות כן פירושו "להתנכל לעצם קיומנו". דהאמשה הוסיף, כי ביקורו של שרון באל-אקסא מחק את "הקו הירוק". לגבי הזיקה בין הערבים בישראל לפלסטינים, ציין, כי מדובר בעם אחד וכי הערבים בישראל "חיים במציאות קשה, שמחקה את 'הקו הירוק'". לגבי אל-אקסא הדגיש דהאמשה, כי מדובר ב"מלחמה שכל מוסלמי שותף בה. באל-אקסא אין 'קו ירוק', הדבר יימשך בכל תחומי מדינת ישראל".

 

119.          בריאיון אחר, שפורסם באותו יום, הדגיש חבר הכנסת ד"ר עזמי בשארה[386] את המניע הלאומי העומד בבסיס אירועי אוקטובר במגזר הערבי, אותם כינה "אינתיפאדה". בשארה ציין, כי האירועים בגדה המערבית ובעזה מספקים לציבור הערבי "הטענה מוראלית חזקה". על רקע זה טען, כי "יש לשמור" על האינתיפאדה ועל מימד זה שבא לידי ביטוי בה.

 

120.          בבוקר יום 3.10.00, התקיימה במשרד ראש הממשלה פגישה בין נציגי הממשלה והמשטרה לבין נציגי המגזר הערבי. בפגישה נטל חלק ראש הממשלה ולצידו בעלי תפקידים נוספים, ובהם השר לבטחון פנים, פרופ' בן עמי, השר הממונה על הקשר עם המגזר הערבי, מתן וילנאי, שרים נוספים וראשי רשויות מקומיות. את המשטרה ייצג בפגישה סגן מפקד המחוז הצפוני, תת ניצב אבי טילר. נציגי המגזר הערבי במפגש היו יו"ר ועדת המעקב, ראש המועצה המקומית של כפר מנדא, מר מוחמד זידאן, חברי כנסת, ובהם טלבּ אל-סאנע, עבד אל-מאלכּ דהאמשה וד"ר אחמד טיבּי, וכן ראשי רשויות מקומיות.

 

          המפגש היה ממושך, כשעתיים וחצי. תוכנו לא תועד באופן רשמי. מדיווחי המשתתפים עולה, כי המפגש היה קשה וטעון. נציגי המגזר הערבי העלו טענות קשות כנגד פעולת המשטרה באירועי אוקטובר. בהקשר זה עלתה דרישה להדיח את ניצב אליק רון מתפקידו כמפקד המחוז הצפוני של המשטרה. הועלו תביעות נוספות, ובהן דרישה להקים ועדת חקירה, אשר תבדוק את שהתרחש באירועים. על פי רישומים שנעשו כחודשיים לאחר הפגישה[387] הובעה מן הצד השני התנגדות ל"פרסוניפיקציה" של המשבר. לצד זה, ניתן ביטוי לצער העמוק על אבדן חיי אדם, ניתן גיבוי לפעולות השוטרים והודגש והמאמץ לגלות איפוק.

 

          במהלך הפגישה אף הועלתה מהצד הערבי תביעה, כי השר לבטחון פנים הוא שייתן למשטרה את ההוראות בדבר הפתיחה באש. השר הגיב בשלילה, באמרו, כי בהיותו דרג פוליטי הוא לא ייתן הוראות פתיחה באש. בתום הפגישה הודיע ראש הממשלה על הקמת ועדת בירור, להבדיל מוועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, לבדיקת האירועים. מוחמד זידאן העיד, כי לצד הודעה זו התחייב ראש הממשלה לא להשתמש באש חיה "בכל מחיר ומצב", וכן להוציא את כוחות הביטחון מהכפרים ומהיישובים[388]. דווח, כי הפגישה הסתיימה באווירה טובה מאוד, מצד כל הנוגעים בדבר.

 

121.          בעקבות הפגישה פורסם בתקשורת[389], כי ראש הממשלה פרסם הודעה רשמית. דווח, כי נאמר בהודעה זו, בין היתר, שראש הממשלה מדגיש את "החלטתה הנחושה של הממשלה ... להשקיע כל מאמץ כדי להשיג שלום, שוויון ושיתוף...". נאמר, כי צוות ביצועי, בראשות השר מתן וילנאי, יטפל בעניינים שוטפים וכי תבוצע תכנית החומש לפיתוח המגזר הערבי. עוד נאמר בהודעה, כי ראש הממשלה נתן פקודה למשטרה לנהוג באיפוק, ככל האפשר, כך שלא ייגרמו פציעות וקרבנות בנפש. בהקשר זה הודגשה החומרה שבשימוש בנשק חם, פרט למצבים של "סכנה רצינית". ראש הממשלה קרא לציבור הערבי "שלא להפר את הסדר ולעבור על החוק, גם בתנאים המכאיבים והרגישים האלה". בהודעה הובעה גם תקוותו של מר ברק, כי הכבישים והצירים הראשיים ייפתחו בתוך 24 שעות. מר ברק הכריז גם על החלטתו להרכיב ועדת בירור בראשות אישיות נייטרלית, כדי לחקור את אירועי הימים האחרונים.

 

122.   אחרי פגישה זו טס ראש הממשלה לביקור במטה המחוז הצפוני בנצרת. לראש הממשלה נלוו השר לבטחון פנים, מפכ"ל המשטרה, מפקד המחוז הצפוני של המשטרה ובעלי תפקידים בכירים במשטרה במחוז הצפוני. ראש הממשלה ציין בסיכום הביקור, כי פעולת המשטרה היא חשובה מאוד. הוא הדגיש, כי "...הממשלה לא תקבל את התפוררות הסדר הציבורי ותגבה את פעולות המשטרה"[390]. מר ברק הנחה את המשטרה לעשות מאמץ עליון ולנקוט איפוק, כדי שלא יהיו הרוגים נוספים. סדר העדיפויות שהכתיב ראש הממשלה היה לטפל תחילה בערים המעורבות, ואחרי כן - בצירים הראשיים. כן הדגיש את הצורך לבוא בדברים עם ראשי רשויות ערבים ולתעד את המגעים עימם. בסיכום צוין עוד, כי ראש הממשלה ושר הביטחון קבע, כי תוקם ועדת בירור והפקת לקחים, שהממשלה תמנה לשם בדיקת כל האירועים שהתרחשו בראשית אוקטובר.

 

          מעבר לסיכום האופרטיבי עולה מתיעוד הדברים שנאמרו במהלך הביקור[391], כי ראש הממשלה העניק "גיבוי מלא" לפעילות המשטרה באירועי אוקטובר, הגדיר את פעילותה באירועים כ"טובה" וציין כי בתנאים המסובכים בהם נמצאה היא פעלה באחריות, בשיקול דעת ובאיפוק. מר ברק קבע, כי אין לקבל חסימת צירים או כבישים ראשיים ואין להסכים לתקיפת שוטרים ולסיכון חיים. מנגד הנחה, כי אין להפוך את פתיחת הכבישים הראשיים "לעימות נוסף". כן ציין, כי מותם של שמונה אזרחי המדינה במהלך הפעילות להבטחת הסדר הציבורי הוא בבחינת תוצאות "כואבות וחסרות תקדים". הוא הדגיש את הצורך לעשות "מאמץ עליון" למנוע הסלמה או מצב שבו יש הלוויות. הוא הדגיש, כי "אש חיה [היא] לא חלק מהתפריט של האמצעים, לא 5.56 ולא 0.30 גומי, אסור להשתמש בהם... היד על ההדק מוכרחה להיות כבדה". בהקשר זה הורה מר ברק שלא להיכנס לתוך יישובים ערביים, להתרחק מהלוויות ולרכז כוחות. הוא הוסיף, כי שימוש בנשק מאפיין בדרך כלל כוחות קטנים, ועל כן במקום בו נמצא כוח משטרה מבודד, עליו "לזוז הצידה ולא לירות".

 

123.   השר לבטחון פנים ציין בביקור[392] את הצורך לבנות גשרים ויחסי הידברות עם ראשי הציבור הערבי. הוא הדגיש את עקרון האיפוק ואת הצורך להימנע מכל שימוש בנשק ובתחמושת חיה. כן הביע את דעתו, כי "גומי זה ירי חי", ואת כוונתו להנחות את המשטרה שייעשה שימוש באמצעים לא קטלניים, כמו מכת"זיות וחצציות.

 

124.          בשעות הבוקר של אותו יום נפגשו באזור ואדי עארה מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, ניצב אליק רון, ראש שירות הביטחון הכללי ובכיר נוסף בשירות. הפגישה התקיימה בשעות הבוקר בצומת ברקאי. מחומר העדויות עולה, כי מפקד המחוז הביע במהלך הפגישה הפתעה מעוצמת האירועים והזכיר את השימוש בצלפים במקום, אשר נעשה, לדבריו, באופן ממוקד מול מי שיידו אבנים[393].

 

125.   יום ה-3.10.00 לא היה נטול אירועים של הפרות סדר במגזר הערבי. עם זאת, בהשוואה לשני הימים הקודמים, חלה באותו יום ירידה משמעותית הן במספר האירועים והן בעוצמתם. חלק ניכר מן האירועים שדווחו נשאו אופי נקודתי ומצומצם, ולא אופיינו במספר משתתפים רב ובהפרות סדר לפרקי זמן ממושכים, כפי שהיה בשני הימים הראשונים. האירועים הבולטים יפורטו להלן.

 

126.   ואדי עארה. בסביבות אום אל-פחם לא היו ביום 3.10.00 כוחות משטרה. חרף זאת דווח, כי מאות צעירים התקהלו בצומת אום אל-פחם משעות הבוקר של אותו יום וקראו קריאות מתגרות. עוד צוין, כי הצעירים סירבו להישמע להוראות חוזרות ונשנות לחדול ממעשיהם, ומנעו מכלים מכניים של העירייה לפתוח את הכביש[394].

 

127.   טירה, טייבה. בשעות הבוקר של 3.10.00 דווח על השלכת שלושה בקבוקי תבערה לעבר סיורי משמר הגבול בגשר טייבה. לא היו נפגעים באירוע זה[395]. בטירה דווח על כמה מאות תלמידים של בתי ספר, בליווי מבוגרים, המיידים אבנים לעבר כלי רכב חולפים. בעקבות אירוע זה חסמה המשטרה ביוזמתה את העיר לתנועת כלי רכב[396].

 

128.   כפר מנדא. עד לשעות אחר הצהריים ביום 3.10.00, נרשמו במקום אירועים נקודתיים של השלכות אבנים לעבר כלי רכב שעברו בסביבות הכפר. באזור נפרס כוח משטרה, אשר תפקידו היה לשמור כי כביש 784, העובר בסמוך לכפר, יישאר פתוח לתנועה בקטע שבין צומת מורשת לבין צומת המוביל. האירועים טופלו עד לשעות אחר הצהריים, בהידברות עם מנהיגות היישוב, אשר הצליחה בכמה הזדמנויות להביא להפסקה ביידויי האבנים.

 

          הפרות הסדר התחדשו בשעות אחר הצהריים, והתפתח עימות בין מתפרעים לבין כוח משטרה. המתפרעים גררו מיכלי אשפה, הסתתרו מאחוריהם ויידו אבנים לכיוון הצומת, תוך כדי שימוש בקלע לעבר השוטרים. בשלב מסוים נורו גם זיקוקים לעבר השוטרים. בשלב אחר הציתו המתפרעים בכניסה הראשית קוצים שהיו בשטח חקלאי, והאש התפשטה עד לכניסה המשנית לכפר. השוטרים ירו גלילוני גומי לעבר המתפרעים. העימותים התרחשו במתכונת זו בשני אתרים עיקריים, האחד - בכביש הגישה הראשי לכפר, והאחר - בכביש הגישה המשני המוביל אליו. פרטי האירועים יובאו בהמשך דין וחשבון זה[397]. ניתן לציין כאן, שכוחות המשטרה במקום סבלו בשלבים שונים של האירוע ממחסור באמצעים לפיזור הפגנות[398]. השוטרים עשו שימוש בשלבים מסוימים גם באש חיה, לפחות על ידי ירי באוויר.

 

          באירועי אותו יום נהרג תושב המקום, המנוח ראמז עבּאס בּושנאק, מפגיעתו של קליע בראשו. באותו יום הגיעו מאזור כפר מנדא לבתי החולים בנצרת ובחיפה חמישה נפגעים נוספים מירי. בהיעדר הסכמה של קרובי משפחתו לנתיחה או להוצאת הגופה מן הקבר, קבע המומחה מטעם הוועדה, פרופ' היס, כי לא ניתן לקבוע אם נפגע המנוח מקליע חי או מקליע גומי. על פי הראיות שבפנינו לא נוכל לקבוע מי מבין השוטרים גרם למותו של המנוח בּושנאק. עם זאת, ניתן לקבוע על פי הראיות, כי המנוח בּושנאק נפגע מירי של שוטרים.

 

129.   צומת בּיר אל-מכּסור. דווח על יידויי אבנים והבערת צמיגים ליד תחנת הדלק במקום. האירוע החל בסביבות השעה 11:00 בבוקר, והסתיים בסביבות 11:45. מאוחר יותר, בשעה 15:20, דווח על זריקות אבנים לעבר כביש 79, ועל הבערת צמיגים, מכיוון צומת המוביל. דיווח דומה נמסר בשעה 16:15 ולפיו יידויי האבנים גרמו לניפוץ שמשות. זמן קצר אחרי כן דווח על חזרה לשגרה.

 

130.   עכּו. בסביבות השעה 13:00 נשמעו קריאות מן המסגדים להשתתף בתהלוכה בתוך עכו העתיקה. בסביבות השעה 16:00 דווח על זריקות אבנים ובקבוקים בעכו העתיקה ועל רעולי פנים המבעירים צמיגים. זמן קצר אחרי כן, דווח על חזרה לשגרה. בסביבות השעה 18:20 דווח שוב על יידויי אבנים במקום.

 

131.   סח'נין, עראבה. בשעות אחר הצהריים של יום 3.10.00 התקיימו במקומות אלה הלוויות של ארבעה מהרוגי האירועים של יום 2.10.00.

 

          לגבי עראבה דווח, כי ההלוויות במקום הסתיימו בשקט והתושבים שבו לבתיהם, למעט התגודדויות מועטות של צעירים במרכז היישוב. על פי הערכות שפורסמו בכלי התקשורת, נטלו חלק בהלוויה יותר מ-10,000 משתתפים[399].

 

          אשר לסח'נין - בשעה 18:15 דווח על 80 עד 100 איש הנמצאים בתחנת דלק סח'נין בדרך לתרדיון והמתכוונים ליזום עימות. באותה שעה עצמה, הנחה מפקד מרחב גליל לנהוג באיפוק מירבי, לעשות שימוש מושכל באמצעים לפיזור המון ולהימנע בכל מחיר משימוש בנשק חי. יצוין, כי באזור תרדיון נפרשו כוחות משטרה ונוכחותם במקום סיכלה, ככל הנראה, את הכוונה להתקדם לעבר אזור התעשייה. התוצאה היתה, שלא היו במקום עימותים.

 

132.   כפר כנא. ביום 3.10.00 פיקד על כוחות המשטרה סגן ניצב יעקב זיגדון, מפקד תחנת טבריה. על אירועי יום זה באזור כפר כנא, נפרט להלן בפרק הדן באירועי כפר כנא-צומת בית רימון[400]. נציין כאן, כי באירועים נפגע ברגלו תושב המקום, מוחמד ח'מאיסי, אשר נפטר יום מאוחר יותר בבית חולים, לאחר סיבוך בעקבות ניתוח. קיימת אי בהירות בשאלה אם הפגיעה נגרמה בעימותים מול המשטרה או שמא היא תוצאה של אירוע אחר. הראיות לעניין זה יובאו בהמשך דין וחשבון זה[401].

 

133.   עילוט. בסביבות השעה 13:00 נתקבל דיווח על 60 תלמידים היורדים בדרך לכביש במקום בכוונה לבצע הפרות סדר. בסביבות השעה 13:30 דווח על ניסיון לחסום את הציר במקום, על התפזרות התושבים לחורשה הסמוכה ועל יידויי אבנים במקום.

 

134.   נצרת. בעיר נצרת היתה אמורה להתקיים ביום 3.10.00 הלווייתו של איאד לואבּנה, שנהרג באירועי היום הקודם בעיר. המשטרה נערכה בכוחות מתוגברים, קרוב ל-150 שוטרים. בראש כוח המשטרה הוצב סגן ניצב שמואל מרמלשטיין, מפקד תחנת עפולה, אשר מילא בעבר את התפקיד של מפקד תחנת נצרת. לרשותו הועמד, בשלב מסוים, גם כוח צלפים. הנחיית מפקד המרחב היתה, כי השוטרים יוצנעו מאחורי מבנים על מנת למנוע חיכוך וכי ניידות לא יסעו שלא לצורך בעיר. בהמשך לכך הנחה סגן ניצב מרמלשטיין את השוטרים שתחת פיקודו להתרכז בשמירה על התחנה עצמה. בשל ההלוויה המתוכננת בשעות לפני הצהריים, והפרות הסדר הצפויות בעקבותיה, אסר מרמלשטיין על השוטרים לרדת לעיר, אלא אם כן יורה אחרת. באופן דומה אסר מרמלשטיין לבצע ירי כלשהו, אלא באישורו.

 

          בהתאם להנחיה זו, ניצבו כוחות המשטרה בתחילה באזור הירידה שמתחנת המשטרה לכיוון כיכר המעיין, ועל פי הוראת סגן ניצב מרמלשטיין שבו לתוך בניין התחנה. השוטרים שהיו במקום הוסתרו על ידי מבנים. כמו כן, מוקמו תצפיות של שוטרים על גגות, כדי להשקיף על מסע ההלוויה. בסביבות השעה 11:30 בבוקר דווח על התגודדות צעירים לאורך רחוב פאולוס, על יידויי אבנים ובקבוקים וכן על הבערת צמיגים. מאוחר יותר, לקראת השעה 12:00 בצהריים, דווח על נהירה של צעירים מכיוון השכונה המזרחית בעיר לעבר אתר שהאב אל-דין וצומת גנץ, נקודות ציון המצויות לאורך רחוב פאולוס. בסביבות השעה 13:00, דווח על סיום התפילה ועל יציאה של תהלוכת ההלוויה ממסגד השלום, המצוי בשכונה המזרחית בעיר, לעבר בית הקברות, המצוי באזור שמעל בניין המשביר. בתהלוכה השתתפו אלפים. על פי הדיווחים קראו המשתתפים בהלוויה: "שהיד, היה שקט; אנחנו ממשיכים במאבק"; "ברוח ובדם, נפדה אותך, שהיד"; "ברוח, בדם, נפדה אותך, אל-אקסא". באירוע השתתפו אנשי ציבור רבים, ובהם אנשי דת, ראש עיריית נצרת, ראמז ג'ראיסי וסגניו, עלי סלאם וסלמאן אבו אחמד, ראש עיריית אום אל-פחם, שיח' ראיד סלאח, חברי הכנסת מוחמד חסן כּנעאן, מוחמד ברכּה, האשם מחאמיד, עבּד אלמאלכּ דהאמשה, ד"ר עזמי בּשארה, תמר גוז'נסקי ואישים נוספים[402]. בסביבות השעה 14:00, דווח על סיום ההלוויה ועל תחילת התפזרות משתתפיה.

 

          ההלוויה עצמה עברה בשקט. כשהסתיימה, נראו צעירים מתקדמים במעלה רחוב פאולוס לעבר כיכר המעיין. בהמשך לכך הושלכו כמה בקבוקי תבערה לעבר השוטרים. הבקבוקים לא הגיעו לקרבת השוטרים, אשר היו ממוקמים במקום גבוה. לעבר השוטרים הושלכו אבנים ויודו גולות באמצעות קלע דוד. סגן ניצב מרמלשטיין עצמו נפגע בכתפו. חנות ברחוב פאולוס הועלתה באש. בסביבות השעה 16:20 דווח על צעירים המנפצים חלונות ראווה ומיידים אבנים בגן העיר. על פי חלק מן העדויות, הדף כוח יס"מ את המתפרעים עד לאזור צומת גנץ, תוך שימוש בגז מדמיע ובירי גלילוני גומי. מהעדויות עולה, כי האירוע הסתיים תוך שעה עד שעה וחצי מתחילתו. בדומה ליום הקודם, מוקמו שני צלפי ימ"מ על גג בית הסמוך לתחנת המשטרה וצופה לעבר רחוב פאולוס. הפעלת הצלפים באותו יום תידון בפירוט בפרק המוקדש לנושא זה[403]. כאן נזכיר רק, כי הצלפים ביצעו ירי חי בשניים או בשלושה מקרים, בשעות הצהריים של אותו יום, והוא פגע באדם אחד לפחות. הירי בוצע באישורו של סגן ניצב מרמלשטיין. לא היתה הצדקה לירי של אש חיה בנסיבות המקרה.

 

          על פי הדיווחים, בסביבות השעה 18:30, נרשם בנצרת אירוע שבו הבעירו כעשרה רעולי פנים צמיגים והשליכו בקבוקי תבערה לעבר הכביש. ההתפרעות פוזרה בידי כוח משמר הגבול שנשלח למקום. בסביבות השעה 19:25 דיווחה ניידת, שנסעה סמוך לצומת המוסכים שבעיר, כי בוצע ירי לעברה. על פי דיווחי המשטרה, לא ברור אם מדובר בירי חי או בחזיז שהושלך. לוועדה אין מידע על ממצאים כלשהם מן השטח אשר עשויים לשפוך אור על האירוע ועל כן לא ניתן לקבוע דבר בבירור ביחס לטיבו ולחומרתו.

 

135.          דבוריה. דווח על אירועים של שריפת צמיגים (שעה 11:00 בבוקר), וזריקת אבנים לעבר כלי רכב חולפים (שעה 12:20). בהמשך דווח על שוטר שנפצע באירועים במקום (סביבות השעה 13:00).

 

136.   יפיע. באזור יפיע דווח על התקהלות ועל זריקת אבנים והצתת צמיגים על כביש יפיע-נצרת, שהביאו לסגירתו. האירוע טופל על ידי יס"מ עמקים ונרשם דיווח על שני נפגעים קשה במהלכו, אשר פונו לבית החולים רמב"ם.

 

137.   יפו. בסביבות השעה 17:30 דווח על זריקת אבנים על אוטובוס קו 46, אשר עבר ברחוב יפת בעיר. באירוע לא היו נפגעים, אך נגרם נזק לשמשות האוטובוס. על פי דיווחי המשטרה נסגר בעקבות האירוע הרחוב לתחבורה[404].

 

138.   ביום 3.10.00 דווח על מספר שריפות באזור בית ג'ן, לוטם, יער אחיהוד (שעה 13:30). בשלב מאוחר יותר דווח על שריפה בין סח’נין לעראבה. בשעה 19:20 דווח על שריפה בלוטם על גדר היישוב, והוחל בפינוי חלק מהאוכלוסייה מן המקום.

 

139.          במהלך היום התקיים דיון בשירות הביטחון הכללי, לצורך גיבוש כיווני פעולה לטיפול באירועים. בדיון נסקרו האירועים השונים. שבו ונדונו השאלות אם יש למנוע סגירת צירי תנועה בכל מחיר ואם לפתוח את כביש 65 בכל האמצעים. בהקשר זה הובעה ההערכה, כי ערביי ישראל הפנימו את הפוטנציאל של חסימת עורקי תנועה ועל כן יש להיערך, בהפרות סדר בעתיד, לאפשרות שצמתים יהיו יעד לחסימה. בהקשר זה הובעה גם הדעה, כי אסור שיועבר המסר שהאלימות משתלמת. לגבי אופי האירועים הובעה ההערכה על ידי חלק מן הדוברים, כי מדובר במרי אזרחי או באינתיפאדה.

 

140.          בשעות הערב של אותו יום התקיימה הערכת מצב במחוז הצפוני, בראשות מפקד המחוז הצפוני[405]. מפקדי מרחבי חוף ועמקים ציינו כי היה יום שקט יחסית. מפקד מרחב גליל תיאר את העימותים בתחום המרחב שלו. מפקד המחוז ציין, כי להערכתו מגמת האירועים היא לרגיעה. הוא עמד על הצורך לשמור על דריכות, בעיקר בגוש שגב, אך גם על חובתם של המפקדים לעשות להרגעת הרוחות. עם זאת, בהתייחסו לעידכון של מפקד מרחב גליל, שגרס כי העימותים בתחום המרחב נמשכים, אמר מפקד המחוז, כי "לא יהיה פוגרום בתרדיון ולא בלשם". אשר לכביש ואדי עארה, אמר, כי אם הכביש לא ייפתח באותו יום תפתח אותו המשטרה ביום המחרת.

 

141.   ועדת המעקב התכנסה ביום 3.10.00 בערב. בתום הדיון, הוציאה ועדת המעקב גילוי דעת כללי. על פי הרשום בו הוא פורסם בשעה 20:00 בערב[406]. בגילוי הדעת מברכת ועדת המעקב בברכת "כבוד והדר" את מי שהוגדרו כ"חללי ירושלים (במקור 'אל-קודס') ואל-אקסא, בניו של הציבור הערבי אשר נפלו זקופי קומה בהגנה על ירושלים הקדושה ואל-אקסא המבורך". כן מברך גילוי הדעת ב"בברכת גאווה" את הציבור, אשר "יצא לבלום את מתקפת השלטון המשטרתית על זכותנו להתקיים ולהתפתח, ועל הזכויות והעקרונות הלאומיים והשלום הצודק והכולל, ולבלום את קלגסי האלימות והדיכוי שהזכירו לנו את מעשיו של שלטון האפרטהייד הגזעני, נחלת העבר בדרום אפריקה...". בפועל, קרא הכרוז לציבור הערבי לשוב ביום המחרת לחיי שגרה רגילים בכל התחומים.

 

142.   באותו יום בערב, בסביבות השעה 19:30, התקיימה הערכת מצב יומית בלשכת ראש הממשלה בירושלים, בה נטלו חלק, בין היתר, המפכ"ל והשר לבטחון פנים.

 

          מפכ"ל המשטרה דיווח, כי עד לשעה 17:00 נרשמו אירועים בעיקר בצפון. לדבריו, נפח האירועים היה קטן בהרבה מזה שביום הקודם. המפכ"ל דיווח על מספר שוטרים פצועים, ועל שימוש באמצעים לפיזור המון. המפכ"ל עמד על כך, שמאפייני האירועים הם של אינתיפאדה בתוך "הקו הירוק". הוא הוסיף, כי האירועים מתחילים להצטבר לכלל מסה, וליצור בעיה החורגת מן הקושי המבצעי בטיפול באירועים. הוא עמד גם על כך, שתרחיש מסוג זה, הנמשך יותר מיום אחד, לא היה גם בימי אדמה[407]. וילק דיווח, כי כביש ואדי עארה חסום במחסומים רבים. הוא סיפר על הכוונה להכניס למקום ציוד מיכני כבד לקראת השעה 03:00 לפנות בוקר, כדי לפנות את הציר. המפכ"ל וילק העלה לדיון את שאלת פתיחתו של ציר ואדי עארה ביום המחרת. הוא הביע את הערכת המשטרה, כי אם למחרת יוטל על המשטרה לפתוח את הציר ולהחזיק אותו פתוח, לא יעבור הדבר ללא נפגעים. על רקע זה ביקש הנחיה, אם לפתוח את הציר, אם לאו[408]. בדומה לעמדתו בימים קודמים הבהיר המפכ"ל שאין בעיה מבצעית לפתוח את הציר, אך המבנה הטופוגרפי של הזירה גורם לכך, שעימות יגבה בהכרח מחיר[409].

 

143.   גם לאחר אירועי יום 3.10.00 נותרה הערכת שירות הביטחון הכללי, כי אין במיגזר הערבי יד מכוונת כוללת לאירועים. ראש השירות אמר בישיבת הערכת המצב, כי המנהיגות של המגזר הערבי עמדה חסרת אונים מול מעשי הוונדליזם שביצעו ההמונים וכי מרגע שהחליטה על שביתה, לא היתה לה שליטה על מהלך האירועים וההידרדרות[410]. הוא מסר, שפלסטינים השוהים בישראל באופן לא חוקי, נטלו חלק של ממש באירועים. כן ציין, כי הירידה בעוצמת האירועים ביום 3.10.00 היתה קשורה לכך שוועדת המעקב לא הכריזה על שביתה כללית באותו יום, והדבר איפשר לחזור לשגרה במקומות שבהם לא היו הלוויות. ראש השירות אמר, כי בעקבות האירועים מבין המגזר הערבי כי יש קווים אדומים, שלא היו ידועים לו לפני כן, כמו למשל לוטם ואזור התעשייה בתרדיון[411]. בהמשך לכך עמד ראש השירות על החשיבות כי הציבור הערבי במדינה יבין מהם הקווים האדומים ועל הצורך הנגזר מכך להחליט אם חסימת כביש ראשי, כמו כביש ואדי עארה, היא קו אדום, ומה משמעות הדבר[412]. לגבי יום המחרת, ציין ראש השירות, כי לא צפויה שביתה כללית במגזר הערבי.

 

144.   ראש המועצה לביטחון לאומי, אלוף עוזי דיין, הביע את דעתו שבכל הנוגע לאכיפת החוק, אין לאפשר עוד סגירת צירים[413]. אלוף דיין היה ער לאפשרות שבעמדה זו כרוכה האפשרות שיהיו נפגעים, אך הביע סברה לפיה אם מרכזים כוח ופועלים בצורה נכונה, ניתן להשיג את המטרה האמורה במספר מינימלי של נפגעים[414].

 

145.   ראש הממשלה ציין, כי בביקורו במחוז הצפוני עלה, כי הקושי העיקרי נוצר במצב בו קבוצה קטנה של שוטרים מבודדת ונדחקת לפינה על ידי קבוצה גדולה של מתפרעים, ואז נוצרים מצבים של סכנה לחיים. מר ברק עמד על החשיבות המרובה שיש לשאלה, אם המשטרה מסוגלת לרכז כוח גדול באזור ציר ואדי עארה. אמנם, אין בכך כדי להבטיח לחלוטין אי שימוש בכדורים חיים על ידי הכוח, אך יש בדרך פעולה זו כדי להקטין באופן משמעותי את הסיכון שבו יהיה צורך בירי[415]. ראש הממשלה הדגיש גם את הצורך שכל השוטרים יהיו מצויידים כהלכה באמצעי מיגון ושמספר השוטרים יהיה כפול ממספר המפגינים[416]. הוא הוסיף, כי יש לרכז כוח גדול באזור, אך לא לחרוג מן המינון הנדרש. השאלה שהעמיד ראש הממשלה למפקדי המשטרה היתה, אם ניתן ביום 4.10.00 לרכז כוחות גדולים בוואדי עארה כדי להבטיח את פתיחתו, ואם יתברר כי מתפתחים אירועים - לשלוח למקום כוחות עתודה גדולים שימתינו מבעוד מועד בברקאי ובמגידו[417].

 

          ראש הממשלה ציין, כי ניתן לקבל סגירה של ציר כמו ואדי עארה ליום או יומיים, אם המטרה היא למנוע שפיכות דמים[418]. ראש הממשלה עמד על כך, שהדבר עלול להיות בלתי נמנע בהתחשב בצורך לפרוש את כוח המשטרה על פני משימות רבות, ובשים לב להרוגים ולהלוויות. באופן קונקרטי יותר, העיר ראש הממשלה, כי לא ניתן להרשות שהכביש יהיה סגור במשך ימים וקבע, כי לקראת השעה 23:30 יקבל החלטה, בעניין פתיחת הכביש ביום 4.10.00, וכי על המשטרה להיערך לכך שההחלטה תהיה שפותחים את ואדי עארה למחרת[419]. ראש הממשלה הסכים להצעת המפכ"ל לפעול בהדרגה, כך שבתחילה לא יעברו אזרחים בציר, ואם יהיו יידויי אבנים תיסוג המשטרה מעט[420]. לגבי האפשרות שהועלתה על ידי המפכ"ל, לפיה המשטרה תעשה שימוש בנגמ"שים, משום שהם מספקים מיגון טוב יותר לאנשים מפני אבנים, השיב ראש הממשלה, כי אין צורך לנסוע עם נגמש"ים על הכביש, שכן אין טעם להסלים את השימוש באמצעים[421].

 

          בהתייחסו לאירועים בכללותם קבע ראש הממשלה, כי יש סכנה שהאירועים ייצברו תנופה ויהפכו לתופעה קבועה. מנגד, הצביע ראש הממשלה על ירידה מסוימת בהיקף האירועים. בעקבות המידע על ההרוג בכפר מנדא הביע ראש הממשלה חשש, כי האפשרות לרגיעה משמעותית ביום המחרת, לא תתממש. הוא ציין, כי בקרב ההנהגה של המגזר הערבי, ניתן לזהות היעדר רצון להגיע להסלמה או לאירועים המתמשכים ימים או שבועות.

 

146.   ראש המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים, דוד צור, ערך ביום 5.12.00 רישום, בו תיעד שיחה אשר נערכה לאחר הערכת המצב ובה נטלו חלק השר לבטחון פנים, מפכ"ל המשטרה, יוסי מלמד, היועץ הבכיר של השר לענייני ביטחון, ומר צור. על פי הרישום, הנחה השר בן עמי את המפכ"ל, כי לא יהיה ירי בתחמושת חיה. ירי גלילוני גומי יבוצע רק בפקודה ובנוכחות קצין. ההנחיה היתה לעשות שימוש באמצעים אחרים, כמו חצציות, מכת"זיות מים ואמצעי פיזור גז.

 

147.          בסביבות השעה 22:30 הועבר למחוז הצפוני של המשטרה מברק של המטה הארצי. לקראת יום 4.10.00 היו הנחיות מחלקת המבצעים להמשיך את פעילות המחוזות במתכונת פע"מ ג'. בכל הנוגע לסדר ציבורי היו ההנחיות להחזיק כוחות עתודה וכוחות התערבות למקרה של הסלמה נוספת באירועים ובצירי תנועה רגישים בתחומי המחוזות. במברק היתה חזרה על ההנחיות מיום 2.10.00 בדבר אחריות מפקדים לפיקוח ולאישור של ירי גומי והפעלת גז[422], והפעלת אמצעים על פי פקודות.


 

פרק ד' -

ההתרחשויות בימים 4-6 באוקטובר 2000

 

4.10.00

 

148.          בבוקר ה-4.10 נרשמה ירידה משמעותית בעוצמת האירועים ונראו סימנים של חזרה לשגרה. כן צוין באותו יום[423], כי המנהיגות במגזר הערבי פועלת להרגעת המצב וכי ישנו קשר הדוק ודו-שיח רצוף בין מפקדי המשטרה המקומיים לבין ראשי הרשויות הערביות. בשעות הבוקר המוקדמות נפתח ציר ואדי עארה לתנועה וכן נפתחו מספר צירים נוספים, אשר היו חסומים ביום הקודם. למרות המשך המגמה של ירידה חדה בכמות האירועים ובעוצמתם, התרחשו מספר אירועים חמורים הראויים לציון.

 

149.   יפו. במהלך היום נערכה עצרת ב"גן השניים" בעיר, אשר אורגנה על ידי הוועד למען ערביי יפו, בה נטלו חלק גם תושבים יהודים. קיום העצרת אושר על ידי המשטרה, על יסוד התחייבות מצד המארגנים לדאוג לכך שיהיו סדרנים במקום והשקט יישמר. המשטרה חסמה את הכניסה לרחוב יפת לתנועה ציבורית, נערכה לקראת העצרת בנקודות תצפית ונמנעה מלהפגין נוכחות באזור הגן וברחוב יפת במהלך העצרת[424]. במהלך העצרת נישאו נאומים. המפגינים תלו דגל פלסטיני על עמודי החשמל והניפו את תמונת ג'מאל עבּד אל-נאסר. כאשר עלה מיכאל רועה, סגן ראש עיריית תל אביב-יפו ותושב יפו, לנאום בפני הקהל, ניטל המיקרופון מידו. החלו להישמע קריאות "אללה אכבּר" מכיוון הקהל[425] והציבור סירב לשמוע את הנאום[426]. במקביל, בכביש שליד הגן, החלו מספר צעירים לצבור אבנים כדי ליידות אותן בהמשך ורוכזו צמיגים על הכביש. למקום הגיעו גם מספר רעולי פנים. בשלב מסוים החלה התפרעות במקום. המתפרעים השליכו אבנים ובלוקים על כלי רכב שחלפו בכביש[427], הציתו צמיגים ומיכל אשפה גדול, ניפצו שמשות של בנק סמוך ותקפו צוות של הערוץ השני של הטלוויזיה וצוות של חדשות הטלוויזיה האיטלקית[428]. הם היכו את הכתבים ואת הצלמים ושברו את ציוד הצילום שברשותם. אחד הצלמים הותקף על ידי כעשרים איש, הופל ארצה, הוכה באבנים בראשו, בבטנו ובחזהו, וחולץ מהמקום רק כאשר אחד התושבים התערב והצליח לחלצו מידי ההמון[429]. חמישה אנשים מצוותי הצילום נפצעו, מתוכם נזקקו לטיפול רפואי בגין שברים ופגיעות נוספות הצלם שהותקף ושני כתבים נוספים[430]. בכל אותו זמן המשטרה, אשר צפתה באירוע מרחוק, חסמה את הרחוב הראשי והזהירה יהודים שלא להיכנס אליו. בסופו של דבר, הגיעו כוחות יס"מ למקום ופיזרו את המתפרעים ללא שימוש באמצעי פיזור. בעקבות אירועים אלה נעצרו כמה חשודים בהפרות הסדר[431], ביניהם שלושה אנשים תושבי עזה.

 

150.   כפר כנא. בסביבות השעה 19:00 נודע, כי פצוע בשם מוחמד ח'מאיסי, אשר נפצע יום קודם לכן בכפר, נפטר בבית חולים "העמק" בעפולה. הוא הועבר לשם מבית החולים האיטלקי בנצרת, לאחר שנותח ומצבו הורע. בעקבות הידיעה על מותו החלו מאות צעירים מהכפר לרדת לכיוון צומת בית רימון וליידות אבנים לכיוון כלי רכב שנסעו בכביש[432]. במקום היה כוח מצומצם של ארבעה שוטרים מתחנת טבריה, אשר על פי הוראתו של מפקד תחנת טבריה, סגן ניצב יעקב זיגדון, עזב את המקום. עקב התפרעות זו חסמה המשטרה את כביש 77 מצומת המוביל לצומת גולני[433]. ההמון שרף צמיגים בצומת וגרם לנזק כבד במקום. למרות החסימות של המשטרה הגיעו כלי רכב אחדים לצומת בית רימון, שם הותקפו על ידי מתפרעים. למחסומי המשטרה הגיעו מספר אזרחים יהודים, אשר מכוניותיהם נרגמו באבנים[434]. כמו כן הגיעו כמה אזרחים ערבים, שסיפרו לשוטרים, כי כשעברו בצומת נעצרו על ידי אנשים חמושים ברובה ובאקדחים, אשר הוציאו אותם מרכבם, הצמידו אותם לחלונות הרכב ודרשו מהם תעודות זהות כדי לוודא שאכן מדובר באזרחים ערבים. רק משהוברר שמדובר בערבים, שוחררו לדרכם[435]. בעקבות זאת, ביצע כוח היס"מ שהיה במקום מארב סמוך לאזור התעשייה ציפורית שליד צומת המוביל. מסוק של המשטרה חג מעל צומת בית רימון עקב התראות על כוונתם של תושבי כפר כנא לעלות לכיוון קיבוץ בית רימון ולשרוף בתים ביישוב.

 

         אירוע חמור נוסף התרחש בסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר, כאשר נהג מונית שהסיע ברכבו זוג עולים חדשים, אשר נחתו באותו לילה בארץ, נסע בכביש 754 מכיוון נצרת לצומת בית רימון. מהודעתו[436] של נהג המונית עולה, כי מיד בצאתו מכפר כנא הבחין בקבוצת אנשים בצד הדרך, שסימנה לו לעצור. בשל חששו מהם, הגביר את המהירות ועקף את הקבוצה. אבנים הושלכו על רכבו. כשהגיע לצומת בית רימון הבחין במספר כלי רכב שנוסעים בצמוד אליו ובשל התרגשותו פנה בצומת שמאלה, במקום ימינה לכיוון טבריה. מטרים ספורים לאחר שפנה שמע יריות. הנהג המשיך בנסיעתו עד שהגיע למחסום משטרתי סמוך, וכלי הרכב שרדפו אחריו סבו על עקבותיהם[437]. במונית התגלו סימני ירי[438]. כדור אחד פגע בפגוש האחורי, כדור שני גרם לפיצוץ באחד הגלגלים וכדור נוסף חדר למשענת הראש של המושב האחורי. השמשה הקדמית של הרכב היתה מנופצת ואבן גדולה היתה מונחת על המושב הקדמי סמוך לנהג. מסוק זיהה רכב שנמלט מהמקום, אך לא נתפס איש. בעקבות זאת החלה פעילות של הימ"מ באזור, בניסיון לאתר את החוליה שירתה, אך בלא הצלחה[439].

 

151.   כפר מנדא. במהלך היום התקיימה בכפר הלוויתו של המנוח ראמז עבּאס בּושנאק, שנהרג יום קודם לכן במהלך המהומות בכפר. במהלך ההלוויה הונפו דגלים פלסטיניים ונשמעו קריאות: "חלל, שכב במנוחה, אנחנו נמשיך במערכה"[440]. על פי דיווח באחד העיתונים[441] אמר יו"ר ועדת המעקב במהלך ההלוויה, בין היתר: "כפר מנדא וההמונים הערבים נפרדים היום משהיד, שנפל למען עניין קדוש, עניין ירושלים. זהו מסר הטבול בדם השהידים והפצועים. ברכתנו לך, חתן המולדת ... בהגנה על אל-אקסא, קודש הקודשים, נפלו השהידים ברי הלב. אנו מברכים אותם ובזים לרבי הטבחים השחצנים". בעקבות ההלוויה דווח[442] על כמאה צעירים שעמדו בכניסה לכפר, הבעירו צמיגים וזרקו אבנים לעבר השוטרים ממרחק של כעשרים מטרים. בתגובה ירתה המשטרה גז מדמיע, גלילוני גומי ותחמושת חיה באוויר.

 

152.   פרט לאירועים שנזכרו לעיל דווח במהלך היום[443] על מספר אירועים נוספים בהם היו יידויי אבנים והבערות צמיגים. אירועים אלה התרחשו בלוד, בתל שבע, ביפיע, בכיכר ריינה, בדבורייה ובאזור טמרה. בכל האירועים לא היו נפגעים, אך נגרם במהלכם נזק למכונית, לניידת משטרה ולאוטובוס. כמו כן, דווח[444] על שריפות רבות של יערות שפרצו במקומות שונים, בעיקר באזור הצפון, ובהם נהריה, יער ציפורי, כפר החורש, גבעת האלה, מושב גמלא, חורש נירית ליד ראש העין, אזור שיח' דנון, אזור טמרה, אזור עילוט והחורשה הסמוכה לכפר כנא.

 

153.          במהלך יום זה, כבימים הקודמים, פורסמו בכלי התקשורת השונים התבטאויות מפי מנהיגי ציבור ערבים ותנועות פוליטיות שונות במגזר הערבי, הכוללות דברי שבח להרוגים ולאירועים שהתרחשו בימים שקדמו לכך, והמעניקות לגיטימציה לפעולות מסוג הפעולות שהתרחש באותם ימים.

 

          ביום זה פורסם בעיתונות כרוז מטעם מפלגת בל"ד[445]. בכרוז כונו האירועים בשם "אינתיפאדה" וזכו לדברי שבח וברכה. בכרוז הושם דגש על כך, שהאינתיפאדה היא פוליטית ולא נעשתה ממניעים של קיפוח והפליה, וכי בזאת ייחודה. מלבד זאת הודגש, שהאירועים האחרונים הם תחילתו של שלב חדש בקשר בין ערביי ישראל למדינה, שכן הציבור הערבי עבר את מבחן הפחד. נאמר, כי הציבור הערבי שלאחר "האינתיפאדה האחרונה" אינו אותו מיעוט ערבי שהיה לפניה, מבחינת המודעות הפוליטית ומבחינת האומץ.

 

          גם האסירים הבטחוניים מקרב המגזר הערבי במדינת ישראל פרסמו הודעה בעיתונות[446] המשבחת את האירועים, מכנה אותם "האינתיפאדה הדגולה" ומתארת אותם כתחנה "במצעד הבלתי פוסק של המאבק הפטריוטי".

 

          חברי הכנסת הערבים הוסיפו למתוח ביקורת בכלי התקשורת השונים[447] על הממשלה וזרועותיה. לטענת אחד מהם, השוטרים "פתחו במלחמה, שמטרתה להרוג, נגד עשרים אחוזים מאזרחי המדינה". חבר כנסת אחר הטעים, כי האוכלוסייה הערבית לא תרשה שימי הממשל הצבאי יחזרו על עצמם ואיים, כי "המוני בני עמנו ירמסו כל מי שינסה לפגוע בכבודם ובמעמד המקומות הקדושים שלהם".

 

154.   במשך היום קיימה המשטרה כמה ישיבות הערכת מצב. בישיבה מיוחדת בראשות סגן ראש אגף המבצעים[448] נמסר, כי ההערכה היא, כי יימשכו הפרות סדר באופן מצומצם והמשטרה נערכת על פי ההנחה, שמרכז הכובד יהיה בצפון. עוד נמסר, כי קיימות ידיעות על כוונה לבצע הפרות סדר בהר הבית בתפילת יום השישי. בסיכום הישיבה ציין סגן ראש אג"מ, כי קיים צפי להפרות סדר בהר הבית ועל בסיס זה יש לפרוס את הכוחות. ישיבה נוספת התקיימה בתחנת משגב בראשות המפכ"ל, בה נכחו מפקד מחוז הצפון, ניצב אליק רון, מפקד מרחב גליל, תת ניצב יהודה סלומון ומפקדי הכוחות המיוחדים. מן הסיכום שערך רב פקד יקי עובד, מפקד יס"מ גליל[449], עולה, כי במהלך הישיבה ניתנה למפקדי הכוחות המיוחדים הנחיה שלא להיכנס לכפרים הערביים ושלא להישתמש בירי חי או באמצעי פיזור, אלא בלית ברירה. כמו כן, הם הונחו שלא להילחם בכל מחיר על כך שצירים לא ייסגרו.

 

155.          ישיבה נוספת באותו יום התקיימה בראשות השר לבטחון פנים[450]. במהלך הישיבה נמסר, כי לקראת יום שישי, שהוגדר על ידי הפלסטינים כ"יום הזעם", נקראו ערביי ישראל להגיע להר הבית על מנת להגן על אל-אקסא. בישיבה הוערך, כי יש להתכונן להפרות סדר במקום, ובכלל זה יידויי אבנים, חפצים ובקבוקי תבערה. המפכ"ל, שנכח בישיבה, סיפר על תחושת השבר ואבדן הביטחון של תושבי הצפון היהודים ועל עוצמתם של האירועים הקשים כפי שהתברר מן התחקירים הראשוניים. כמו כן ציין המפכ"ל כי בעקבות פגישת ראש הממשלה עם נציגי המגזר הערבי, פועלים ראשי הרשויות הערביות יפה על מנת להרגיע את השטח. בסיכום הישיבה הגדיר השר את המצב כמרי אזרחי גדול של ערביי ישראל והעריך, כי גל ההתפרעויות הוא זמני והוא יילך וייקטן. השר הדגיש, כי חשוב שהמשטרה תמשיך לנהוג באיפוק ולהידבר עם מנהיגי המגזר הערבי. הוא הנחה לבצע מעצרים לאחר שוך המהומות, בצורה מושכלת ולא כתגובת עונשין.

 

156.   בשעה 20:40 יצא מברק מהמטה הארצי[451], אשר מוען, בין היתר, לכל קציני האג"מ במחוזות. במברק פורט סיכום של הערכת מצב מיוחדת שהתקיימה באותו היום בראשות המפכ"ל. המפכ"ל הורה, בין היתר, כי השימוש באמצעים, בדגש על גלילוני גומי, ייעשה באופן מושכל ובאישור מפקדים וכי מפקדים יקפידו לתדרך את כוחותיהם ולהיות נוכחים במוקדי חיכוך, כדי למנוע הסלמה במצב, וזאת על פי הערכת המצב וניתוח האירועים. עוד הנחה המפכ"ל, שלא להיכנס לכפרים לביצוע מעצרים, כדי למנוע חיכוך והסלמה, ולבצע תחקירים ברמת המפקדים בכל היחידות להפקת לקחים ולהכנסת שיפורים במקומות הנדרשים.

 

157.   בשעה 21:00 יצא מברק ממוקד אגף מודיעין במטה הארצי לכל תחנות המשטרה[452]. לגבי הצפי להמשך, צוין כי ההערכה היא, שהחזרה לשגרה תימשך גם ביום המחרת, אם כי ייתכנו אירועים נקודתיים ועימותים בעקבות ביצוע מעצרים. באשר ליום שישי נמסר, כי הצטבר מידע רב המצביע על כוונת המונים מקרב ערביי ישראל, תושבי ירושלים והפלסטינים מאזור יהודה ושומרון, להגיע להר הבית לתפילת יום השישי, שהוכרז כ"יום הזעם", ולהפר שם את הסדר. צפי דומה נמצא בדו"ח שבועי של המודיעין[453].

 

5.10.00

 

158.   יום ה-5.10.00 עבר, ככלל, בשקט יחסי. במהלך היום דווח על מספר אירועים של יידויי אבנים והבערות צמיגים, אשר התרחשו ליד כאבול[454], יפיע, נצרת עילית[455], כיכר ריינה החדשה, צומת טורעאן[456] וסמוך לערוער בנגב[457]. ביום זה נמשכו גם הצתות של חורשות, יערות ומטעים רבים, ובכלל זה באזורי שיח' דנון, מחניים, מנות, חוף אמנון בכנרת, אזור פקיעין, באזור שבין מצובה לשלומי[458], ביער צ'רצ'יל שבין נצרת עילית לבין איכסאל[459], באזור ציפורי-עילוט[460] ובסמוך לגילון[461]. לדברי מפקד שירותי הכיבוי באזור הגליל, ההצתות היו מכוונות[462].

 

159.   על רקע הירידה בכמותם ובעוצמתם של האירועים בולטות התרחשויות קשות שאירעו ביום זה בכפר כנא. בשעה 14:00 נערכה בכפר כנא הלוויתו של המנוח מוחמד ח'מאיסי, אשר נפגע בכפר ביום 3.10.00 ונפטר יום לאחר מכן כתוצאה מסיבוך בניתוח שנערך בברכו. בהלוויה השתתפו כ-15,000 איש. בעקבות בקשת סגן ראש המועצה המקומית נמנעה המשטרה מלהגיע למקום והוחלט להציב כוחות גדולים בשמירה על היישובים בסביבה. מפקד תחנת טבריה הציב כוחות משטרה לאורך כביש מספר 77. במקביל חג מסוק משטרתי מעל האזור[463]. ההלוויה עברה בשקט יחסי. במהלך ההלוויה התקבל במשטרה מידע[464], שלפיו צעירים מתכננים לחסום את צומת בית רימון ולגרום להפרות סדר לאחר ההלוויה. ואמנם, בתום ההלוויה, ירדו לצומת צעירים רבים, בחלקם רעולי פנים, במטרה לזרוק אבנים על מכוניות "כדי שיעשו תאונות עם הרכב שלהם"[465]. הצעירים חסמו את הצומת באבנים גדולות ובברזלים ועצרו את המכוניות שעברו במקום, תוך שהם מבררים את זהות נוסעיהן[466]. רשות המעבר ניתנה לכלי רכב בהם נסעו נוסעים ערבים בלבד. כלי רכב של יהודים שנקלעו למקום, לעומת זאת, נרגמו באבנים. במשטרה התקבל דיווח מן המסוק על בדיקת כלי הרכב ובהוראת סגן ניצב זיגדון נחסמו לתנועה צומת המוביל וצומת גולני, ודווח למזכירי היישובים הסמוכים ולמחנה הצבאי הקרוב שיימנעו מלנסוע במקום[467].

 

          יגאל אבו, תושב טבריה, נקלע למקום לאחר שעקף את המחסום המשטרתי שהוצב בצומת גולני. אבו ניסה להימלט עם רכבו מעשרות רעולי פנים, שרצו לעבר רכבו בצעקות בעודם מחזיקים מקלות ואבנים בידם. אחד מהמתפרעים הצליח לנפץ באמצעות סלע את שמשת חלונו של הרכב ופגע בפניו של אבו. אבו ניסה להמשיך בנסיעה, אך נתקע במחסום ואיבד את הכרתו[468]. המתפרעים רגמו את הרכב באבנים. מספר תושבים מהכפר חילצו את הנהג מן הרכב, בעוד אחד מהם אומר לרעולי הפנים כי מדובר באזרח ערבי ולא ביהודי. מהודעתו של ח"כ מוחמד כנעאן שנכח במקום מתחילת האירוע[469] עולה, כי עצר את רכבו ליד הרכב המותקף והצליח למנוע מהצעירים להמשיך לזרוק אבנים ולשרוף את הרכב, כפי שתכננו, תוך שהוא מאיים לדרוס כל מי שיתקרב לרכב. ח"כ כנעאן מסר בהודעתו, כי ההשתלטות על הצעירים לא היתה קלה. הוא עזר לחלץ את הנהג, שנראה לו באותה עת כי לא ייצא חי מהמצב. אבו נלקח ברכב פרטי של אחד התושבים לתוך הכפר, משם הועבר באמבולנס לבית החולים האיטלקי בנצרת ובהמשך - לבית חולים "פוריה" בטבריה. בתום שלושה ימי אשפוז שוחרר אבו לביתו, אך נאלץ להיזון במשך חודש מנוזלים בלבד[470]. יש לציין, שעם קבלת הדיווח מהמסוק המשטרתי על לקיחת הנהג לתוך הכפר, העריכה המשטרה שמדובר בחטיפה וניתנה הוראה לכוח מיוחד להיכנס לכפר לחלצו. תוך כדי כניסת הכוח למקום הוברר, כי הפצוע נמצא בדרכו לבית החולים בעפולה[471], והכוח עזב את הכפר.

 

160.          במהלך היום יצא כרוז מטעם ועדת המעקב[472], בו צוין כי מזכירות הוועדה תקיים ביקור תנחומים ביום המחרת אצל כל "המשפחות השכולות אשר העניקו משנה כבוד לענייננו בנפילת בניהן חלל". הוועדה קראה לערבים בישראל לבוא לתפילת יום השישי במסגד אל-אקסא, והדגישה את הצורך לשוב ל"חיים נורמליים רגילים". ביום זה הוסיפו להתפרסם בעיתונות ובכרוזים דברי שבח למחוללי האירועים. במאמר שכתב חבר הכנסת עבד אל-מאלכ דהאמשה ושפורסם בעיתונות[473] כונו האירועים על ידו בשם "אינתיפאדה". הפלסטינים, אשר לפי הנטען הקריבו את דמם למען אל-אקסא, זכו לתשבחות. בדומה למסרים, שעברו במהלך ימי האירועים הראשונים, אף כאן הודגש, כי האירועים מלמדים, כי אין כל "קו ירוק" המפריד בין הפלסטינים בכל הקשור למסגד אל-אקסא וירושלים. באשר לתגובה למה שכונה בפיו "שיטות תוקפניות וטרוריסטיות", כתב ח"כ דהאמשה במאמרו כי "...אם יכוונו כלפינו את הרובים ואת הטילים ... אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים. בני עמנו האמיץ לא ייסתפקו בעצב ובאבל. יש לנו הזכות המלאה להגן על עצמנו ולשבור את האלה ואת הרובה ואת היד המורמת להכותנו ולקפח את זכותנו, זכות שאין בה דופי כאשר אנו חיים בכבוד על אדמת מולדתנו".

 

          בכרוז שיצא באותו יום מטעם עיריית אום אל-פחם ופורסם בעיתונות[474] נשלחה ברכת כבוד והערכה לכל תושבי העיר והכפרים, אשר התלכדו סביב ההגנה על המקומות הקדושים. באשר לפעילות הצעירים נאמר, כי: "צעירי אל-אקסא לימדו לקח את הכנופיה הזאת של חיילים עמוסי נשק, לקח שילמד אותם שהדור הזה כבר לא יודע פחד, כאשר העניין נוגע לקודשיו, לאדמתו ולכבודו". התנהגות השוטרים כונתה "אכזרית", ולעומתה התנהגות המתפרעים במהלך האירועים כונתה "הגנה תרבותית, מכובדת". עם זאת, הזהירה העירייה בכרוז את התושבים מפני המשך פגיעה ברכוש פרטי וציבורי, הגורם למחסור בשירותים חיוניים ופוגע, לדבריהם, בהישגים שהושגו ובקרבנות. דברים דומים נשמעו גם מראש מועצה נוסף[475], אשר שיבח אף הוא את "הרוח הפטריוטית האמיצה שאזרו צעירינו", אך הפנה בקשה שלא לפגוע ברכוש ובמוסדות ציבור, המשרתים את התושבים. לא הופנה מסר דומה באשר לפגיעה באזרחים חפים מפשע ולתקיפת כוחות הביטחון.

 

161.   במשך היום הוצגו תכניות של מחוז ירושלים למפכ"ל לטיפול באירועי "יום הזעם" הצפוי למחרת[476]. כמו כן נערכה ישיבת מטה בראשות המפכ"ל[477], בה עמד על עוצמת החיכוך הגבוהה שהיתה באירועים וציין, כי העימות עדיין לא הסתיים, למרות שבשטח מסתמנת רגיעה מסוימת. ישיבה נוספת התקיימה בשעה 15:00 במחוז הצפוני בראשות מפקד המחוז הצפוני[478], ניצב אליק רון. בסיכום הישיבה ציין מפקד המחוז, כי יש לקבל הנחות עבודה חמורות, לצפות לאירועים חמורים ולהנחות את המפקדים כיצד יש לעבור ממצב של רגיעה למצב של דריכות ופעילות.

 

162.          הערכת המודיעין מהיום הקודם כי צפויות הפרות סדר בתום תפילת יום השישי בהר הבית נותרה בעינה[479]. מסמכים ומברקים שונים מטעם גורמי מודיעין שיצאו ביום זה הצביעו על כוונתם של אלפים מקרב ערביי ישראל, מזרח ירושלים ושטחי יהודה ושומרון, הכוללים גורמים מיליטנטיים, להגיע להר הבית, ועל כוונה מצד חלקם, במיוחד צעירי ה"פתח", להפר את הסדר[480]. המידע אף הצביע על כוונות להכניס אמצעי לחימה להר הבית[481] ולזרוק אבנים ובקבוקי תבערה לכיוון הכותל[482]. הערכות המודיעין התייחסו גם לאפשרות פריצתן של הפרות סדר במחוז הצפוני, בדגש על אום אל-פחם, בתום התפילות במסגדים באזור[483] ועל אפשרות שהפרות הסדר בהר הבית יחדשו את התבערה בכל הגזרות.

 

163.   בשעה 12:30 התקיימה ישיבת הערכת מצב[484] בראשות ראש הממשלה. במהלך הישיבה סקר נציג השב"כ את המידע שברשות השירות לגבי ההתפתחויות הצפויות על הר הבית ביום למחרת, וציין כי יום זה צפוי להיות "חם". המפכ"ל סקר את האירועים שאירעו במהלך הימים הקודמים בקרב ערביי ישראל, תוך הדגשת הוונדליזם הרב בצמתים ובכפרים, הנזק הגדול שנגרם ליערות והתחושה הקשה של חוסר ביטחון בקרב תושבי הגליל היהודים. כמו כן עמד המפכ"ל על הבעייתיות בכך, שספקי שירותים מסרבים להיכנס לכפרים הערביים בלא ליווי משטרתי, כאשר המשטרה נמנעת מלהיכנס גם היא לכפרים כדי למנוע חיכוך עם התושבים. בסיכום הישיבה[485] ציין ראש הממשלה, כי על המשטרה לנקוט פעולות שיביאו לרגיעה וכי עליה להמשיך בגיוס הכוחות ובקבלת סיוע מצה"ל באמצעים ובכוח אדם. ראש הממשלה הדגיש, כי המדינה אינה יכולה להשלים עם מצב של חסימת צירים, ונדליזם וירי על אנשי כוחות הבטחון ולראותו כדפוס פעולה קביל. הוא אמר, כי אם הרגיעה תתייצב יהיה צורך להשקיע בהיערכות ארוכת הטווח של המשטרה אל מול המגזר הערבי, כולל במישור התקציבי. ראש הממשלה ציין, כי חשוב שלא יהיו הרוגים בהר הבית ביום המחרת, אך העיר, כי אין הוא יכול לקבוע שעל המשטרה להימנע מתגובה בכל מקרה שייווצר. על מנת לדון באופן היערכות המשטרה בהר הבית ביתר פירוט, כינס ראש הממשלה ישיבת הערכת מצב נוספת[486] בשעה 16:00, שהתקיימה בפורום מצומצם יותר. בישיבה סוכם, כי תתאפשר כניסה להר הבית לכל המתפללים וכי נקודת המשטרה שעל ההר תפונה ולא יהיו שוטרים במהלך התפילה על הר הבית. כן סוכם, שאם יפרצו הפרות סדר יפונה הכותל ממתפללים.

 

164.          הממשלה התכנסה בשעה 18:00 לישיבתה השבועית. במהלך הישיבה[487] מסר המפכ"ל סקירה דומה לזו שהציג בהערכת המצב המוקדמת. המפכ"ל גם הצביע על רגיעה הקיימת במגזר הערבי לאחר המפגש עם המנהיגות הערבית וחידוש המגעים עם ראשי המועצות. השר לבטחון פנים ציין בישיבה[488] כי השימוש במונח "הפגנות" לתיאור האירועים הנו מוטעה וכי לדעתו מדובר בתופעה קרובה יותר למרי אזרחי. הוא אמר, כי ניכרה דרגה מסוימת של תיאום עם האירועים שקרו במקביל ברשות הפלסטינית[489]. ראש הממשלה חזר על הדברים שאמר בהערכת המצב, לפיהם אין לקבל מצב של סגירת צירים ראשיים לימים שלמים, ונדליזם, ירי ופגיעה באנשי חוק. מצד שני, הדגיש ראש הממשלה, כי רוב רובו של הציבור הערבי הם אזרחים שומרי חוק, וכי רק גרעין קטן התעמת עם השוטרים. לדבריו יש סכנה שאי אכיפת החוק לגבי הבודדים תחליש את הנכונות של הרוב לגבות את שלטון החוק. הוא גם ציין, כי המשטרה הונחתה על ידו, על ידי השר לבטחון פנים ועל ידי מפקדיה, לעשות הכל כדי לבצע את משימותיה בצורה מרוסנת.

 

165.          בעקבות תמונת המודיעין שהתקבלה באשר לתפילת יום השישי בהר הבית, יצא מברק בשעה 19:00 ממחלקת מבצעים במטה הארצי[490], אשר מוען בין היתר לכל קציני אג"מ המחוזיים, ואשר כלל את הנחיות אגף המבצעים ומחלקת המבצעים להיערכות לקראת יום המחרת. עיקרי ההנחיות היו שהמשטרה תמשיך לפעול במתכונת של פע"מ ג', כולל ביטול פגרות וחופשות לכל שוטרי המגזר הייעודי. אגפי המבצעים במחוזות הונחו לקיים הערכות מצב מקומיות, לנתח איומים קיימים ולהיערך למניעת הפרות סדר בתחומם. הדגש הושם על מחוז ירושלים לקראת תפילת יום השישי ובמחוזות בהם מצויים ריכוזי יישובים וכפרים ערביים ובדווים. הוקצו כוחות תגבור, כוננות ואמצעים, בעיקר למחוז ירושלים ולמחוז הצפוני.

 

6.10.00

 

166.   יום 6.10.00 היה יום שישי, אשר כאמור הוכרז על ידי הפלסטינים כ"יום הזעם". לקראת יום זה הוטל סגר בשטחים עד לאחר יום הכיפורים אשר חל ביום 9.10.00. בשעות הבוקר נותרו בעינן הערכות המודיעין לגבי הצפי למהומות בהר הבית[491]. נודע, כי צפויים להגיע 62 אוטובוסים בין השעות 6:00-7:00, וכי צפויה הגעה מוקדמת של כלי רכב מסחריים ופרטיים. בישיבת הערכת מצב שהתקיימה במהלך הבוקר בראשות ראש הממשלה[492], הצביע ראש השב"כ על כך שצפויה הגעה מסיבית של ערביי ישראל להר הבית, ובראשם חברי כנסת ערבים והשיח' ראיד סלאח. המפכ"ל דיווח, כי המשטרה פינתה במהלך הלילה את הנקודה שעל ההר משוטרים ומהציוד שהיה בה ושיתפה את אנשי הווקף בהיערכות שלה.

 

167.   החל בשעות הבוקר המוקדמות נערכה משטרת מחוז ירושלים, בסיוע כוחות תגבור מיחידות משטרה אחרות, לתפילת יום השישי בהר הבית. בסביבות השעה 12:00 נערכה תפילה בהר הבית בהשתתפות של כ-20,000 איש. בתום התפילה, בסביבות השעה 12:20, החלו יידויי אבנים מאסיביים לעבר הגן הארכיאולוגי ולעבר רחבת הכותל, אשר פונתה מיד ממתפללים יהודים בהוראת מפקד המחוז. בעת יציאת המתפללים מן ההר היתה רגיעה מסוימת באזור זה. המתפללים היהודים הוחזרו לכותל ומוקד העימותים עבר לאזור שער האריות ושער השבטים[493]. בסביבות השעה 12:45 הותקף כוח משטרה, שהיה בנקודת המשטרה בשער האריות, על ידי המון שיידה לעברו אבנים וחפצים שונים. כוח של שוטרים שהגיע למקום חילץ את השוטרים שהיו בנקודה. שני שוטרים נפצעו ופונו במצב קל לבית חולים. יידויי אבנים המשיכו לעבר כוח של יס"מ, אשר התפנה ללא נפגעים. כעבור כמה דקות הציתו המתפרעים את נקודת המשטרה. כל אותה עת נמשכו יידויי האבנים מהר הבית לכיוון "ויה דולורוזה", כביש העופל ושער השבטים. המתפרעים הרסו מצלמה משטרתית שהיתה על הר הבית. בשעה 13:55 ניסו כארבעים פלסטינים לפרוץ לנקודת המשטרה בשטח הר הבית, אך פוזרו על ידי אנשי הווקף. לעבר השוטרים שהיו בשער האריות וב"ויה דולורוזה" נזרקו אבנים ובקבוקי תבערה. כוח יס"מ שהיה במקום הגיב באמצעים לפיזור המון.

 

          בסביבות השעה 17:45 נכנסו שוטרים לשטח הר הבית וכרבע שעה לאחר מכן התקיימה תפילה במקום, שעברה ללא אירועים חריגים. בהמשך הערב התרחשו מספר מקרים נוספים של יידויי אבנים ובקבוקי תבערה באזור פסגת זאב, נווה יעקב ושועפאט. במהלך אירועים אלה נפגעו 15 שוטרים, שלושה מביניהם פונו לבית החולים במצב קל. מבית חולים מקאסד ואוגוסטה ויקטוריה נמסר על הרוג אחד ועל שישים פצועים שנפגעו במהלך העימות עם כוח המשטרה[494]. בהמשך נודע על הרוג או שניים נוספים[495]. בתום התפילה בהר הבית התקיימה הערכת מצב בראשות המפכ"ל וניתנו הנחיות להמשך היערכות המשטרה בימים הקרובים.

 

168.   פרט לאירועים בהר הבית עבר יום זה, בדרך כלל, ברגיעה יחסית. בתחומי המחוזות הדרומי, המרכז והצפוני נסתיימו התפילות במסגדים בשקט יחסי וללא אירועים חריגים. בבאקה אל-גרבייה התקיימה תהלוכה של כ-300 איש, אשר בסופה הובערו צמיגים, ובטייבה דווח על יידויי אבנים על כביש 444[496]. גם ביום זה המשיכה הצתת היערות והיו שריפות באזור ציפורי[497], אזור נטף ונחל חלילים[498], מבוא ביתר[499], יער צ'רצ'יל, יער עילוט ובאזור שבין אשחר לסח'נין[500]. ביוקנעם הושלך בקבוק תבערה לעבר רכב של קבלן ערבי שהסיע פועלים. שניים מנוסעי הרכב נפגעו ופונו לבית חולים לקבלת טיפול רפואי. ציוד שהיה ברכב נשרף ונזק נגרם לרכב[501].

 

169.   ביום זה הוסיפו להתפרסם כרוזים של המפלגות השונות, כתבות בעיתונות והתבטאויות של מנהיגים ערבים, ובכללם חברי כנסת, המשבחים את אירועי אוקטובר. בולטות לעניין זה התייחסויות התנועה האסלאמית וראשיה. במאמר שפרסם השיח' ראיד סלאח[502], יש חזרה על מסרים ואזהרות, אשר העביר במהלך המוהרג'אן שהתקיים מספר שבועות קודם לכן. בכרוז שיצא מטעם התנועה האסלאמית באותו היום[503] נאמר, בין היתר, כי באירועי אוקטובר הקריב הציבור הערבי חללים, לראשונה מאז "יום האדמה הנצחי", וזאת "כדי לבטא הלכה למעשה את היותנו חלק אינטגרלי מהעם הפלסטיני וכי איננו רק מזדהים עם עניין ירושלים ומסגד אל-אקסא המבורך, אלא אנו חלק מהעניין הזה וחובה עלינו להגן על ירושלים ומסגד אל-אקסא המבורך". נזכיר, כי דברים דומים מאוד אמר שיח' ראיד סלאח בעצרת באום אל-פחם ביום 1.10.00, זמן קצר לפני תחילת המהומות במקום. בהמשך למסרים אלה, יצא כרוז מטעם ועד הסטודנטים של התנועה האסלאמית[504], אשר הצהיר כי "המונינו הערבים בתוך "הקו הירוק" הוכיחו באמצעות עמידתם האמיצה את נכונותם להקריב שהידים וזה מסר ברור לכל העולם".

 

          כמו כן, הובלט הקשר בין המסרים שעברו בעצרת "אל-אקסא בסכנה", אותה ארגנה התנועה שבועיים לפני פרוץ האירועים, לבין האירועים עצמם. במאמר שפורסם באותו יום[505], נאמר לעניין זה כי בעצרת נישאה שבועת אמונים לאללה לשמור על אל-אקסא, ונכרתה ברית לשמור עליו. על אירועי אוקטובר נאמר בהמשך לכך, כי לא נדרש זמן רב להוכיח את הנאמנות לשבועה. "פחות משבועיים עברו וכל הנשבעים שבועת אמונים נקראו להוכיח את שבועתם לאללה ... בין-לילה הפכה ארצנו לאבוקת זעם וזעקת נקמה. אנשי הברית כתבו באינתיפאדת אל-אקסא את שטר הנאמנות בדמם והאירו את מנורותיה בנפשותיהם ובדם זך וטהור".

 

          חבר הכנסת ד"ר עזמי בשארה צוטט ביום זה[506] כמי ששיבח את ה"אינתיפאדה" של ערביי ישראל, והדגיש את הקשר בינה לבין האינתיפאדה בשטחים, בציינו, כי "אנו אלה ששברנו את המצור על בני עמנו העומדים איתן והעושים אינתיפאדה בגדה וברצועת עזה. זה אות כבוד המתווסף לאות אל-אקסא על חזם של השהידים שלנו ... יצאנו כדי להכריז על עמדה פוליטית וזו זכותנו".

 

170.   אשר לצפוי בהמשך, במברק שיצא ממוקד אגף המודיעין במשטרה בשעה 15:30[507], נמסר, כי ההערכה היא שבקרב המגזר הערבי צפויה מגמת רגיעה בהמשך יום השישי ולקראת יום השבת. ביחס למגזר היהודי צוין, כי קיימת אפשרות שלנוכח האירועים תהיה עלייה באירועי המחאה בדגש על ירושלים, וההערכה היתה שפעילות זו צפויה להתחיל במוצאי יום כיפור (9.10.00 בערב). למרות הערכה זו היו הנחיות מחלקת המבצעים[508], כי מאחר שהמתיחות עודנה קיימת יש להיערך לאפשרות של התפרצות מחודשת של הפרות סדר. המחוזות הונחו להכין כוחות כוננות ועתודה, על מנת לקדם אפשרות זו. כן הונחו המחוזות להיערך על בסיס הנחיות הפקודה הארצית ל"חגי תשרי" במדרג ג' ועל בסיס הערכת מצב של כל מחוז בנפרד. הוקצו כוחות תגבור, כוננות ואמצעים למחוז ירושלים[509], וגם למחוז הצפוני. בעקבות זאת נערכה ישיבת הערכת מצב במחוז הצפוני[510], אשר בסיכומה ציין מפקד המחוז, בין היתר, כי על מפקדי התחנות להתחיל בפגישות עם ראשי הרשויות הערבים, וכי יש לטפל ביד קשה בכל מקרה של פגיעה בנפש או ברכוש של ערבים.


 

פרק ה' -

ההתרחשויות בימים 7-10 באוקטובר 2000

 

7.10.00

 

171.          במהלך יום 7.10.00, שהיה יום שבת, התרחשו אירועים בודדים של הפרות סדר במגזר הערבי. נזרקו אבנים ברמלה, בלוד, בפסגת זאב, באבו גוש ובאחד משערי הר הבית. בשני אירועים חמורים דווח על הצתת נקודת משטרה לא מאוישת בגת שמנים בירושלים, ועל ירי לכיוון ניידת משטרה בכביש 444 סמוך לטייבה. בכל האירועים לא היו נפגעים, פרט לנזק שנגרם לרכוש[511]. מעבר לאירועים אלו, הרי שבקרב המגזר הערבי המצב המשיך להיות רגוע באופן יחסי והערכת המודיעין[512] היתה, כי קו זה של התמתנות ורגיעה יימשך. בישיבת הערכת מצב שנערכה בראשות ראש הממשלה[513], עמד המפכ"ל על מגמת הרגיעה במגזר הערבי ועל חזרת הציבור לשגרה, וציין, כי המשטרה פותחת בתיאום והידברות עם אנשי היישובים הערביים השונים.

 

172.   שני אירועים קשים, שהתרחשו במהלך השבת בגזרות יהודה ושומרון ובצפון, השפיעו על התפתחות האירועים בצאת השבת בתחומי המדינה. בלילה שבין שישי לשבת פינו חיילי צה"ל ומשמר הגבול את מתחם קבר יוסף בשכם. המתחם הועבר לרשות הפלסטינים, אשר הציתו את המבנה וחיבלו בו. באירוע נוסף במהלך צהרי
ה-7.10.00 נחטפו שלושה חיילי צה"ל על ידי אנשי חיזבאללה בגבול הצפון בגזרת הר דוב. בעקבות אירועים אלו נערכו הערכות מצב במשטרה ויצאו בשעות אחר הצהריים מברקים המפרטים את המשך ההיערכות לאור ההתפתחויות ולקראת יום הכיפורים.

 

173.   על רקע אירועי אותו יום, ניתנו הנחיות למחוזות להיות ערוכים לאפשרות של התפרצות מחודשת של הפרות סדר ולהכין כוחות כוננות ועתודה נצורים לצורך כך. הושמו פעם נוספת דגשים על הפעילות נגד הפרות סדר. אלה כללו הפעלת אמצעים על פי פקודות בלבד, תחת פיקוחם של המפקדים, אשר רק הם מוסמכים לאשר ירי גומי והפעלת גז. נוסף לכך הוקצו כוחות תגבור וכוננות למחוז ירושלים ולמחוז הצפוני. באשר להיערכות לקראת יום הכיפורים היו הנחיות מחלקת המבצעים[514], כי היערכות המחוזות תתבסס על הנחיות פקודת "חגי תשרי", ותהיה בפע"מ ב', כלומר עבודה בשיגרה של שלוש משמרות ביממה. נקבע, כי מעבר לשלב פע"מ ג' ייעשה על בסיס הערכות מצב מחוזיות והתאמת ההיערכות הנדרשת בכל מחוז.

 

174.          במחוז הצפוני הורה מפקד מרחב עמקים, בשעה 14:05, כי כל קציני המרחב יהיו זמינים בטלפון[515]. בשעה 17:15 הורה קצין אגף המבצעים של מחוז צפון, שכל שוטרי התגבור של משמר הגבול ששוחררו לשבת יחזרו ליחידה, על מנת שהיחידות תהיינה בסדר כוחות מלא[516]. בשעה 17:40 ניתנה הוראה ממטה המרחב שכל פלוגות משמר הגבול יעברו לשלב של פע"מ ג'[517]. קצין אגף המבצעים של מרחב עמקים הורה בשעה 18:43, כי יש להיערך לעבודה בשתי משמרות, כאשר 50% מסדר הכוחות עובד בכל משמרת[518].

 

175.   בשעה 18:30 נערכה ישיבת הערכת מצב בראשות המפכ"ל וראש אגף המבצעים במטה הארצי, ובהשתתפות קציני אג"מ[519]. ההנחיות העיקריות שניתנו היו, שהמשטרה תפעל במצב של פע"מ ב' עד מוצאי יום הכיפורים ואז תחזור לעבוד במצב של פע"מ ג', וכי יש להיערך לאפשרות של החזרת שוטרים מחופשות בכל זמן, כולל ביום כיפור. כמו כן נאמר, כי יש לבצע הכנות ליום הכיפורים, ולהימנע מחיכוכים עם אנשי המגזר הערבי. מחלקת מבצעים של המטה הארצי הוציאה גם היא מברק בעקבות אותה הערכת מצב[520], בו נכתב, בין היתר, כי המפכ"ל הנחה שהיערכות המחוזות תיעשה בסדרי כוחות גדולים, כאשר הבסיס הינו עבודה שלדית, ויש אף לשקול תנאי קסרקטין לשוטרים.

 

176.   עם צאת השבת פרץ גל של התפרעויות בקרב המגזר היהודי. המהומות התרחשו במספר מקומות במהלך יום זה ובימים שלאחריו. אתרי האירועים העיקריים היו טבריה ונצרת עילית. פרטי האירועים במגזר היהודי, שכללו חבלה וניסיון הצתה של מסגדים, פגיעה ברכוש של ערבים ונסיונות לתקוף ערבים שנקרו לדרכם של המתפרעים, מצויים להלן[521]. האירועים נמשכו שעות ארוכות והשתתפו בהם רבים. כוחות המשטרה עשו שימוש בגז מדמיע כדי לפזר את המתפרעים בטבריה[522].

 

177.          אירועים במגזר היהודי התרחשו במקומות נוספים ברחבי הארץ. בשעות הערב החלו צעירים יהודים להתגודד בצומת גבעת המורה בעפולה. הם קראו קריאות של "מוות לערבים" וזרקו אבנים לעבר כלי רכב. הצעירים החלו לצעוד לכיוון תחנת הדלק של כפר נין. כוח משטרה בפיקודו של מפקד תחנת עפולה הגיע למקום. מפקד התחנה התריע בפני המתגודדים, כי אם לא יתפזרו מיוזמתם ייעשה שימוש בכוח. בעקבות זאת התפזר ההמון[523].

 

          במגדל העמק, בקריית אתא ובשכונת "נשר" בחיפה, הושלכו אבנים לעבר כלי רכב של ערבים. בחדרה התפרעו מספר צעירים בכביש מספר 4. כוח משטרה שהגיע למקום פיזר את האנשים וביצע מעצרים[524]. בפרדס חנה הוצתו מספר בתי עסק השייכים לערבים[525]. בבני ברק, בעקבות הידיעה על כך שאחד מן החיילים החטופים הוא תושב העיר, ניסו כ-600 איש לחסום את רחוב ז'בוטינסקי והבעירו צמיגים במקום. מאוחר יותר נזרקו גם שלושה רימוני עשן לעבר כוח המשטרה שהגיע למקום[526]. בבת ים נעשו ניסיונות לפגוע בעסקים בבעלות ערבית. בדרום הארץ הובערו צמיגים בצומת אשקלון, צומת ניר עם באזור שדרות וצומת פז באזור דימונה. הפרות סדר של יהודים היו גם ביבנה, ברחובות, ברמלה ובנתניה[527].

 

178.   ג'סר אל-זרקא. באותו לילה אירע אירוע חמור, בו קיפח אזרח ישראלי, ג'אן בכור ז"ל, את חייו, שעה שאבנים פגעו בו עת נסע ברכב בכביש החוף, סמוך לכפר ג'סר אל-זרקא. הרקע ונסיבות האירוע מפורטים בהמשך דין וחשבון זה[528].

 

8.10.00

 

179.   יום ה-8.10.00 היה ערב יום הכיפורים. לקראת החג, ועל רקע הפרות הסדר שאירעו בקרב המגזר היהודי ביום הקודם, העריך המודיעין, כי תהיה הסלמה של האירועים ובכלל זה החרפה באלימות מצד הציבור היהודי[529]. נצפו אירועים של יידויי אבנים על ידי יהודים במקומות רגישים. מתברר, כי יידויי אבנים במגזר היהודי במהלך יום הכיפורים על כלי רכב הנוסעים בחג היו תופעה נפוצה במהלך השנים שקדמו לאירועים[530]. במצב זה, הוחלט לתגבר את תחנות טבריה ונצרת עילית, שבתחומן התרחשו אירועים בשנים הקודמות. כל אחת מהן תוגברה בעשרה שוטרי משמר הגבול מפלוגת "שדמה". 15 שוטרים נוספים מן הפלוגה נותרו במטה מרחב עמקים לצרכי תגבור[531]. גם תחנת נצרת החזיקה לקראת יום זה כוח גדול יחסית של שוטרים, בשל האפשרות של חיכוך בין יהודים לערבים[532]. בשעה 12:30 בצהריים התקבל מידע מודיעיני במשטרה[533], לפיו תושבי נצרת עילית מתכננים בערב יום הכיפורים להתאסף באזור "חני סנטר" והקניון, ולהמשיך כביום הקודם לפגוע בבתי עסק השייכים לערבים בתוך נצרת עילית וליידות אבנים ובקבוקים לעבר השכונה המזרחית בנצרת. ידיעה זו לא גרמה לשינוי בהיערכות התחנות. בסביבות השעה 15:00 התקבל אישור מן המטה הארצי לרדת מהמתכונת השלדית בה פעלו[534].

 

180.   בשעה 15:24 יצא מברק ממחלקת מבצעים במטה הארצי[535], שיועד בין היתר לכל קציני אגפי המבצעים במחוזות. במברק נמסר על קיומה של אפשרות לעימותים ולהחרפה ביחסים בין יהודים לבין ערבים בישראל אם העימותים בין ישראל לפלסטינים יתרחבו, וככל שיתרחבו. במברק פורטו הנחיות המפכ"ל ומחלקת המבצעים, בהן נאמר, כי בשל האירועים החמורים והצפי להתרחבותם בגזרות השונות, יעברו המחוזות, משמר הגבול ואגף התנועה, לפעילות פע"מ ג' ייעודי. כוחות תגבור וכוננות ארציים ומפקדות משימתיות הוקצו למחוז ירושלים ולמחוז הצפוני. כמו כן נמסר, כי המפקדות המשימתיות ייערכו לאפשרות של הפעלתן המיידית בהתאם להתפתחויות ולאירועים.

 

181.          בשעות הערב, התרחשו מספר אירועים קשים. הבולט בהם התרחש בלילה באזור הקניון שבנצרת עילית על גבול השכונה המזרחית בנצרת. פרטיו של אירוע זה מובאים בהרחבה בנפרד[536]. נציין כאן, כי במהלך האירוע נרשמו עימותים קשים, אשר כללו יידויי אבנים הדדיים בין מאות יהודים מנצרת עילית לבין מעל מאה ערבים מנצרת. בשלב מסוים, במהלך הפרות סדר בשכונה המזרחית של נצרת, נורו שני אזרחים ערבים למוות - המנוחים עומר מוחמד עכּאוי וויסאם חמדאן יזבכּ - וחמישה נפצעו, מהם שלושה קשה, כולם מאש חיה.

 

          באותו ערב נעשו ניסיונות להידבר עם נבחרי ציבור מן המגזר הערבי. בין היתר, שוחח תת ניצב דוד צור, ראש המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים, מספר פעמים עם חברי הכנסת הערבים טלבּ אל-סאנע ונואף מסאלחה, וכן שוחח עם יו"ר ועדת המעקב מר מוחמד זידאן. הוא ביקש מהם להעביר לציבור שלהם מסרים של הרגעה. מנגד, הם ביקשו ממנו להוציא את כוחות המשטרה מהיישובים הערביים על מנת למנוע חיכוך.

 

          בעקבות האירועים הקשים הורה המפכ"ל על הקמת צוות חקירה מיוחד כדי שיחקור את שהתרחש. ההחלטה להקים את הצוות במקום להעביר את החקירה למחלקה לחקירת שוטרים, וכן אופן ניהולו של התיק, תוך ליוויו הצמוד של מפקד מרחב עמקים על אף היותו מעורב אישית באירוע, יידונו בפירוט בהמשך[537]. במהלך הלילה נזרקו גם אבנים על ציר צומת המטה-צומת הזכוכית בנצרת והובערו צמיגים במקום[538].

 

182.   מצפה עדי. האירועים של יום 8.10.00 בנצרת גררו בעקבותיהם אירועים נוספים באותו יום ביישוב מצפה עדי, הסמוך לשפרעם. בסביבות השעה 22:00 קיבל רכז הביטחון של מצפה עדי אזהרה מתושב שפרעם, לפיה כדאי שתושבי היישוב יתארגנו כדי לשמור על בתיהם. בעקבות האזהרה החל רכז הבטחון לארגן את הגברים ביישוב לקראת התקפה אפשרית, ונפתח חדר מלחמה במקום[539]. בסביבות השעה 23:00 נשמעו קריאות במסגדים של שפרעם, בהן נקראו התושבים להגיע לנצרת, כיוון שיש שם נפגעים[540]. מהכפר נשמעו גם קריאות להרג ביהודים[541].

 

          מיד לאחר מכן התקבל מידע בתחנת שפרעם, לפיו קבוצה של תושבי המקום עולה לכיוון צומת ואדי סקייה במטרה לחסום את הכביש. למקום יצא כוח משטרה[542]. במצפה עדי התמקמו חמישה חיילי צה"ל, כדי לאבטח את היישוב מבפנים[543]. רבע שעה לאחר מכן יצאו מאות מתושבי שפרעם לכיוון כביש מספר 79 הסמוך, יידו אבנים, עקרו עמודי תאורה וגרמו נזק לרמזורים. ההמון התקרב לצומת עדי, הנמצא במרחק אווירי של כ-150 מטר מבתיו הראשונים של היישוב[544]. במקביל דיווחו תושבי מצפה עדי, ששמרו מסביב ליישוב, כי בצד הצפוני הגיעו המתפרעים למרחק של כחמישים מטר מבתי היישוב. המתפרעים נשארו שם כשעתיים, בעוד הם צועקים, מקללים ומאיימים, כי יהרגו את התושבים ומשליכים אבנים לכיוונם[545]. בערך בחצות הגיע הקצין התורן של תחנת שפרעם עם ניידת סיור למרחק של כמה עשרות מטר מהצומת. כאשר הבחינו בו המתפרעים שבצומת, השליכו לכיוונו אבנים וברזלים. בהמשך לכך, נהדף ההמון שניסה לעלות לעבר מצפה עדי על ידי שוטרים שעשו שימוש בירי גז מדמיע ובפעולות הפחדה על ידי הסתערות לכיוון המתפרעים[546].

 

          לאחר ששכך האירוע והכביש פונה מן ההריסות ונפתח לתנועה, הוצתו בשפרעם חמישה אוטובוסים שחנו בחניון אגד. כמו כן, הוצתו בנק ומבנה העירייה, והושחת בית כנסת יהודי עתיק בעיר, בו נקרעו ונשרפו ספרי תורה. נעשה גם ניסיון להגיע לבית העלמין היהודי שבעיר על מנת לפגוע בו, אך הדבר הופסק לאחר אזהרת התושבים הדרוזים, כי אם יפגעו בבית העלמין, יגיבו הדרוזים בפגיעה במתפרעים[547].

 

183.   דיר אל-אסד. גם בצומת דיר אל-אסד התפרעו תושבים ערבים. במקום התאספו כ-500-700 איש. הם חסמו את כביש עכו-צפת בצמיגים בוערים, הפילו עמודי תאורה, פגעו ברמזור, הציתו כרמי זיתים מדרום לכביש ומבנה של חברת החשמל והציתו אש באזור שליד תחנת הדלק הסמוכה ל"קניון דבאח" אשר ליד הצומת. כוח משטרה הגיע למקום. לעבר השוטרים נזרקו אבנים ונשמעו קריאות גנאי וצעקות "מוות ליהודים". הכוח עשה שימוש בגז מדמיע לפיזור ההמון וביקש לעשות גם שימוש בירי גלילוני גומי, אך לא קיבל אישור לכך. למקום הגיעו גם מפקד התחנה ומנהיגים מקומיים מהכפר שהוזעקו להרגיע את האווירה, ואלה פיזרו את ההמון[548]. באזור מג'ד אל-כרום התקבל דיווח על חסימת הכביש באמצעות צמיגים בוערים ועל יידויי אבנים. כוח משטרה שהגיע למקום ראה כי הכביש חסום בצמיגים בוערים, בברזלים ובאבנים, אך לא מצא מתפרעים במקום[549].

 

184.          כרמיאל. בשעות הערב החלה התגודדות של קבוצות צעירים יהודים בכרמיאל, אשר הסתובבו בעיר, גרמו נזק למספר חנויות השייכות לערבים ובזזו אותן. הצעירים אף גרמו נזק לתחנת דלק בבעלות יהודית, כיוון שעבד בה שומר ערבי, ופגעו ברכבו של השומר[550]. ראש העיר כרמיאל ומנהל לשכתו ירדו לעיר וניסו להרגיע את המתפרעים. ראש העיר העיד, כי בהגיעו למקום בו נפגעו מספר חנויות, מצא במקום רק שוטר אחד, וכ-20 צעירים שצעקו "מוות לערבים". לדבריו, כל עוד נכח במקום, לא היתה פגיעה נוספת בחנויות. בשלב מסוים דווח לראש העיר, כי צעירים פנו לכיוון כביש 85, והוא פנה לשם כדי לנסות לעוצרם. לאחר מכן, לא הצליח השוטר הבודד להשתלט על המתפרעים והביזה חודשה. במהלך נסיעתו של ראש העיר לכיוון כביש עכו-צפת נרגם רכבו באבנים בידי צעירים יהודים[551]. הצעירים היהודים, שפנו לכיוון כביש 85, שוכנעו על ידי השוטרים להתפזר, בלא שימוש באמצעים[552]. חלק מהיהודים זרק אבנים מגשר עילי מעל כביש 85, ופוזרו על ידי צוות של משמר הגבול[553]. לאחר שהמתפרעים עזבו את הכביש הראשי, ופונו מהגשר, הם שבו למרכז כרמיאל והמשיכו לבזוז את החנויות שניזוקו. חלק מהבוזזים נעצרו באותו ערב ובימים שלאחר מכן[554].

 

185.   עכו. סמוך לשעה 17:00 התאספו מאות יהודים בצומת ה"הום סנטר" בעיר. המתגודדים השליכו אבנים לעבר כלי רכב שנסעו על הכביש. שתי ניידות נשלחו מתחנת עכו לסייר לאורך הציר כדי למנוע את זריקות האבנים. אחת הניידות נפגעה מאבן שהושלכה לעברה. בסביבות השעה 17:45 הפכו המתפרעים רכב שחנה במקום. מאוחר יותר, בשעה 22:00, נהפך רכב נוסף וההמון נכנס בצעקות "מוות לערבים" למרכז המסחרי, פרץ לתוך מסעדת "מקדונלד'ס" וגרם לנזק במקום. כוח משטרה קרא להמון ברמקול להתפזר. הקהל לא נענה לקריאה ובעקבות זאת עצרה המשטרה שמונה אנשים. המעצרים בוצעו בצורה שקטה וללא הפעלת כוח[555], ובעקבותיהם התפזר הקהל[556].

 

186.          במהלך היום התרחשו הפרות סדר נוספות ברחבי הארץ. באזור הצפון נמשכו הצתות של יערות ופרצו שריפות יער בכפר החורש, בעילוט, בציפורי[557], באזור מי עמי, ביער קאסם, ביער חדרה[558] ויער בנצרת עילית[559]. מכפר ריינה עלו צעירים בשעה 20:00 בקירוב לכיוון שכונת הר יונה, וזרקו בקבוקי תבערה שגרמו לשריפה בשדה קוצים סמוך[560]. ברמלה דווח על זריקות אבנים והצתת רכב[561]. אבנים נזרקו גם על רכב ועל אוטובוס בסמוך לאזור מושריפה וגרמו לפציעתם של חמישה נוסעים באורח קל[562]. באום אל-פחם ניסו מספר צעירים לרדת לכביש ואדי עארה כדי לחוסמו, אך הוחזרו לעיר על ידי השיח' ראיד סלאח[563]. בחיפה וביפו הושלכו בקבוקי תבערה לעבר בתי כנסת[564] ושני בתי כנסת נוספים ביפו הוצתו[565]. נעשה ניסיון להצית גם את בית העלמין בכפר יאסיף, אך תושבי המקום מנעו את הדבר[566]. מעל גשר מחלף עתלית נזרקה אבן לעבר מכונית שנסעה על כביש החוף. היא ניפצה את השמשה הקדמית ופצעה את נהג הרכב בידו[567]. בצומת גן שמואל נעשה ניסיון לפגוע בערבים, נזרקו אבנים לעבר כלי רכב והותקפו שוטרים. המתפרעים פוזרו ובוצעו מעצרים. בחיפה ובחדרה נגרם נזק לבתי עסק ולכלי רכב של ערבים[568]. בגשר פסגת זאב שבירושלים התעמתו עשרות צעירים יהודים וערבים, שיידו אבנים אלה באלה. המשטרה שהוזעקה למקום הצליחה להשתלט על המהומה[569].

 

9.10.00

 

187.   יום ה-9.10.00 היה יום כיפור. בעקבות האירועים הקשים בנצרת ביום הקודם, אשר נהרגו בהם שני אזרחים ערבים, שוחח תת ניצב דוד צור, ראש המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים עם מוחמד זידאן, יו"ר ועדת המעקב, ועם חבר הכנסת אחמד טיבּי. הוא ביקש מהם לפעול לכך שוועדת המעקב לא תכריז על שביתה כללית, אלא על יום אבל בלבד וזאת במקום בו נהרגו האנשים[570]. גם השר וילנאי פעל בתחום זה וקיים פגישות עם מנהיגים מן המגזר הערבי, כדי למנוע השבתה כללית של המגזר. נציגים בודדים של ועדת המעקב שהתכנסו בנצרת לפנות בוקר, החליטו לא להכריז על שביתה כללית ביום 9.10.00 במגזר הערבי, אלא בנצרת בלבד, ולקרוא להשתתפות מסיבית בהלוויה ובהפגנה בנצרת[571]. מר זידאן העיד[572], כי ההחלטה שלא להכריז על שביתה כללית נבעה מהרצון להרגיע את המצב.

 

          בין היתר, החליטה הוועדה לדרוש מהממשלה לפצות את הניזוקים הערבים ולשלם את הוצאות טיפולם בבתי החולים. עוד דרשה הוועדה את שחרורם של העצורים שנעצרו במהלך האירועים ואת סגירת כל התיקים שנפתחו נגד המפגינים. לאחר פגישותיו עם נציגי ועדת המעקב החליט השר וילנאי להעביר את לשכתו לנצרת, שם קיים במשך שבועיים פגישות עם ראשי המגזר הערבי ועסק בארגונן של קבוצות הידברות מקומיות בין ערבים לבין יהודים[573].

 

          להחלטת ועדת המעקב על חזרה לשגרה והימנעותה מהכרזה על שביתה במהלך יום זה ובימים שלאחריו, היתה השפעה על המתרחש בשטח. בשפרעם, למשל, נערכה במהלך היום ישיבה בעירייה לדיון באירועים שהיו בעיר ובהתפתחויות. המשתתפים הדגישו שעל החיים לחזור למסלולם וקראו שלא לסטות מהפגנות וממאבקי מחאה לגיטימיים. כן ציינו, כי יש לגנות את הפגיעה ברכוש הציבורי ולהוקיע אותה. המשתתפים הפיצו הודעה לתושבים ולאמצעי התקשורת[574] ברוח זו. החלטה דומה התקבלה על ידי מועצת בעינה, ובה נאמר במפורש שאת הזעם ניתן לבטא בסגנון נטול אלימות. כמו כן, הפנתה המועצה בקשה לראש העיר של כרמיאל "לגנות את התקיפה של הגזענים מהעיר, להעמידם במקומם ולנקוט נגדם את האמצעים המשפטיים למען [יחסי] השכנות והדו-קיום".

 

188.          בשעות הצהריים הוציאה המשטרה שתי הנחיות, אשר היו פועל יוצא מן התוצאות החמורות של אירועי היום הקודם, בהם נהרגו שניים מתושבי נצרת. בשעה 12:00 התקבלה הודעה במחוז הצפוני, כי על פי הנחיות המפכ"ל אין להשתמש בשום פנים ואופן בירי של אש חיה, וכי השימוש בגלילוני גומי ייעשה רק באישור מפקדים בשטח ורק כשקיימת סכנה ממשית[575]. בישיבת הערכת מצב, שהתקיימה במרחב גליל[576], הורה מפקד המרחב לחדש את ההנחיה באשר לאי כניסת ניידות ואנשי משטרה לתוך הכפרים באזור תחנות שפרעם, משגב ועכו. במהלך היום אירעו מספר אירועים קשים במגזר הערבי, ועוד יותר במגזר היהודי, כפי שיפורט להלן.

 

189.   נצרת. המשטרה הקימה מחסומים בכניסה לעיר ומנעה מיהודים מלהגיע למקום, כדי למנוע חיכוך עם התושבים. המשטרה נערכה בכוחות מתוגברים בעיר ובנצרת עילית. מפקדי המשטרה קיימו שיחות עם מנהיגים ערבים. בסביבות השעה 8:30 בבוקר יצאו מספר צעירים מהשכונה המזרחית בנצרת לצומת הקניון ופגעו ברמזורים שבצומת[577]. בהמשך דווח על כך שציר צומת הזכוכית-צומת מטה המשטרה זרוע באבנים, ובמקום מתגודדים צעירים[578].

 

          בסביבות השעה 12:30 התקיימו בנצרת הלוויותיהם של שני האזרחים הערבים שנהרגו בלילה הקודם. בהלוויות השתתפו עשרות אלפי אנשים. עם תום ההלוויות חזרו כמאתיים צעירים לאזור כיכר המעיין, על מנת להתעמת עם המשטרה. באותה עת היו השוטרים בתוך התחנה עצמה, פרט למפקד המרחב ולקומץ שוטרים שעמדו בפתחה. כחמישים מתפרעים הגיעו לפתח סימטה היורדת מן התחנה וזרקו לעבר השוטרים שעמדו בפתח התחנה שבמעלה הסימטה אבנים וגולות, חלקן באמצעות קלע, וכן מספר בקבוקי תבערה. בשלב מסוים, לאחר שהמתפרעים החלו לזרוק אבנים ובקבוקי תבערה גם לתוך התחנה עצמה, הורה מפקד המרחב על הדיפתם מאזור התחנה. כוח שוטרים יצא עמו והדף את המתפרעים לאזור המעיין, תוך שימוש בגז מדמיע. במקום המשיכו יידויי אבנים במשך כשעה. הגעתו של סגן ראש העיר לאזור המעיין תרמה להרגעת הרוחות. גם חברי הכנסת אחמד טיבּי וטלבּ אל-סאנע היו במקום. הם שוחחו עם מפקד המרחב וסוכם כי המשטרה תיסוג לאחור והם ידאגו לשקט. השוטרים אכן שבו לתוך התחנה והאירוע הגיע לסיומו[579]. בשעות אחר הצהריים דווח שוב על יידויי אבנים בצומת הקניון ועל התגודדות צעירים במקום[580].

 

190.   מספר חברי כנסת ערבים, אשר השתתפו בהלוויות בנצרת, התראיינו במהלך שהותם בעיר לתחנת הרדיו המקומית "רדיו 2000"[581]. ח"כ עבד אל-מאלכּ דהאמשה הדגיש בריאיון, כי המדיניות שמנהלים כלפי המגזר הערבי יוצרת מצב מסוכן, המאיים על בטחונם. במצב כזה הטרור ושפיכות הדמים יופנו כלפי האחראים על מדיניות זו, ולא יהיו מנת חלקו של המגזר הערבי בלבד. חבר כנסת אחר הדגיש, כי הציבור הערבי יצא באינתיפאדה על מנת להזדהות ולהביע עמדה בנושא מסוים, ולכן גם אם זרק אבן, הרי שזריקת האבנים לא נעשתה כתחביב, אלא להבעת ההזדהות. בעקבות אינתיפאדה זו התברר, לדבריו, שהשד יצא מהבקבוק ולא יתכן לנהוג עם המגזר הערבי כדבר מובן מאליו. חבר הכנסת הדגיש, כי ההחלטה שהתקבלה בוועדת המעקב על יציאה לרחובות היתה מתוך אמונה במעשה ומוכנות לשלם את המחיר שיידרש.

 

          חבר כנסת ערבי נוסף שיבח בדבריו את הבחורים שהפגינו באלפיהם, ובכלל זה אלה שהפגינו בכיכר המעיין בנצרת ובצומת אום אל-פחם. לגבי האירוע שהיה יום קודם לכן בצומת הקניון בנצרת, התבטא חבר הכנסת, כי: "מה שקרה בהתנחלות נצרת עילית - כן התנחלות נצרת עילית, התנחלות, נצרת עילית הינה התנחלות ... אלה מתנחלים, בפועל, במוצא ובהתנהגות. אי לכך אנחנו אומרים, אלה עוברים [מן העולם] ודם החללים נשאר [קיים לנצח]".

 

191.   אום אל-פחם. כביש ואדי עארה נחסם לתנועה מצומת ברקאי עד צומת מגידו על ידי המשטרה, לאחר שמאות צעירים תושבי אום אל-פחם ירדו אל הצומת ויידו אבנים לעבר כלי רכב שנסעו על הכביש. 20 מכוניות נפגעו ושלושה אנשים נפצעו באורח קל. הצעירים המשיכו להתפרע בצומת, השליכו חפצים ופגעו בעמודי החשמל. סגן ראש העיר ניסה למנוע את ירידת הצעירים לצומת, בעקבות סיכום שהיה לעירייה עם המשטרה, לפיה המשטרה תימנע מכניסה לעיר, בתנאי שהעירייה תשמור על השקט. ניסיונו של סגן ראש העיר לא צלח. המשטרה נמנעה מלהתערב והסתפקה בחסימת הציר. צומת כפר קרע נחסם אף הוא על ידי צמיגים שהובערו במקום. עיריית אום אל-פחם דאגה לנקות את הכביש ובשעה 15:00 נפתח כביש ואדי עארה לתנועה מחדש[582].

 

192.          במגזר היהודי אירעו ביום זה התפרעויות בשורה של מקומות. במוקד האירועים היו טבריה, צומת גולני, עפולה, מגדל העמק, תל-אביב ובת-ים. תיאור מפורט של האירועים נמצא בפרק העוסק באירועים במגזר היהודי, בשער השלישי[583].

 

193.   בנוסף למתואר בפרק האמור, אירעו במהלך היום הפרות סדר נוספות ועימותים בין יהודים לערבים.

 

          ביפו הוצת מסגד ונעשו ניסיונות להצית דירות של יהודים ושני בתי כנסת. נזק נגרם לקיר של אחד מבתי הכנסת ולחדר צדדי בבית הכנסת האחר. נגרם נזק לבית העלמין המוסלמי בחולון[584].

 

          ברמלה נעשה ניסיון להצית בית כנסת. דווח גם על יידויי אבנים במקום ועל גרימת נזקים למכוניות ולכלי רכב משטרתיים. דווח גם על יידוי בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב[585]. בלוד בוצע ירי לעבר יהודי תושב המקום, אשר נפצע באורח קשה[586]. באירועים אחרים הושלכו אבנים לעבר אוטובוס[587], הוצת בית ספר יסודי ונעשה ניסיון להצית את המרכז לשיטור קהילתי.

 

          לכפר שלם הגיעו כ-200 יהודים שאחזו בברזלים, במטרה להרוס קבר שיח' במקום. כ-20 שוטרים מתחנת יפתח, שהיו מצוידים באלות, הקיפו את הקבר כדי להגן עליו מפני המתקהלים. המתפרעים הצליחו להתקרב לקבר ולהלום בו באמצעות הברזלים שהחזיקו. אחרי כן, התפזרו המתפרעים[588].

 

          בצומת כפר יונה היו התפרעויות. בשוק בפתח תקווה שרפו יהודים דוכנים של ערבים. כביש הגישה לטירה נסגר עקב השלכות אבנים. בטייבה הובערו צמיגים על כביש 444 והושלכו אבנים על כלי רכב[589]. בצומת חדרה היו התפרעויות של יהודים, אשר יידו אבנים לעבר כלי רכב של ערבים וחסמו את הכביש באמצעות צמיגים בוערים[590]. המתפרעים פוזרו על ידי המשטרה ו-17 אנשים נעצרו[591].

 

          בחיפה הוצתה מסעדה בבעלות ערבית וציוד נגנב מתוכה[592]. כן נופצו חלונות של מספר בתי עסק השייכים לערבים[593]. בצומת יגור-נשר נזרקו אבנים והכביש נחסם לתנועה. בנשר נעשה ניסיון לפגוע בקבר של השייח' עז אל-דין אל-קסאם. נגרם נזק קל לקברים בבית הקברות המוסלמי והמתקהלים פוזרו על ידי המשטרה, לאחר שבוצעו ארבעה מעצרים[594]. בקריית חיים נערכה תהלוכת מחאה של כ-400 איש, אשר במהלכה נחסם הכביש בצומת האיצטדיון ונעשה ניסיון לפגוע בערבים. צוות יס"מ שהגיע למקום השתמש בכוח לפיזור מפרי הסדר ובוצעו שני מעצרים[595].

 

          בצומת שלומי-חניתה הובערו צמיגים על ידי עשרות יהודים. בצומת אור עקיבא הותקפו מספר כלי רכב של ערבים, שנטשו את רכביהם. השוטרים פיזרו את המתפרעים וביצעו עשרה מעצרים[596]. בכרמיאל היו הפרות סדר בהן השתתפו 40-50 איש ובוצעו מעצרים[597]. בנצרת עילית יידתה קבוצה של מפגינים אבנים לעבר ביתו של ח"כ עזמי בשארה. היא פוזרה על ידי המשטרה[598]. בכיכר ריינה הובערו צמיגים[599].

 

          בצומת רמת ישי דווח על צמיגים שפוזרו על הכביש[600]. כמו כן הובערו צמיגים בצומת אשקלון ובצומת סולטן. גם בצומת יד מרדכי היה ניסיון לחסום את הצומת. בשדרות התעמתו כ-300 איש עם שוטרים ברחבת תחנת המשטרה וכ-40 איש הבעירו צמיגים בצומת מנחם בגין. צעיר בדוואי הותקף על ידי צעירים יהודים ונפצע קל[601]. בצומת פז וצומת דימונה הובערו צמיגים. בצומת דימונה גם הותקפו מספר שוטרים. בירושלים הושלכו אבנים על ידי תושבים יהודים לעבר ערבים בגבעה הצרפתית ועל כביש מספר 1, בסמוך לקבר שמעון הצדיק. המשטרה הדפה אותם ועצרה את אחד המתפרעים. בשכונת שיח' ג'ראח בעיר הושלכו אבנים על בתי יהודים ובצומת פת נזרקו אבנים לעבר כלי רכב של יהודים. נוסעת נפגעה באורח קל[602]. בדבורייה וביפיע הושלכו אבנים רבות והכביש נחסם על ידי המשטרה[603]. הושלכו אבנים גם על אוטובוסים ליד דיר אל אסד[604].

 

          שריפת היערות המשיכה גם ביום זה והוצתו יערות בשימשית, בקיבוץ חנתון, בכפר אכסאל, במצפה הושעיה, בכפר החורש, בדבורייה, בגבעת עוז[605], ביער קרע, באום אל-פחם, במי עמי ובמצר[606]. בעקבות האירועים, הוחלט להוסיף כוחות תגבור למחוז הצפוני ולמחוז ירושלים[607].

 

194.   בשעה 20:50 התקיימה ישיבת הערכת מצב בראשות ראש הממשלה בנושא המגזר הערבי[608]. במהלך הישיבה ציין ראש השב"כ, כי מגמת רוב המגזר הערבי היא של רגיעה וחזרה לשגרה. המפכ"ל סקר את האירועים שהתרחשו ביום הקודם, תוך שימת דגש על האירוע בנצרת, וציין את ההסלמה בעקבות תגובותיהם של התושבים היהודים. המפכ"ל המליץ, לגבי יום המחרת, להימנע ממגע עם האוכלוסייה במקומות בהם ניתן הדבר, ולהימנע מלהילחם על כל צומת.

 

          השר לבטחון הדגיש את חומרת המצב. הוא ציין קיום מרכיבים של מלחמת אזרחים באירועים. הוא שב והזכיר תחושות ועובדות המצביעות על כך ש"הקו הירוק" בעצם נמחק. השר המליץ על העברת מסרים לציבור היהודי והערבי בדבר חומרת המצב, והדגיש את הצורך בפיתוח יכולות מבצעיות וטכנולוגיות שיאפשרו פיזור הפגנות ללא הרוגים. בהקשר זה ציין השר, כי כדור גומי הורג ולכן ירי של אמצעי זה חייב להיעשות בהוראת המפקד בשטח.

 

          בסיכום הישיבה הורה ראש הממשלה, כי השר וילנאי יפנה לראשי הציבור הערבי והציבור היהודי בישראל ויבהיר את חומרת המצב ואת הצורך למנוע את הסלמתו, תוך הדגשת החשיבות של השמירה על שלטון החוק והצורך ברגיעה. עוד הורה ראש הממשלה, כי המדיניות היא להעדיף מניעת הרוגים על פני פתיחת צירים, וזאת בקטעי זמן מוגדרים. באשר לשימוש באמצעים לפיזור המון, ציין ראש הממשלה, כי יש להימנע מירי אש חיה ומירי גומי, אלא אם כן קיימת סכנת חיים אמיתית, וככלל יש לפעול בהתאם למדיניות של הרגעה.

 

195.   בתום הערכת המצב התקיימה בשעה 22:30 ישיבת ממשלה[609]. בישיבה סקר ראש השב"כ באופן כללי את האירועים שהיו בנצרת והצביע על כך, שרוב הגורמים במגזר הערבי עושים מאמצים להוביל לרגיעה. מגמה זו באה לדבריו לידי ביטוי גם בהחלטת ועדת המעקב משעות הערב שלא להכריז על שביתה כללית ביום המחרת. המפכ"ל עמד על האירועים שהתפרצו במגזר היהודי ועל הגורמים להם. לדבריו, לנוכח המגמה של חזרה לשגרה, ניתנה לשוטרים הוראה להתרחק ממוקדי החיכוך, אך הם נאלצו להתערב בעימותים בין יהודים לבין ערבים, כפי שאירע בנצרת עילית. המפכ"ל הזכיר מספר אירועים שהתרחשו במגזר הערבי, ובכלל זה דיווח על סגירתו של כביש ואדי עארה במהלך הערב, עקב התפרעות של צעירים מאום אל-פחם, ועל כך שאין למשטרה דרך מבצעית לפתוח את הכביש ולהתחייב שלא יהיו נפגעים. בהמשך ציין, כי בעקבות סיכום ראש הממשלה והשר, הוא הנחה את המשטרה כי בכל מקום בו ניתן למנוע חיכוך, לא יימצאו כוחות משטרה. הוא הוסיף, כי הכוחות לא ייכנסו לתוך כפרים ערביים וכי לא תנוהל מלחמה לשם פתיחתם של צירים צדדיים.

 

          במהלך הישיבה ביקש השר לבטחון פנים שהשוטרים לא ישתמשו בכדורי גומי, משום שכתוצאה משימוש בכדורים מסוג זה נהרגו אנשים. השר הנחה, כי הסמכות לירות כדורי גומי או לתת הוראות בדבר השימוש בהם תהיה נתונה לקצינים בלבד. כן הנחה את המשטרה לרכז כוחות גדולים בצפון, מתוך הנחה שריכוז כוחות ימנע שימוש באמצעים. ראש הממשלה אמר, כי יש לתת עדיפות גבוהה לערים המעורבות ולצירים הראשים. לדבריו, יש לתת עדיפות גבוהה למניעת אבידות, גם על פני רציפות הפתיחה של צירים ראשיים, בכל מקום שבו לא ניתן להשיג את שני היעדים גם יחד. כמו כן, עמד ראש הממשלה על החשיבות שיש ביצירת דו-שיח בין מנהיגי ציבור וראשי רשויות יהודים וערבים. לסיכום הישיבה ציינה הממשלה, כי היא רואה בחומרה ובצער את הפרות הסדר ואת אירועי האלימות בימים האחרונים מצדם של אזרחים יהודים וערבים ברחבי המדינה, ורשמה לפניה את הדיווח של השר לבטחון פנים אודות הנחיותיו למשטרה לפעול בנחישות להפסקת מעשי האלימות, תוך עשיית מאמץ עילאי למנוע ככל האפשר פגיעות בנפש.

 

10.10.00

 

196.          בעקבות דיונים שהיו במשטרה, הנחה המטה הארצי ליתן דגש לטיפול בהפרות סדר של יהודים ובעימותים בין יהודים לערבים. בין השאר, הונחו כוחות המשטרה להימנע מפתיחת צירים, אשר על פי הערכת המצב עלולה לגרום לאלימות קשה ולנפגעים; להימנע מהגעה לנקודות חיכוך עם האוכלוסייה הערבית; ליתן אפשרות לאוכלוסייה, ככל הניתן, להביע מחאה, בלי להיכנס לעימותים שיגרמו לנפגעים, ולבצע פעילות חקירתית ממצה בכל הנוגע למתפרעים מקרב האוכלוסייה היהודית.

 

          במהלך היום נרשמה ירידה של ממש במספר הפרות הסדר ובהיקפן, הן במגזר היהודי והן בקרב המגזר הערבי. עם זאת, התרחשו שני אירועים ראויים לאזכור: האחד בתל שבע והשני בעכו, והיו אירועים נוספים בתאריך זה אשר יוזכרו להלן.

 

197.   תל שבע. בשעות הבוקר יצאו 100-200 תלמידים מהיישוב הבדווי תל שבע, לאחר שהבעירו צמיגים ביישוב ומילאו דלק בבקבוקים בתחנת דלק סמוכה. על פי מידע שהגיע למשטרה, היה בכוונת הצעירים להגיע לאולם אירועים קרוב, המצוי בבעלות יהודית, ולהציתו. שוטרים הגיעו סמוך לאולם האירועים ופגשו שם בצעירים. הצעירים החלו ליידות אבנים לעברם וניפצו את השמשות באחת הניידות. האירוע הסתיים כשהגיעו למקום, לבקשת מפקד תחנת המשטרה, ראש המועצה ומספר אישי ציבור מן היישוב. מפקד מרחב הנגב, שהגיע אף הוא למקום, הגיע עמם לסיכום, על פיו המשטרה תיסוג לאחור והנכבדים ידאגו לפיזור הצעירים. ואכן, תוך מספר דקות, הצליחו ראש המועצה ואנשיו לפזר את המתקהלים.

 

198.   עכו. בשעה 19:45 החלו כ-150 תושבים ערבים מעכו, אשר היו בחלקם רעולי פנים, ליידות אבנים לעבר נקודת השיטור הקהילתית בעיר העתיקה. כוח משטרה הדף את המתפרעים מהמקום. רבע שעה לאחר מכן הגיעו למקום ראש העיר ומשלחת של חברי מועצת העיר, יהודים וערבים, במטרה להרגיע את הרוחות. על פי בקשת המשלחת, נסוגו השוטרים לנקודת המשטרה. הניסיון של אישי הציבור להביא לפיזור המתפרעים נכשל, והם נסוגו בעקבות מטר של אבנים ובקבוקים שנזרק לעברם. ראש העיר נפגע בחלק גופו העליון מאחת האבנים. ההתקפה על נקודת המשטרה חודשה וכוח המשטרה עשה שימוש בגז מדמיע לפיזור ההמון.

 

          בשעה 21:15 לערך הותקפה נקודת משטרה הנמצאת במרינה בידי תושבים ערבים. הם יידו לעברה ולעבר השוטרים במקום אבנים ובקבוקים. כוח משטרה הגיע דרך הסימטאות לנקודת המשטרה תוך הדיפת המתפרעים על ידי שימוש בירי גז מדמיע וגלילוני גומי. רעול פנים אחד נעצר. ההתקפה על נקודת המשטרה חודשה שוב בשעה 22:00 ונעשה שוב שימוש בירי של גז מדמיע וגלילוני גומי כדי להגן על המקום. ההתקפות על שתי נקודות המשטרה נמשכו עד השעה 23:30, תוך הדיפת המתפרעים כל פעם מחדש[610]. פרט לכך דווח על שריפת בתי עסק של יהודים בעיר העתיקה. המשטרה נמנעה מלהגיע למקום[611]. במקביל התקבלו, בשעות הערב והלילה, 11 תלונות על פגיעה בחלונות בתי עסק בבעלות ערבית באמצעות זריקות אבנים ובקבוקי תבערה. האחראים למעשים לא נמצאו[612]. יש לציין, כי המשטרה הציבה שלושה מחסומים בכניסות לעיר העתיקה ומנעה קבוצות של יהודים מלהיכנס לתוכה[613].

 

199.          במהלך היום התרחשו הפרות סדר נוספות וכן עימותים בין יהודים לבין ערבים. מול המסגד הנטוש בחוף סידנא עלי בהרצליה התקיימה הפגנה אלימה של כמאה איש, ובמהלכה הושלך בקבוק תבערה לעבר צדו האחורי של המסגד. החשוד במעשה נעצר וההפגנה פוזרה בלא נפגעים ובלא שנגרם נזק[614]. כן דווח על שריפה במסגד בכפר שלם[615].

 

          ברמלה הושלכו בקבוקי תבערה על ידי ערבים לעבר כלי רכב חונים. כן הושלכו בקבוקי תבערה על ידי מספר יהודים. עוד דווח על פריצה לבית כנסת, על שריפת מכולות וזריקות אבנים[616]. בלוד דווח על יידויי אבנים לעבר רכב פרטי ואוטובוס. לא היו נפגעים, אך נגרם נזק לכלי רכב[617]. בטייבה הושלכו אבנים לעבר מספר כלי רכב וניידת וכן הובערו צמיגים על כביש 444[618].

 

          בצומת קסטינה וניר בנים הובערו צמיגים. כן דווח על יידויי אבנים בקטעי הכביש שבין צומת שוקת לבין עומר, ובין ערד לבין עומר. בצומת דימונה-ירוחם ובכביש דימונה-באר שבע הושלכו אבנים[619]. אבנים הושלכו גם לעבר אוטובוס, שנסע מבאר שבע לדימונה, וכתוצאה מכך נפגעה אישה בראשה ופונתה לבית החולים[620].

 

          אבן הושלכה לעבר רכבת שנסעה מכיוון תל אביב לחיפה, בסמוך לתחנת עתלית. האבן ניפצה את החלון ופגעה בשתי חיילות שישבו בקרון[621]. בקריית אתא דווח על זריקות אבנים על כלי רכב, על הבערת צמיגים ועל הצתת רכב. המתפרעים חיפשו אחר ערבים כדי לתקפם. ההמון פוזר על ידי המשטרה ובוצעו מעצרים. בקריית ים התקהלו תושבים והציתו רכב של ערבי. כמו כן, נדקר תושב על ידי שלושה ערבים[622]. בחדרה התקהלו כ-50 מתושבי העיר בקניון "אלונית" במטרה לפגוע בערבים. הם פוזרו בכוח על ידי השוטרים, תוך מעצר אחד מהמפגינים[623].

 

          בצומת אום אל-פחם הושלכה אבן לעבר אוטובוס, וכתוצאה מכך נפגעה אחת הנוסעות. בצומת ערערה הושלך בקבוק תבערה לעבר אוטובוס, ונוסעת נפגעה קל משברי השמשה[624]. אבנים הושלכו גם לעבר רכב שנסע ליד מג'ד אל-כרום[625]. בצומת פאחורה דווח על יידויי אבנים לעבר אוטובוס, שגרמו לפציעתה של נוסעת בעינה. במלון "מריוט" בנצרת עילית התפתחה קטטה בין יהודים לעובדים ערבים. כוח של משטרה הגיע למקום ועצר ארבעה יהודים[626]. כמו כן דווח על מספר צעירים שנסעו בעיר, כשהם צועקים "מוות לערבים", וחלקם אף תקפו שוטרים[627]. במהלך הלילה נשרף קברו של רבן שמעון גמליאל בכפר כנא[628]. במשך היום הוצתו יערות באום אל-פחם, במצר, באזור הסמוך לאנדרטת משמר הגבול בצומת ברקאי[629], בנצרת, במושב ציפורי, בכפר החורש[630], בצומת כפר יאסיף ובסמוך לשפרעם[631].

 

200.   קולות בקרב המגזר הערבי המגנים את הפגיעות ברכוש ציבורי הוסיפו להישמע גם ביום זה. בהקשר זה יצא כרוז מטעם ראש העיר טירה[632], בו גינה ראש העיר גורמים הפועלים ללא אחריות וגוררים את התושבים להסלמה. בין היתר נכתב בכרוז: "ההחלטה היא למחות, להפגין ולשבות, ולא לסגור כבישים ולהצית שרפות, להרוס מוסדות ומתקנים ציבוריים ... אני קורא לתושבי טירה להיות עירניים ולא להיגרר אחר סיסמאות מתלהמות, ולמלא את חובתם הלאומית אשר שומרת על חיי האנשים ולא מעמידה את חייהם בסכנה". ברוח דומה פורסם מאמר בעיתונות[633], אשר יצא נגד פגיעה ברכוש ובאדמה, הן משום שזו מהווה סטייה מן המאבק הלגיטימי והן משום שהיא מטילה מעמסה כלכלית על הערים והכפרים הערביים, שייאלצו לשאת בתשלום בגין הנזקים שנגרמו.

 

201.   בשעה 18:30 נערכה ישיבת הערכת מצב מיוחדת מיוחדת בראשות ראש הממשלה[634]. המפכ"ל סקר את אירועי הימים האחרונים ועמד על תופעת הפרות הסדר במגזר היהודי. ראש הממשלה ביקש לדאוג לכך שרבנים ואישי רוח ייצאו לתקשורת ויגנו את הפרות הסדר מצד התושבים היהודים. כמו כן, הנחה לתגבר את המשטרה בחיילים, כך שבכל אירוע יהיה ריכוז כוחות גדול וביחס כפול מהמתפרעים והכוחות לא יזדקקו לשימוש בירי חי ובגלילוני גומי. נוסף לכך, הורה ראש הממשלה לצבא לתגבר את המשטרה באמצעי פיזור שונים ובכלל זה מכת"זים, חצציות ומסוק לפיזור על ידי אבנים. ראש הממשלה ציין את העדיפות לשימוש בירי של גז מדמיע בעת שימוש באמצעים לפיזור המון.

 

202.   עד כאן לגבי אירועי 10.10.00. נזכיר, כי אירועים ספורים של יידויי אבנים ועימותים בקנה מידה קטן יחסית בין יהודים לערבים המשיכו להתרחש משך תקופה נוספת של מספר שבועות אחרי יום זה. עימותים משמעותיים בין כוחות הביטחון לאזרחים ישראלים, הן מהמגזר הערבי והן מהמגזר היהודי, הגיעו לסיומם ביום זה.

 

סיכום השער השני

 

203.   ניתן לסכם שער זה בתכלית הקיצור. אירועי אוקטובר החלו ביום 1.10.00, וכבר בתחילתו פרצו מהומות קשות, ואף חסרות תקדים, במקומות שונים במגזר הערבי. באירועי אותו יום נפגעו שלושה אזרחים פצעים קטלניים, כתוצאה מירי של המשטרה, ונפצעו רבים.

 

          ביום 2.10.00 החמירו האירועים ותוצאותיהם, ובאותו יום נהרגו שישה אנשים נוספים (כחמישה מהם אזרחים ישראלים ואדם נוסף תושב רצועת עזה), גם ביום זה נפצעו רבים. בשני הימים נחסמו צירי תנועה, אירעו תקיפות רבות של אזרחים יהודים, יישובים נותקו מצירי תחבורה, יערות הוצתו, ורכוש רב, בעיקרו רכוש ציבורי, הושחת עד היסוד.

 

          ביום 3.10.00 ניכרה התמתנות ניכרת באירועים, עקב פעולות והחלטות של ועדת המעקב מצד אחד, ושל הממשלה מצד שני. ביום זה התרחשו עדיין אירועים קשים ובהם נהרג, כתוצאה מפעילות כוחות המשטרה, אזרח אחד, ויתכן שגם אזרח נוסף. בימים שלאחר מכן לא היו, בדרך כלל, הפרות סדר המוניות, אף כי עדיין נרשמו אירועים לא מעטים של אלימות נגד יהודים ורכוש ושל הפרות סדר, ובחלקם היו אלה אירועים קשים אשר אף כללו ירי.

 

          ביום 7.10.00 החלו אירועים במקומות שונים במגזר היהודי. נרשמה התנכלות לרכוש ערבים, והיו נסיונות לפגוע באזרחים ערבים ואף במקומות קדושים. בחלק מן האירועים נחסמו צירי תנועה ונרשמו גם תקיפות, לעתים בידי המון, של שוטרים. בתאריך זה בשעות הלילה, נפגע אזרח יהודי פצעים קטלניים כתוצאה מזריקת אבנים על מכונית בה נסע בכביש ראשי סמוך לג'סר אל-זרקא.

 

          אירועים אלימים במגזר היהודי היו גם ביום 8.10.00. במועד זה נרשם עימות אלים בין יהודים לבין ערבים בנצרת, ובהמשכו - עימות בין כוחות משטרה לבין ערבים בשכונה המזרחית שבנצרת. באותו יום נהרגו שני אזרחים ערבים, לפחות אחד מהם נהרג כתוצאה מירי של אנשי משטרה, וכן נפצעו אחרים.

 

          ביום 9.10.00 נרשמו אירועים אלימים רבים, הן במגזר היהודי והן בזה הערבי, אך בדרך כלל לא היו אלה אירועים המוניים.

 

          ביום 10.10.00 ניכרה מגמה של דעיכה ניכרת באירועים, ולמעשה היה זה היום האחרון למניינם.

 

          אין אנו רואים לנכון לשים תווית על אירועי אוקטובר ולתייגם כ"מרי", "אינתיפאדה" או "מרד". אין אנו סבורים, כי תיוג כזה עשוי לשרת מטרה מועילה, או כי קיימים מדדים מדויקים לקביעתה של תווית כזו. די לנו שנאמר, כי העולה מן התיאור המפורט לעיל הוא, שבמשך עשרת הימים הראשונים של חודש אוקטובר 2000 נרשמו שני גלים עיקריים של אירועים - 3.10.00-1 ו-9.10.00-7 - אשר נשאו אופי של מהומות קשות במגזר הערבי בתחילה, ושל עימותים אלימים והתנכלויות הדדיות בין יהודים לבין ערבים, בהמשך. לאירועים אלה היו תוצאות קשות. הם סיכנו באופן מוחשי את חייהם ואת רכושם של רבים, ואף גרמו למותם ולפציעתם של לא מעטים. הם פגעו קשות במרקם החיים המשותפים במדינה וסיכנו את עתידו.

 

          על רקע תיאור מהלך האירועים בחלק זה של הדין וחשבון, נפנה עתה לשער השלישי, בו נתמקד בכמה מן האירועים. הדיון יוקדש לאירועים בהם נהרגו אזרחים, תוך ניסיון לקבוע מה אירע בהם, לאירועים נוספים המצדיקים התייחסות נפרדת, וכן לאירועים הבולטים שהתרחשו במגזר היהודי.

 

 

חזור

לשער השלישי


 

[1] הודעת וילק, מ/815, בעמ’ 80 לחלק הראשון.

[2] מ/1581, בעמ’ 3.

[3] שם, שם.

[4] הודעת וילק, מ/815, בעמ’ 155-156 לחלק הראשון.

[5] הודעת וילק, מ/815 בחלק הראשון, בעמ’ 159.

[6] הודעת וילק, מ/815, חלק ראשון, בעמ’ 194. לדחיית טענותיו של המפכ"ל וילק בנקודה זו, ראו להלן פיסקה 121 ואילך לשער החמישי.

[7] מ/1545.

[8] שם, בעמ’ 1.

[9] שם, שם.

 [10]שם, בעמ’ 2.

[11] שם, שם.

[12] שם, בעמ’ 2.

[13] עדותו של ניצב רון, עמ’ 5998.

[14] עדות בנצי סאו, בעמ’ 311. הד לחשש זה, ולהשפעתו על היערכות המשטרה ביום 1.10.00 בבוקר, ניתן גם בדברים שאמר מפכ"ל המשטרה בישיבת הממשלה ביום 2.10.00 בבוקר (מ/1646). הוא הסביר, שהמשטרה לא ריכזה כוחות בצומת אום אל-פחם, על מנת למנוע עילה לקיומן של הפרות סדר. וילק הוסיף, כי המשטרה הניעה ניידות על הציר, שכן מדובר ביום חג ואזרחים היו צפויים לנסוע במקום (בעמ’ 11).

[15] בעמ’ 13977.

[16] בעמ’ 13977.

[17] הודעת נחמני, 11.6.01, בעמ’ 5 שורה 98 ואילך; ראו נוהל צבירת כוחות להגברת פעילות משטרת ישראל, מ/1202.

 [18]מ/1795.

[19] מברק משטרתי מ/1256.

[20] בעמ’ 309.

[21] זכרון דברים דוד צור, מ/1244. צור מציין בזכרון הדברים, כי המצב היה דומה לזה שהיה ביום הקודם, הוא יום 30.9.00.

[22] הודעת שי עמיחי, העוזר למפכ"ל דאז, מ/766, בשורות 173-175.

 [23]שם, עמ’ 8 ואילך.

[24] לתיאור של אירוע זה ראו להלן.

[25] עדות יהודה וילק, עמ’ 7579.

[26] שם, שם. לגבי מספר השוטרים שנשלחו לצפון, ראו להלן.

[27] שם, שם.

[28] שם, שם.

[29] הודעת נחמני מיום 12.6.01, בעמ’ 5 שורות 92-93.

[30] פיסקאות 158, 173 ו-188 לפרק ה' של השער הרביעי.

[31] "איאם אל-ערבּ", 1.10.00, מ/2043.

[32] "סוות אל-חאק ואל-חורייה", 6.10.00, מ/3723.

[33] "איאם אל-ערב", 2.10.00, מ/2033.

[34] מרד"מ 1.10.00.

[35] "סוות אל-חאק ואל-חוריה", 6.10.00, מ/3723.

[36] מ/613, הודעת ברוך דרימר, שורות 72-75, וכן בעמ’ 4653.

[37] בעמ’ 5075.

[38] מ/692 שורה 363; מ/616 שורות 47-48.

[39] מ/613 שורות 78-81, 100-101, וכן בעמ’ 4618.

[40] מ/613 שורה 104-105; מ/692 שורות 367-369, ובעמ’ 4655 לפרוטוקול.

[41] בעמ’ 4665.

 [42]מ/613 שורות 81-82; פרוטוקול עמ’ 4618, לפי עדות הממ"ר רק הרמ"ס ירה - מ/692 370-371, על פי עדות הרמ"ס ירה גם הממ"ר באוויר, פרוטוקול 4656.

[43] מ/613 שורות 116-117; מ/692 שורות 368-369, 373, פרוטוקול 2185.

[44] עדותו של ניצב רון, בעמ’ 6096-6097.

[45] ראו בעדותו, בעמ’ 6100. ניצב רון התייחס בהקשר זה גם לדיווח על ירי במקום על השוטרים (בעמ’ 6136).

[46] בעמ’ 6170.

 [47]בעמ’ 4619-4620, מ/613 שורות 143-144.

 [48]מ/161שורות 105-107, מ/158 שורות 21-23, עדות שמעון עבו 44-45.

 [49]מ/161 שורות 108-110; מ/161 שורות 111-112.

 [50]מ/613 שורות 141-142, מ/86 עמ’ 3.

[51] מ/86 עמ’ 4-5.

[52] "איאם אל-ערב", 2.10.00, מ/2032.

[53] "כל אל-ערב", 6.10.00, מ/1986.

[54] ראו הדיווח ב"איאם אל-ערב", 2.10.00, מ/2027.

[55] מ/603 שורה 48, ובעמ’ 4539.

 [56]מ/605 שורות 68-69.

 [57]מ/605 שורות 70-74.

 [58]מ/605 שורות 75-76.

[59] עדות אליק רון, בעמ’ 6171.

[60] עדות וילק, בעמ’ 7498.

 [61]הודעת שי עמיחי, מ/766, בעמ’ 8.

[62] עדות יהודה וילק, בעמ’ 7498. הודעת שי עמיחי, מ/766, שורות 181-185.

 [63]הודעת שי עמיחי, מ/766, שורות 189-193.

 [64]הודעת שי עמיחי, מ/766, בשורות 196-201.

[65] בעמ’ 6172.

[66] בעמ’ 6172 ו-6175.

[67] בעמ’ 13980.

[68] בעמ’ 6076. ראו גם עמ’ 6176. מדובר בתגבורת של 300 שוטרים, אשר בשלב קודם הודיע רון לבנצי סאו, כי ישלח על מנת לתגברו באום אל-פחם, ואחרי כן החליט להסיטם לפרדיס. ראו בעמ’ 13983. רון הסביר, כי ההחלטה הראשונית על תגבור היתה לנוכח תמונה של הסלמה, אך לא אבדן שליטה או מצב שבו בנצי סאו זועק לעזרה (בעמ’ 13985).

[69] הודעת אליק רון, מ/743, בעמ’ 18.

[70] בעמ’ 6172.

[71] עמ’ 13972. רון העיד, כי ההנחיה ניתנה טרם המריאו הוא ווילק ממנחת המסוקים שבציקלון לעבר פרדיס (בעמ’ 13973). מן הראיות שבפני הוועדה עולה, כי המסוק המריא בסביבות השעה שלוש אחר הצהריים באותו יום (לו"ז המפכ"ל, מ/1571, לפיו המריא המפכ"ל מציקלון בשעה 15:00 ביום 1.10.00). יוצא, כי בסביבות השעה האמורה, לכל המאוחר, ניתנה ההנחיה של ניצב רון לצאת מצומת אום אל-פחם.

[72] עדות אליק רון, עמ’ 6151. ראו גם עמ’ 6172.

[73] מ/603 שורות 25-26, מ/605 שורות 31-32.

[74] מ/603 שורות 26-27, בעמ’ 4494 לפרוטוקול; מ/605 שורות 35-36, וכן 4517 לפרוטוקול.

[75] מרד"מ, מ/603.

[76] מ/603 שורות 56-58, מרד"מ בשעות 17:37, 17:45, 20:16.

[77] מ/433 שורות 58-60; מ/603 שורות 60-61; מ/161 שורות 166-167, וכן עדות יקי עובד בעמ’ 1274.

 [78]עדות גרשון עדני, בעמ’ 4800 ואילך.

 [79]מ/650, שורות 51-67.

 [80]"אל-איתיחאד", 2.10.00, מ/3444.

 [81]פורסם בעיתון "אל-איתיחאד" ביום 2.10.00 (מ/3444).

 [82]מ/2658, יומן המבצעים המרחב, אירוע 64.

 [83]מ/213, הודעת וסמן שגוג.

 [84]אירועים 25-26, יומן מבצעים משגב, מ/2663.

 [85]ראו עדות פקד רון דוד, מפקד הכוח, בעמ’ 1224.

[86] אירוע 35, יומן מבצעים משגב, מ/2663.

[87] אירוע 5, יומן מבצעים גליל, מ/2658.

[88] "איאם אל ערב", 2.10.00, מ/2027.

 [89]מ/292, שורות 40-44.

 [90]שם, שורות 29-33.

 [91]מ/923, שורות 102-106.

[92] מ/292, שורות 46-47.

[93] מ/239 שורות 22-23; מ/249 שורות 10-12; מ/241 שורות 60-68.

 [94]מ/1111.

 [95]מ/1140.

 [96]מ/253 שורות 1-14. פגיעתו של קדח מתועדת במ/1111, רישומי בית החולים נהריה מיום 1.10.00 שעה 19:38.

 [97]מ/292 שורות 60-62; מ/923 שורות 52-55.

 [98]מוהנא ניג'ם, עמ’ 2088; ראו גם הודעתו מ/294, שורות 72-74.

 [99]הודעת שלמה גולן, סגן מפקד תחנת עכו, מ/650.

 [100]ראו פיסקה 1 ואילך של השער השלישי.

[101] שם.

 [102]ראו פיסקה 15 ואילך לשער השלישי.

[103] ראו מ/832.

[104] בעמ’ 239.

[105] בעמ’ 340 ו-400.

[106] ראו מ/1795, הודעת ביפר של המחוז הצפוני משעה 12:11, לפיה נמצאים ממ"ר מג"ב צפון וסגן מפקד מג"ב עם כוחות של פלוגה מ-ד' ו-ז', על ציר 65 ומטפלים באירועים. שוטר של מ' ד' נפגע בידו. כביש 65 נחסם לאזרחים. לא נמצא דיווח, בשלבים מאוחרים יותר, על פתיחה מחודשת של הציר.

[107] ראו פיסקה 9 ואילך לשער השלישי.

[108] "כול אל-ערב", 6.10.00, מ/1987, בעמ’ 17.

[109] דיווח מיומן המבצעים המרחבי, שעה 11:32, מ/1027.

[110] מתיעוד המשטרה עולה, כי תהלוכה זו התארגנה בסביבות השעה 13:00. ראו יומן המשל"ט, מ/1026.

[111] ראו דיווח ביומן המבצעים של תחנת נצרת, מ/1026, אירועים 25, 26 ו-27.

[112] אזור בחצי האי ערב, שבו שכנו היהודים במאה השביעית והמוסלמים גירשו אותם משם.

[113] תצלומים מאותו יום מצביעים בבירור על יידויי אבנים מסיביים שבוצעו ברחוב פאולוס, הוא הרחוב הראשי בעיר, גם באזורים המרוחקים כ-200 מטר ויותר מכיכר המעיין ותחנת המשטרה. ראו לעניין זה מ/679.

[114] ראו יומן המבצעים המרחב, מ/1027.

[115] ראו יומן המבצעים של תחנת נצרת, מ/1026, אירוע 16.

[116] עדות מני בנימין, סגן מפקד יס"מ עמקים, בעמ’ 2925.

[117] עדות רפי בן דוד, מפקד יס"מ עמקים, בעמ’ 2707.

[118] יידויי האבנים לעבר התחנה ולעבר הכוח בכיכר המעיין תועדו ביומן המבצעים של תחנת נצרת, מ/1026.

[119] "איאם אל-ערב", מ/2025, מיום 2.10.00.

 [120]ראו הודעת נסרין אסילי במח"ש, מ/376.

[121] עדות נסרין אסילי, בעמ’ 2612.

[122] עדות מאיר אסולין, בעמ’ 2745-2749.

[123] ראו יומן המבצעים של תחנת נצרת, מ/1026, אירוע 1, ויומן המבצעים המרחב מ/1027, אירוע 2.

[124] "איאם אל-ערב", 2.10.00, מ/2030. ראו גם דיווח מן השעה 11:00 ביומן המבצעים של המרחב, מ/1027, אירוע 11, לפיו השתתפו בתהלוכה כ-1,200 אנשים.

[125] הכוונה לסוס שעל גבו עלה, על פי המסורת, הנביא מוחמד לשמיים, ונקשר ליד הכותל, שהוא הכותל המערבי. הכוונה, איפוא, לכותל המערבי.

[126] הכוונה לעלייתו של הנביא מוחמד לשמיים, אשר לפי המסורת התרחשה בירושלים.

[127] ראו קלטת ערוכה של האירועים מ/1421.

[128] ראו גם עדותו של בהג'ת ח'מאייסי, בעמ’ 3849.

[129] מספרם של הצעירים שירדו הוערך בכ-150. ראו עדות בהג'ת ח'מאייסי, עמ’ 3848. יצוין, כי חמייסי טען שירידת הצעירים לצומת היתה תוצאה של הגעת שני ג'יפים של מג"ב לאזור האנדרטה, וכי הצעירים ירדו לצומת בעקבות הג'יפים, אשר נסעו, לטענתו, לכיוון צומת גולני (עמ’ 3852). על פי דיווחי יומני המבצעים, נמסר דיווח על זריקות אבנים בצומת בית רימון, בשעה 11:34, ועל התארגנות של אנשים רבים מן הכפר לצורך חסימת צומת בית רימון בשעה 11:50.

[130] עדות בהג'ת ח'מאייסי, בעמ’ 3852. ראו גם מ/525, עמ’ 2, שורה 34.

[131] עדות רב פקד רפי בן דוד, מפקד יס"מ עמקים, עמ’ 2705. ראו גם הודעתו מ/386, עמ’ 5 שורות 16 ואילך.

[132] הודעת רפי כהן, מפקד צוות ביס"מ עמקים, מ/399, עמ’ 9 שורה 211.

[133] שם, בעמ’ 9 שורה 212 ואילך.

[134] ראו יומן מבצעים מרחבי, מ/1027. ראו גם יומן המבצעים של תחנת נצרת, אירוע 19, מ/1026.

[135] הודעת רפי בן דוד, מ/386, עמ’ 6 שורות 7 ו-12.

[136] ראו יומן המרד"מ, מ/1027, לפיו ביקש מפקד היס"מ תגבורת של גז בשעה 11:52.

[137] מפקד היס"מ, אשר גם פיקד על הכוח באותו יום, הכחיש כי בוצע ירי חי על ידי הכוח, וטען כי יס"מ עמקים לא ביצע ירי חי באוויר, לא באירוע זה ולא באירועים אחרים (הודעת רב פקד רפי בן דוד, מ/386 עמ’ 6 שורה 26). לטענתו, עזב עם הכוח שבראשותו את המקום, לאחר שלא ניתן לו אישור לבצע ירי חי באירוע האמור.

[138] ראו יומן המרד"מ, מ/1027, שעה 12:00.

[139] ראו הודעת אלכס דן, מ/698, עמ’ 18 שורה 410.

[140] מ/2030, "איאם אל-ערב", 2.10.00.

 [141]ראו יומן המבצעים של תחנת נצרת, מ/1026, אירוע 10 של אותו יום.

[142] ראו הודעת סגן ניצב מרמלשטיין, מ/486, עמ’ 6 שורה 129.

[143] שם, בעמ’ 5 שורות 108 ו-125.

[144] מ/1027.

[145] הודעת סגן ניצב מרמלשטיין, מ/486, עמ’ 7 שורות 147, וכן שורה 149. ראו גם עדות אבישי מועלם, עמ’ 4217.

[146] הכוונה לכותל המערבי.

[147] יומן המבצעים המרחב, מ/1027.

[148] יומן המבצעים המרחב, מ/1027.

[149] הודעת אבי אלגריסי, רפ"ק, מפקד תחנת נצרת עילית דאז, מ/394, בעמ’ 9-10.

[150] הודעת אבי אלגריסי, מ/394, בעמ’ 11.

[151] מ/1987.

 [152]יומן המבצעים של תחנת נצרת, מ/1026, אירוע 56.

[153] מ/2029, "איאם אל-ערב", 2.10.00.

[154] "סוות אל-חק ואל-חורייה", 6.10.00, מ/3726.

[155] ראו מ/1069, דו"ח פעולה של סגן מפקד מרחב שרון, ומ/1070, הודעת השוטר ניסן בן ארויה.

[156] ראו מ/1143.

[157] "איאם אל-ערב", 2.10.00, מ/2026.

[158] הודעת רמ"ס תחנת טייבה, יצחק מנש.

[159] ראו הודעת שי חזן, סגן מפקד תחנת טייבה, מ/1067, שורה 24 ואילך.

[160] ראו עדות אמיר בדראן, עמ’ 2421, 2422.

[161] ראו עדות אמיר בדראן, מ/1347, עמ’ 2423 לפרוטוקול, והודעתו של אלברט אוחיון, ראש מחלק בילוש ומודיעין בתחנת יפתח מ/1037, עמ’ 1 שורה 3 ואילך.

[162] עדות מנשה ארביב, עמ’ 2253.

[163] עדות השוטר ירון קלדס, בעמ’ 2337. על פי דיווחים בעיתונות של יום המחרת, מסרה המשטרה כי ביפו, בשעות הערב של יום 1.10.00, נזרקו אבנים על מכוניות ישראליות ברחוב יפת, וכי שתי מכוניות ניזוקו. כן נמסר, כי בשעות הערב נפגעו ארבעה ישראלים כתוצאה מזריקת בקבוקי תבערה על מכוניותיהם.

[164] עדות ירון קלדס, עמ’ 2338.

[165] איש משטרה אחר, נדים פראג', מפקד סמ"ג 1 אשר היה במקום, סיפר כי הושלכו אבנים אל השוטרים, תוך כדי שהמתפרעים רצים לעברם. מ/1038, עמ’ 2 שורות 10-12.

[166] עדות ירון קלדס, עמ’ 2339. על פי גרסה אחרת, ירו השוטרים ללא סיבה, שכן היו רחוקים ממיידי האבנים (עדות עו"ד אחמד בלחה, פרוטוקול עמ’ 2291, 2293).

[167] עדות מנשה ארביב, עמ’ 2256; עדות ירון קלדס, עמ’ 2343; עדות גיא פלג, עמ’ 2340; עדות אחמד בלחה, עמ’ 2294.

[168] ראו הודעת נדים פרג' מ/1038, בעמ’ 3 שורה 3; הודעת יעקב שבתאי מ/1080, בעמ’ 1 שורה 16; עדות מנשה ארביב עמ’ 2256.

[169] עדות גיא פלג, בעמ’ 2321; הודעת אהרון וירץ מ/339 ומ/340.

[170] ראו יומן החפ"ק, מ/3895 אירוע 29 ואילך; עדות מנשה ארביב, עמ’ 2256; עדות ירון קלדס, בעמ’ 2342; עדות אמיר בדראן, בעמ’ 2433; עדות סעיד סטל, בעמ’ 4089.

[171] עדות ירון קלדס, עמ’ 2343.

[172] מ/3444, "אל-איתיחאד" 2.10.00.

[173] "אל-איתיחאד", 2.10.00, מ/3444.

[174] "סוות אל-חק ואל-חורייה", 6.10.00, מ/3724.

[175] מ/2017, "איאם אל-ערב", 3.10.00.

[176] ראו הודעת מפקד תחנת דימונה דאז, סנ"צ פרץ עמר, מ/357, בעמ’ 2 שורה 19.

[177] הודעת סגן ניצב פרץ עמר, מפקד תחנת דימונה, מ/357, בעמ’ 2 שורה 32.

[178] הודעת סגן ניצב פרץ עמר, מ/357, עמ’ 3 שורה 60.

[179] "איאם אל-ערב", 2.10.00, מ/2026.

[180] ראו מברק מספר 5963, מ/4052, על פי הדיווח ב"איאם אל-ערב" השתתפו במתקפה האמורה 500 איש.

[181] ראו הודעת פקד משה זריהן, מ/575, עמ’ 5 שורה 11 ואילך.

[182] ראו הודעת משה זריהן, מ/575, עמ’ 5 שורות 19 עד 21. ראו הודעת איתן גדסי, סגן מפקד תחנת באר שבע, מ/356, עמ’ 4 שורות 11 ואילך.

[183] הודעת פקד משה זריהן, מ/575, עמ’ 5 שורה 20 ואילך. ראו דו"חות פעולה של שוטרי מג"ב דרום פלוגה לו', קייס עבאס ואבי עזרן, מ/4056, מ/4057.

[184] ראו תחקיר אירוע תקיפת נקודת רהט, מ/573.

[185] הודעת פקד משה זריהן, עמ’ 6 שורה 18, מ/575.

[186] הודעת פקד משה זריהן הנ"ל, עמ’ 7 שורה 1, 15.

[187] הודעת פקד משה זריהן הנ"ל, עמ’ 7 שורה 1.

[188] ראו מברק 5963, מ/4052, וכן עדויות ודו"חות פעולה הנוגעים להצתת הבנק.

[189] ראו, לעניין זה, גם ב"כל אל-ערב", 6.10.00, מ/1986.

[190] כל אל-ערב, 6.10.00, מ/1985.

[191] הודעת עבד ענבתאווי, מ/1806, בעמ’ 13.

[192] שם, בעמ’ 13.

[193] יצוין, כי עבד ענבתאווי, מזכיר ועדת המעקב, מסר בהודעתו בפני אוספי החומר מטעם הוועדה, כי המסר שהגיע אל ועדת המעקב מן השטח היה, כי השביתה והתהלוכות מתבצעות בצורה טובה ומאורגנת יחסית. לטענתו, הוא אינו זוכר כי נתקבלו דיווחים על מקומות בהם יצאו האירועים מכלל שליטה ושההנהגה המקומית אינה מצליחה להשתלט על הצעירים. בהמשך דבריו ציין, כי כל שהיה ידוע לעניין עימותים עם המשטרה הוא על קיומן של "חריגות מאוד מוגבלות באום אל-פחם, של זריקות אבנים בצורה מוגבלת על ציר ואדי עארה, אך נודע אחר כך שזה הופסק ותחת שליטה למרות התקרבות מספר גדול של אנשי מג"ב ומשטרה לכניסה לאום אל-פחם. זו החריגה היחידה שהתקבלה, נכון לאותה שעה. לפני הצהריים נודע שנסגר כביש פאולוס בנצרת לשעתיים, ושנשרף אחד ממיכלי הזבל שם".

[194] יצוין, כי מן החומר עולה שגם ביום 2.10.00 בבוקר היה ידוע על הרוג אחד בלבד. כך עולה, הן מישיבת הממשלה שנערכה בבוקר 2.10.00, ואשר מתחילתה עולה כי מדובר על הרוג אחד בקרב ערביי ישראל, והן מגיליון "איאם אל-ערב" מיום 2.10.00, מ/2035.

[195] הודעת עבד ענבתאווי, מ/1806, בעמ’ 13.

[196] עדות יהודה וילק, עמ’ 7431.

[197] הודעת שי עמיחי, מ/766, בעמ’ 8.

[198] הודעת יהודה בכר, מ/759, בעמ’ 7. ראו גם בעמ’ 6698.

[199] עמ’ 328.

[200] עדות אליק רון, עמ’ 6088. ראו לנושא זה בהרחבה, להלן בפיסקה 24 ואילך בשער החמישי.

[201] עדות וילק, בעמ’ 7505.

[202] מ/2200.

[203] בו היו הפרות סדר חמורות, ונהרגו שישה אזרחים ערבים.

[204] מ/2202. יצוין, כי כבר בשנת 1994, בעת אירועים במגזר הערבי בעקבות הטבח שביצע ד"ר ברוך גולדשטיין בחברון, נפגש ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, עם חברי ועדת המעקב. ראו דו"ח תגובת ערביי ישראל על הטבח במערת המכפלה בחברון של שירות הביטחון הכללי, מ/2228.

[205] ראו להלן, פיסקה 60 ואילך לשער החמישי.

[206] מ/1844.

[207] ראו הודעתו של ח"כ עזמי בשארה בפני אוספי החומר, מ/1398, בעמ’ 13. ח"כ בשארה מציין, כי בניגוד לחברים אחרים בוועדת המעקב, הוא הצליח להיכנס לאום אל-פחם באותו יום, בסיוע אנשים מתנועתו. הוא מוסיף, כי הגיע לבניין העיריה, שם היתה ישיבה של מועצת העיר, בה נטלו חלק ראש העיר דאז, שיח' ראיד סלאח, סגניו, ובהם ד"ר סולימאן אגבארייה, וחברי המועצה. לדבריו, באותו שלב היה ידוע לנוכחים, כי יש הרוגים באירועים וההחלטה היתה לפנות לוועדת המעקב שתמשיך בשביתה יום נוסף, במחאה על המתרחש.

[208] מוצג מ/368.

[209] ראו עדות ח"כ מוחמד ברכה, בעמ’ 8824. כן ראו הודעת ח"כ עיסאם מח'ול, מ/1409 בעמ’ 21. ראו גם הודעת ח"כ טאלב אל-סנע, מ/1399 בעמ’ 28. ראו גם עדותו של ח"כ האשם מחאמיד בפני הוועדה, בעמ’ 7772.

[210] הודעת שי עמיחי, מ/766, בעמ’ 8, בשורה 242.

[211] בפיסקה 22 לשער החמישי.

[212] בפיסקה 23 לשער החמישי.

[213] מ/1666, בעמ’ 1.

[214] מ/1666, בעמ’ 4.

[215] פיסקה 21 ואילך לשער החמישי.

[216] ראו פיסקה 62 ואילך לשער החמישי.

[217] הודעת דוד צור, מ/776, בעמ’ 15.

[218] זידאן הכחיש בהודעתו כי היו מגעים כאלה באותו ערב, בבקשה, כי לא תוכרז שביתה כללית. מ/1422, עמ’ 9.

[219] הודעת דוד צור, מ/776, בעמ’ 14, 16. ראו גם בעמ’ 7022 ואילך.

[220] מ/1253.

[221] מ/1256.

[222] לפע"מ ג' ראו לעיל, פיסקה 258 לשער הראשון. הנחיה מסוג זה לא ניתנה לקראת יום האירועים הראשון.

[223] נושא התגבור של המחוז הצפוני נדון במברק נוסף מיום 1.10.00, מאת אג"מ צפון (מ/4213). יצוין, כי במסמך זה קיימת תוספת בכתב יד, לפיה תגבור המחוז הצפוני כולל, נוסף ל-530 השוטרים הנזכרים, גם כוח של מלמ"ש (בית הספר לשוטרים), המונה 175 שוטרים.

[224] כפי שעולה מהערכת מצב, שערך ניצב יהודה בכר ביום המחרת, 2.10.00, מ/1590, ההנחיה בדבר נוכחות מפקדים במוקדי החיכוך נבעה מכך שנעשה שימוש בכמויות גדולות של אמצעים לפיזור הפגנות בימים שקדמו לכך, והמשטרה ביקשה למנוע שימוש בזבזני באמצעים האמורים.

[225] להלן, בפיסקה 147 ואילך לשער החמישי.

[226] הודעת ניצב רון, מ/743, עמ’ 38, שורה 12 ואילך.

[227] שם, בעמ’ 33 שורות 7-15.

[228] ישיבת הממשלה מיום 2.10.00, מ/1646.

[229] שם, בעמ’ 37 שורות 11-22.

[230] מ/3444, עיתון "אל-איתיחאד", 2.10.00.

[231] מ/2028.

[232] מ/2029, "איאם אל-ערב", 2.10.00.

[233] מ/3730, "סוות אל-חק ואל-חורייה", 6.10.00.

[234] מ/2204, בעמ’ 2. יצוין, כי זו גם ההערכה במסמך פנימי של המשרד לבטחון פנים על פי "עדכון יומי" מיום 2.10.00, לפיו צפוי כי במגזר ערביי ישראל "צפי להמשך הפרות הסדר גם היום המוקד אום אל-פחם" (מ/2548).

[235] מ/2204, בעמ’ 4.

[236] מ/2204, עמ’ 5.

[237] מ/2204, בעמ’ 5.

[238] מ/2204, בעמ’ 5.

[239] מ/2204, בעמ’ 5-6.

[240] מ/1245, זכרון דברים של דוד צור, ראש המטה המבצעי, מיום 12.11.00.

[241] יש להעיר, כי במשפט זה טמונה סתירה פנימית. היה ידוע, כי פתיחת ציר ואדי עארה נוטה להגביר, בנקודת הזמן הנדונה, את החיכוך, ולא להפחיתו.

[242] כך טען מוחמד זידאן בכינוס ועדת המעקב באותו יום בשעות הערב, בכפר מנדא.

[243] ראו הודעתו של ח"כ ברכה, מ/1400, שורות 536- 538.

[244] מ/1646, בעמ’ 5 ו-7.

[245] שם, עמ’ 5.

[246] שם, עמ’ 11.

[247] מ/3970.

[248] מ/1646, עמ’ 11.

[249] מ/3967, "מעריב", 2.10.02.

[250] מ/1646, עמ’ 12.

[251] מ/1646, עמ’ 22.

[252] מ/1646, עמ’ 22.

[253] מ/1646, עמ’ 22.

[254] מ/1646, עמ’ 22.

 [255]מ/1646, עמ’ 22. יוער, שבפועל לא היתה זו הפעם הראשונה שהמשטרה קיבלה החלטה כזו. היא פעלה באופן דומה באירועים שהתרחשו באום אל-פחם בשנת 1998, וכן באירועים נוספים במהלך השנים 1999-2000. ראו בעניין זה מ/45.

[256] מ/1646, עמ’ 37.

[257] מ/3789.

[258] מ/3789.

[259] מ/3789.

[260] מ/1646, עמ’ 37.

[261] שם, בעמ’ 37. ראו גם בעמ’ 38.

[262] שם, בעמ’ 41.

[263] שם, בעמ’ 43.

[264] שם, בעמ’ 44.

[265] שם, בעמ’ 22.

[266] שם, בעמ’ 36.

 [267]שם, בעמ’ 51.

[268] מ/1251.

[269] שם, בעמ’ 2.

[270] שם, בעמ’ 2.

[271] שם, בעמ’ 2.

[272] שם, בעמ’ 3.

[273] שם, בעמ’ 6.

[274] שם, בעמ’ 7.

[275] שם, בעמ’ 7.

[276] שם, בעמ’ 7.

[277] הודעת יהודה בכר, מ/759, בשורות 115-116.

[278] ראו הודעת דוד צור, מ/776, בשורות 740-741.

[279] מ/2406.

[280] ראו להלן בפיסקאות 92 ואילך לשער השלישי.

[281] שם.

[282] עדות עבד יוסף סובחי, בעמ’ 2880. כן ראו עדות טארק קובטי, בעמ’ 4059. ראו גם עדות בסאם אבו אחמד, בעמ’ 2884. על פי תמונה שהוגשה כראיה, מ/415, ובה נראים סימנים רבים וקרובים של פגיעת כדוריות גומי, עולה, כי אבו אחמד נורה בגבו מטווח קרוב באמצעות רימון, גלילוני גומי או באמצעות כדור גלילוני גומי 37 מ"מ.

[283] ראו הודעת רפי כהן, מפקד צוות, יס"מ עמקים, מ/399, שורות 405, 417. ראו גם הודעת ענת פלביאן, יס"מ עמקים, מ/435, עמ’ 1 שורה 12 ואילך.

[284] "איאם אל-ערב", 6.10.00, מ/1987, עמ’ 18.

[285] ראו להלן, בפיסקה 94 ואילך לשער הרביעי.

[286] ראו להלן, בפיסקה 98 ואילך לשער השלישי.

[287] מ/1130.

[288] יומן המבצעים המרחבי, מ/1027, אירוע 51.

[289] מ/3919, עמ’ 2 שורה 3, הודעת עות'מאן סלאח.

[290] אירוע 106, יומן המבצעים המרחבי.

[291] הודעת שמואל מרמלשטיין, מ/466, בשורה 290.

[292] ראו מ/486, עמ’ 7 שורות 164, 171.

[293] רישום בשעה 10:35 ביומן המרד"ם, מ/1027.

[294] מ/486 עמ’ 8 שורה 197, עמ’ 9 שורה 214. דיווחים ברוח זו נתקבלו ביומן המבצעים מאת מרמלשטיין, החל מסביבות השעה 11:00 בבוקר. ראו דיווחים מספר 16, 19, 20, 29, 30, 34 במ/1027. ראו גם הודעת מני בנימין, מ/425, עמ’ 14 שורה 17.

[295] הודעה מ/425 עמ’ 13 שורות 14-17.

[296] הודעת סגן ניצב מרמלשטיין, מ/486 שורה 215.

[297] הודעת מרמלשטיין, עמ’ 9 שורות 211, 217, 220.

[298] מ/532, וכן חוות דעת פרופ' היס, מ/866. היס חיווה דעתו, כי הקליע שפגע באבו דאוד הוא קרוב לוודאי קליע קונוונציונלי.

[299] עמ’ 3900 לפרוטוקול, וכן מ/527 עמ’ 2.

[300] מ/486, עמ’ 10 שורה 243.

[301] עמ’ 2710.

[302] ראו דיווח 89 למרד"ם בשעה 16:41; מ/486 עמ’ 11 שורה 249; וכן מ/1804 עמ’ 5 שורה 6.

[303] מ/486 עמ’ 11 שורה 268; ראו גם דיווח בשעה 17:37 של מרמלשטיין למרד"ם על התנגשות עם צעירים ועל שימוש באמצעים (מ/1027). בשעה 17:58 הוא מדווח על עימות עם 250 איש בפאתי כפר כנא.

[304] מ/486 עמ’ 11 שורה 272.

[305] ראו מ/530 ומ/527; כן ראו עמ’ 3897 לפרוטוקול; עוד ראו את חוות דעתו של פרופ' היס בעניין, מ/3918.

[306] מהודעת סגן ניצב מרמלשטיין, מ/486 עמ' 12 ש' 283.

[307] מ/1050.

[308] החומר הרפואי האמור צורף למ/1050.

[309] מ/3919, עמ’ 1 שורה 11, עמ’ 3 שורות 7-9.

[310] עמ’ 4, שורה 10 ואילך.

[311] מ/3921, מ/3923.

[312] עדות יקי אזולאי, בעמ’ 400.

[313] עדות בנצי סאו, בעמ’ 344.

[314] פיסקה 44 ואילך לשער השלישי.

[315] להלן, בפיסקה 62 ואילך לשער השלישי.

[316] ראו פיסקה 65 ואילך לשער השלישי.

[317] בפרק ד' בשער השלישי, פיסקה 48 ואילך.

[318] יומן מרד"מ צפון, מ/3158.

[319] מ/153 עמ' 11, יומן מבצעים תחנת משגב, מרד"מ, מ/238 שורות 28-32, מ/239 שורות 28-30.

[320] מ/293 שורות 51-55; מוצג מ/1179 12:41-13:54).

[321] מ/293 שורות 75-81; מ/232א' שורות 37-39, מ/882 שורות 36-39; מ/234 שורות 10-11; מ/233 שורות 26-30; מ/883 שורות 40-46.

[322] ראו מ/298, שורות 3-7. ראו גם פרוטוקול, עמ’ 2117.

[323] הודעת ג'מאל עטילה, מ/293, שורות 61-69.

[324] ראו מ/239 שורות 33-36.

[325] מ/924 שורות 29-30; מ/925 שורות 12-13; מ/927 שורות 28-30.

[326] מ/153 עמ' 12. מ/925 שורות 20-21. מ/923 שורה 106.

[327] הודעת מוהנא ניג'ם, שוטר, מוצג מ/294, שורות 65-67; ראו גם בעדותו, פרוטוקול עמ’ 2091-2097.

[328] יומן המרד"מ, מ/603, שורות 61-64.

[329] מ/1986 "כל אל-ערב", 6.10.00.

[330] מ/603 שורות 69-74. עמ’ 4498. מ/213 שורות 264-266.

[331] מ/603 שורות 69-74. מת"ח עמ’ 4498.

[332] מ/606, שורות 35-40.

[333] מ/1986 "כל אל-ערב" 6.10.00.

[334] ראו גם מ/603 שורות 78-79.

[335] מ/213 שורות 268-271.

[336] מ/213 שורות 272-273.

[337] מ/1986 "כל אל-ערב", 6.10.00.

[338] מ/603 שורות 80-81.

[339] מ/603 שורות 82-83.

[340] מ/658.

[341] מ/658.

[342] מ/652 ומ/653.

[343] מ/1062, הודעת גיא ג'קובסון, קצין מודיעין, משטרת ראש העין.

[344] ראו מ/1061, הודעת אברהם סננס, קצין סיור תחנת ראש העין.

[345] ראו מ/1061.

[346] מ/1988, עיתון "כל אל-ערב", 6.10.00.

[347] ראו מ/1146.

[348] "איאם אל-ערב", 3.10.00, מ/2020.

[349] מ/2019, "איאם אל-ערב", 3.10.00.

[350] ראו מ/2885.

[351] ראו לו"ז המפכ"ל, מ/1571.

[352] מ/1664.

[353] מ/2205, בעמ’ 1.

[354] מ/2205, עמ’ 2.

[355] מ/2205, עמ’ 2.

[356] שם, עמ’ 3-4.

[357] שם, בעמ’ 3.

[358] שם, בעמ’ 5.

[359] שם, בעמ’ 6.

[360] מ/2205, בעמ’ 6.

[361] שם, בעמ’ 6.

[362] מ/1664, עמ’ 4.

[363] שם, עמ’ 26.

[364] שם, בעמ’ 5.

[365] שם, בעמ’ 25.

[366] שם, בעמ’ 6.

[367] שם, בעמ’ 7.

[368] שם, בעמ’ 10.

[369] שם, בעמ’ 22. בפועל מתברר, כי עוד בשנת 1994, על רקע אירועים במגזר הערבי בעקבות הטבח שביצע במערת המכפלה ד"ר ברוך גולדשטיין, נפגש ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, עם נציגים של המגזר הערבי.

[370] שם, בעמ’ 25.

[371] שם, בעמ’ 6.

[372] שם, בעמ’ 6.

[373] שם, בעמ’ 6. יוער, כי תיאור זה של הדפ"א תואם במידה רבה את אופן פעילות המשטרה ביום 2.10.00.

[374] שם, בעמ’ 26-27.

[375] שם, בעמ’ 27.

[376] שם, בעמ’ 28.

[377] שם, עמ’ 28.

[378] שם, בעמ’ 35.

[379] מ/3822.

[380] מברק מספר אמארצ 17551, מ/1257.

[381] הערכה דומה נמצאת במברק נוסף מאותו ערב, שהוצא על ידי מוקד אמ"ן (מברק אמארצ 17552, מ/955).

[382] מ/1547.

[383] מ/3987.

[384] מ/3989. הריאיון נערך בשעה 08:35 בבוקר.

[385] עיתון "הארץ", 3.10.00, מ/3389.

[386] מ/2050, מ/2052.

[387] מ/3827.

[388] הודעת מוחמד זידאן, מ/1422, שורות 61-69.

[389] "איאם אל-ערב", 4.10.00, מ/2013.

[390] סיכום הביקור, מ/1690.

[391] מ/1690.

[392] ראו מ/1239.

[393] הודעת י' מ/2164, עמ’ 9, שורה 182 ואילך.

[394] מ/2012, "איאם אל-ערב", 4.10.00.

[395] מ/2887.

[396] מ/2887.

[397] ראו פיסקה 148 ואילך לשער השלישי.

[398] ראו מ/268, שורות 151-152.

[399] מ/2010, "איאם אל-ערב", 4.10.00.

[400] פיסקה 145 ואילך לשער השלישי.

[401] שם.

[402] מ/2009, "איאם אל-ערב", 4.10.00.

[403] ראו להלן, פיסקה 98 ואילך לשער הרביעי.

[404] מ/2890.

[405] מ/1547. מכותרת המוצג עולה כי הוא נעשה ביום 2.10.00, אך על פי תוכנו וכותרת המשנה, הוא מתייחס ליום 3.10.00.

[406] מ/371.

[407] מ/1668, בעמ’ 23.

[408] שם, עמ’ 2. ראו גם בעמ’ 9.

[409] שם, בעמ’ 10. ראו גם בעמ’ 11.

[410] שם, בעמ’ 4.

[411] שם, בעמ’ 5.

[412] שם.

[413] שם, בעמ’ 24.

[414] שם, בעמ’ 25.

[415] שם, בעמ’ 28.

[416] שם, בעמ’ 29-30.

[417] שם, בעמ’ 10.

[418] שם, בעמ’ 10.

[419] שם, עמ’ 28. ראו גם עמ’ 30.

[420] שם, בעמ’ 29.

[421] שם, עמ’ 28.

[422] ברור מכריכת הגומי והגז יחדיו, שלא התוצאות הקטלניות של השימוש בגלילוני גומי עומדות כאן במרכז.

[423] ראיון של ירון וילנסקי עם המפכ"ל, יהודה וילק ב"גלי צה"ל" (מ/3995).

[424] הודעת מנשה ארביב, עמ' 4 (מ/328).

[425] הודעת רמי מייבלום, עמ' 3 (מ/344).

[426] הודעת סעיד סטל, עמ' 8 (מ/559).

[427] ראו הודעתם במשטרה של אבי אלבז ואשתו זהבה אלבז, אשר הותקפו כאשר חלפו במכוניתם במקום (מ/1043, מ/1044).

[428] ראו הודעתו במשטרה של הכתב ריקרדו כריסטיאן (מ/1041).

[429] ראו הודעת עו"ד אחמד בלחה, עמ' 8 (מ/330).

[430] ראו הודעתו במשטרה של הכתב ריקרדו כריסטיאן (מ/1041).

[431] סיכום הפרות סדר מיום 4.10.00 (מ/2895).

[432] יומן מבצעים מרחב עמקים, אירוע 8 (מ/1027).

[433] הודעת יעקב זיגדון, עמ' 19 (מ/516).

[434] יומן מבצעים תחנת נצרת, אירוע 9 (מ/1026), וכן ראו הודעתו של מני בנימין, עמ' 18 (מ/425) והודעתו של רפי כהן, עמ' 20 (מ/399).

[435] ראו הודעת מני בנימין, עמ' 17 (מ/425) והודעת רפי כהן, עמ' 20 (מ/399). כן ראו יומן מבצעים נצרת, אירוע 10 (מ/1026).

[436] הודעת אנדרי מישצ'נקו במשטרה מיום 5.10.00 (מ/540 א').

[437] ראו גם הודעותיהם של נוסעי המונית יבגני בולנוב (מ/541 א') וטאיסה בולנוב (מ/542 ב').

[438] ראו תצלומי המונית שנורתה (מ/543 א') והודעתו של מני בנימין, שראה את הרכב ושמע את עדות הנהג, עמ' 19 (מ/425).

[439] הודעת מני בנימין, עמ' 19 (מ/425).

[440] קלטת של חדשות הערוץ הראשון של הטלוויזיה (מ/1170).

[441] כתבה מעיתון "איאם אל-ערב" מיום 5.10.00 (מ/2004).

[442] יומן מבצעים מרחב גליל, אירוע 16 (מ/323).

[443] ראו טבלת סיכום אירועים במחוז מרכז (מ/2891), טבלת סיכום אירועים במחוז דרום (מ/2892), ומוצגים מ/3319 ומ/3297.

[444] ראו טבלת אירועים במחוז מרכז (מ/2891), טבלת סיכום אירועים במחוז צפון (מ/2893) ומוצג מ/3469.

[445] מ/3469.

[446] כתבה מעיתון "איאם אל-ערב" מיום 4.10.00 (מ/2012).

[447] כתבה מעיתון "איאם אל-ערב" מיום 4.10.00 (מ/2008).

[448] סיכום הערכת מצב מיוחדת (מ/1591).

[449] מ/164.

[450] סיכום הערכת המצב (מ/1692).

[451] אמארצ 1766 (מ/1691).

[452] אמארצ 17768 (מ/963).

[453] דו"ח שבועי מס' 41 (מ/3916).

[454] דיווח אירועים מרחב גליל (מ/2925).

[455] טבלת אירועים חריגים (מ/3298).

[456] מ/3320.

[457] סיכום אירועים בתחום מרחב נגב (מ/4061).

[458] דיווח אירועים מרחב גליל (מ/2925).

[459] טבלת אירועים חריגים (מ/3298).

[460] מ/3320.

[461] דיווח ברשת ב' ברדיו מיום 5.10.00 בתוכנית "בחצי היום" (מ/3998).

[462] ראיון שנערך עם יוסי בן עזרא, מפקד שירותי כיבוי באזור הגליל ברשת ב' ברדיו מיום 5.10.00 בתוכנית "בחצי היום" (מ/3998).

[463] הודעת יעקב זיגדון, עמ' 20 (מ/516).

[464] יומן מבצעים מרחב עמקים, אירוע 11 (מ/1027).

[465] הודעת מחמוד עוואדה במשטרה, עמ' 1 (מ/541).

[466] הודעת מחמוד עוואדה במשטרה, עמ' 1 (מ/541).

[467] הודעת יעקב זיגדון, עמ' 20 (מ/516).

[468] הודעותיו של יגאל אבו במשטרה (מ/537, מ/538) ועדותו בפני הועדה בעמ' 3964 לפרוטוקול.

[469] הודעת ח"כ מוחמד כנעאן, עמ' 16,17 (מ/609).

[470] עדות יגאל אבו, עמ' 3966 לפרוטוקול.

[471] הודעת יעקב זיגדון, עמ' 20 (מ/516).

[472] מ/1853.

[473] כתבה מעיתון "איאם אל-ערב" מיום 5.10.00 (מ/2001).

[474] כרוז שפורסם בעיתון "איאם אל-ערב" ביום 5.10.00 (מ/4120).

[475] ראו כתבה מעיתון "איאם אל-ערב" מיום 5.10.00 (מ/2000).

[476] הצגת תוכניות מחוז ירושלים לאירועי "יום הזעם" בהר הבית (מ/1583).

[477] מ/1584.

[478] מ/1548, מ/962.

[479] מברק צגליל 8419 (מ/964).

[480] ראו מברק אמארצ 17916 ממוקד אמ"ן שיצא בשעה 21:00 (מ/965).

[481] שם. וראו גם לקט מודיעין מיוחד-צפי לתפילת יום ו' בהר הבית בירושלים ב-6.10 (מ/2378).

[482] מברק תאביב 4982 שיצא מאת קצין אמ"ן ת"א לידיעת מוקד אמ"ן בשעה 13:50 (מ/2381).

[483] לקט מודיעין מיוחד-צפי לתפילת יום ו' בהר הבית בירושלים ב-6.10 (מ/2378).

[484] ראו פרוטוקול הישיבה (מ/1651).

[485] שם. ראו גם סיכום הישיבה שרשם אל"מ אמיר נוימן, עוזר המזכיר הצבאי לראש הממשלה (מ/1671).

[486] ראו פרוטוקול הישיבה (מ/1652).

[487] ראו סעיף מס' 2446 של ישיבת הממשלה מיום 5.10.00 (מ/1573) וקטעי סטנוגרמה מתוך ישיבת הממשלה (מ/1647).

[488] רישום עיקרי הסטנוגרמה של דברי השר לבטחון פנים בישיבת הממשלה (מ/1693).

[489] לאמירות דומות של השר, ראו גם כתבה שהתפרסמה בעיתון "גלובס" מיום 5.10.00 (מ/3791), לפיה אמר השר, כי האירועים דמו יותר למרד מאשר להפגנות מחאה, וראו גם ריאיון שנערך עמו ביום 4.10.00 ושודר ברשת ב' ברדיו (מ/3992), שם אמר כי "מה שהיה בימים האלה זה לא הפגנת מחאה אלא תופעה במימדים ובעוצמה חסרי תקדים בתולדות המדינה...זה משהו שאולי דומה יותר למרד עממי מאשר להפגנה".

[490] מברק אמארצ 17915 (מ/1261), ראו גם מברק אמארצ 17804 מיום זה (מ/1585).

[491] ראו מברק אמארצ 17922 (מ/2380).

[492] פרוטוקול הישיבה (מ/1653).

[493] מברק משלט ירושמ 4787 (מ/2757), וראו גם מברק אמארצ 17929 (מ/1262).

[494] מברק משלט ירושמ 4787 (מ/2757).

[495] ראו זיכרון דברים שרשם תנ"צ דוד צור, ראש המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים (מ/3811) ומברק אמארצ 17931 (מ/967).

[496] טבלת אירועים מחוז צפון ומחוז המרכז (מ/2898).

[497] מ/3321.

[498] טבלה שנערכה על ידי נציבות כבאות והצלה (מ/3902).

[499] מברק משלט ירושמ 4787 (מ/2757).

[500] טבלת אירועים מחוז צפון ומחוז ירושלים (מ/2898).

[501] טבלת אירועים חריגים (מ/3299), וראו תצהיר עדותו של עמאר סעיד מחמוד חט'יב, והודעותיהם במשטרה של יתר הנוסעים חמיס שאהין ועלי נעסה (מ/3011).

[502] מאמר מאת ראיד סלאח, שפורסם בעיתון "סוות אל-חק ואל-חורייה" מיום 6.10.00 (מ/3720).

[503] כרוז שפורסם בעיתון "סוות אל-חק ואל-חורייה" ביום 6.10.00 (מ/3718).

[504] כתבה מעיתון "סוות אל-חק ואל-חורייה" מיום 6.10.00 (מ/3709).

[505] מאמר בעיתון "סוות אל-חק ואל-חורייה" מיום 6.10.00 (מ/3792).

[506] כתבה מעיתון "סוות אל-חק ואל-חורייה" מיום 6.10.00 (מ/3709).

 [507]אמארצ 17927 (מ/966).

 [508]אמארצ17929 (מ/1622).

 [509]ראו גם תוספת שניתנה לתגבור הכוחות במחוז ירושלים, מברק אמארצ 17930 (מ/2379).

 [510]פרוטוקול הערכת המצב (מ/1549).

 [511]טבלת סיכום אירועים במחוזות (מ/2900), ועדכון יומי של המשרד לבטחון פנים (מ/2483).

 [512]מברק אמארצ 17939, שיצא בשעה 23:24 (מ/969).

 [513]קטעים מתוך פרוטוקול הישיבה (מ/1654).

 [514]מברק אמארצ 17934, שיצא בשעה 16:00 (מ/1263).

 [515]אירוע 6, יומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

 [516]אירוע 10, יומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

 [517]אירוע 11, יומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

 [518]אירוע 13, יומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

[519] מברק ממטה מג"ב שיצא בשעה 21:55 (מ/1282).

[520] מ/1281.

[521] בפרק י' של השער השלישי, הדן בהתפרעויות של יהודים במהלך אירועי אוקטובר, פיסקה 158 ואילך.

[522] ראו פיסקה 160 ואילך של השער השלישי.

[523] ראו הודעת שמואל מרמלשטיין, מת"ח עפולה, עמ' 16 (מ/486) והודעתו של משה ולדמן, עמ' 37 (מ/710).

[524] הודעת אליהו קריספיל, קצין המבצעים של מרחב חוף, עמ' 5 (מ/576).

[525] עדכון יומי של המשרד לבטחון פנים (מ/2483).

[526] סיכומי מרד"מ מיום 7.10.00 (מ/2377).

[527] ישיבת ספ"כ ארצי מס' 30/00 מיום 8.10.00 (מ/2584).

[528] בפיסקאות 156 ואילך לשער השלישי.

[529] עדכון יומי של המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים (מ/2483).

[530] ראו הודעת אלכס דן, עמ' 9 (מ/699) והודעת דני הקר, עמ' 3 (מ/380). באשר לתופעה של הפרות סדר ביום כיפור, ראו גם עדותו של שיח' אמג'ד, קצין הסיור של תחנת עכו, בעמ' 4991-4994 לפרוטוקול, ממנה עולה כי תופעה זו היתה נפוצה גם בעכו ובמקומות נוספים בארץ.

[531] טבלאות חלוקת הכוחות במהלך האירועים במרחב עמקים (מ/704).

[532] ראו הודעת אלכס דן, עמ' 9 (מ/699), ופרוטוקול ישיבת הערכת מצב במרחב עמקים שהתקיימה באותו יום בשעה 10:30, ממנה עולה כי הסד"כ של התחנה מנה 39 שוטרים מן התחנה, ובצאת החג תוכננה כמות השוטרים לרדת ל-27 (מ/700).

[533] מ/2531.

[534] הודעת דני הקר, עמ’ 5 (מ/380).

[535] אמארצ 18006 (מ/1264). יש לציין כי במברק נפלו מספר טעויות באשר לתאריך ולשעה בה הופץ. ניתן לראות מתוכן המברק, כי הוא כולל התייחסות לאירועים שאירעו ב-7.10.00 ולפיכך לא יכול להיות שהופץ יום לפני כן, כפי שנכתב בו.

[536] ראו להלן בפיסקה 123 ואילך בשער השלישי.

[537] ראו להלן בפיסקאות 143 ואילך בשער השלישי.

[538] טבלת אירועים חריגים (מ/3301).

[539] הודעת צבי הכט, רב"ש מצפה עדי, עמ' 4 (מ/622) ועדותו בעמ' 4711 לפרוטוקול.

[540] הודעת ברוך דרימר מת"ח שפרעם, ש' 276-277 (מ/613) ועדותו בעמ' 4623; אירוע 1 יומן מבצעים תחנת שפרעם (מ/2662).

[541] הודעת צבי הכט, עמ' 4 (מ/622) ועדותו בעמ' 4712 לפרוטוקול.

[542] אירוע 3 יומן מבצעים מרחב גליל (מ/2662).

[543] הודעת ברוך דרימר, ש' 306-308 (מ/613).

[544] הודעת ברוך דרימר, ש' 278-279 (מ/613) ועדותו בעמ' 4632 לפרוטוקול ועדותו של יוני לוי, עמ' 4685 לפרוטוקול.

[545] עדות צבי הכט בעמ' 4714 לפרוטוקול והודעתו, עמ' 4 (מ/622).

[546] יש לציין כי ברוך דרימר, מת"ח שפרעם, מסר בעדותו כי למיטב ידיעתו נעשה שימוש בגומי, אך הוא הגיע לקראת סוף האירוע. ראו הודעתו בש' 285-286, 300 (מ/613) ועדותו בעמ' 4633 לפרוטוקול.

[547] הודעת ברוך דרימר, ש' 294-295 (מ/613), עדות יוני לוי, עמ' 2682-2683 לפרוטוקול, דיווח ביומן מבצעים מרחב גליל (מ/2660) ודיווח בתוכנית "שבע וחצי" בערוץ הראשון בטלוויזיה (מ/1170).

[548] ראו הודעת אלכסנדר סטריז'בסקי רמ"ח כרמיאל, ש' 45-81 (מ/606) ועדותו בעמ' 4549 לפרוטוקול; הודעת יצחק כהן מת"ח כרמיאל, ש' 87-102 (מ/603) ועדותו בעמ' 4500 לפרוטוקול; הודעת עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל, ש' 137-139 (מ/608).

[549] הודעת אלכסנדר סטריז'בסקי רמ"ח כרמיאל, ש' 63-64 (מ/606) והודעת גבריאל דוד, רמ"ס כרמיאל, ש' 141-143 (מ/605).

[550] הודעתו של יצחק כהן, ש' 94-95 (מ/603) ועדותו בעמ' 4501 לפרוטוקול; הודעת אלכסנדר סטריז'בסקי, ש' 68-70 (מ/606) ועדותו בעמ' 4550; הודעת עדי אלדר, ראש העיר כרמיאל, ש' 103-108 (מ/608).

[551] הודעתו של עדי אלדר, ש' 108-120 (מ/608).

[552] עדות אלכסנדר סטריז'בסקי עמ' 4550 לפרוטוקול והודעתו בש' 608 (מ/606), עדות יצחק כהן בעמ' 4502 לפרוטוקול והודעת גבריאל דוד, ש' 51-155 (מ/605).

[553] עדות עדי אלדר, עמ' 4569 לפרוטוקול.

[554] עדות אלכסנדר סטריז'בסקי בעמ' 4550 לפרוטוקול והודעתו בש' 74-44 (מ/606).

[555] ראו תחקיר שנערך על ידי אמג'ד שיח' על האירוע (מ/665).

[556] עדותו של שיח' אמג'ד, קצין סיור בתחנת עכו, עמ' 4990-4996 לפרוטוקול.

[557] מ/3323.

[558] סיכום אירועים מטעם קרן קימת לישראל, אגף היעור-אזור מנשה חדרה (מ/1154).

[559] רכוז פעילות מבצעית של אגוד ערים אזור יזרעאל (מ/1157).

[560] טבלת אירועים חריגים (מ/3301), אירוע 25 יומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

[561] יומן תיק אירועי תחנת רמלה (מ/1145).

[562] אירועים 21,22 יומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

[563] אירועים 18, 19 יומן המבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

[564] דו"ח פעילות מבצעית מס' 2 של שירותי הכבאות (מ/1153).

[565] אירועים הקשורים להתפרעויות בעיר ת"א-יפו (מ/1162).

[566] דיווח בתכנית "שבע וחצי" בערוץ הראשון בטלוויזיה (מ/1170).

[567] תחקיר אירוע לימי גאות ושפל, תחנת טירת הכרמל (מ/1149).

[568] טבלת אירועים על פי תחנות ותאריכים (מ/1146).

[569] דיווח בתכנית "שבע וחצי" בערוץ הראשון בטלוויזיה (מ/1170).

[570] הערות שרשם דוד צור בכתב ידו על מזכר שיצא מלשכת השר (מ/3827).

[571] הודעת עבד ענבתאווי, מזכיר ועדת המעקב, עמ' 17 (מ/1806).

[572] הודעת מוחמד זידאן, עמ' 113 (מ/1423).

[573] הודעת השר מתן וילנאי, עמ' 8 (מ/1408).

[574] כתבה מעיתון "איאם אל-ערב" מיום 10.10.00 (מ/1994).

[575] אירוע 7, יומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

[576] דיווח על כך ביומן מבצעים של מרחב גליל משעה 13:07 (מ/2660).

[577] אירועים 4,5 יומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

[578] טבלת אירועים חריגים (מ/3302).

[579] הודעת סמי מויאל, רמ"ס נצרת, ש' 300 (מ/383), הודעת משה ולדמן, עמ' 30 (מ/710), הודעת לוי ורון, ש' 235 (מ/276) והודעת רפי כהן, ש' 584-590).

[580] טבלת אירועים חריגים (מ/3302).

[581] קלטת ותמליל מתוך שידורי רדיו 2000 (מ/1981, מ/1980, מ/1982, מ/1983).

[582] דיווח בחדשות הערוץ הראשון (מ/1170), דיווח ביומן מבצעים מרחב עמקים, אירוע 27 (מ/1027), ועדכון המפכ"ל בישיבת הממשלה (מ/1648).

[583] ראו להלן בפיסקאות 161-164, 169-173 לשער השלישי.

[584] טבלת אירועי מחוז תל אביב סד"צ ערבי וסד"צ יהודי (מ/1151).

[585] יומן תיק אירועי תחנת רמלה (מ/1145).

[586] טבלת אירועים במחוז המרכז (מ/2901).

[587] יומן תיק אירועי תחנת לוד (מ/1144).

[588] הודעת שלומי לב-הר, עמ’ 4 (מ/334).

[589] יומן תיק אירועי תחנת טייבה (מ/1143).

[590] דיווח בחדשות הערוץ הראשון (מ/1170), וטבלת אירועים לפי מרחבים (מ/2270).

[591] טבלת פירוט אירועים על פי תחנות ותאריכים (מ/1146).

[592] תצהיר עדותו של מוניר חמודי (מ/2023).

[593] טבלת אירועים לפי מרחבים (מ/2270).

[594] טבלת פירוט אירועים על פי תחנות ותאריכים (מ/1146).

[595] טבלת אירועי הפרות סדר של תחנת זבולון (מ/1147).

[596] טבלת אירועים לפי מרחבים(מ/2270) וטבלת פירוט אירועים על פי תחנות ותאריכים (מ/1146).

[597] דיווח ביומן מבצעים מרחב גליל משעה 22:55 (מ/2660).

[598] דיווח ביומן מבצעים של מרחב עמקים משעה 1:45 (מ/1027).

[599] אירוע 8, יומן מבצעים נצרת (מ/1026).

[600] אירוע 24, יומן מבצעים של מרחב עמקים (מ/1027).

[601] דיווח בחדשות הערוץ הראשון (מ/1170).

[602] טבלת אירועים של מחוז ירושלים (מ/2901).

[603] דיווח ביומן המבצעים של מרחב עמקים משעה 21:00 ומשעה 1:45 (מ/1027).

[604] טבלת אירועים לפי מרחבים (מ/2270).

[605] ריכוז פעילות של שירותי כבאות והצלה באזור יזרעאל (מ/1154).

[606] דיווח ביומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027) ובדו"ח שריפות אזור מנשה השרון (מ/1154).

[607] מברק אמארצ 18018, שיצא בשעה 20:00 (מ/1265).

[608] סיכום שרשם תא"ל גדי איזנקוט, מזכיר הצבאי לראש הממשלה (מ/1673), סיכום שרשם יוסי מלמד (מ/1698) וקטעים מתוך פרוטוקול הערת המצב (מ/1697, מ/1655).

[609] קטעים מתוך פרוטוקול ישיבת הממשלה (מ/1696, מ/1648), ודברי השר לבטחון פנים מתוך הסטנוגרמה של ישיבת הממשלה (מ/1699).

[610] תחקיר שנערך על ידי יורם אזולאי (מ/653), הודעת רוני עטיה מת"ח עכו, ש' 230-263 (מ/646).

[611] דיווח ביומן מבצעים מרחב גליל, אירוע 37 (מ/2660).

[612] תחקיר מבצעי שנערך על ידי מאיר כהן, רמ"ח תחנת עכו (מ/647) ומצגת (מ/648).

[613] הודעת רוני עטיה, ש' 258 (מ/646), תחקיר מבצעי שנערך על ידי מאיר כהן, רמ"ח תחנת עכו (מ/647).

[614] טבלת אירועי מחוז תל אביב (מ/1151), סיכום אירועים בתא"ז דן (מ/1150).

[615] אירועים הקשורים להתפרעויות בעיר תל אביב-יפו (מ/1162).

[616] יומן תיק אירועי תחנת רמלה (מ/1145).

[617] יומן תיק אירועי תחנת לוד (מ/1144).

[618] יומן תיק אירועי תחנת טייבה (מ/1143).

[619] רשימת אירועים בהם נפתחו אירועים או תיקים בתחנת עיירות (מ/1139).

[620] דיווח ביומן מצבעים של מרחב נגב (מ/4055).

[621] תחקיר אירוע לימי גאות ושפל, תחנת טירת הכרמל (מ/1149).

[622] אירועי הפרות סדר תחנת זבולון (מ/1147), פירוט אירועים על פי תחנות ותאריכים (מ/1146), תצהיר של סמאר ענבתאווי לגבי אירועים בקריית אתא (מ/3022).

[623] פירוט אירועים על פי תחנות ותאריכים (מ/1146).

[624] דיווח ביומן מבצעים מרחב עמקים (מ/1027).

[625] אירוע 43, יומן מבצעים מרחב גליל (מ/2660).

[626] טבלת אירועים חריגים (מ/3303) ודיווח ביומן מבצעים של מרחב עמקים (מ/1027).

[627] אירועי הפרות סדר-נצרת עילית (מ/1132).

[628] דיווח ביומן מבצעים של מרחב עמקים (מ/1027).

[629] דו"ח שרפות אזור מנשה השרון (מ/1154).

[630] ריכוז הפעילות המבצעית בגל האלימות של שירותי הכבאות באזור יזרעאל (מ/1153).

[631] אירוע 37, 50 יומן מבצעים מרחב גליל (מ/2660).

[632] מ/4124.

[633] "איאם אל-ערב", 10.10.00 (מ/1999).

[634] סיכום שנערך על ידי יוסי מלמד (מ/2488).