_________________________________________________________
מהנעשה בעולם
מהנעשה בתחום הבנייה
בארצות חוץ
17.1 כבר מתחילת עבודת הוועדה, וביתר שאת בשלבים מאוחרים יותר, חשנו שלא יהיה זה ראוי לגבש דעות בנושאי דוח זה, בלי לדעת איך נוהג העולם בעניינים דומים. הליקויים והקשיים המקומיים בתחום הבנייה ניתנים אמנם לאיתור גם בלי לדעת מה נעשה בעולם הגדול, אולם בחינתנו הכללית את הנושא איננה צריכה להתמקד בשאלה זו בלבד, אלא גם בשאלה אם מדובר בבעיות מקומיות בלבד, שאזי ניתן לחפש את השורשים המקומיים של הליקויים ולתקנם, או שמא מדובר בבעיות טבועות בתחום זה, שאזי נקודת ההתייחסות היא שונה. חשנו גם שבחינת הנעשה בעולם תוכל להקל עלינו במציאת פתרונות מתאימים.
לצורך כך ביררנו אם נעשה מחקר השוואתי בנושאי הדוח בין מדינות שונות, ואולם לא עלה בידינו לאתר מחקר כזה. לימוד הגישה, המדיניות והנוהגים בתחום זה מתוך החקיקה והספרות של מדינות שונות מצריך עבודת מחקר של צוות מלומדים שיעמוד על הרקע המשפטי והמקצועי שעליו צמחה העשייה בכל אחת מהן. הקדשת תשומות כספיות, תשומות של כוח-אדם מקצועי וזמן למחקר מסוג זה לא נראתה לנו ריאלית, לא מבחינת הזמן העומד לרשותנו ולא מבחינת היתרון שיופק מהשקעה כזו.
במצב כזה יכולנו לוותר כליל על הרעיון "להציץ" לנעשה במספר ארצות חוץ, או לחילופין לנסות לגבש ולאסוף חומר במספר נושאים מרכזיים על-ידי אוסף חומר מטעם הוועדה, שייסע לאותן ארצות, ילמד את הנעשה באותם נושאים, ותוך כדי כך יתרשם מהמערך הכללי של ענף הבנייה. ידענו שהמידע שנקבל בדרך זו לא יהיה מלא (בלשון המעטה), ושלא תוכל להיות לנו גישה ישירה למקורות המידע על כל המגרעות שיש בכך, אך נטינו לחשוב שגם מידע שנאסף באופן כזה יוכל לתרום את חלקו למטרות האמורות וסברנו בשיקולי עלות-תועלת, שיהיה יתרון ל"הצצה" כזו. התחזקנו בדעתנו במהלך שמיעת עדים שונים, שהטיחו ביקורות קשות ועשו השוואה עם הנעשה בחו"ל.
הגענו אפוא למסקנה שמלאכתנו לא תהיה שלמה אם לא נבחן, ולו חלקית, את הנעשה בעולם במספר נושאים הרלוונטיים לעבודת הוועדה. סברנו שבחינה כזו תאפשר לנו לקלוט רעיונות וללמוד מניסיונם של אחרים, ותאפשר לנו גם להשקיף על הנושאים המעניינים אותנו באופן רחב יותר. יתרון נוסף של בחינה כזו הוא ביכולת לערוך השוואה, לפחות חלקית, בינינו לבין מקומות אחרים בעולם.
17.2 מהחומר שהוצג בפנינו על-ידי עדים שונים למדנו שבצרפת נוהגת שיטה המשלבת ביטוח מבנים עם פיקוח ובקרה על הקמתם. העיקרון המונח ביסוד השיטה, כך נאמר לנו, הוא שלחברת הביטוח המבטחת את המבנה יש אינטרס לצמצם את סיכוניה. כיוון שכך, היא מפעילה כבר בשלבים של הקמת המבנה פיקוח ובקרה על תכנון המבנה ועל הביצוע. אנשי מקצוע ישראלים שעבדו במזרח אפריקה, שגם שם נהוגה השיטה, היללו ושיבחו את יעילות הבקרה והפיקוח. לא היה קשה להתרשם כבר בשלבים הראשונים של עבודת הוועדה שאחת החוליות הבעייתיות בענף הבנייה היא חוליית הפיקוח והאכיפה. מששמענו על מנגנון הפועל בצרפת, שנאמר עליו שהוא הצליח לפתור את הבעיה, החלטנו שאחת הארצות שעימהן ראוי לעשות "הכרות מקצועית" היא צרפת.
ניסינו ללמוד ממקורות בארץ על הביטוח ועל מנגנון הפיקוח המשולב בו, וזאת בסיועה האדיב של עו"ד רשל פרנקו, ואולם עד מהרה נתברר לנו שהמידע שנמצא בארץ אינו שלם. העדפנו לכן לשמוע על השיטה ממקור ראשון, וביקשנו מעו"ד דן סעדון, אחד מאוספי החומר של הוועדה, לנסוע לצרפת ולאסוף מידע מחברות ביטוח, מפקחים, עורכי-דין וחוגים רלוונטיים אחרים. תוך כדי כך נתברר לנו שגם בבלגיה נוהגת שיטה דומה. עוד קודם לכן שמענו על שילוב דומה בין ביטוח ופיקוח על הבנייה הקיים, אם כי בצורה אחרת, באנגליה. עו"ד סעדון נסע אפוא למקומות הללו, אסף עבורנו מכלי ראשון מידע רב-ערך בתחום זה והסביר לנו את אשר שמע וראה.
17.3 מאוספת חומר אחרת, עו"ד לימור יהודה, ביקשנו לאסוף עבורנו מידע בנושאים כלליים של תכנון ובנייה במספר מדינות בארה"ב. סברנו שחשוב שנדע מה נעשה בתחום זה במעצמה הטכנולוגית הראשונה בעולם. ביקשנו שהיא תכלול בסיורה המקצועי גם את קליפורניה, ארץ למודת רעידות אדמה. סברנו שמי שנתנסה בפגעי טבע כאלו, ארגן מן הסתם את תהליך הבנייה טוב יותר. עו"ד לימור יהודה ביקרה בעיר ניו-יורק, ובמדינות קליפורניה, מסצ'וסטס, ניו-ג'רזי ווירג'יניה.
סברנו עוד שטוב נעשה אם נוכל לבחון את הנעשה בתחום הרלוונטי לנו גם ביפן, מדינה בעלת הרגלים ותרבות שונים, שאף היא צריכה ליתן דעתה לעמידותם של מבנים ברעידות אדמה ואף היא מעצמה טכנולוגית. עלה בידנו לאתר אדריכל ישראלי, מר אריה קוץ, שסיים את לימודיו בארץ ולמד לאחר מכן ביפן לתואר שני. השפה והמקום נהירים לו, ויש לו גם היכרות עם מספר אנשי מקצוע. הוא ניאות לבקשתנו, ולאחר שציידנו אותו ברשימת הנושאים שאודותם אנו מבקשים מידע, נסע לשבועיים ליפן והביא עמו חומר רב-ערך.
מידע נוסף הנוגע לחו"ל הגיע עדנו בעזרתו האדיבה והיעילה של אינג' אברהם דינס ממכון ויצמן למדע. הוא הוזמן לוועדה למסירת עדות בנושאים שונים, ותוך כדי מסירת עדותו סיפר שיש למכון קשרים אמיצים עם חוגים מקצועיים בגרמניה. הוא הציע לנצל קשרים אלו לקבלת מידע עבור הוועדה ואנו קיבלנו ברצון את הצעתו. גם אותו ציידנו ברשימה לא קצרה של נושאים שבהם אנו מעוניינים, והודות לקשריו זכינו לקבל מענה וחומר רלוונטי רב-ערך ורב-היקף. אנו מבקשים להביע את הערכתנו ותודתנו למר דינס ממכון ויצמן למדע, וכן לכל אלו בגרמניה שטרחו ועמלו לצייד אותנו במידע האמור, והכל שלא על-מנת לקבל פרס.
קיבלנו גם חומר מעניין מאדריכל איירה ברוורמן מירושלים, שנסע לאוסטרליה וניאות לבחון עבורנו מהנעשה שם, וגם זאת לפי הנחיותינו.
17.4 איננו עוסקים בדוח זה במחקר השוואתי וגם לא בדקדוקי השיטות הנהוגות בארצות האמורות. אין לכן טעם, גם לא צורך, שנביא בדוח זה את כל המידע הרב שיש בידינו. אפילו רצינו לעשות כן, הרי שהיריעה תקצר מלהכיל את כל החומר. בדומה לכל החומר האחר שאספנו, גם חומר זה יועבר לגנזך המדינה, וניתן יהיה לעיין ולעשות בו כל שימוש ראוי.
בדוח זה נביא רק מספר נקודות בעלות-עניין, אם בשל מיוחדות הנורמות והפרקטיקה הנוהגת בארצות שונות, ואם כדי להראות שבמספר עניינים הבעיות בישראל דומות לבעיות המתעוררות במקומות אחרים.
לא נביא פרטים מהשיטה הנוהגת באוסטרליה ורק נציין את העיקרון הבסיסי הנהוג בתקנות הבנייה שם, המכונה "deemed-to-satisfy provisions" המהווה דרך שונה וייחודית להפניה לתקנים. עיקרון זה מהווה בסיס לקוד הבנייה בארץ כפי שמתגבש כיום במיזם על החללים במבנה הנמצא בטיפול.
17.5 במבט לאחור, נראה לנו שטוב עשינו שאספנו גם חומר זה. הנטייה הטבועה פעמים רבות בלב הבריות היא לראות את דשא השכן ירוק יותר, ואת הדשא הצומח בחצר ביתם נובל. נימה זו ביצבצה גם בדברי הביקורת ששמענו מעדים רבים.
"ההצצה" החטופה למספר ארצות חוץ הקלה עלינו לגבש תמונה מאוזנת יותר, תוך תחושה שהבעיות שבהן נתקלנו כאן הן מהסוג של סדנא דארעא חד הוא. לא זו אף זו, קיבלנו חיזוק מסוים גם בשלב ההמלצות. אנו ערים לכך שצמח הגדל בתנאים אקלימיים ואחרים של מדינה פלונית, לא בהכרח ייקלט בתנאים השוררים במדינה אלמונית. הנמשל הוא כמובן בסכנה שבהעתקת מערכות ונורמות הנוהגות בארצות חוץ, המבוססות על מסורת, הסכמה, הרגלי עבודה, מוסר עבודה וכל כיוצא בזה, הנהוגים שם, לארצנו, שתנאיה, מנהגיה ותרבותה שונים. אולם גם כשהבאנו בחשבון עובדה זו, ותוך שאנו מנסים לנטרלה, הרגשנו בטוחים יותר במתן המלצותינו כשידענו איך מדינות אחרות נוהגות.
17.6 אנו מבקשים להודות לאוספי החומר עו"ד לימור יהודה ועו"ד דן סעדון, שטרחו ועמלו באיסוף החומר בחריצות ובשקדנות ושהציגוהו בפנינו בטוב טעם. כיוצא בזה, אנו מודים לאינג' איירה ברוורמן ולאדריכל אריה קוץ על עבודתם היסודית והמעניינת. את דבריהם נביא להלן.
17.7 המחוקק הצרפתי יצר הפרדה נורמטיבית ופונקציונלית בין דיני התכנון האזורי לבין דיני הבנייה. ההפרדה הנורמטיבית מתבטאת בכך שדיני התכנון ודיני הבנייה נדונים בשני דברי חקיקה נפרדים. במסגרת דיני התכנון האזורי נדונים היבטים של ארכיטקטורה ושל תכנון עיר. במסגרת דיני הבנייה נדונים היבטים הנדסיים ובכללם היבטי בטיחות המבנה.
ההפרדה הפונקציונלית מתבטאת בעיקר במישור של רישוי הבנייה. בצרפת שוקלת רשות הרישוי, לצורך מתן היתר בנייה, רק את שאלת התאמתה של הבנייה לתכנית האזורית. לעומת זאת, בישראל שוקלת רשות הרישוי שיקולים של ארכיטקטורה ובנייה גם יחד (ראו למשל תקנות 11, 16 ו-17 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, המפרטות, בין היתר, את ההוראות שבהתאם להן יינתן היתר בנייה).
בעת הגשת בקשה להיתר בנייה שוכר היזם את שירותיו של מהנדס או אדריכל מנוסה, המשמש כמעין מנהל פרויקט מטעמו. מנהל הפרויקט שוכר את שירותיהם של בעלי המקצוע הדרושים בתחומי התכנון והביצוע, כולל תיאום התכנון והביצוע והניהול הכלכלי של פרויקט הבנייה.
במדינות מסוימות בעולם, וביניהן ישראל, נדרש רישיון לשם עיסוק במקצועות התכנון והביצוע (לגבי מתכננים ראו סעיף 9 לחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958, תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), התשכ"ז-1967, ותקנות המהנדסים והאדריכלים (רישום בפנקס), התשכ"א-1960; ולגבי מבצעים ראו חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969, והתקנות מכוחו). בצרפת לא נדרש רישוי או רישום על-פי דין של מתכננים ומבצעים בענף הבנייה כתנאי לעיסוק במקצועות אלה. לצורך עיסוק כמתכנן נדרשת רק תעודת בוגר ממוסד אקדמי. לצורך עיסוק כמבצע לא נדרש רישוי או בדיקת תנאים מוקדמים של כשירות מקצועית או איתנות פיננסית.
הגישה הליברלית, שאיננה מסדירה את העיסוק בהיבטי בנייה שונים, איננה הופכת את הבנייה בצרפת לנעדרת פיקוח ובקרה על ההיבטים ההנדסיים ועל כשירותם המקצועית של המתכננים והמבצעים. שני מנגנונים עיקריים דואגים לכך. המנגנון האחד הוא אחריותם המקצועית הכבדה של מתכננים ומבצעים. המנגנון השני שזור בביטוח המכסה סיכונים שונים המתגלים בתוך עשר שנים מיום הקמת הבניין (להלן – "ביטוח עשור") (בצרפתית Assurance décennale).
17.8 האחריות המקצועית בצרפת מתחלקת לשני נדבכים. האחד, אחריות לפגמים שמשפיעים על יציבות המבנה או על תפקודו הנאות. אחריות זו היא למשך עשר שנים, וביטוח העשור מכסה אותה, אף הוא, לתקופה של עשר שנים. האחריות הזו היא כמעט מוחלטת. כדוגמה נביא מקרה של נזק ליציבות המבנה, שמקורו הוא במבנה הקרקע. משאירע נזק כזה, נוצרת מכוח החוק חזקת אחריות הניתנת לסתירה רק אם יוכח כי הנזק נגרם עקב גורם זר מתערב, או בשל כוח עליון שאינו קשור לפעולות התכנון או הביצוע. נדבך האחריות השני הוא לכל נזק אחר, ובכלל זה נזקי צד ג' ו"נזקים תוצאתיים". אחריות זו עומדת בתוקפה 30 שנה, והיא איננה מכוסה על-ידי ביטוח העשור, אם כי ניתן לערוך לה ביטוח מיוחד.
17.9 ביום 4.1.78 נחקק בצרפת חוק המחייב לבטח מאותו מועד ואילך את כל המבנים המוקמים ואת כל עבודות ההנדסה הבנאיות (כמו למשל גשרים). ביטוח זה הוא ביטוח רכוש ואיננו מכסה נזקי גוף. תקופת הביטוח היא 10 שנים, ומכאן שמו. חוק זה לא נוצר יש מאין; הוא מעוגן במסורת רבת שנים של הטלת אחריות שקדמה לו וזכרה מצוי עוד בקוד נפוליאון. הנזקים שבגינם מבוטח המבנה הם אלה המסכנים את יציבותו, או הגורמים לכך כי הוא לא יוכל לשמש לייעודו. תקופת 10 השנים נמנית על-פי החוק מיום מסירת המבנה לבעליו או למחזיקו, והיא חלה רק על נזקים שלא אותרו בעת המסירה. במקביל לחיובו של בעל המבנה לבטח את מבנהו מפני נזק כאמור, חייב החוק את המתכננים, המבצעים ויתר הגורמים שבינם לבין מזמין העבודות מתקיים קשר חוזי ישיר (כמו למשל: ספקי חומרים), לבטח את אחריותם לתקופת 10 השנים. הנהנים לפי ביטוח זה הם בעלי הזכויות במבנה בעת התרחש הנזק.
החובה לבטח את המבנה היא חובה שבצידה סנקציה פלילית של מאסר או קנס. עוד קובע החוק שלא ניתן יהיה להעביר אצל רשם המקרקעין זכויות במבנה שלא נעשה לגביו ביטוח כנדרש בחוק.
תקופת הביטוח מתחלקת לשלוש תקופות-משנה. בתקופה הראשונה (עד שנה מיום המסירה) חברת הביטוח איננה אחראית לנזקים בשל גימור לא מושלם בבנייה. חובת תיקון הנזקים בתקופה זו מוטלת על הקבלן. בתקופה השנייה, בת השנתיים (מתום שנה עד תום שלוש שנים מיום המסירה), אחראית חברת הביטוח לנזקים שמקורם בתיפקוד לא נאות של המבנה וחלקיו וכן באי התאמת המבנה לייעודו. בתקופה השלישית, בת שבע שנים, אחראית חברת הביטוח רק לנזקים המסכנים את יציבות המבנה, היינו קריסתו, קריסת חלק ממנו, מצב "טרום קריסתי" וכל כיוצא בזה.
אם נגרם נזק המכוסה בפוליסת הביטוח, אומד מומחה מטעם חברת הביטוח את גובה הנזק. אם גובה הנזק נמוך מסף מסוים שנקבע, תפצה חברת הביטוח את בעל הנכס בלי לחזור בתביעת שיבוב לגורם הנזק. אם גובה הנזק גבוה מן הערך האמור, תשלם חברת הביטוח את הפיצוי המגיע, אך במקביל ימונה חוקר הנבחר מתוך רשימת מומחים המקובלת על כלל חברות ביטוח המבנים בצרפת. תפקיד החוקר הוא לבצע את כל הבדיקות שיאפשרו לו לקבוע את גורמי הכשל ואת האחראים לו מבין המתכננים והמבצעים. על בסיס קביעה זו נתבעות חברות הביטוח של המתכננים או המבצעים שנמצאו אחראים לכשל לשפות את חברת הביטוח של בעל המבנה בשל הפיצוי שהיא שילמה. אם הנתבע או הנתבעים חולקים על החבות, מכריע בדבר בית המשפט. בית המשפט ימנה בדרך-כלל מומחה מטעמו לאיתור הגורם האחראי לכשל וקביעתו משמשת נקודת מוצא להליכים.
17.10 ביטוח העשור הופך את חברות הביטוח לבעלות-עניין בבנייה תקינה ובטוחה, למען לא יהא עליהן לשאת בתשלום פיצויים עקב כשלים. כדי להבטיח שכך אכן יהיה, הן דואגות לקיום בקרה ופיקוח על הליך הבנייה. דבר זה מתאפשר משום שחוזה הביטוח נכרת עוד בטרם תכנון, והפיקוח מלווה את הבנייה משלב התכנון ועד שלב הגמר על אף שהביטוח נכנס לתוקף רק לאחר מסירת המבנה לבעליו עם תום הבנייה. הבקרה והפיקוח האמורים מתבצעים על-ידי "מפקח טכני" (בצרפתית contrôleur technique) בעל רישיון לכך, שהוא, בדרך-כלל, מהנדס מנוסה בתחום הבנייה. תפקידו של מפקח זה הוא לאתר עוד במהלך העבודה ליקויים בתכנון, בביצוע, ובחומרי הבנייה. את שירותיו של המפקח הטכני שוכר מזמין העבודות עם תחילת התכנון. השירותים מסתיימים כאמור רק עם סיום הבנייה. המפקח הטכני אחראי כלפי המזמין, בדומה למתכננים ולמבצעים, לכל פגם בעבודתו לתקופה של 10 שנים.
לגבי בנייה שגובהה מעל 28 מטרים, ובניית מבני ציבור או מבנים מורכבים הנדסית, החוק הצרפתי מטיל חובת שכירת שירותי "מפקח טכני". בכל יתר המקרים הדבר הוא אופציונלי לכאורה, ואולם הוא נכפה באופן פרקטי על-ידי חברות הביטוח שאינן מוכנות לבטח ללא קיום פונקציה זו. הביטוח עצמו הוא חובה, כך שבפועל ובעקיפין נכפה מינוי "מפקח טכני" גם במקרים אלו.
17.11 משימותיו של המפקח הטכני מתחלקות למשימות חובה ולמשימות רשות. משימות החובה מתייחסות לפיקוח על התכנון והביצוע בנושא יציבות המבנה ובנושא בטיחות אש. מזמין העבודות רשאי גם לשכור את שירותיו בנושאים אחרים, כגון אקוסטיקה, חיפוי, ונגישות נכים. במאמר מוסגר נציין שהגיון זה דומה להגיון המנחה אותנו בהמלצותינו להטיל חובת העסקה רק של פונקציות הקשורות לבטיחות (ראו סעיף 20.1). הקירבה הרעיונית בין המלצותינו לבין הגיון החוק הצרפתי מתבטאת גם בחובת "המפקח הטכני" להצטייד ברישוי מתאים, בדומה לחובה שאותה אנו מציעים להטיל, של רישוי מנהל פרויקט ומפקח צמוד. בצרפת חובה זו בולטת במיוחד, נוכח העובדה שאין חובת רישוי לגבי מהנדסים, קבלנים ואחרים.
הרשות מעניקת הרישוי נוהגת לערוך ביקורות תקופתיות וביקורות פתע במשרדי מפקחים טכניים ובמסמכי הפיקוח שלהם. ממצאי בדיקות אלו נשקלים כשמגיע מועד הארכת תוקף הרישיון, ובמקרים מתאימים ניתן לבטל או להשעות את הרישיון גם קודם לכן. ראוי לציין שכדי להבטיח את המעמד הבלתי תלוי של "המפקח הטכני" (מעמד שאנו מבקשים להקנות בהמלצותינו למנהל פרויקט ולמפקח הצמוד, ראו סעיף 20.66 לעניין המפקח הצמוד, וסעיפים 20.10 עד 20.12 לעניין מנהל הפרויקט) אוסר החוק על המפקח הטכני לעסוק בתכנון לסוגיו. ניתוק זה תורם למניעת ניגוד עניינים בין "המפקח הטכני" בתפקידו זה, לתפקידי תכנון בהם היה עוסק – אילו הותר לו לעסוק בהם.
17.12 עיקר מאמצי הפיקוח של "המפקח הטכני" מופנים לתכנון. הפיקוח אינו כפוף לשגרת עבודה קבועה מראש. מדובר בהפעלת ניסיונו המקצועי של "המפקח הטכני" המביא לידי ביטוי את חוש המומחיות שלו. בעבר רוכזו מאמצי הפיקוח הטכני דווקא בביצוע, ואולם ניסיון החיים לימד כי בקרה זו יעילה הרבה פחות במניעת כשלים לסוגיהם מן הבקרה על התכנון. בהקשר זה נציין שלפי נתונים שהובאו בפנינו, 35 עד 50 אחוז (תלוי במחקר שנעשה) מכשלי הבנייה מקורם בתכנון לקוי.
במסגרת הפיקוח על התכנון, בודק המפקח את התאמת התכנון להוראות החוק, התקנות והתקינה הרלוונטיים, אך לא את התאמת התכנון לדרישות המזמין. במסגרת בקרת תכניות הקונסטרוקציה נבדקים, בין היתר, גם החישובים הסטטיים שביצע המתכנן.
17.13 בשלב הביצוע מגיע המפקח הטכני לביקורת באתר בתדירות הנקבעת בינו לבין מזמין העבודות. בהיעדר קביעה כאמור, יגיע המפקח פעמיים או שלוש פעמים בשבוע, בהתאם להיקף הפרויקט, מורכבותו הטכנית וקצב הביצוע. מטרת הביקורים היא לעמוד על ההתאמה בין התכנון לבין הביצוע. תפקיד נוסף השמור למפקח הוא לבדוק את איכות חומרי הבנייה המוכנסים לאתר הבנייה והתאמתם לתקינה הרלוונטית.
אם היזם או הקבלן מבקש לעשות שימוש בשיטת בנייה או בחומר שאין לגביהם ניסיון קודם, יתנגד לכך המפקח הטכני, אלא אם כן תומצא לו חוות-דעת טכנית מאת מוסד הקרויCentre Scientific et Technique du Bâtiment (CSTB), המאשרת את השימוש. אם נעשה שימוש בשיטה חרף התנגדות המפקח הטכני, הוא ידווח על-כך במסגרת דוחות הביקורת שהוא מכין עבור היזם. דוחות אלה, המגיעים בסופו של דבר לחברת הביטוח של היזם (ראו להלן), עשויים להניע את חברת הביטוח להחריג את השיטה או המוצר מתחולת הביטוח ובמקרים מסוימים אף לבטל לחלוטין את פוליסת הביטוח. ביקורת על תיקי הפיקוח של המפקח שתעלה שימוש בשיטה או בחומר שלא אושרו עשויה לעלות למפקח הטכני ברשיונו.
על-מנת למנוע לחצים מצד הקבלן או היזם על המפקח הטכני לאשר שימוש בשיטה או במוצרים שאין לגביהם ניסיון, הקימו חברות הפיקוח הטכני בצרפת ארגון הקרויConfédération des Organismes Professionnels de Prévention et de Contrôle (COPREC). ארגון זה מוציא מדי פעם גילויי-דעת מקצועיים ביחס לשיטות או למוצרים חדשים. גילויי-דעת אלה מחייבים את כל המפקחים הטכניים בצרפת. היזם יודע אפוא כי החלפת המפקח הטכני לא תעזור לו בהחדרת שיטת בנייה לא מקובלת, שכן גם המפקח הטכני שיחליף את המפקח הנוכחי יהיה כפוף לגילויי הדעת של COPREC ויסרב לאשר שימוש בשיטה או במוצר.
17.14 במהלך הפיקוח על התכנון והביצוע מכין המפקח דוחות על הליקויים שאותרו בהליכי התכנון והביצוע ועל הדרכים לתיקונם. המפקח הטכני מודיע למתכננים ולמבצעים על ליקויים שנמצאו בבדיקותיו ומבקש מהם לתקן ליקויים אלה. מעבר לאינטרס הברור של הצדדים לעשות לתיקון ליקויים בעבודתם ולמנוע מעצמם תביעות עתידיות ועוגמת נפש, קיים בדרך-כלל סעיף בחוזה שבין מזמין העבודות לבין המתכננים והמבצעים ובו נקבעה חובתם לציית להוראות המפקח הטכני.
לאחר הכנת הדוח הסופי בנוגע לשלבי התכנון והביצוע בפרויקט, מועבר הדוח לידי היזם. בפוליסת הביטוח נקבעה חובתו של היזם להעביר לידי חברת הביטוח את דוחות המפקח הטכני. בהתאם לדוחות אלה, להסתייגויות האמורות בהם, לרמת הסיכון בפרויקט ולמידת היענות הצדדים לתיקון הליקויים שאותרו על-ידי המפקח הטכני, מגבשת חברת הביטוח את החלטתה הסופית האם לבטח את כל המבנה, את חלקו, או לא לבטחו כלל.
17.15 הנה כי כן, השיטה המקובלת בצרפת לוכדת ומסדירה שני עניינים: הראשון הוא הביטוח. אחד מ"רכיבי השוני" של מוצר הבנייה מתבטא במחירו הגבוה. "רכיב" אחר הוא חיוניותו ומרכזיותו אצל כל אדם. הביטוח המונהג בצרפת כביטוח חובה ממתן מאוד את הסיכונים מקטסטרופה שתביא לאבדן כספי ולאבדן מקום מגורים. העניין השני הנלכד בהסדר זה הוא הפיקוח. בעקבות הביטוח יש לחברות הביטוח עניין כלכלי למזער את הסיכון הכספי שלו הן חשופות כתוצאה מהתחייבויותיהן ארוכות הטווח למבוטחים. מזעור סיכונים זה נעשה באמצעות פיקוח קפדני על התכנון, הביצוע, והחומרים בפרויקט. על בסיס פיקוח זה והתרשמותו של המפקח הטכני מרמת הסיכון הטמונה בפרויקט מתקבלת ההחלטה אם לבטח את המבנה. תוצר מרכזי של החלטה זו הוא שיפור משמעותי באיכות התכנון והביצוע. שיטה זו משליכה גם על רמת המתכננים והמבצעים, שכן נוצר משוב מיידי על ביצועיהם, דבר המדרבן אותם להעלאת הרמה.
יתרון אחר שיש בהסדר הקיים בצרפת הוא באיתור המקצועי המדויק של הגורמים האחראים לקרות כשל. תוצאה מיידית לכך היא הגדלת פרמיות הביטוח שאותן ישלמו האחראים לכשל, כמו גם הגדלת סכום ההשתתפות העצמית, ובמקרים קיצוניים – סירוב להמשיך ולבטחם. כל אלו הן תוצאות קשות מאוד שכל עוסק בתכנון ובביצוע יבקש להימנע מהן, ומכך נשכרים התכנון והביצוע והרמה הכללית של הבנייה.
17.16 כמו בצרפת, גם בבלגיה מוטלת על מתכנני המבנה ומבצעיו אחריות לתקופה של 10 שנים כלפי בעל המבנה בגין נזק ליציבות המבנה, הכל ברוח מסורת קוד נפוליאון. ואולם, בעוד שבצרפת קיימת, כפי שראינו, חובה שבדין לבטח מבנים, אין חובה דומה בבלגיה. ביטוח מבנה לתקופה בת 10 שנים הוא בגדר רשות ולא חובה.
גם בבלגיה כמו בצרפת נבחר מפקח טכני המלווה את תהליך תכנון המבנה והבנייה ובחירת החומרים. אולם, בשונה מן המצב בצרפת שבה אין חברות הביטוח מתערבות במינוי המפקח הטכני ועליהן לקבל כל מפקח שיש לו רישיון לעסוק בכך, בבלגיה נדרשת הכרה מטעם חברות הביטוח ביכולותיו ובכישוריו של המפקח הטכני. עד כה הכירו חברות הביטוח בבלגיה בשתי חברות פיקוח טכני בלבד. שוני נוסף הוא בהיקף תפקידו של המפקח הטכני. בבלגיה משימת החובה היחידה שלו היא יציבות המבנה בלבד.
17.17 בין שיטות הביטוח הנוהגות בצרפת ובבלגיה יש הבדל משמעותי בבסיס הביטוח. ביטוח העשור בצרפת איננו מכסה את הדיסציפלינות המעורבות בבנייה. הכיסוי הוא לבעל המבנה בלבד. משעה שנגרם נזק למבנה בצרפת, מפצה חברת הביטוח את בעל המבנה והיא חוזרת לאחר מכן למתכננים או למבצעים האחראים לליקוי בתביעת שיבוב. נוכח העובדה שבפרקטיקה תמיד יש ביטוח המכסה אחריות זו, תהיה התביעה מופנית לחברות הביטוח של המתכננים או המבצעים. בבלגיה, לעומת זאת, מבטח מזמין העבודות את כל המתכננים והמבצעים בפרויקט בפוליסה אחת. לפיכך, משעה שנגרם נזק לפרויקט, משלמת חברת הביטוח את הנזק לבעל המבנה – המוטב, אך מכיוון שאחריותם של המתכננים והמבצעים מבוטחת באותה פוליסה, אין חברת הביטוח יכולה לחזור אל מי מהם בתביעת שיבוב.
לענייננו חשוב לציין שגם בבלגיה משולב הפיקוח עם הביטוח, על אף שהביטוח עצמו איננו חובה.
17.18 בבריטניה, כמו בצרפת ובבלגיה, ניתן לבטח מבנים לתקופה בת 10 שנים. שיטת הביטוח האנגלית במתכונתה הנוכחית החלה בשנת 1966 והיא מקובלת בעוד מספר ארצות. למרות דמיון-מה בין השיטות השונות לביטוח עשור, קיימים הבדלים משמעותיים בין שיטת הביטוח הבריטית לזו הצרפתית. לפי שנמסר לעו"ד סעדון על-ידי חברת הביטוח העיקרית העוסקת בכך באנגליה, נערך ביטוח עשור לדירות ובתי מגורים וכן למבנים בעלי יעוד מגורים בשילוב יעוד מסחרי בלבד. הטעם העיקרי לכך, לדברי החברה, הוא באי השוויון במערכת היחסים שבין רוכש דירת מגורים, שהוא בדרך-כלל הדיוט בתחום הבנייה, לבין הקבלן. היעדר שוויון זה יוצר א-סימטריה בסיכונים של כל צד להסכם, ומטרתו של ביטוח העשור הבריטי היא, לדברי החברה האמורה, בין היתר, לצמצם סיכונים שלהם חשופים רוכשי דירות. בבנייה מסחרית ובבניית תשתיות מדובר במזמיני עבודה הבקיאים בתחום הבנייה ולא ניתן לומר כי ישנם פערי מידע של ממש בין הצדדים בכל הנוגע לסיכונים הניטלים במסגרת חוזה הבנייה.
17.19 על שוק הביטוח הזה חולשות בבריטניה שתי חברות. האחת היא חברת National House Building Council או NHBC (להלן – חברת הביטוח) השולטת על כ-85% משוק הביטוח, ולגביה יורחב הדיבור להלן; האחרת היא Zurich Municipal שבידיה כ-10% משוק זה. מיעוט של הדירות נבנות במימון עצמי, אינן נזקקות להלוואה בנקאית וכפי שיוסבר להלן, הדבר מקטין את המוטיבציה לביטוחן.
17.20 חברת הביטוח מחייבת קבלן, כתנאי לביטוח, להירשם בפנקסיה עוד לפני קניית הקרקע שעליה מבוקש לבנות. לצורך הרישום חברת הביטוח בודקת את יכולתם הפיננסית והטכנית של הקבלנים ואת איכות בנייתם, ובהתאם לתוצאות הבדיקה היא מדרגת אותם ברישום. דירוג זה משפיע על גובה פרמיות הביטוח הנדרשות מהקבלנים. הקבל