___________________________________________________________________
מוצרים אחרים
1.1 התוצר של תהליך הבנייה הוא הבניין. לצורך הדיון בדרכים שיבטיחו כי תהליך בנייתו-ייצורו יניב בניין איכותי ובטוח למשתמשים בו, אנו נכנה את הבניין גם בשם "מוצר הבנייה" (וברור שבהקשר זה כוונתנו לבניין השלם ולא למוצרי בנייה, כגון מרצפות, שהם רכיבים בבניין). "מוצר הבנייה" הוא מוצר אחד מתוך מאות אלפי מוצרים שהאנושות מייצרת, ונקודת המוצא צריכה להתבסס על העקרונות הכלליים המיושמים ביצירת המוצרים "הרגילים" שהרי עקרונות אלו כבר הוכיחו עצמם. גם חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, כולל "בניין" בהגדרת "מוצר" שבו. למרות שיש במוצר זה "שונות" לא מעטה בהשוואה למרבית המוצרים, אשר מחייבת התייחסות שונה בהיבטים לא מעטים של ייצור מוצר הבנייה, יהיה זה משגה להתייחס לבניינים מלכתחילה בגישה השונה מהגישה הנוהגת לגבי שאר המוצרים. נבחן אפוא תחילה מהם התמריצים והתהליכים המביאים לבטיחותם של מוצרים "רגילים".
1.2 המטרה של רובם ככולם של היצרנים היא ליצור מוצרים שיענו על דרישות הצרכנים ושישביעו את רצונם, שהרי אם לא יעשו כן, ספק אם יוכלו לשווק את מה שהם מייצרים. זהו כמובן גורם מדרבן ראשון במעלה, הדוחף את היצרנים לעשות את המרב בכל שלבי היצור (כולל כמובן שלב התכנון), כדי להשיג תוצאה זו. מוצר העונה על דרישות הצרכן הוא מוצר בעל איכות, ואיכות מקפלת בתוכה גם בטיחות, שהיא מוקד ענייננו ככל שמדובר בבניית בניינים.
1.3 יש גורם נוסף הדוחף את היצרנים לפעול למען בטיחות המוצר. המדובר הוא בנורמות משפטיות שונות הגורמות להטלת אחריות על העוסקים בתכנון וביצור של המוצר. המשפט מטיל סנקציות אזרחיות ופליליות על מי שאינו מקפיד על ייצור מוצרים חסרי סיכונים. החשש מפני הפעלת סנקציות אלה תורם להקמתה של מערכת ארגונית שמטרתה למנוע בכל אחד משלבי התכנון והייצור מצב שיכול לגרום לכך שהמוצר המיוצר יהיה נגוע בסיכון למשתמשים בו או לצד שלישי.
נורמות משפטיות המטילות אחריות אזרחית או פלילית מהוות תמריץ לעוסקים במלאכה לפעול להשגת בטיחות המוצר או השירות, מוכר בשטחים רבים. דוגמה טובה לכך היא עולם הרפואה, שסיגל לו שיטות ואמצעים למניעת מעשים ומחדלים רשלניים כתוצאה מפסיקת בתי המשפט בתביעות על רשלנות רפואית. יש הטוענים שהדבר נעשה תוך נקיטה באמצעים למעלה מהצריך. דוגמאות אחרות הן אמצעי זהירות הננקטים במגרשי משחקים, במוסדות חינוך, במפעלי תעשייה ובכל כיוצא בזה, מסיבות דומות.
1.4 אדם הנתקל בפגם במוצר, ומי שנפגע ממוצר לקוי, לא יטריח עצמו בדרך-כלל לאתר במדויק את החוליה בתהליך התכנון או הייצור של המוצר, שבעטייה נגרם הפגם. אילו הוצרך לעשות כן, ספק אם היה הדבר עולה בידו, זאת משום שתהליכי התכנון והביצוע הם מסובכים, ובדרך-כלל הם נעלמים מידיעתו ומתודעתו. הפתרון שנפגע כזה ייזקק לו, הוא הגשת קובלנה או תביעה נגד היצרן, זאת אפילו אם פעילות היצרן הסופי הצטמצמה להרכבה בלבד של רכיבי המוצר, שהם עצמם יוצרו על-ידי אחרים.
הטעם בהפניית התביעות והקובלנות ליצרן, גם אם מקורו של האשם הוא במתכנן או במבצע כלשהו של אחד ממרכיבי המוצר, הוא כמובן בנוחיות היחסית של תביעה כזו. נוחות זו היא תולדה של מדיניות החקיקה והפסיקה, המבקשת להעניק הגנה לצרכן ולנפגע. לאלו האחרונים קשה, ואולי בלתי אפשרי, לדעת בדיוק באיזה שלב ומי מתוך כל הפונקציות שנטלו חלק בייצור המוצר (ובכלל זה מתכננים, יצרני רכיבים, ספקים, מתאמים וכל כיוצא בזה) אחראי לתוצאה הפגומה. לעומת זאת, היצרנים או המוכרים הם ברוב המקרים ידועים וברי-השגה, קל לאתרם, ובדרך-כלל יש להם גם גיבוי כספי או ביטוח מתאים, כך שיש ביכולתם לעמוד בתשלום הפיצויים העשויים להיפסק לטובת התובעים.
1.5 גישת החקיקה והפסיקה בימינו, שבמרכזה מתן כלים נוחים ויעילים לרוכש מוצר או לנפגע ממנו, מקרינה לא רק על האינטרס של הרוכשים. יש לה בעקיפין השפעה מכרעת על תהליך הייצור, ובכלל זה על ההרמוניה והאינטגרציה של פעילות כל הפונקציות המעורבות בתכנון ובייצור. ידיעת המוכר והיצרן שהם צפויים לשאת באחריות לנזק עקב פגם במוצר הן כלפי רוכש והן כלפי צד שלישי, מדרבנת אותם לפעול ככל יכולתם כדי להרחיק מהם סיכון זה. מסתבר שיכולתם איננה קטנה כלל ועיקר.
אם היצרן הסופי הוא גם מי שמייצר את רכיבי המוצר, הוא נוקט בצעדים הנחוצים כדי לוודא שהייצור יהיה באיכות הנדרשת. אם הוא נזקק למקורות חוץ לשם השגת רכיבים אלו, הרי שהיצרן הראשי הוא ברוב המקרים צד ישיר להסכמי ייצור המשנה או רכישות המשנה של רכיבי המוצר הסופי שהוא מייצר. כצד ישיר כזה הוא דואג לכך שהרכיב המיוצר עבורו או הנרכש על ידו יעמוד בקריטריונים הנדרשים. לא זו אף זו, יש להניח שמומחיותו וניסיונו מדריכים אותו להתקשר מלכתחילה עם מי שהוכיח עצמו כיצרן מיומן ומהימן. יש גם להניח שהוא יעביר בביקורת איכות את הרכיב המוזמן בטרם ישתמש בו לייצור.
כל אחד מיצרני המשנה או ספקי המשנה, ביודעו את מידת הבקרה שלה הוא צפוי, ובהיותו ער לכוחות שבידי המזמין (ובכלל זה הכוח שלא להיזקק בעתיד לשירותי יצרן או ספק שהכשיל אותו) יעשה, לפי המצופה, ככל יכולתו כדי למנוע מצב שבו תהיה למזמין עילה נגדו, המושתתת על איכות לקויה או על פגם או על נזק שארע עקב תקלה שנפלה ברכיב שהוא אחראי לו. היררכיית האחריות האנכית הזו יורדת שלב או שלבים נוספים כשיצרני המשנה נזקקים מצדם הם לשירותי יצרן של "תת רכיב" הנדרש להם. בכל אחד משלבי "הסולם ההיררכי" הזה תפעל אותה מערכת של אחריות ושל חבות משפטית ושל אינטרסים, הכל כמתואר לעיל. מערכת זו מסגלת לעצמה, בכל שלביה, בקרה ופיקוח וארגון שיפיקו מוצר או רכיב שיהיה נקי ככל האפשר מליקויים ומפגמים.
1.6 מערכת כזו, הבודקת ומבקרת את עצמה בכל שלביה, היא תוצאה, בין השאר, של האחריות המוטלת על היצרן או על המוכר. מסתבר, אפוא, שהטלת אחריות כזו יוצרת "גלגלי תמסורת" המניעים תהליכי פיקוח ובקרה על רכיבי המוצר ועל המוצר כולו. ניסיון החיים מצביע על-כך שהמערך האמור (להלן – "השיטה") מוכיח עצמו לא רק במתן הגנה לקונים או לנפגעים ממוצר, אלא בצמצום מעשי רשלנות ומחדלים אחרים, הגורמים לפגמים ולנזקים. אם נחזור לדוגמת המטוס המתקדם שהובא בפתח דברינו (סעיף 35 שם) נראה שהוא מורכב מעשרות אלפים, אם לא ממאות אלפים, של רכיבים ושל עבודות תכנון, המבוצעים על-ידי עשרות דיסציפלינות שונות (למשל חוזק חומרים, אווירודינמיקה, אלקטרוניקה וכל כיוצא בזה). כל אלו פועלים בסופו של דבר בפיקוחו ובאחריותו של יצרן המטוס. ביודעו שהוא נושא באחריות מפעיל היצרן את הפיקוח והבקרה הדרושים למניעת פגמים ומפגעים לרוכש המטוס או לכל צד ג'.
כפי שכבר אמרנו, לא יהיה זה נכון לומר שהמניע והתמריץ להקפדה מצד היצרן על האיכות הוא רק החשש מתביעות נגדו. האינטרס להשגת איכות אופטימלית הוא אינטרס עצמאי. עם זאת, החשש הזה, שאיננו סותר את האינטרס העיקרי של היצרן, משתלב עם אינטרס זה, והוא יוצר דחף נוסף התורם לכך שתהיה הקפדה על האיכות והבטיחות. נראה לנו שלא נחטא לאמת אם נאמר שהחשש מפגיעה בחיי אדם ומפגיעה כלכלית עקב הצורך לפצות ניזוקים, הוא אחד המדרבנים החזקים הגורמים ליצרן להקפיד על קלה כחמורה בתהליך התכנון והייצור. הדברים נכונים שבעתיים נוכח העובדה שהחשש איננו רק מתביעות אזרחיות, אלא גם מהגדלה אפשרית של פרמיית הביטוח שיהיה על היצרן לשלם בעתיד, עקב היותו מוכר כ"סיכון ביטוחי". הדברים יכולים להגיע אפילו למצב שבו חברת הביטוח לא תסכים עוד לבטח את היצרן בעתיד, וגם זה כוח מדרבן לא קטן. על אלה יש להוסיף חשש מאישומים פליליים אפשריים.
1.7 התיאור שניתן לעיל אודות ה"שיטה" הוא תיאור סכמתי בלבד, שאיננו מפרט את מלוא ההשתלשלויות האפשריות הנובעות מהפיקוח ומהבקרה האמורים. הוא גם מתעלם ממצבים שבהם "השיטה" לא תפעל כלל או לא תפעל ביעילות, אם משום שמלכתחילה מדובר במוצר שאין מצפים ממנו ל"גדולות", ויתרונו הוא במחירו הנמוך בלבד, אם משום היכולת "להערים" על הבקרה והפיקוח על-ידי שימוש בחומרים לקויים הנסתרים מהעין, או בעבודה לקויה ב"פינות" בלתי מבוקרות, או בדרכים אחרות. עם זאת, צריך להכיר בכך שבדרך-כלל "השיטה" פועלת כהלכה, והתוצאה היא כי מטרות הפיקוח והבקרה מושגות ללא התערבות שלטונית במהלך התכנון והביצוע. מערכת האינטרסים של כל אחד מ"השחקנים הפועלים בזירה" היא הדואגת לכך שהמוצר יהיה תקין בכל המובנים, ובכלל זה שהוא יעמוד בדרישות הדין, יישם את כל התקנים הנדרשים ויהיה בטוח בשימוש.
משטר זה, שיש בו פירמידת אחריות ברורה הפועלת אנכית ומחלחלת לכל שלבי התכנון והביצוע, יוצר, בואריאציות ובגוונים שונים, מערכי בקרה ופיקוח פנימיים התורמים להשגת המטרה הסופית, שהיא ייצורו של מוצר איכותי ובטוח.
1.8 בסקירה חטופה זו אין אנו מתיימרים ללכוד את כל הגורמים הפועלים למען השגת המטרה האמורה, גם לא את השוני הנובע מסוגם של המוצרים למיניהם, ובהם מוצרים המסוכנים כשלעצמם (למשל דלקים, חומרים רעילים, חומרי נפץ), או היכולים להיות מסוכנים בהפעלתם (למשל מוצרים שיש בהם כוחות מניעים מוטורים), או מוצרים בעלי רגישות מיוחדת (למשל תרופות). במוצרים כאלו נדרשת מידה של בקרה ופיקוח חיצוניים, וחלות עליהם נורמות המיוחדות להם. עם זאת, נראה שברוב המקרים (ובכלל זה המקרים המיוחדים שהובאו לעיל כדוגמאות), יהיה גורם הטלת האחריות דומיננטי ביצירת מערך ארגוני שישלב בתוכו דרכים ואמצעים מתאימים להשגת האיכות והבטיחות הנדרשים.
1.9 עתה יהיה עלינו לבחון אם יש ב"מוצר הבנייה" (הוא הבניין) שוני המחייב התייחסות שונה למוצר זה לעומת מוצרים אחרים. נאמר כבר כאן שיש הבדל בולט בין "מוצר הבנייה" לבין רוב המוצרים האחרים, אם לא כולם. כפי שניווכח בהמשך, הבדל זה מתבטא, בין השאר, בחולשתה של היררכיית האחריות האמורה, המשחקת תפקיד דומיננטי כל-כך בתהליכי הייצור "האחרים". הדבר מכתיב צרכים מיוחדים, שיש למצוא להם מענה.
2.1 כפי שכבר אמרנו, נראה שלא ניתן יהיה לשקוד על עיצובה של "המכונה" המייצרת את "מוצר הבנייה" בלי שנבחן אם יש שוני בין בניין לבין מוצרים אחרים, ואם כן – מה הן עיקר נקודות השוני. איתור כזה יקל על הבחינה אם ועד לאיזו מידה צריך להחיל על "מוצר הבנייה" עקרונות ונורמות השונים מאלו החלים על המוצרים "האחרים". בפרק זה נצביע על-כך ש"מוצר הבנייה" אכן משופע ב"נקודות שוני" מהותיות המייחדות אותו והמשליכות על ענייננו (כל נקודת שוני תיקרא להלן – "רכיב שוני", וכולם יחדיו ייקראו "רכיבי השוני").
2.2 לרוב רובם של המוצרים יש יצרן המייצר את המוצר הסופי. יצרן זה מתאפיין בכך שהוא מקיים ארגון קבוע פחות או יותר, שיש בו, בין השאר, מנהלים, פקידים, כוח-אדם מקצועי ופועלים, כל אלה לדרגותיהם השונות. ארגון קבוע כזה מאפשר לעומדים בראשו לקיים שליטה, בקרה והכשרה, ליצור מוטיבציה, לערוך סינון יעיל של כוח-אדם, להנהיג משטר של עידוד מצד אחד וסנקציות מצד שני, ולנקוט בכל שאר האמצעים הדרושים להשגת היעד של ייצור מוצר איכותי. נוסף לכך, ארגון כזה רוכש ניסיון והתמקצעות במוצרים, בחומרים, בתהליכי עבודה ובשווקים שבהם נרכשים רכיבים וחומרים שונים המשמשים את הייצור. הארגון גם ער וקשוב לכל חידוש והתפתחות היכולים לתרום לשיפור האיכות של המוצר, וכך נוצר אצלו "זיכרון" המשמש לבאות.
2.3 ארגון קבוע כזה כמעט ואינו קיים בענף הבנייה. ברוב רובם של המקרים (ובוודאי שהדבר נכון כשמדובר במבנים המשמשים את הציבור – הם המבנים שבהם הוטל על ועדת החקירה לעסוק) מוקם ארגון "אד-הוק" לביצוע פרויקט בנייה אחד, המתפרק בדרך-כלל לאחר סיום הפרויקט. ארגון זה מוקם על-ידי יזם, שבמקרים רבים איננו גורם מקצועי בענף הבנייה. לא זו אף זו, הגופים הפועלים בארגון כזה אינם נתונים בכפיפות היררכית ברורה זה לזה.
כך למשל, שני גורמי התכנון העיקריים – אדריכלות וקונסטרוקציה – פועלים באופן עצמאי ואינם כפופים ארגונית זה לזה. דברים אלו אמורים, לפחות בצורה חלקית, וברוב המקרים בצורה מלאה, גם לגבי מתכנני המערכות (אינסטלציה, מיזוג-אוויר, ביוב, חשמל וכדומה), ולגבי היועצים (יועץ בטיחות, יועץ ביסוס וכל כיוצא בזה). עוד נדון בתיאום המקצועי הנדרש במצבים כאלו, ואולם אפילו בהנחה שתיאום כזה מושג, עדיין יהיו קיימים ארגונים נפרדים של מתכננים בשטחים השונים.
2.4 מצב דומה קיים במקרים רבים גם בביצוע הבנייה. דגמי הפעולה הקיימים בביצוע הם מגוונים. כך למשל, יש ותפקיד הביצוע המרכזי ניתן לקבלן ראשי, ואולם ברוב המקרים הוא נזקק לקבלני משנה שחלקם אינם עובדים דרך קבע אתו, והם מתחלפים אצלו מפרויקט לפרויקט. בדגם מקובל אחר פועלים באתר הבנייה מספר קבלנים הקשורים בקשר ישיר ליזם, ללא זיקה היררכית זה לזה. עוד דגם, המקובל ונפוץ בעיקר בבנייה עצמית קטנה, מהסוג של בניית בית פרטי או תוספת בנייה, מתאפיין בהקמת ארגון חד-פעמי שקודקודו הוא בעל המבנה, ובו ניתנת בדרך-כלל עדיפות מכרעת להיבט הכספי על-פני היבטים אחרים, ובהם איכות ובטיחות. במצב כזה השליטה הארגונית-המקצועית נותרת מיותמת וזניחה, והיא מצויה בידי הדיוט בענף הבנייה.
2.5 קיימים גם דגמים שבהם הארגון העוסק בייצור מוצר הבנייה הוא קומפקטי ויציב יותר. הכוונה היא בעיקר לקבלנים-יזמים, המקימים דירות, חנויות או משרדים לשם מכירה. אמנם לחלק מקבלנים אלו יש ידע מקצועי, ואולם בדרך-כלל הארגון שהם מקימים בכל פרויקט בנייה גם הוא נוטה להיות ארגון אד-הוק לאותו פרויקט מוגדר. המתכננים נשכרים באופן דומה למה שתואר לעיל, וכך גם קבלני המשנה. כפי ששמענו מראשי התאחדות הקבלנים, דגם של ארגון קבלני יציב, המחזיק בעובדים קבועים ובצוות הפועל בצוותא חדא לאורך זמן, כמעט אינו קיים בישראל בתקופה האחרונה.
2.6 בכל אחת מהחלופות הללו יש פעמים רבות בעלי תפקידים נוספים הפזורים באתר הבנייה, ובהם מנהל פרויקט ו/או מפקח צמוד מטעם היזם, מנהל עבודה ומהנדס האחראי על הביצוע מטעם הקבלן, ומתכנן המבצע פיקוח עליון.
בליל כזה של ממלאי תפקידים, שרבים מהם מעסיקים פועלים או קבלני משנה, או מזמינים שירותים אחרים, רחוק מאוד מאותו ארגון קבוע ויציב יחסית הפועל בדרך-כלל בתהליך ייצור של מוצר.
2.7 אין צורך להכביר מלים כדי להגיע למסקנה שהיעדר ארגון יציב וקבוע הקיים לאורך זמן והמקיף את כל שלבי הייזום, התכנון והביצוע, והיעדר שליטה ארגונית אפקטיבית, מקשים מאוד על יישום בענף הבנייה של "השיטה" הנוהגת בייצור מוצרים אחרים, כמתואר בסעיפים 1.5 עד 1.7 לעיל, שבה פירמידת אחריות יוצרת פיקוח ובקרה על כל רכיבי המוצר ושלבי הייצור. יש אפוא למצוא תחליף לארגון ההיררכי היציב ולהשתמש באמצעים אחרים כדי להבטיח פיקוח ובקרה בייצור "מוצר הבנייה".
2.8 רוב רובם של המוצרים מיוצרים בסדרות ייצור גדולות יחסית. המקרים שבהם "סדרת הייצור" היא בת מוצר אחד בלבד, הם מעטים. אחד היתרונות בייצור סדרות ייצור גדולות הוא ביכולת הניתנת ליצרן ללמוד מהניסיון הנרכש בתהליך הייצור, וכן מהניסיון בשימוש באותו סוג מוצר על-ידי הלקוחות. לימוד זה מאפשר ביצוע שיפורים באיכותם ובבטיחותם של המוצרים מסדרה אחת לסדרת ייצור מאוחרת יותר.
2.9 מצבו של מוצר הבנייה שונה במידה רבה. בניין הוא בדרך-כלל יצירה של מוצר בודד בהיבטים לא מעטים. העיצוב והארכיטקטורה שונים מבניין לבניין. גם המקום שבו מוצב בניין אחד איננו זהה למקום שבו מוצב בניין אחר. השוני יכול להתבטא בהיבטי קרקע שונים, בתכונות הגיאו-מכניות שלה, בתנאים גיאולוגים, במבנה טופוגרפי, בפוטנציאל גלישת הקרקע, בתנאים הסיסמיים ובתנאי האקלים של הסביבה. בין בניין לבניין יש גם שוני בחומרי הבנייה, בעומסים המתוכננים, בשימושים, בהשפעת הסביבה הסמוכה (תעשייה, אחסון חומרים מסוכנים, דרכים) ובעוד עניינים רבים אחרים.
מכאן שנדרשים תכנון וביצוע שונים ממבנה למבנה. מגוון הצירופים האפשריים של הגורמים הללו מביא לכמעט אין סוף אפשרויות, שלכל אחת מהן השלכות שונות היכולות להשפיע על התכנון הספציפי, ועל בעיות הביצוע המיוחדות לכל מבנה. אמנם בכל המבנים משתמשים בעקרונות מוכרים של תכנון וביצוע, אך עובדה זו איננה שוללת את היות המבנים שונים אלו מאלו. כל מבנה ובעיותיו, כל מבנה ופתרונותיו, ולכל מבנה הייחוד שלו.
2.10 יש אמנם בנייה שבה הדמיון גדול יותר בין בניינים שונים. הבולטת ביותר היא בניית "קוביות שיכון" שנהגה בעבר בארץ. אולם תופעה זו, בקיצוניותה כפי שידענו אותה בעבר, מצומצמת מאד או אינה קיימת עוד בתקופתנו, ואפילו בה אין זהות מוחלטת בין הבניינים עקב הבדלים בתנאי הקרקע, בכיווני שמש ורוחות, בדרכים ובכל כיוצא בזה.
ככל שהדבר נוגע לתחום הבנייה של מבנים המשמשים את הציבור, הרי שהתופעה המזכירה במשהו בנייה בסדרות ייצור, כמעט ואיננה קיימת. הדברים אמורים בעיקר לגבי בנייה שבה רוב הרכיבים מיוצרים באתר, הידועה בכינוי "בנייה קונבנציונלית". בשיטות בנייה המכונות "בנייה מתועשת" או "בנייה טרומית" מתקיימת מידה מסוימת של אחידות של חלקים שונים במבנה. שיטות אלה מזכירות בהיבטים מסוימים שלהן את המוצר הסדרתי. אולם בחינה מעמיקה תראה שחרף אחידות החלקים האמורים, עדיין יהיה כל מבנה "בן-יחיד" מ"נקודת המבט" של חלק ניכר מ"רכיבי השוני" שאנו מפרטים בפרק זה. בין כך בין אחרת, קיים מרחק גדול בין הבנייה המתועשת לבין ייצור של מוצרים בסדרות ייצור גדולות וזהות.
2.11 איתור ותיקון של כשל במוצר סדרתי רגיל מבטיח שכל המוצרים הזהים בסדרה או בסדרות הייצור הזהות או הדומות למוצר שבו נמצא הכשל, יהיו משוחררים מכשל זה. לעומת זאת, הניסיון הנלמד מכשל בבנייה לא ייושם בדרך-כלל במוצר זהה (שברוב המקרים איננו קיים כלל ועיקר), אלא יאומץ כחלק מתורה מתוקנת כללית שצריך ליתן עליה את הדעת בעתיד.
2.12 השלכת "רכיב שוני" זה על תהליך התכנון של "מוצר הבנייה" היא בצורך המיוחד לבחון במשנה תשומת-לב ובמשנה זהירות את התכנון, בהיותו חד-פעמי.
2.13 שלב ה"אב-טיפוס" מוכר מאוד בהרבה מוצרים, בעיקר באלו שיש בהם, או במרכיב הכלול בהם, היבט של ראשוניות שלא נוסה בצורתו זו קודם לכן.
בטרם ייצא המוצר הסופי לאוויר העולם ולשיווק לצרכנים, הוא עובר בשלבים השונים של התכנון והייצור שלו מבחני ביניים, ובהם ניסויים של אב-טיפוס. ניסויים אלו נועדו לדמות ולבחון את ההתנהגות הצפויה של המוצר או של מרכיביו בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאים שבהם הוא אמור לפעול. מבחנים אלו חושפים פעמים רבות היבטי בטיחות ואיכות שלא נצפו בשלבי תכנון או ייצור מוקדמים יותר. חשיפתם מאפשרת את תיקון המעוות. התיקון ייבדק ויתוקן אף הוא באורח דומה וחוזר חלילה, עד למצב שבו המוצר או הרכיב הוכיח שהוא השיג את מטרתו.
2.14 אב-טיפוס של המוצר הסופי בבנייה איננו קיים ואיננו יכול להיות קיים, בין השאר משום שכפי שכבר אמרנו, כל מבנה הוא מעין "בן יחיד", שאין קודם לו ואין זהה לו. תיאורטית ניתן אולי להקים כאב-טיפוס מבנה דומה למבנה המתוכנן, שבסיסו, סביבתו, מרכיביו ועיצובו יהיו זהים לזה המתוכנן, אלא שזהו כמובן רעיון עוועים ששכרו ייצא ברוב רובם של המקרים בהפסדו נוכח מאמץ ונוכח עלויות מבוזבזות בהיקף גדול. לא זו אף זו, הואיל ותוחלת החיים של "מוצר הבנייה" היא ארוכה, קשה לתכנן לאב-טיפוס של מבנה (אפילו היה מיוצר כזה) הדמיה שתוכיח את עמידותו של המבנה במצבים המשתנים שבהם הוא צפוי לעמוד לאורך עשרות שנות השימוש בו.
כנגד חוסר האפשרות המעשית של שימוש באב-טיפוס המדמה את המוצר הסופי (הוא הבניין עצמו), כמכלול, ניתן להעמיד בניסיון חומרים, מרכיבים או רכיבים האמורים להיכלל ב"מוצר הבנייה" הסופי. דא עקא, שבדיקות כאלו מותירות פעמים רבות מידה של אי-וודאות, משום שלא תמיד ניתן להיות בטוחים שעלה בידיהן לדמות במדויק את המצבים שבהם יצטרכו השיטות והחומרים הנבדקים לעמוד במבחן לאורך עשרות (אם לא יותר) שנות חיי המבנה.
2.15 אמור מעתה שהיתרון של בדיקת אב-טיפוס ובדיקות אחרות, העומד לרשות יצרני רוב המוצרים, אינו עומד, באותה אפקטיביות, למתכנן ולמבצע של מוצר הבנייה. היעדרו של כלי מבחן חשוב זה מחייב הקפדת יתר בכל שלבי התכנון והביצוע של הקמת מבנים.
2.16 התקופה המתוכננת לשימוש של רוב המוצרים מוגבלת יחסית. בקצה האחד של הקשת ניצבים מוצרי הצריכה למיניהם, שתקופת השימוש בהם קצרה, ובקצה השני מצויים נכסי צאן הברזל (תרתי משמע) כגון מכונות, מיכשור כבד, וכלי תחבורה. בלי שבדקנו את הדבר לעומקו, נראה לנו שבקצה קיצוני זה נמצא מוצרים שמשתמשים בהם לכל היותר לאורך 20-30 שנה.
2.17 לעומת זאת, הבניין נועד לשמש לדורות. שמענו אמנם מפי מומחים שלצורך תכנון נהוג לתחום את "תקופת החיים" של בניין "רק" לחמישים שנה, ואולם ניסיון החיים מלמד שבפועל מבנים שורדים מאות שנים. אין מדובר רק בבניינים מונומנטליים, כמו כנסיות ומבצרים, אלא גם בבניינים פשוטים שנבנו לפני מאות שנים, ועדיין הם משמשים את מטרתם. בישראל, ירושלים שמחוץ לחומות החלה להיבנות בשלהי המאה ה-19, ובתים שנבנו אז ממשיכים לשרת את מטרתם עד היום. כך הוא הדבר גם בכפרים ערביים רבים, שבהם ממשיכים להתגורר אנשים בבתים שנבנו עוד קודם לכן, והעולם מלא בדוגמאות קיצוניות יותר. אשר לגשרים, שמענו כי תכנונם אמור לקחת בחשבון תקופת שימוש של 120 שנים.
מתכנני מבנים ובוניהם צריכים להביא בחשבון שעל פרי יצירתם לעמוד איתן כנגד הבליה שחלוף השנים בלבד גוזרת עליהם. במילים אחרות, החומרים שבהם הם משתמשים, המסד והיסוד שעליו הם משתיתים את המבנה, השלד שנבנה על פי חישוביהם, ושאר התשומות שהם משקיעים בבנייה, צריכים להיות כאלה שכל אחד מהם, והשילוב של כולם יחד, יגברו על פגעי הטבע שהמבנה יהיה "עד" להם לאורך עשרות שנים. יתירה מכך, הסטטיסטיקה מלמדת שבמהלך שנים רבות כל-כך מתרחשים פגעי טבע יוצאי דופן, ובהם שטפונות, גלישות קרקע, רוחות בעוצמה גדולה מאוד, רעידות אדמה, עומסי שלג, מכות ברד וכל כיוצא בזה. גם בכל אלו צריך הבניין לעמוד.
2.18 החירות להשתמש בחומרים, בתכנון, בשיטות ובתשומות ייצור אחרות שהוכיחו עצמן לאורך תקופות קצרות יחסית, שהיא חירותם של יצרני רוב המוצרים, איננה עומדת במלוא עוצמתה לרשות יצרני המבנים. בענף הבנייה מרווח שיקול הדעת הוא קטן יותר, ומידת הזהירות, השמרנות והדבקות במה שכבר הוכח לאורך שנים, צריכים להיות גדולים יותר.
2.19 ניתן לסווג את המוצרים השונים לפי מידת חיוניותם לאדם. בסיווג זה מוצר הבנייה הוא מהחיוניים שבמוצרים. בניינים משמשים למגורים, לעבודה, לבילוי, ללימוד, לאשפוז ולמטרות רבות ומגוונות נוספות, ואין להם תחליף. נכון יהיה לומר שאת מרבית זמנם מבלים רוב האנשים בין ארבעה כתלים כלשהם, העיקריים שבהם אצל מבוגרים הם הבית ומקום העבודה, ואצל ילדים ונוער – הבית ומוסד חינוך כלשהו. מדובר אפוא בזיקת קשר חיונית, רציפה ומתמשכת בין האוכלוסייה כולה לבין מוצר הבנייה.
2.20 במצב כזה הסיכונים שיכולים לנבוע מכשל או מפגם בתכנון או בביצוע של בניית בניין, יכולים בהתממשם להיות קטלניים. סיכונים אלה יכולים להתבטא בהתמוטטות המבנה, בפגם באחת המערכות המסוכנות המותקנות בו (למשל חשמל, מעלית), בהינתקות של מרכיב ממרכיביו שיכול לפגוע במי שמצוי במבנה או בעובר אורח, ובסיכונים אחרים הנובעים מתכנון לקוי של "אביזריו" (כגון מעקה נמוך, פתחי מילוט לא מספיקים, היעדר אמצעים למניעת דליקות או לכיבויין).
השילוב של חיוניות הבניינים למיניהם לבני-אדם, עם הסיכונים שיכולים לנבוע מכשל או פגם בתכנון או בביצוע, יכול להיות הרה-אסון, משום שההסתברות שאנשים במספר לא קטן יימצאו בו ובסביבתו, וגם ייפגעו עקב התרחשות כשל כזה, היא גבוהה. כאשר מתממשים הסיכונים שהוזכרו לעיל, וגם אחרים שלא הוזכרו, פגיעתם קשה מאוד, והם יכולים להיות אף קטלניים. במבנים המשמשים את הציבור היקף הנפגעים יכול להגיע למאות ואף אלפי בני-אדם.
2.21 יש אמנם מוצרים רבים אחרים שטמונים בהם סיכונים (רכב ממונע ובכלל זה מטוסים, מיכשור חשמלי, מכונות תעשייתיות, חומרים רעילים וכל כיוצא בזה) ואולם לא בכולם קיים השילוב ההדוק של חיוניות המוצר, זיקת הקשר ההדוקה והחיונית אליו, היקף המשתמשים הגדול ורציפות השימוש בו. ההקפדה על קלה כחמורה כדי למנוע מימוש הסיכונים היא הכרחית בכל מוצר, אך השילוב האמור, המיוחד למוצר הבנייה, מחייב מיקוד יתר של חובת ההקפדה הזו.
2.22 רוב המוצרים מתאפיינים בהיותם ניידים או ניתנים לניוד, או בהיותם מ&