להורדת הקובץ ב- pdf

חלק רביעי

_________________________________________________________

 

 

מהנעשה בעולם

פרק 17

מהנעשה בתחום הבנייה

בארצות חוץ

פתיח

17.1      כבר מתחילת עבודת הוועדה, וביתר שאת בשלבים מאוחרים יותר, חשנו שלא יהיה זה ראוי לגבש דעות בנושאי דוח זה, בלי לדעת איך נוהג העולם בעניינים דומים. הליקויים והקשיים המקומיים בתחום הבנייה ניתנים אמנם לאיתור גם בלי לדעת מה נעשה בעולם הגדול, אולם בחינתנו הכללית את הנושא איננה צריכה להתמקד בשאלה זו בלבד, אלא גם בשאלה אם מדובר בבעיות מקומיות בלבד, שאזי ניתן לחפש את השורשים המקומיים של הליקויים ולתקנם, או שמא מדובר בבעיות טבועות בתחום זה, שאזי נקודת ההתייחסות היא שונה. חשנו גם שבחינת הנעשה בעולם תוכל להקל עלינו במציאת פתרונות מתאימים.

לצורך כך ביררנו אם נעשה מחקר השוואתי בנושאי הדוח בין מדינות שונות, ואולם לא עלה בידינו לאתר מחקר כזה. לימוד הגישה, המדיניות והנוהגים בתחום זה מתוך החקיקה והספרות של מדינות שונות מצריך עבודת מחקר של צוות מלומדים שיעמוד על הרקע המשפטי והמקצועי שעליו צמחה העשייה בכל אחת מהן. הקדשת תשומות כספיות, תשומות של כוח-אדם מקצועי וזמן למחקר מסוג זה לא נראתה לנו ריאלית, לא מבחינת הזמן העומד לרשותנו ולא מבחינת היתרון שיופק מהשקעה כזו.

במצב כזה יכולנו לוותר כליל על הרעיון "להציץ" לנעשה במספר ארצות חוץ, או לחילופין לנסות לגבש ולאסוף חומר במספר נושאים מרכזיים על-ידי אוסף חומר מטעם הוועדה, שייסע לאותן ארצות, ילמד את הנעשה באותם נושאים, ותוך כדי כך יתרשם מהמערך הכללי של ענף הבנייה. ידענו שהמידע שנקבל בדרך זו לא יהיה מלא (בלשון המעטה), ושלא תוכל להיות לנו גישה ישירה למקורות המידע על כל המגרעות שיש בכך, אך נטינו לחשוב שגם מידע שנאסף באופן כזה יוכל לתרום את חלקו למטרות האמורות וסברנו בשיקולי עלות-תועלת, שיהיה יתרון ל"הצצה" כזו. התחזקנו בדעתנו במהלך שמיעת עדים שונים, שהטיחו ביקורות קשות ועשו השוואה עם הנעשה בחו"ל.

הגענו אפוא למסקנה שמלאכתנו לא תהיה שלמה אם לא נבחן, ולו חלקית, את הנעשה בעולם במספר נושאים הרלוונטיים לעבודת הוועדה. סברנו שבחינה כזו תאפשר לנו לקלוט רעיונות וללמוד מניסיונם של אחרים, ותאפשר לנו גם להשקיף על הנושאים המעניינים אותנו באופן רחב יותר. יתרון נוסף של בחינה כזו הוא ביכולת לערוך השוואה, לפחות חלקית, בינינו לבין מקומות אחרים בעולם.

17.2      מהחומר שהוצג בפנינו על-ידי עדים שונים למדנו שבצרפת נוהגת שיטה המשלבת ביטוח מבנים עם פיקוח ובקרה על הקמתם. העיקרון המונח ביסוד השיטה, כך נאמר לנו, הוא שלחברת הביטוח המבטחת את המבנה יש אינטרס לצמצם את סיכוניה. כיוון שכך, היא מפעילה כבר בשלבים של הקמת המבנה פיקוח ובקרה על תכנון המבנה ועל הביצוע. אנשי מקצוע ישראלים שעבדו במזרח אפריקה, שגם שם נהוגה השיטה, היללו ושיבחו את יעילות הבקרה והפיקוח. לא היה קשה להתרשם כבר בשלבים הראשונים של עבודת הוועדה שאחת החוליות הבעייתיות בענף הבנייה היא חוליית הפיקוח והאכיפה. מששמענו על מנגנון הפועל בצרפת, שנאמר עליו שהוא הצליח לפתור את הבעיה, החלטנו שאחת הארצות שעימהן ראוי לעשות "הכרות מקצועית" היא צרפת.

ניסינו ללמוד ממקורות בארץ על הביטוח ועל מנגנון הפיקוח המשולב בו, וזאת בסיועה האדיב של עו"ד רשל פרנקו, ואולם עד מהרה נתברר לנו שהמידע שנמצא בארץ אינו שלם. העדפנו לכן לשמוע על השיטה ממקור ראשון, וביקשנו מעו"ד דן סעדון, אחד מאוספי החומר של הוועדה, לנסוע לצרפת ולאסוף מידע מחברות ביטוח, מפקחים, עורכי-דין וחוגים רלוונטיים אחרים. תוך כדי כך נתברר לנו שגם בבלגיה נוהגת שיטה דומה. עוד קודם לכן שמענו על שילוב דומה בין ביטוח ופיקוח על הבנייה הקיים, אם כי בצורה אחרת, באנגליה. עו"ד סעדון נסע אפוא למקומות הללו, אסף עבורנו מכלי ראשון מידע רב-ערך בתחום זה והסביר לנו את אשר שמע וראה.           

17.3      מאוספת חומר אחרת, עו"ד לימור יהודה, ביקשנו לאסוף עבורנו מידע בנושאים כלליים של תכנון ובנייה במספר מדינות בארה"ב. סברנו שחשוב שנדע מה נעשה בתחום זה במעצמה הטכנולוגית הראשונה בעולם. ביקשנו שהיא תכלול בסיורה המקצועי גם את קליפורניה, ארץ למודת רעידות אדמה. סברנו שמי שנתנסה בפגעי טבע כאלו, ארגן מן הסתם את תהליך הבנייה טוב יותר. עו"ד לימור יהודה ביקרה בעיר ניו-יורק, ובמדינות קליפורניה, מסצ'וסטס, ניו-ג'רזי ווירג'יניה.

סברנו עוד שטוב נעשה אם נוכל לבחון את הנעשה בתחום הרלוונטי לנו גם ביפן, מדינה בעלת הרגלים ותרבות שונים, שאף היא צריכה ליתן דעתה לעמידותם של מבנים ברעידות אדמה ואף היא מעצמה טכנולוגית. עלה בידנו לאתר אדריכל ישראלי, מר אריה קוץ, שסיים את לימודיו בארץ ולמד לאחר מכן ביפן לתואר שני. השפה והמקום נהירים לו, ויש לו גם היכרות עם מספר אנשי מקצוע. הוא ניאות לבקשתנו, ולאחר שציידנו אותו ברשימת הנושאים שאודותם אנו מבקשים מידע, נסע לשבועיים ליפן והביא עמו חומר רב-ערך.

מידע נוסף הנוגע לחו"ל הגיע עדנו בעזרתו האדיבה והיעילה של אינג' אברהם דינס ממכון ויצמן למדע. הוא הוזמן לוועדה למסירת עדות בנושאים שונים, ותוך כדי מסירת עדותו סיפר שיש למכון קשרים אמיצים עם חוגים מקצועיים בגרמניה. הוא הציע לנצל קשרים אלו לקבלת מידע עבור הוועדה ואנו קיבלנו ברצון את הצעתו. גם אותו ציידנו ברשימה לא קצרה של נושאים שבהם אנו מעוניינים, והודות לקשריו זכינו לקבל מענה וחומר רלוונטי רב-ערך ורב-היקף. אנו מבקשים להביע את הערכתנו ותודתנו למר דינס ממכון ויצמן למדע, וכן לכל אלו בגרמניה שטרחו ועמלו לצייד אותנו במידע האמור, והכל שלא על-מנת לקבל פרס.

קיבלנו גם חומר מעניין מאדריכל איירה ברוורמן מירושלים, שנסע לאוסטרליה וניאות לבחון עבורנו מהנעשה שם, וגם זאת לפי הנחיותינו.

17.4      איננו עוסקים בדוח זה במחקר השוואתי וגם לא בדקדוקי השיטות הנהוגות בארצות האמורות. אין לכן טעם, גם לא צורך, שנביא בדוח זה את כל המידע הרב שיש בידינו. אפילו רצינו לעשות כן, הרי שהיריעה תקצר מלהכיל את כל החומר. בדומה לכל החומר האחר שאספנו, גם חומר זה יועבר לגנזך המדינה, וניתן יהיה לעיין ולעשות בו כל שימוש ראוי.

בדוח זה נביא רק מספר נקודות בעלות-עניין, אם בשל מיוחדות הנורמות והפרקטיקה הנוהגת בארצות שונות, ואם כדי להראות שבמספר עניינים הבעיות בישראל דומות לבעיות המתעוררות במקומות אחרים.

לא נביא פרטים מהשיטה הנוהגת באוסטרליה ורק נציין את העיקרון הבסיסי הנהוג בתקנות הבנייה שם, המכונה       "deemed-to-satisfy provisions" המהווה דרך שונה וייחודית להפניה לתקנים. עיקרון זה מהווה בסיס לקוד הבנייה בארץ כפי שמתגבש כיום במיזם על החללים במבנה הנמצא בטיפול.

17.5      במבט לאחור, נראה לנו שטוב עשינו שאספנו גם חומר זה. הנטייה הטבועה פעמים רבות בלב הבריות היא לראות את דשא השכן ירוק יותר, ואת הדשא הצומח בחצר ביתם נובל. נימה זו ביצבצה גם בדברי הביקורת ששמענו מעדים רבים.

"ההצצה" החטופה למספר ארצות חוץ הקלה עלינו לגבש תמונה מאוזנת יותר, תוך תחושה שהבעיות שבהן נתקלנו כאן הן מהסוג של סדנא דארעא חד הוא. לא זו אף זו, קיבלנו חיזוק מסוים גם בשלב ההמלצות. אנו ערים לכך שצמח הגדל בתנאים אקלימיים ואחרים של מדינה פלונית, לא בהכרח ייקלט בתנאים השוררים במדינה אלמונית. הנמשל הוא כמובן בסכנה שבהעתקת מערכות ונורמות הנוהגות בארצות חוץ, המבוססות על מסורת, הסכמה, הרגלי עבודה, מוסר עבודה וכל כיוצא בזה, הנהוגים שם, לארצנו, שתנאיה, מנהגיה ותרבותה שונים. אולם גם כשהבאנו בחשבון עובדה זו, ותוך שאנו מנסים לנטרלה, הרגשנו בטוחים יותר במתן המלצותינו כשידענו איך מדינות אחרות נוהגות.

17.6      אנו מבקשים להודות לאוספי החומר עו"ד לימור יהודה ועו"ד דן סעדון, שטרחו ועמלו באיסוף החומר בחריצות ובשקדנות ושהציגוהו בפנינו בטוב טעם. כיוצא בזה, אנו מודים לאינג' איירה ברוורמן ולאדריכל אריה קוץ על עבודתם היסודית והמעניינת. את דבריהם נביא להלן.

צרפת

כללי

17.7     המחוקק הצרפתי יצר הפרדה נורמטיבית ופונקציונלית בין דיני התכנון האזורי לבין דיני הבנייה. ההפרדה הנורמטיבית מתבטאת בכך שדיני התכנון ודיני הבנייה נדונים בשני דברי חקיקה נפרדים. במסגרת דיני התכנון האזורי נדונים היבטים של ארכיטקטורה ושל תכנון עיר. במסגרת דיני הבנייה נדונים היבטים הנדסיים ובכללם היבטי בטיחות המבנה.

ההפרדה הפונקציונלית מתבטאת בעיקר במישור של רישוי הבנייה. בצרפת שוקלת רשות הרישוי, לצורך מתן היתר בנייה, רק את שאלת התאמתה של הבנייה לתכנית האזורית. לעומת זאת, בישראל שוקלת רשות הרישוי שיקולים של ארכיטקטורה ובנייה גם יחד (ראו למשל תקנות 11, 16 ו-17 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, המפרטות, בין היתר, את ההוראות שבהתאם להן יינתן היתר בנייה).

בעת הגשת בקשה להיתר בנייה שוכר היזם את שירותיו של מהנדס או אדריכל מנוסה, המשמש כמעין מנהל פרויקט מטעמו. מנהל הפרויקט שוכר את שירותיהם של בעלי המקצוע הדרושים בתחומי התכנון והביצוע, כולל תיאום התכנון והביצוע והניהול הכלכלי של פרויקט הבנייה.

במדינות מסוימות בעולם, וביניהן ישראל, נדרש רישיון לשם עיסוק במקצועות התכנון והביצוע (לגבי מתכננים ראו סעיף 9 לחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958, תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), התשכ"ז-1967, ותקנות המהנדסים והאדריכלים (רישום בפנקס), התשכ"א-1960; ולגבי מבצעים ראו חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969, והתקנות מכוחו). בצרפת לא נדרש רישוי או רישום על-פי דין של מתכננים ומבצעים בענף הבנייה כתנאי לעיסוק במקצועות אלה. לצורך עיסוק כמתכנן נדרשת רק תעודת בוגר ממוסד אקדמי. לצורך עיסוק כמבצע לא נדרש רישוי או בדיקת תנאים מוקדמים של כשירות מקצועית או איתנות פיננסית.

הגישה הליברלית, שאיננה מסדירה את העיסוק בהיבטי בנייה שונים, איננה הופכת את הבנייה בצרפת לנעדרת פיקוח ובקרה על ההיבטים ההנדסיים ועל כשירותם המקצועית של המתכננים והמבצעים. שני מנגנונים עיקריים דואגים לכך. המנגנון האחד הוא אחריותם המקצועית הכבדה של מתכננים ומבצעים. המנגנון השני שזור בביטוח המכסה סיכונים שונים המתגלים בתוך עשר שנים מיום הקמת הבניין (להלן – "ביטוח עשור") (בצרפתית Assurance décennale).

אחריות מקצועית

17.8      האחריות המקצועית בצרפת מתחלקת לשני נדבכים. האחד, אחריות לפגמים שמשפיעים על יציבות המבנה או על תפקודו הנאות. אחריות זו היא למשך עשר שנים, וביטוח העשור מכסה אותה, אף הוא, לתקופה של עשר שנים. האחריות הזו היא כמעט מוחלטת. כדוגמה נביא מקרה של נזק ליציבות המבנה, שמקורו הוא במבנה הקרקע. משאירע נזק כזה, נוצרת מכוח החוק חזקת אחריות הניתנת לסתירה רק אם יוכח כי הנזק נגרם עקב גורם זר מתערב, או בשל כוח עליון שאינו קשור לפעולות התכנון או הביצוע. נדבך האחריות השני הוא לכל נזק אחר, ובכלל זה נזקי צד ג' ו"נזקים תוצאתיים". אחריות זו עומדת בתוקפה 30 שנה, והיא איננה מכוסה על-ידי ביטוח העשור, אם כי ניתן לערוך לה ביטוח מיוחד.               

ביטוח העשור

17.9      ביום 4.1.78 נחקק בצרפת חוק המחייב לבטח מאותו מועד ואילך את כל המבנים המוקמים ואת כל עבודות ההנדסה הבנאיות (כמו למשל גשרים). ביטוח זה הוא ביטוח רכוש ואיננו מכסה נזקי גוף. תקופת הביטוח היא 10 שנים, ומכאן שמו. חוק זה לא נוצר יש מאין; הוא מעוגן במסורת רבת שנים של הטלת אחריות שקדמה לו וזכרה מצוי עוד בקוד נפוליאון. הנזקים שבגינם מבוטח המבנה הם אלה המסכנים את יציבותו, או הגורמים לכך כי הוא לא יוכל לשמש לייעודו. תקופת 10 השנים נמנית על-פי החוק מיום מסירת המבנה לבעליו או למחזיקו, והיא חלה רק על נזקים שלא אותרו בעת המסירה. במקביל לחיובו של בעל המבנה לבטח את מבנהו מפני נזק כאמור, חייב החוק את המתכננים, המבצעים ויתר הגורמים שבינם לבין מזמין העבודות מתקיים קשר חוזי ישיר (כמו למשל: ספקי חומרים), לבטח את אחריותם לתקופת 10 השנים. הנהנים לפי ביטוח זה הם בעלי הזכויות במבנה בעת התרחש הנזק.

החובה לבטח את המבנה היא חובה שבצידה סנקציה פלילית של מאסר או קנס. עוד קובע החוק שלא ניתן יהיה להעביר אצל רשם המקרקעין זכויות במבנה שלא נעשה לגביו ביטוח כנדרש בחוק. 

תקופת הביטוח מתחלקת לשלוש תקופות-משנה. בתקופה הראשונה (עד שנה מיום המסירה) חברת הביטוח איננה אחראית לנזקים בשל גימור לא מושלם בבנייה. חובת תיקון הנזקים בתקופה זו מוטלת על הקבלן. בתקופה השנייה, בת השנתיים (מתום שנה עד תום שלוש שנים מיום המסירה), אחראית חברת הביטוח לנזקים שמקורם בתיפקוד לא נאות של המבנה וחלקיו וכן באי התאמת המבנה לייעודו. בתקופה השלישית, בת שבע שנים, אחראית חברת הביטוח רק לנזקים המסכנים את יציבות המבנה, היינו קריסתו, קריסת חלק ממנו, מצב "טרום קריסתי" וכל כיוצא בזה.

אם נגרם נזק המכוסה בפוליסת הביטוח, אומד מומחה מטעם חברת הביטוח את גובה הנזק. אם גובה הנזק נמוך מסף מסוים שנקבע, תפצה חברת הביטוח את בעל הנכס בלי לחזור בתביעת שיבוב לגורם הנזק. אם גובה הנזק גבוה מן הערך האמור, תשלם חברת הביטוח את הפיצוי המגיע, אך במקביל ימונה חוקר הנבחר מתוך רשימת מומחים המקובלת על כלל חברות ביטוח המבנים בצרפת. תפקיד החוקר הוא לבצע את כל הבדיקות שיאפשרו לו לקבוע את גורמי הכשל ואת האחראים לו מבין המתכננים והמבצעים. על בסיס קביעה זו נתבעות חברות הביטוח של המתכננים או המבצעים שנמצאו אחראים לכשל לשפות את חברת הביטוח של בעל המבנה בשל הפיצוי שהיא שילמה. אם הנתבע או הנתבעים חולקים על החבות, מכריע בדבר בית המשפט. בית המשפט ימנה בדרך-כלל מומחה מטעמו לאיתור הגורם האחראי לכשל וקביעתו משמשת נקודת מוצא להליכים.

17.10    ביטוח העשור הופך את חברות הביטוח לבעלות-עניין בבנייה תקינה ובטוחה, למען לא יהא עליהן לשאת בתשלום פיצויים עקב כשלים. כדי להבטיח שכך אכן יהיה, הן דואגות לקיום בקרה ופיקוח על הליך הבנייה. דבר זה מתאפשר משום שחוזה הביטוח נכרת עוד בטרם תכנון, והפיקוח מלווה את הבנייה משלב התכנון ועד שלב הגמר על אף שהביטוח נכנס לתוקף רק לאחר מסירת המבנה לבעליו עם תום הבנייה. הבקרה והפיקוח האמורים מתבצעים על-ידי "מפקח טכני" (בצרפתית contrôleur technique) בעל רישיון לכך, שהוא, בדרך-כלל, מהנדס מנוסה בתחום הבנייה. תפקידו של מפקח זה הוא לאתר עוד במהלך העבודה ליקויים בתכנון, בביצוע, ובחומרי הבנייה. את שירותיו של המפקח הטכני שוכר מזמין העבודות עם תחילת התכנון. השירותים מסתיימים כאמור רק עם סיום הבנייה. המפקח הטכני אחראי כלפי המזמין, בדומה למתכננים ולמבצעים, לכל פגם בעבודתו לתקופה של 10 שנים.

לגבי בנייה שגובהה מעל 28 מטרים, ובניית מבני ציבור או מבנים מורכבים הנדסית, החוק הצרפתי מטיל חובת שכירת שירותי "מפקח טכני". בכל יתר המקרים הדבר הוא אופציונלי לכאורה, ואולם הוא נכפה באופן פרקטי על-ידי חברות הביטוח שאינן מוכנות לבטח ללא קיום פונקציה זו. הביטוח עצמו הוא חובה, כך שבפועל ובעקיפין נכפה מינוי "מפקח טכני" גם במקרים אלו.

17.11    משימותיו של המפקח הטכני מתחלקות למשימות חובה ולמשימות רשות. משימות החובה מתייחסות לפיקוח על התכנון והביצוע בנושא יציבות המבנה ובנושא בטיחות אש. מזמין העבודות רשאי גם לשכור את שירותיו בנושאים אחרים, כגון אקוסטיקה, חיפוי, ונגישות נכים. במאמר מוסגר נציין שהגיון זה דומה להגיון המנחה אותנו בהמלצותינו להטיל חובת העסקה רק של פונקציות הקשורות לבטיחות (ראו סעיף 20.1). הקירבה הרעיונית בין המלצותינו לבין הגיון החוק הצרפתי מתבטאת גם בחובת "המפקח הטכני" להצטייד ברישוי מתאים, בדומה לחובה שאותה אנו מציעים להטיל, של רישוי מנהל פרויקט ומפקח צמוד. בצרפת חובה זו בולטת במיוחד, נוכח העובדה שאין חובת רישוי לגבי מהנדסים, קבלנים ואחרים.

הרשות מעניקת הרישוי נוהגת לערוך ביקורות תקופתיות וביקורות פתע במשרדי מפקחים טכניים ובמסמכי הפיקוח שלהם. ממצאי בדיקות אלו נשקלים כשמגיע מועד הארכת תוקף הרישיון, ובמקרים מתאימים ניתן לבטל או להשעות את הרישיון גם קודם לכן. ראוי לציין שכדי להבטיח את המעמד הבלתי תלוי של "המפקח הטכני" (מעמד שאנו מבקשים להקנות בהמלצותינו למנהל פרויקט ולמפקח הצמוד, ראו סעיף 20.66 לעניין המפקח הצמוד, וסעיפים 20.10 עד 20.12 לעניין מנהל הפרויקט) אוסר החוק על המפקח הטכני לעסוק בתכנון לסוגיו. ניתוק זה תורם למניעת ניגוד עניינים בין "המפקח הטכני" בתפקידו זה, לתפקידי תכנון בהם היה עוסק – אילו הותר לו לעסוק בהם.

17.12    עיקר מאמצי הפיקוח של "המפקח הטכני" מופנים לתכנון. הפיקוח אינו כפוף לשגרת עבודה קבועה מראש. מדובר בהפעלת ניסיונו המקצועי של "המפקח הטכני" המביא לידי ביטוי את חוש המומחיות שלו. בעבר רוכזו מאמצי הפיקוח הטכני דווקא בביצוע, ואולם ניסיון החיים לימד כי בקרה זו יעילה הרבה פחות במניעת כשלים לסוגיהם מן הבקרה על התכנון. בהקשר זה נציין שלפי נתונים שהובאו בפנינו, 35 עד 50 אחוז (תלוי במחקר שנעשה) מכשלי הבנייה מקורם בתכנון לקוי.

במסגרת הפיקוח על התכנון, בודק המפקח את התאמת התכנון להוראות החוק, התקנות והתקינה הרלוונטיים, אך לא את התאמת התכנון לדרישות המזמין. במסגרת בקרת תכניות הקונסטרוקציה נבדקים, בין היתר, גם החישובים הסטטיים שביצע המתכנן.

17.13    בשלב הביצוע מגיע המפקח הטכני לביקורת באתר בתדירות הנקבעת בינו לבין מזמין העבודות. בהיעדר קביעה כאמור, יגיע המפקח פעמיים או שלוש פעמים בשבוע, בהתאם להיקף הפרויקט, מורכבותו הטכנית וקצב הביצוע. מטרת הביקורים היא לעמוד על ההתאמה בין התכנון לבין הביצוע. תפקיד נוסף השמור למפקח הוא לבדוק את איכות חומרי הבנייה המוכנסים לאתר הבנייה והתאמתם לתקינה הרלוונטית.

אם היזם או הקבלן מבקש לעשות שימוש בשיטת בנייה או בחומר שאין לגביהם ניסיון קודם, יתנגד לכך המפקח הטכני, אלא אם כן תומצא לו חוות-דעת טכנית מאת מוסד הקרויCentre Scientific et Technique du Bâtiment          (CSTB), המאשרת את השימוש. אם נעשה שימוש בשיטה חרף התנגדות המפקח הטכני, הוא ידווח על-כך במסגרת דוחות הביקורת שהוא מכין עבור היזם. דוחות אלה, המגיעים בסופו של דבר לחברת הביטוח של היזם (ראו להלן), עשויים להניע את חברת הביטוח להחריג את השיטה או המוצר מתחולת הביטוח ובמקרים מסוימים אף לבטל לחלוטין את פוליסת הביטוח. ביקורת על תיקי הפיקוח של המפקח שתעלה שימוש בשיטה או בחומר שלא אושרו עשויה לעלות למפקח הטכני ברשיונו.

על-מנת למנוע לחצים מצד הקבלן או היזם על המפקח הטכני לאשר שימוש בשיטה או במוצרים שאין לגביהם ניסיון, הקימו חברות הפיקוח הטכני בצרפת ארגון הקרויConfédération des Organismes Professionnels de Prévention et de Contrôle (COPREC). ארגון זה מוציא מדי פעם גילויי-דעת מקצועיים ביחס לשיטות או למוצרים חדשים. גילויי-דעת אלה מחייבים את כל המפקחים הטכניים בצרפת. היזם יודע אפוא כי החלפת המפקח הטכני לא תעזור לו בהחדרת שיטת בנייה לא מקובלת, שכן גם המפקח הטכני שיחליף את המפקח הנוכחי יהיה כפוף לגילויי הדעת של COPREC ויסרב לאשר שימוש בשיטה או במוצר.

17.14    במהלך הפיקוח על התכנון והביצוע מכין המפקח דוחות על הליקויים שאותרו בהליכי התכנון והביצוע ועל הדרכים לתיקונם. המפקח הטכני מודיע למתכננים ולמבצעים על ליקויים שנמצאו בבדיקותיו ומבקש מהם לתקן ליקויים אלה. מעבר לאינטרס הברור של הצדדים לעשות לתיקון ליקויים בעבודתם ולמנוע מעצמם תביעות עתידיות ועוגמת נפש, קיים בדרך-כלל סעיף בחוזה שבין מזמין העבודות לבין המתכננים והמבצעים ובו נקבעה חובתם לציית להוראות המפקח הטכני.

לאחר הכנת הדוח הסופי בנוגע לשלבי התכנון והביצוע בפרויקט, מועבר הדוח לידי היזם. בפוליסת הביטוח נקבעה חובתו של היזם להעביר לידי חברת הביטוח את דוחות המפקח הטכני. בהתאם לדוחות אלה, להסתייגויות האמורות בהם, לרמת הסיכון בפרויקט ולמידת היענות הצדדים לתיקון הליקויים שאותרו על-ידי המפקח הטכני, מגבשת חברת הביטוח את החלטתה הסופית האם לבטח את כל המבנה, את חלקו, או לא לבטחו כלל.

17.15    הנה כי כן, השיטה המקובלת בצרפת לוכדת ומסדירה שני עניינים: הראשון הוא הביטוח. אחד מ"רכיבי השוני" של מוצר הבנייה מתבטא במחירו הגבוה. "רכיב" אחר הוא חיוניותו ומרכזיותו אצל כל אדם. הביטוח המונהג בצרפת כביטוח חובה ממתן מאוד את הסיכונים מקטסטרופה שתביא לאבדן כספי ולאבדן מקום מגורים. העניין השני הנלכד בהסדר זה הוא הפיקוח. בעקבות הביטוח יש לחברות הביטוח עניין כלכלי למזער את הסיכון הכספי שלו הן חשופות כתוצאה מהתחייבויותיהן ארוכות הטווח למבוטחים. מזעור סיכונים זה נעשה באמצעות פיקוח קפדני על התכנון, הביצוע, והחומרים בפרויקט. על בסיס פיקוח זה והתרשמותו של המפקח הטכני מרמת הסיכון הטמונה בפרויקט מתקבלת ההחלטה אם לבטח את המבנה. תוצר מרכזי של החלטה זו הוא שיפור משמעותי באיכות התכנון והביצוע. שיטה זו משליכה גם על רמת המתכננים והמבצעים, שכן נוצר משוב מיידי על ביצועיהם, דבר המדרבן אותם להעלאת הרמה.

יתרון אחר שיש בהסדר הקיים בצרפת הוא באיתור המקצועי המדויק של הגורמים האחראים לקרות כשל. תוצאה מיידית לכך היא הגדלת פרמיות הביטוח שאותן ישלמו האחראים לכשל, כמו גם הגדלת סכום ההשתתפות העצמית, ובמקרים קיצוניים – סירוב להמשיך ולבטחם. כל אלו הן תוצאות קשות מאוד שכל עוסק בתכנון ובביצוע יבקש להימנע מהן, ומכך נשכרים התכנון והביצוע והרמה הכללית של הבנייה.

בלגיה

17.16    כמו בצרפת, גם בבלגיה מוטלת על מתכנני המבנה ומבצעיו אחריות לתקופה של 10 שנים כלפי בעל המבנה בגין נזק ליציבות המבנה, הכל ברוח מסורת קוד נפוליאון. ואולם, בעוד שבצרפת קיימת, כפי שראינו, חובה שבדין לבטח מבנים, אין חובה דומה בבלגיה. ביטוח מבנה לתקופה בת 10 שנים הוא בגדר רשות ולא חובה.

גם בבלגיה כמו בצרפת נבחר מפקח טכני המלווה את תהליך תכנון המבנה והבנייה ובחירת החומרים. אולם, בשונה מן המצב בצרפת שבה אין חברות הביטוח מתערבות במינוי המפקח הטכני ועליהן לקבל כל מפקח שיש לו רישיון לעסוק בכך, בבלגיה נדרשת הכרה מטעם חברות הביטוח ביכולותיו ובכישוריו של המפקח הטכני. עד כה הכירו חברות הביטוח בבלגיה בשתי חברות פיקוח טכני בלבד. שוני נוסף הוא בהיקף תפקידו של המפקח הטכני. בבלגיה משימת החובה היחידה שלו היא יציבות המבנה בלבד.

17.17    בין שיטות הביטוח הנוהגות בצרפת ובבלגיה יש הבדל משמעותי בבסיס הביטוח. ביטוח העשור בצרפת איננו מכסה את הדיסציפלינות המעורבות בבנייה. הכיסוי הוא לבעל המבנה בלבד. משעה שנגרם נזק למבנה בצרפת, מפצה חברת הביטוח את בעל המבנה והיא חוזרת לאחר מכן למתכננים או למבצעים האחראים לליקוי בתביעת שיבוב. נוכח העובדה שבפרקטיקה תמיד יש ביטוח המכסה אחריות זו, תהיה התביעה מופנית לחברות הביטוח של המתכננים או המבצעים. בבלגיה, לעומת זאת, מבטח מזמין העבודות את כל המתכננים והמבצעים בפרויקט בפוליסה אחת. לפיכך, משעה שנגרם נזק לפרויקט, משלמת חברת הביטוח את הנזק לבעל המבנה – המוטב, אך מכיוון שאחריותם של המתכננים והמבצעים מבוטחת באותה פוליסה, אין חברת הביטוח יכולה לחזור אל מי מהם בתביעת שיבוב.

לענייננו חשוב לציין שגם בבלגיה משולב הפיקוח עם הביטוח, על אף שהביטוח עצמו איננו חובה.

בריטניה

17.18    בבריטניה, כמו בצרפת ובבלגיה, ניתן לבטח מבנים לתקופה בת 10 שנים. שיטת הביטוח האנגלית במתכונתה הנוכחית החלה בשנת 1966 והיא מקובלת בעוד מספר ארצות. למרות דמיון-מה בין השיטות השונות לביטוח עשור, קיימים הבדלים משמעותיים בין שיטת הביטוח הבריטית לזו הצרפתית. לפי שנמסר לעו"ד סעדון על-ידי חברת הביטוח העיקרית העוסקת בכך באנגליה, נערך ביטוח עשור לדירות ובתי מגורים וכן למבנים בעלי יעוד מגורים בשילוב יעוד מסחרי בלבד. הטעם העיקרי לכך, לדברי החברה, הוא באי השוויון במערכת היחסים שבין רוכש דירת מגורים, שהוא בדרך-כלל הדיוט בתחום הבנייה, לבין הקבלן. היעדר שוויון זה יוצר א-סימטריה בסיכונים של כל צד להסכם, ומטרתו של ביטוח העשור הבריטי היא, לדברי החברה האמורה, בין היתר, לצמצם סיכונים שלהם חשופים רוכשי דירות. בבנייה מסחרית ובבניית תשתיות מדובר במזמיני עבודה הבקיאים בתחום הבנייה ולא ניתן לומר כי ישנם פערי מידע של ממש בין הצדדים בכל הנוגע לסיכונים הניטלים במסגרת חוזה הבנייה.

17.19    על שוק הביטוח הזה חולשות בבריטניה שתי חברות. האחת היא חברת National House Building Council או NHBC (להלן – חברת הביטוח) השולטת על כ-85% משוק הביטוח, ולגביה יורחב הדיבור להלן; האחרת היא Zurich Municipal שבידיה כ-10% משוק זה. מיעוט של הדירות נבנות במימון עצמי, אינן נזקקות להלוואה בנקאית וכפי שיוסבר להלן, הדבר מקטין את המוטיבציה לביטוחן.

17.20    חברת הביטוח מחייבת קבלן, כתנאי לביטוח, להירשם בפנקסיה עוד לפני קניית הקרקע שעליה מבוקש לבנות. לצורך הרישום חברת הביטוח בודקת את יכולתם הפיננסית והטכנית של הקבלנים ואת איכות בנייתם, ובהתאם לתוצאות הבדיקה היא מדרגת אותם ברישום. דירוג זה משפיע על גובה פרמיות הביטוח הנדרשות מהקבלנים. הקבלנים מעוניינים להירשם בפנקסי החברה משני טעמים: ראשית, בבריטניה מוסדות בנקאיים אינם מעניקים הלוואות לרכישת דירות שאינן מבוטחות. לפיכך, על-מנת שרוכשי הדירות יוכלו לקבל הלוואות לרכישת הדירות, עורך הקבלן ביטוח כאמור. שנית, גם רוכשי דירות מעדיפים לרכוש בית או דירה שלהם נערך ביטוח.

החברה מבטחת את אחריותו של הקבלן אך לא את אחריות המתכננים והיועצים המעורבים בפרויקט הבנייה. למתכננים וליועצים קיים ביטוח מקצועי נפרד. מצב זה נגזר מהשקפת החברה שלפיה לקבלן, שהוא גם יזם, יש אחריות מלאה על כל סוגי הליקויים (תכנון, ביצוע וחומרים), שכן הוא שוכר את המתכננים ורוכש את חומרי הבנייה.

17.21    גם את ביטוח העשור הבריטי ניתן לחלק, מבחינת הכיסוי הביטוחי לתקופות. האחת מתחילה עם החתימה על חוזה לרכישת הדירה העומדת להיבנות ומסתיימת עם מסירת הדירה. בתקופה זו מבוטח הרוכש כנגד נזקים הנגרמים מאי יכולתו של הקבלן להשלים את בניית הדירה בשל פשיטת רגל או מרמה. הנזקים מוגבלים לסכום השווה ל-10% ממחיר הרכישה או עד 10,000 ליש"ט (לפי הגבוה מהשניים). התקופה השנייה נמנית מיום מסירת הדירה עד סיום תקופת 10 השנים.

התקופה השנייה מתחלקת לשתי תקופות-משנה: תקופת המשנה הראשונה נמנית ממועד מסירת הדירה עד שנתיים לאחר מכן. במהלך תקופה זו הקבלן אחראי כלפי הרוכש על כל פגם או ליקוי בדירה, וחברת הביטוח אינה נושאת באחריות לנזקים אלו, זולת אם הקבלן פשט את הרגל. תקופת המשנה השנייה נמנית מן השנה השלישית למסירת הדירה עד לשנה העשירית. בתקופה זו אחראית חברת הביטוח לפצות את המבוטח בגין כל נזק או ליקוי לחלקי הדירה המפורטים בפוליסה, שגובהם מעל 500 ליש"ט. יצוין כי במקרים רבים מתקנים הקבלנים נזקים כאמור בעצמם, ללא צורך בשימוש בביטוח. הדבר נובע מהערכת הקבלנים כי יהיה זה זול יותר עבורם לתקן את הנזקים בעצמם מאשר לאפשר לחברת הביטוח לתקן את הליקוי עבורם. סיבה נוספת היא שבעקבות תביעות נזק נגד חברת הביטוח, מעלה זו את פרמיות הביטוח של הקבלנים.

17.22    כמו ביתר המדינות שבהן נוהג ביטוח העשור, גם בבריטניה מבקשת חברת הביטוח למזער ככל האפשר את סיכוניה, וגם שם הוקם מנגנון בקרה לאיתור תקלות במהלך הבנייה. הביקורת מתייחסת לכל ליקוי ונזק המפורטים בפוליסת הביטוח. לשם מזעור הסיכון הכספי המוטל על חברת הביטוח, היא קבעה שלוש דרגות סיכון לפרויקטים, בהתחשב במהות הקבלן ואיכותו, מורכבות הפרויקט ועוד. ככל שדרגת הסיכון גבוהה יותר, כך הופך הפיקוח מטעם החברה לאינטנסיבי והדוק יותר. הפיקוח נעשה בנקודות צומת בבנייה שבהן צופה החברה אפשרות לליקוי או לכשל. הפיקוח שמפעילה החברה הינו פחות יסודי ומקיף מן הפיקוח הצרפתי והבלגי, ואולם לטענת חברת הביטוח, במדד היחס שבין עלות הפיקוח לתועלת המופקת ממנו, עולה הפיקוח הבריטי על הפיקוח בצרפת ובבלגיה.

17.23    כאשר מבקש קבלן או מתכנן לעשות שימוש בשיטת בנייה או במוצר חדש, יהיה השימוש בהם טעון אישור חברת הביטוח. אישור זה יינתן רק לאחר שערכה המחלקה הטכנית בחברה ניסויים לבדיקת השיטה או המוצר החדשים וראתה כי לא נשקף מהם סיכון. בבריטניה פועלים אמנם מוסדות המוסמכים לאשר שימוש בשיטות בנייה ומוצרים חדשים, ואולם להשקפתה של חברת הביטוח, אישור שימוש מטעם מוסדות אלה אינו מספיק, שכן הסיכון רובץ במקרה זה לפתחה של חברת הביטוח ולכן עליה להיות משוכנעת לחלוטין כי השיטה או המוצר בטוחים.

גרמניה

17.24    הסדרת תחום הבנייה ברפובליקה הגרמנית נתונה לסמכותן של המדינות. למרות ביזור הסמכות בין המדינות, השונות בחקיקה ביניהן קטנה ביותר, זאת משום שהחקיקה במדינות נסמכת על "תקנות בנייה לדוגמה" שנוסחו במשותף.

קיימים שני מנגנונים עיקריים להבטחת איכות תכנון המבנה והביצוע של הבנייה בגרמניה. המנגנון האחד הוא כפיית מעורבותם של מספר בעלי תפקיד בעלי כשירות בפרויקט בנייה, כמפורט בהמשך. המנגנון האחר, הכולל גופים פרטיים וציבוריים, עוסק בבקרה ובפיקוח על התכנון והביצוע.

הדין מטיל על היזם ועל המשתתפים האחרים בביצוע הבנייה אחריות לקיום דיני הבנייה. האחריות המוטלת על היזם הנה כוללנית וחלה לגבי הפרויקט כולו, וזו המוטלת על המשתתפים האחרים מוגבלת לתחום פעילותם.

17.25    חובותיו העיקריות של היזם הן, למנות בעלי תפקידים ככל שנדרש לצורך תכנון וביצוע הפרויקט, ולדווח ולתעד חומר, הכל כנדרש בדין. חובת המינוי של בעלי המקצוע חלה רק על בנייה החייבת בהיתר.

בעלי התפקידים שחובה למנותם הם: מתכנן, קבלן ומנהל בנייה. אולם ניתן לקבל פטור ממינויים במקרים המפורטים בחוק. לדוגמה, בבנייה פשוטה מבחינה טכנית או בהיקף קטן ביותר ניתן להשתחרר מחובת מינוי מתכנן ומנהל בנייה. מינויים של בעלי המקצוע על-ידי היזם נתון לביקורת של הרשות האחראית. במקרה שמונו בעלי מקצוע שאינם מתאימים לתפקידם, רשאית הרשות לדרוש את החלפתם בבעלי מקצוע מתאימים, או לדרוש את מינויים של מומחים מתאימים.

17.26    המתכנן אחראי להכנה ולהגשה של תכנון מפורט ושלם. במסגרת זו עליו לדאוג להגשת שרטוטים מפורטים וחישובים מפורטים וכן הוראות ביצוע. כן עליו לוודא כי תכנונים אלה מתאימים לתכנית המאושרת ולהוראות הדין. המתכנן צריך להיות בעל ידע מקצועי וניסיון המתאימים לתכנון הפרויקט המסוים. בתחומים שבהם אין למתכנן ידע וניסיון, מוטלת חובה לשכור את שירותיהם של מומחים מתאימים. האחריות תתפצל במקרה כזה באופן שכל אחד מהמתכננים המומחים יהיה אחראי לתכנוניו שלו, ואילו המתכנן יישא באחריות הכוללת לשילוב המתאים של כל התכניות המקצועיות.

17.27    על הקבלן מוטלת האחריות לביצועה האיכותי של הבנייה, באופן התואם את התכניות והוראות הבנייה שאושרו לביצוע. כן מוטלת עליו החובה לדאוג לתקינותם של המוצרים ושיטות הבנייה שבהם נעשה שימוש בפרויקט. במסגרת זו עליו להגיש את המסמכים המוכיחים זאת, וכן להחזיקם באתר הבנייה. אף האחריות להפעלתו הבטיחותית של אתר הבנייה מצויה במסגרת תפקידיו של הקבלן. הקבלן צריך להיות בעל ידע וניסיון מקצועי המתאימים לעבודות שלקח על עצמו לבצע. במקרה שאין הוא בעל המומחיות הנדרשת בתחום מסוים, מוטלת חובה לשכור את שירותיהם של קבלנים בעלי מומחיות כזו. במקרה כזה, כל אחד מהקבלנים יהיה אחראי לעבודתו שלו.

17.28    נוסף על המתכנן והקבלן, חובה על היזם, כאמור, לשכור שירותיו של מנהל בנייה. עיקר תפקידו של מנהל הבנייה הוא לפקח על ביצוע העבודה על-ידי הקבלן. עליו לדאוג לכך שעבודות הבנייה יבוצעו בהתאם לדיני הבנייה, להוראות הטכניות ולמסמכי הבנייה המאושרים, לפקח על הבטיחות באתר הבנייה ולדאוג להיבט הבטיחותי של עבודת הקבלנים השונים. הטלת אחריות על מנהל הבנייה איננה גורעת מאחריותם של הקבלנים לעבודתם. בדומה למתכנן ולקבלן, אף על מנהל הבנייה להיות בעל הידע המקצועי והניסיון הנדרש לביצוע תפקידו. במקרה שנדרש ידע מיוחד בתחומים מסוימים, וידע זה איננו בידי המנהל, מוטלת חובה לשכור את שירותיהם של מומחים מתאימים, כל אחד בשטח הנדרש, ועל מנהל הבנייה מוטלת האחריות לתאם בין פעילותם של מנהלי הבנייה המומחים לבין פעילותו שלו.

בקרה ופיקוח על יוזמות בנייה

17.29    כל הקמה, שינוי, שינוי ייעוד או הריסה של מבנים, להוציא חריגים המנויים בדין, מותנים בקבלתו של היתר בנייה. העבודה עצמה חייבת להתאים להוראות חקיקת הבנייה.

הסמכות לתכנון אזורי מסורה בעיקרה לרשויות המקומיות הנבחרות (מועצת הרשות המקומית). אלה מסתמכות על תכניות שהוכנו על-ידי מחלקות טכניות לתכניות בניין. כל יוזמת בנייה כפופה לתכניות אזוריות שאושרו על-ידי הרשויות המוסמכות. על-פי בקשה רשאית רשות בנייה לאשר חריגות מן התכנית.

אישור המתייחס להיבטי צורה, עיצוב, מיקום ושימוש, ניתן על-ידי רשות הבנייה. להיבטים הנוגעים לאיכות הבנייה, ובכלל זה הקונסטרוקציה והביצוע של הבנייה, נדרש היתר מאת הרשות לפיקוח על הבנייה (להלן – רשות הפיקוח), שתפקידה כולל גם פיקוח על קיום הוראות החקיקה ועל קיום צווים שהוצאו מכוחה.

17.30    על בקשה להיתר בנייה צריכים לחתום היזם והמתכנן. במקרה ששותפים בפרויקט מספר יזמים, רשות הפיקוח רשאית לדרוש כי אחד מהם ימונה לצורך המגעים אתה, והוא יהיה זה שיישא באחריות למילוי הוראות הדין החלות על היזם. המסמכים שיש להגישם יחד עם הבקשה להיתר בנייה כוללים מסמכי תכנון מפורט החתומים על-ידי המתכנן או המומחה שהכינם, וכן חישובים סטטיים. כן יש לצרף לבקשה דוח מהנדס בודק. המדובר הוא בבדיקה של תכנון השלד של המבנה, הנערכת על-ידי בודק מיוחד הממונה לצורך זה על-ידי רשות הבנייה. רשות הפיקוח רשאית לדחות את הבקשה להיתר בנייה במקרה שמסמכי הבקשה אינם שלמים או שנפלו בהם פגמים משמעותיים.

17.31    לפני הגשת בקשה להיתר בנייה ניתן להגיש בקשה לקבלת חוות דעת מקדמית בשאלות הכרוכות בפרויקט הבנייה. התשובה ניתנת על דרך של החלטה מינהלית ("הודעה מוקדמת") שתוקפה הוא לשלוש שנים, וניתן להאריכה לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה אחת בכל פעם.

אם מתן היתר הבנייה מותנה באישור או בהסכמה של גוף או רשות אחרים, לנושא מסוים, ואותו גוף לא השיב על פנייה אליו בתוך חודשיים מהיום שבו נעשתה הפנייה, יינתן ההיתר בתום תקופה זו.

לא ניתן להתחיל בביצוע הבנייה לפני קבלת היתר בנייה. עם זאת, קיימת אפשרות למתן אישור לתחילת עבודות חפירה או לתחילת עבודה בחלקים מסוימים של הבניין עוד לפני הענקת היתר בנייה סופי. לשם כך יש להגיש בקשה להיתר בנייה, וכן בקשה מיוחדת למתן היתר בנייה חלקי. כאשר ניתן היתר כזה, יכול ההיתר הסופי להכיל דרישות נוספות לגבי חלקי הבנייה שהוחל כבר בביצועם מכוח ההיתר החלקי, וזאת אם יש צורך בביצועם מטעמי בטיחות או שמירת הסדר הציבורי.

שבוע לפחות לפני התחלת הבנייה, על היזם לדווח לרשות הפיקוח על הבנייה על תחילת עבודות הבנייה.

באתר הבנייה חייבים להימצא, החל מתחילת ביצוע עבודות הבנייה, היתרי הבנייה ומסמכי הבנייה.

17.32    רשות הפיקוח רשאית לפעול ככל שצריך כדי לוודא שהוראות החוק מקויימות. במסגרת זו היא רשאית לדרוש נתונים המראים שקווי הבניין וגובהו עונים על דרישות ההיתר, והיא רשאית גם ליטול בעת הצורך דוגמאות של מוצרי בנייה גם מתוך אלמנטים מבניים מוכנים, לצורך העברתן לבדיקה. היזם הוא שנושא בהוצאות הפיקוח.

הגופים המוסמכים על-פי החוק יכולים להורות על הפסקת בנייה במקרים שונים, וביניהם כאשר הוחל בביצוע בעבודות בנייה בלא היתר; כשהוחל בבנייה בטרם נמסרה הודעה על התחלת העבודות; כשהבנייה סוטה ממסמכי הבנייה המאושרים; וכשנעשה שימוש במוצרי בנייה לא תקינים. אם עבודות הבנייה נמשכות חרף צו הפסקת עבודה, רשאית רשות הפיקוח לנעול את אתר הבנייה או ליטול חזקה על מוצרי הבנייה ושאר הציוד והמכונות הנמצאים באתר הבנייה.

על היזם להודיע לרשות הפיקוח הבנייה לפחות שבועיים לפני השלמת בניית השלד, על-מנת לאפשר לרשות לבצע בדיקה ויזואלית של המבנה. לקראת הבדיקה הויזואלית יש לדאוג לגישה חופשית לאותם חלקי הבניין שיש צורך לבודקם כדי לעמוד על יציבות המבנה, וכן ככל שהדבר אפשרי, לאותם חלקי הבניין שיש להם חשיבות להיבטי בטיחות האש, לבידוד האקוסטי והתרמי ולניקוז השפכים. ביצועה של הבדיקה הויזואלית והיקפה נתונים לשיקול דעתה של רשות הפיקוח.

ניתן להתחיל בעבודות הגמר רק לאחר חלוף המועד שעליו דווח לרשות הפיקוח כמועד לסיום ביצוע עבודות שלד הבניין. עם זאת, ניתן להקדים את מועד תחילתן או לדחותן, אם אישרה זאת.

השימוש במבנה מותר רק לאחר השלמת בנייתו, אך לא פחות משבוע אחד לאחר המועד שעליו דווח בהודעה בדבר סיום העבודות.

17.33    חברות הביטוח תורמות אף הן, במידה מסוימת, לבטיחות הבנייה. איגוד מבטחי הרכוש בגרמניה נוהג לבצע בדיקה מטעמו של מערכות טכניות חדשות. הוא פועל גם לתיקון או לשינוי במערכות קיימות אם הוא נוכח לדעת שיש חשש שהמצב הקיים יכול לגרום לתאונות בבניינים.

ארצות הברית

17.34    התיקון העשירי לחוקת ארה"ב מעניק את הסמכות הבלעדית לחקיקה ולאכיפה של חוקי בנייה למדינות השונות ואלה רשאיות להאציל, ואף מאצילות בפועל, חלק מסמכויות אלה לרשויות מקומיות. בהיעדר הסדר פדרלי, כל מדינה קובעת את הסדריה שלה, וכמספר המדינות כן מספר ההסדרים. חרף זאת יש בפועל דמיון רב בין ההסדרים השונים, ובשנים האחרונות נעשים מאמצים מכוונים להרחבת הדמיון בין נורמות התכנון והבנייה החלות במדינות השונות, והכל כדי להקל על הדינמיות העסקית והמסחרית, לבל תיפגע משונות בדין כשאין צורך בכך. במסגרת הרצון ליצירת סטנדרטיזציה רחבה ככל האפשר בנורמות אוחדו לא מכבר הארגונים שהוציאו עד אז כל אחד בנפרד קודים לדוגמה, כך שלאחר האיחוד יוצאים קודים אחידים רבים יותר בכל אחד מנושאי התכנון והבנייה. כיוצא בזה מדינות שונות נטלו חזרה לעצמן את סמכות החקיקה הנוגעת לנורמות בנייה שנקבעו קודם לכן על-ידי רשויות מקומיות. האחדה נוספת מתבטאת בקביעת נורמות פיקוח ובקרה משותפות וכן בקביעת כללים דומים בכל הנוגע להסמכתם של בעלי מקצוע שונים. מגמה זו קלה יחסית לביצוע בארה"ב, משום שהיא פועלת כמשק אחד שיש בו תקינה מקצועית אחת ושוק מוצרים משותף.

נעמוד תחילה על המשותף במדינות קליפורניה, ניו-ג'רזי, מסצ'וסטס והעיר ניו-יורק, ונבחן לאחר מכן את ההבדלים ביניהן.

החקיקה

17.35    החקיקה הרלוונטית בארה"ב מתפצלת לחקיקת בנייה העוסקת בתכנון המבנה ובביצוע הבנייה, ולחקיקת תכנון אזורי העוסקת בסוג השימושים והיקף השימושים המותרים בקרקע מסוימת. הסמכות הנוגעת לתכנון האזורי מסורה לרוב לרשויות המקומיות.

הן בחקיקת בנייה והן בחקיקת התכנון האזורי, נעשה שימוש בקודים הרלוונטיים (ראו להלן) שאל האמור בהם, כולו או מקצתו, הם מפנים. קודי הבנייה כוללים הוראות ממצות ומסווגות לפי נושאים בכל הנוגע לדרך ולאופן תכנון המבנה וביצוע הבנייה, וקודי התכנון האזורי כוללים הוראות ומפות הנוגעות לתחום זה.

התקנים

17.36    התקנים בארה"ב נערכים ונכתבים על-ידי מכוני תקינה פרטיים, שפעילותם ממומנת ממכירת התקנים. בארה"ב כ-600 מכוני תקינה שונים, חלקם מכונים של קבוצות יצרנים (תעשיית הבטון למשל), איגודים מקצועיים (מהנדסים), ואחרים. מעל 250 מכונים ממכוני התקינה מוכרים על-ידי American National Standards (ANSI) Institute שאף הוא ארגון פרטי, כגופים המייצרים "תקנים לאומיים". הכוונה היא לתקנים המתקבלים בתהליך המגבש קונצנזוס, בדומה לנוהג במכון התקנים הישראלי. התקנים הנוצרים על-ידי ארגונים אלה ומוכרים על-ידי ה-ANSI  אינם תקנים מחייבים, אך יש וחקיקה של מדינה או של רשות מקומית מאמצת תקן, כולו או מקצתו, ואזי הוא הופך למחייב באותה מדינה או רשות מקומית.

הקודים לדוגמה (Model Codes)

17.37    קוד לדוגמה – Model Code – הוא קודקס הוראות הממצה את כל הרלוונטי בתחום מסוים ומוגדר. בתחום הבנייה קיימים מספר ספרי קודים לדוגמה. כל אחד מהם עוסק כאמור בתחום מסוים, וכולם יחדיו מהווים מערכת הוראות המכסה הן מבנים חדשים והן מבנים קיימים. הקודים המרכזיים הם:Building Code; Plumbing Code; Mechanical Code; Electrical Code. הכנת הקודים החלה כבר לפני כ-50 שנה, ומטרתם היא להקל על תהליך החקיקה במדינות השונות על-ידי מתן אפשרות לאמץ במסגרת החקיקה הפנימית שלהן את הוראות הקודים, כולם או חלקם. את הקודים מכינים ארגונים פרטיים המממנים עצמם ממכירתם של ספרי הקודים, מתשלום דמי חברות לארגון וממכירת שירותים קשורים נוספים. כיום קיימים בארה"ב שני גופים המפרסמים קודים לדוגמה:

(International Code Council (ICC, ו- National Fire Protection Association (NFPA).

17.38    הקודים כוללים את הסף המינימלי הנחוץ כדי להבטיח את האיכות והבטיחות הנדרשת, והם מתייחסים בין השאר לבטיחות שלד, בטיחות אש, ותחזוקה במצב נאות של כל המערכות במשך כל חיי המבנה, ובכלל זה מערכת החשמל ומערכות אחרות. הקודים מתייחסים גם לעניינים החורגים מבטיחות המבנים.

בתחילת כל קוד מופיע פרק העוסק בהליכים ובפעילות המינהלית הכרוכה בביצוען ובאכיפתן של הוראות הקוד (הפונקציות בעלות הסמכות, הצורך בקבלת היתר בנייה, ההליכים השונים וכו'). עיקר תוכנם של הקודים מתייחס להיבטים הטכניים הנוגעים לאיכות הבנייה. ההוראות מסווגות לנושאים (הקודים המוצאים על-ידי (ICC או לנושאים ולייעודי הבנייה (הקודים המוצאים על-ידי NFPA). על-מנת שניתן יהיה להתרשם מהסדר ומנוחות השימוש שבקודקס הוראות דיני בנייה המסודר בדרך זו, מצאנו לנכון לצרף, כנספח ט' לדוח זה, את תוכן העניינים של קוד הבנייה שהוכן על-ידי ה-ICC.

17.39    במסגרת ההוראות הטכניות עושים הקודים שימוש נרחב בתקנים. זאת בשתי צורות מרכזיות: האחת, הפנייה לתקן שלם או לחלק מתקן ואימוצו. השנייה, העתקת תקן שלם או חלק מתקן לתוך הקוד.

לא תמיד קלה ההבחנה בין קוד לבין תקן. באופן כללי קוד אמור לקבוע מה ובאיזה מקרים יש לכלול בבניין אביזרים, מוצרים וכיו"ב (למשל, חובת התקנת מתזים (ספרינקלרים) בבניינים שייעודם מוגדר, שסוג בנייתם מוגדר, שגודלם מוגדר וכל כיוצא בזה), ואילו הוראות ביצוע מהסוג של איך להתקין, מצויות בתקנים. הקודים הם מרשמיים (ראו סעיף 6.13) אך הם מאפשרים למבקש להציע פתרון אחר אשר משיג את אותה מטרה, הכל מתוך נכונות ורצון לאפשר לאנשים להציע פתרונות משלהם, ובדרך כזו לפתח את שיטות העבודה ואת החומרים שמשתמשים בהם. בשנים האחרונות נעשות הכנות להחדרתו של קוד תפקודי אשר יהווה חלופה לסט הקודים הקיים. יוזמה חדשה זו טרם קרמה עור וגידים.

17.40    הכנת הקודים, וכן תיקונם ועדכונם, נעשים בתהליך פתוח המאפשר לציבור להביע את דעתו, זאת כדי שניתן יהיה לשקול את כל הגישות האפשריות. במסגרת זו באות הצעות לתיקון הקוד ממגוון רחב מאוד של משתתפים ובהם פקידי ממשל, רשויות מקומיות, מהנדסים פרטיים, קבלנים, יצרנים, חברות ביטוח וכן כל אדם מן הציבור. עדכון הקודים נעשה מדי שנה וחצי או שנתיים, וכל עדכון מתבסס על ידע שנצבר בידי כלל המעורבים בתעשיית הבנייה, בין במסגרת פעילות ממשלתית ובין פרטית. ההנחה היא שהידע הנצבר בשטח ימצא את דרכו בהצעות לתיקון הקודים.

קודים מקומיים ומדינתיים

17.41    ההסתמכות של מדינות ורשויות מקומיות בארה"ב על הקודים לדוגמה הלכה וגברה עם השנים, עד שכיום כל המדינות והרשויות, למעט העיר ניו-יורק ומדינת ויסקונסין, משתמשות בהם כבסיס לחקיקת הבנייה שלהן. השימוש בקודים פופולרי בקרב מחוקקים, שכן הם מספקים מקור נוח, מקיף, עדכני ואמין לדרישות הטכניות. יתירה מכך, העדכון השוטף התכוף למדי של הקודים לדוגמה, מקל על המדינות להתאים את חקיקתן לטכנולוגיות ולצרכים המשתנים. בתהליך החקיקה עצמו משתפות המדינות את הציבור המקומי. בטרם יאומץ קוד או כל חלק הימנו, מוזמן הציבור להביע את דעתו, הן כשמדובר בחקיקה מדינתית והן כשמדובר בחקיקה מקומית.

פרויקט הבנייה

17.42    בארה"ב נהוג כי האדריכל הוא מי שעומד בראש צוות תכנון המבנה, הוא זה שמוביל אותו והוא גם מי שמתאם את התכניות. הנוהג מבוסס על-כך שהאדריכלים הם הראשונים המעצבים את המבנה כולו, וכן על-כך שיש להם ידע מסוים בתחומי הנדסה שונים, בעוד שהמתכננים האחרים, ובכללם מהנדסים, לא בהכרח מתמצאים בתחומים שאינם בהתמחותם. צוות תכנון מינימלי כולל בדרך-כלל, נוסף על האדריכל, גם מהנדסים מדיסציפלינות שונות, ובהם מהנדס שלד, מהנדס אזרחי, מהנדס חשמל, ובאזורים עם סיכון לרעידות אדמה – מהנדס גיאוטכני. לרוב כולל הצוות יועצים רבים יותר, וביניהם מהנדס בטיחות אש, מהנדס מכני, מהנדס מערכות תברואה ועוד.

שתי דרכים עיקריות נוהגות בכל הנוגע לבחירת צוות התכנון ולהתקשרויות עם היועצים השונים: באחת, האדריכל בוחר את צוות התכנון והוא זה שמתקשר עם כל אחד מחברי הצוות. בשנייה, היזם הוא הממנה כל אחד מחברי צוות התכנון והוא גם צד להתקשרות אתם.

החקיקה איננה מחלקת או מגדירה מפורשות את תחומי אחריותו של כל אחד מהמעורבים בתכנון. מקובל שכל אחד מהמתכננים חותם על התכניות הנוגעות לתחומו, והוא גם אחראי לתכנון זה. אחריות נוספת מוטלת על מתאם התכנון (שהוא, כאמור, על-פי רוב האדריכל). בהיעדר אחריות מוגדרת, כיוון שלא תמיד ידוע מי אשם בכשל, וכיוון שיש גם מצבים שבהם יש מספר שותפים לכשל, פרקטיקה רגילה היא שבכל תביעה בשל תקלה בתכנון ייתבעו מספר מתכננים.

17.43    את ביצוע הבנייה עושה כמובן קבלן, אשר נבחר בדרך-כלל במכרז. לרוב ייבחר הקבלן אשר נתן את ההצעה הזולה ביותר מבין אלה העומדים בתנאי הכשירות לביצוע העבודה. לפי המקובל על הקבלן ליתן שתי ערבויות: האחת, ערבות להבטחת התשלומים שעליו לשלם במהלך עבודתו לקבלני המשנה ולאחרים; והשנייה, ערבות להבטחת הביצוע. בדרך-כלל ההתקשרות של היזם היא עם הקבלן הראשי, והוא מצדו מתקשר עם קבלני המשנה הנדרשים לביצוע הפרויקט. בניגוד למקובל בארץ, שבה המתכננים מכינים את כל התכניות המפורטות, עד רמת תכניות העבודה ועד בכלל, הנוהג במזרח ארה"ב הוא שתכניות הביצוע (shop drawings) נעשות על-ידי הקבלן. בדרך-כלל יעשו זאת קבלני המשנה, כל אחד בתחומו. במערב ארה"ב תכנון המבנה דומה יותר למקובל בארץ, והוא יורד עד לרמת הביצוע. הטעם לכך הוא שחלקים אלו של ארה"ב מועדים יותר לרעידות אדמה ורמת הזהירות והמיומנות התכנונית הנדרשות שם גבוהה יותר.

17.44    עם תחילת העבודה ממנה הקבלן מנהל פרויקט מטעמו. תפקידיו כוללים ביצוע כל ההתקשרויות הנדרשות עם קבלני המשנה, קבלת ה-shop drawings, ייצוג קבלני המשנה בפני היזם ותיאום העבודה ברמה הכללית. נוסף על מנהל הפרויקט מטעם הקבלן, ממונה גם מנהל לאתר הבנייה, שבין תפקידיו לוודא שנעשה תיאום ראוי בין התכניות, שהוזמנו חומרים מתאימים, שנשכרו שירותי קבלני משנה כנדרש, וכל כיוצא בזה. הקבלן מחוייב לבצע את הבנייה בהתאם לתכניות שקיבל, ואם יש לו ספק עליו להבהיר את הטעון הבהרה, בדרך של הגשת בקשת הבהרה בכתב למתכנן הרלוונטי. תהליך זה נקרא Request for Information (RFI).

בקרה וביקורת

17.45    על המתכננים מוטלת בדרך-כלל חובה לכלול בתכנון המבנה מערך פיקוחי שיוכל לאתר תקלה כבר בזמן ביצועה. מערך זה צריך לכלול בדיקות מעבדה שחובה לערכן, תכנית לפיקוח מיוחד (special inspection), וכן הדרך והאופן שבהם ייעשה פיקוח על ביצוע השלד (structural observation). עקרונות מערך זה כלולים בקוד הקובע למשל את האלמנטים והמוצרים שלגביהם יש צורך בבדיקות מעבדה, ואת העניינים שלגביהם יש צורך בפיקוח או בהשגחה מיוחדים. בראש ארגון הפיקוח עומד בדרך-כלל מפקח ראשי אחד המכונה inspector of record, אשר נעזר במפקחים מיוחדים לצורך הפיקוח על תחומים מיוחדים. מפקח זה מאשר כל שלב בפרויקט, ובסמכותו להורות לקבלן לתקן כל פגם או סטייה.

תפקידים נוספים המוטלים בדרך-כלל על מתכננים הם לוודא שהקבלן מבין את התכניות, לבדוק את תכניות הביצוע  (shop drawings) שהוכנו על-ידי הקבלן ולאשרן, לענות לשאלות הבהרה של הקבלן (RFI), ולעקוב אחר דוחות הפיקוח ואחר שינויים המבוצעים בתכנון. בשונה מהנוהג בארץ, לא מוטלת חובת פיקוח עליון על המתכננים בארה"ב.

המבנה המינהלי של הרשויות האמונות על התכנון ועל הבנייה

17.46    נאמר כבר שבארה"ב חקיקת הבנייה מופרדת מחקיקת התכנון האזורי. בהתאם לגישה זו, הופרדו אף הרשויות העוסקות בשני היבטים אלו. רשות אחת מופקדת על התכנון האזורי (אין שם אחיד לרשות זו:planning department, redevelopment authority) ורשות אחרת מופקדת על הבנייה (department of building and safety department of building inspection).

17.47    בקשת היתר בנייה צריכה לכלול את התכניות המתייחסות לבנייה כשהן תואמות את התכנית האזורית, וכשאליהן מצורפות תכניות עבודה הכוללות את כל המערכות המתוכננות למבנה. פירוט התכנון צריך להיות כזה שיאפשר למעיין בתכניות להיות משוכנע שפרטי התכנון תואמים את כל דרישות הקוד הרלוונטי. בקשה זו מוגשת לרשות הבנייה המקומית המופקדת על אכיפתם של קודי הבנייה, ושעיקר מטרתה הוא להבטיח את בטיחות הציבור. דרכי העבודה של רשות זו משתנות מאזור לאזור. יש והרשויות הללו מבצעות בדיקה קפדנית הן של התכנון והן של הביצוע, ויש רשויות שבהן הבדיקה מצטמצמת לבדיקת מסמכים בלבד. נוסף על קבלת היתר מרשות הבנייה, מוטלת על מבקש ההיתר חובה להשיג אישור לבנייה גם מרשות הכבאות. אישור כזה ניתן לאחר בדיקות הנערכות על-ידי רשות הכבאות או על-ידי נציג של רשות הכבאות הפועל במסגרת רשות הבנייה.

17.48    היתר בנייה נדרש לכל בנייה, תוספת בנייה, שינוי בבנייה, הריסה או שינוי בשימוש של בניין, או של כל מערכת בבניין שההתקנה שלה מוסדרת בקוד הבנייה. המגוון הרחב של פעילויות בנייה המצריכות היתר בנייה גרם ליצירת מסלולי רישוי שונים המנתבים עבודות בנייה קטנות (על-פי רוב שיפוץ או התקנת מיתקן פשוט) להליך רישוי מהיר שבו ניתן לקבל היתר מיידי ואפילו באמצעות פקסימיליה או דואר אלקטרוני. לעומת זאת, בקשות למבנים חדשים או לשינויים בבניינים המצריכות בחינה של בעלי מקצוע, עשויות לקחת עד חודש ימים ולעתים אף יותר מכך. קיימות רשויות שבהן נקבע משך זמן מקסימלי למתן היתר בנייה. למשל, בניו-ג'רזי נקבע כי היתר בנייה צריך להינתן בתוך 20 יום, ובוירג'יניה – בתוך 21 יום.

17.49    האופן וההיקף של בדיקת הבקשה והתכניות על-ידי הרשות משתנים מאזור לאזור בארה"ב. בקליפורניה מתבצעת בדיקה מקיפה ביותר של מסמכי התכנון. במקומות אחרים כמו מסצ'וסטס, וירג'יניה, וניו-ג'רזי, הבדיקות מתרכזות בבדיקת היבטי בטיחות האש, ואילו בעיר ניו-יורק לא מתבצעת בדיקה ומסתמכים על אישור תקינות שניתן על-ידי האדריכל.

בכל הנוגע לפיקוח, יש מקומות שבהם הפיקוח מבוצע על-ידי הרשות והוא מקיף ורציני, ויש מקומות המסתפקים בפיקוח מטעם היזם. עם זאת חשוב לציין שבמרבית המקומות נוהגים שני מנגנוני פיקוח מצטברים – האחד, פיקוח על-ידי מפקחים של הרשות, והשני, פיקוח מטעם היזמים, המבוצע לפי תכנית פיקוח שהוכנה על-ידי מתכנני המבנה.

רישוי בעלי מקצוע

17.50    ברוב המדינות בארה"ב העיסוק באדריכלות ובהנדסת בניין מצריך רישיון מטעם המדינה. בכמחצית מן המדינות קיים גם רישוי חובה של קבלנים. בהסדרתו של כל מקצוע עוסקת מועצה הקובעת את דרישות הכשירות ועורכת את הבחינות לצורך רישוי. המועצה מטפלת גם בהפרת כללי המקצוע, בתלונות הציבור ובניהול הליכי משמעת המתחייבים מכך.

למותר לציין שהחקיקה בכל אחת ממדינות אלו מסדירה ומגבילה את העיסוק במקצועות שמדובר בהם, באופן שפעילות המוגדרת בחוק תוכל להיעשות על-ידי בעלי רישיון בלבד. לצד מגבלה סטטוטורית זו קיימות גם מגבלות מעשיות, בעיקר מגבלות המוטלות על-ידי חברות הביטוח, המתנות מתן כיסוי ביטוחי במומחיות, ניסיון, היעדר עבר מכביד וכל כיוצא באלו.

17.51    דרישות הכשירות העיקריות המקובלות לצורך קבלת רישיון כאדריכל הן תואר מוכר באדריכלות, כשנתיים וחצי התמחות אצל אדריכל רשום, עמידה בבחינה כלל-אמריקאית (בחינה בת 40 שעות ב-9 תחומים), ועמידה בבחינה נוספת מטעם המדינה (בחלק מהמדינות בלבד).

דרישות כאמור לצורך קבלת רישיון כמהנדס הן בדרך-כלל תואר מוכר כמהנדס אזרחי, מהנדס מכני, ומהנדס חשמל. על-פי רוב קיימת אפשרות לרישוי במגוון גדול יותר של דיסציפלינות. במסצ'וסטס למשל קיים רישום נפרד ל-54 סוגי מהנדסים. על מבקש הרישיון לעמוד בבחינה בת 8 שעות לצורך רישום להתמחות, להיות מתמחה במשך שנתיים עד ארבע שנים, ולעמוד במבחן רישוי בתחום שבו עסק. עוד עליו לעמוד בבחינה מטעם המדינה (בחלק מהמדינות בלבד).

17.52    כשירויות נדרשות גם לביצוע תפקידים אחרים כגון מפקח צמוד. לא קיימת חובה לכשירות מסוימת לצורך עבודה כפועל בניין. עם זאת הוקמו על-ידי האיגודים המקצועיים של פועלי הבניין מסלולי הכשרה שונים. חברי האיגודים העוברים מסלול כזה זוכים בשל כך למעמד של בעל מקצוע בכיר. תקופת ההכשרה נעה בין שלוש לחמש שנים, וכוללת עבודה באתר בנייה בצמוד לבעל מקצוע מיומן, וכן לימודי ערב. לצורך התקדמות במסלול ההכשרה ולקבלת דרגות, יש לעבור בחינות. תחומי ההתמחות הם רבים ומגוונים וכוללים: בנאות, נגרות, התקנת דוודים, זגגות תעשייתית, חשמלאות, כבאות, שרברבות, גננות, התקנת ספרינקלרים, ועוד. בחלק מן המדינות בארה"ב נקבע בחוק כי בעבודות בנייה עבור רשויות ציבוריות, חלק מסוים מהעובדים יהיו חברי איגודים בעלי הכשרה מיוחדת.

אחזקת מבנים קיימים

17.53    ככלל לא קיימת בארה"ב דרישה לקיומה של בדיקה תקופתית מקיפה למבנים קיימים. עם זאת, ברוב המקומות קיימת חובת בדיקה תקופתית של היבטי בטיחות אש על-ידי רשות הכבאות. היקף הבדיקה וטיבה מוכתבים על-ידי הסיכונים המיוחדים לכל אזור. בניו-יורק למשל קיימת חובה לבדיקת חזית המבנה והגג, על-ידי מהנדס רשום, אחת ל-5 שנים, לגבי כל מבנה שבו מעל 6 קומות. חובה זו הוטלה בעקבות מקרים של נשירת אבנים מחזיתות מבנים. דוגמא נוספת היא החובה שהוטלה בפלורידה לבדיקה תקופתית של מבנים בשל בעיית חלודה עקב הקירבה לאוקיינוס.

17.54    לא נהוג בארה"ב לחייב מבנים קיימים ביישום דיני בנייה חדשים. לכלל זה מספר חריגים: האחד מתייחס לנורמות חדשות בתחום בטיחות אש שאינן מצריכות שינויים במבנה; השני מחייב במקרים מסוימים החלת נורמה חדשה במבנה קיים העובר שיפוץ או שינוי. לאחרונה נעשה ניסיון להכין מודל קוד חדש שיגדיר במדויק ככל שניתן, את הכללים המנחים שיחולו ביישום דין חדש על בנייה קיימת. המבחן העיקרי יתבסס על היקף השינוי הנעשה וזיקתו לדין החדש; והשלישי, חיזוק מבנים לרעידות אדמה. באזורים נרחבים בקליפורניה הוחלט על הטלתה של חובה לחיזוקם של סוגים מסוימים של מבנים שנמצאו רגישים במיוחד לרעידות אדמה.

17.55    עד כאן הבאנו עקרונות כלליים המשותפים למדינות רבות בארה"ב. נעבור עתה לתיאור של הסדרים המיוחדים למדינות מסוימות.

קליפורניה

17.56    מדינת קליפורניה המצויה באזור עתיר רעידות אדמה פיתחה פרקטיקה וחקיקה שמטרתם להשיג רמה גבוהה של בטיחות הבנייה. הידע שהיא צברה והתמחותה בנושא זה הפכו אותה לאחת המדינות המובילות בתחום של הסדרת ענף הבנייה, הן בהיבטי חקיקה והן בהיבטי מינהל.

ההסדרה החקיקתית של תחום התכנון האזורי ושל תחום הבנייה

17.57    כמקובל במדינות אחרות בארה"ב, ובשונה מהארץ, תחום הבנייה ותחום התכנון האזורי מוסדרים בחוקים נפרדים. החוק שעל-פיו מוסדר ענף הבנייה הוא ה-California Building Standards Law, ותחום התכנון האזורי מוסדר ב-Community Redevelopment Law. גם התהליכים והמערכות המינהליות המסדירים כל אחד מתחומים אלה הם שונים ונפרדים.

17.58    על-פי החוק, סמכויות התכנון והפיתוח האזורי נתונות לממשל המקומי. לשם כך פועלת בכל רשות מקומית ועדה שתפקידה לקבוע את היקף ואת סוג השימוש המותר בקרקע. הוועדה עושה זאת על-ידי אימוצם של קוד תכנון (Planning Code) ושל תכניות אזוריות (Zoning Maps). התכניות הקובעות את התכנון העירוני הן בדרך-כלל ברורות וקבועות. ניתן אמנם לבקש לשנותן או לסטות מהן, אולם אין זה עניין שבשגרה שבקשות כאלו נענות. במקרה שיזם מעוניין בשינוי או בסטייה, עליו להגיש בקשה מתאימה (לשימוש מותנה, שימוש חורג, שינוי ייעוד או שינוי של קוד התכנון) למחלקת התכנון של הרשות המקומית. הליכים אלה של שינוי התכנון המיתארי עשויים לקחת, גם בקליפורניה, חודשים רבים.

17.59    בעוד שההסדרה של התכנון האזורי נתונה רובה ככולה בידי הרשויות המקומיות, ההסדרה של הבנייה עצמה נעשית במשולב בידי הממשל המדינתי ובידי הממשל המקומי. תהליך החקיקה של קוד הבנייה של קליפורניה תואם את שנאמר לעיל על דרך אימוצם של קודים למיניהם על-ידי המדינות השונות. הצעות האימוץ עוברות מסננות של רשויות רלוונטיות (אש, בריאות וכו') והן מובאות לתגובות הציבור הרחב, זאת לאחר שנעשתה בדיקה מקצועית בדבר התאמתן לנורמות קיימות (השוו לנעשה בתחום זה אצלנו, כשהחלטת ממשלה שחתרה לבדיקה כזו הפכה לאבן שאין לה הופכין – ראו סעיף 8.3). בסופו של התהליך ולאחר אישור של הוועדה לתקני בנייה, מתקבל מסמך אחד – The California Building Standards Code, שהנו אוסף מסודר וממצה של הסטנדרטים המחייבים בתחום הבנייה במדינה. תהליך זה וקוד זה הם הדרך היחידה הפתוחה בפני הרשויות המוסמכות לחוקק הוראות מחייבות בתחום הבנייה. תהליך זה נעשה אחת לשלוש שנים עם פרסום מהדורה חדשה של קודים לאומיים לדוגמה, ובסיומו מתפרסמת מהדורה חדשה של קוד הבנייה של קליפורניה. בנוסף לתהליך התלת-שנתי, נערך סבב תיקונים מצומצם יותר אחת לשנה.

17.60    הרשויות המקומיות חייבות לאמץ קוד בנייה, ואולם הן רשאיות לשנות בתחומן את קוד הבנייה הקליפורני, ובלבד שהשינוי יחמיר בדרישותיו לעומת מה שנדרש בקוד הבנייה של המדינה. במקרה שרשות מקומית אינה מאמצת קוד בנייה בזמן שנקצב לכך, ועדת תקני הבנייה מחליטה עבורה על אימוצו של הקוד.

רישוי הבנייה

17.61    עבודות בנייה ופתיחת עסק מחייבים קבלת היתר מרשות הבנייה ומרשות הכבאות. רשויות אלה מופקדות על אכיפתם של דיני הבנייה והאש, כשהמטרה היא הבטחת בטיחות הציבור, דהיינו שהבנייה המוצעת תתוכנן ותיבנה בצורה נאותה. לצורך זה עבודות בנייה כוללות את כל הפעילות שהוזכרה לעיל (ראו סעיף   17.48).

17.62    נוהל הגשת היתר בנייה הנוהג בקליפורניה דומה לנוהל שתואר לעיל (ראו סעיף 17.47). משהוגשה בקשה להיתר, חייבת רשות הבנייה לבדוק את פרטיה (Plan Check). הרשויות המקומיות רשאיות, על-פי החוק, להסמיך גורם פרטי לבצע עבורן את הבדיקה. ואכן, נעשה שימוש באפשרות זו, בעיקר על-ידי רשויות מקומיות קטנות אשר אינן מחזיקות צוות מקצועי המסוגל לערוך את הבדיקות הנדרשות כראוי. גם בקליפורניה נוהגים מסלולים מקוצרים לעבודות קטנות יחסית (ראו סעיף 17.48).

ככלל, הבקשות להיתר בנייה עוברות בדיקה קפדנית ויסודית על-ידי אנשים בעלי הכשרה (ראו להלן) בתחומים השונים המוסדרים בקוד הבנייה. במהלך בדיקת הבקשה נבדקת התאמתו של התכנון כולו, ובכלל זה, הארכיטקטורה, מערכת הקונסטרוקציה, מערכות מכניות, מערכות החשמל ובטיחות אש, להוראות קוד הבנייה. בדיקת מערכות כיבוי והתראה מפני אש נערכת לעתים על-ידי רשות הכבאות המקומית ולעתים על-ידי מחלקת הבנייה.

את בדיקת ההתאמה של תכנון המבנה לתכנית האזורית עושה מחלקת התכנון של הרשות המקומית. החוק אינו מחייב אמנם שיינתן אישור מקדים של מחלקת התכנון, אך נהוג לפנות למחלקה זו בראשית תהליך תכנון המבנה כדי להבטיח שהתכנון המפורט יעמוד בקריטריונים הנדרשים על-ידי התכנון האזורי. המאפיין את ההליך הזה הוא מאמץ שאותו עושות רשויות רבות כדי לשפר ולייעל את הליך היתר הבנייה. כך למשל מרכזות רשויות אלו את כל הגופים המעורבים בבדיקת הבקשה במקום אחד, כדי לייעל ולקצר את זמן הטיפול. הדברים מגיעים לידי כך שבמקרה של עיכוב מוגזם (excessive delay) בבדיקה (למשל, בדיקה הנמשכת מעל 30 ימים מהמועד שבו הוגשה בקשה מושלמת לגבי מבנה המיועד למגורים), הרשות המקומית חייבת לפי דרישת מבקש ההיתר, להתקשר עם גוף פרטי או להעסיק עובדים על בסיס זמני כדי שאלו יבצעו עבורה את התפקיד של בדיקת התכניות.

17.63    במקרה שהוחל בעבודת בנייה בלא היתר, לא יינתן לעבודה זו היתר בנייה לפני שתיערך חקירה מיוחדת בעניין. בגין חקירה זו נגבית אגרת חקירה בגובה אגרת הבנייה, נוסף על אגרת היתר הבנייה, ובלא תלות אם בסופו של דבר יינתן היתר בנייה אם לאו.

הפיקוח על הבנייה

17.64    כל עבודת בנייה הטעונה היתר נתונה גם לפיקוח על אופן ביצוע הבנייה על-מנת להבטיח כי הבנייה תהיה בטיחותית. לשם כך נקבעו בחקיקה של קליפורניה מספר מנגנוני פיקוח על ביצוע עבודות הבנייה, אשר העיקריים שבהם הם: פיקוח על-ידי מפקחים של רשות הבנייה, ופיקוח מיוחד הנערך על-ידי מפקח או מפקחים צמודים מטעם היזם, המתבצע לפי תכנית פיקוח שערך המתכנן האחראי.

17.65    לצורך הפיקוח על-ידי רשות הבנייה, על עבודת הבנייה להישאר בכל אחד משלבי הבנייה שנקבעו מראש, חשופה, כדי לאפשר פיקוח על טיב העבודה. חל איסור להמשיך בעבודה בטרם יינתן אישור לכך על-ידי פקיד הבנייה. החובה להותיר את העבודה במצב המאפשר פיקוח מוטלת על מבקש ההיתר. בכל אחד מהשלבים המנויים בקוד (לפני יציקת היסודות; לפני יציקת הקורות והתקרות; לאחר התקנת הגג, הצנרת, הארובות ומערכות האוורור) על מבצע העבודה להודיע למחלקת הפיקוח לפחות יום עבודה אחד לפני מועד הפיקוח המבוקש. כל עוד לא נתקבל אישור של השלב על-ידי הפיקוח, לא ניתן להמשיך בבנייה. במקרה שהומשך בבנייה למרות שלא נתקבל אישור לשלב, יידרש הבונה להסיר את שנבנה, על-מנת לאפשר בדיקה כנדרש, אלא אם כן ניתן לבצע את הבדיקה באמצעים אחרים (למשל בדיקות אל-הרס).

בדיקת פיקוח אחרונה תתקיים לאחר שהמבנה הושלם ומוכן לאכלוס. לאחר סיום בדיקת המבנה ולאחר שנמצא כי הוא עומד בדרישות קוד הבנייה, ינפיק פקיד הבנייה היתר אכלוס לבניין, שבו יפורטו נתונים שונים של הבניין, ובהם הייעוד והשימוש שהמבנה אושר להם. היתר האכלוס צריך להיתלות במקום בולט במבנה.

17.66    כאמור, מנגנון פיקוח חובה נוסף שנקבע בחקיקה הוא מנגנון הפיקוח המיוחד (Special Inspection). על-פי קוד הבנייה, על הבעלים, האדריכל או המהנדס הפועל כנציג הבעלים, להעסיק מפקח מיוחד (אחד או יותר) אשר יפקח במהלך הבנייה על סוגי עבודות המחויבות בפיקוח צמוד. המפקח המיוחד צריך להיות בעל הכשרה מתאימה ולהוכיח את כשירותו לבדיקת סוג הקונסטרוקציה או העבודה הדורשים פיקוח מיוחד, להנחת דעתו של פקיד הבנייה. על המפקח המיוחד לוודא כי העבודה מבוצעת בהתאם להיתר הבנייה, התכניות המאושרות והמפרטים. עליו להגיש דוחות פיקוח לפקיד הבנייה, לנציג הבעלים ולאנשים אחרים שנקבעו. על המפקח המיוחד להביא לתשומת-לבו המיידית של הקבלן כל אי-התאמה, על-מנת שהיא תתוקן. היה ולא ייעשה כך, חובה עליו להביא את הדבר לידיעת פקיד הבנייה. בסיום הפיקוח, על המפקח המיוחד להגיש דוח מסכם שבו יצהיר שהעבודה בוצעה למיטב ידיעתו בהתאמה לתכניות המאושרות, למפרטים ולהוראות הקוד בדבר אופן ביצוע העבודה.

רישוי ופיקוח על סוגי מבנים מיוחדים

17.67    קיימים סוגי מבנים אשר האחריות לבטיחותם הוצאה מידיהן של הרשויות המקומיות ונמסרה לאחריותן של רשויות ממשלתיות מיוחדות. בין אלה נמנים בתי-חולים, בתי-ספר, ומבנים שיש להם שימוש במצבי חירום (תחנות משטרה, תחנות מכבי אש). בטיחותם של מבני בתי חולים נמסרה לאחריותו של Office of Statewide Health Planning and Development (OSHPD). בטיחותם של מבני בתי הספר הציבוריים, מכללות קהילתיות (קולג'ים), מבני משטרה וכבאות נמסרה לאחריותו של California State Architect. ה-OSHPD, הרשות האחראית על בטיחותם של מבני בתי-חולים, רוכשת מיומנות מיוחדת בתחום זה, והיא אחראית להוצאת היתרי בנייה ולפיקוח על בנייתם. על רשות זו מוטלים גם תפקידים אחרים ובהם קביעת רמת הסיכון של המבנים הקיימים במצב של רעידות אדמה, וחיזוק מבנים שנמצא שיש צורך בחיזוקם. הטעם להקפדה המיוחדת על בתי החולים הוא שלא ניתן לפנות מהם את האנשים, לא בעת רעידת אדמה ולא בעת שריפה. התכנון צריך אפוא להיות כזה שיאפשר למבנה להמשיך לתפקד גם במצבי חירום כאלו. מבחינת עמידות ברעידות אדמה, משמעות הדבר היא שיש צורך בתכנון לרמה גבוהה יותר של סיכון. לגבי אש, התפיסה היא שההגנה צריכה לאפשר למבנה ולמערכותיו להמשיך לתפקד. הרעיון הוא ליצור בידוד של חלק המבנה שניזוק ולמנוע את התפשטות האש, על-מנת ששאר החלקים יוכלו להמשיך לפעול. הרשות המדינתית אחראית על הוצאת ההיתרים ופיקוח על בנייה של בתי-ספר חדשים, ואילו האחריות לבטיחות בזמן חיי המבנה היא על הרשויות המקומיות. ככלל, אין בדיקת בטיחות תקופתית כללית, אך יש בדיקות ביחס לאלמנטים שונים כמו מעליות ואש.

כשירות ורישוי בעלי מקצוע

17.68    בקליפורניה קיימת חובת רישוי של אדריכלים, מהנדסים וקבלני בניין. על כל אחד מתחומים אלה אמונה מועצה נפרדת האחראית על הסדרתו של המקצוע. כל אחת מהמועצות אחראית על קביעת הדרישות לקבלת רישיון במקצוע, רישוי בעלי מקצוע ואכיפת דיני הרישוי והאחריות המקצועית.

הגשת תכניות בנייה לצורך קבלת היתרים מוגבלת, במרבית סוגי המבנים, לאדריכלים או מהנדסים בעלי רישיון. כמו כן מורה הדין כי העיסוק בתחומים של אדריכלות והנדסה על תחומי המשנה שלהם, מוגבל למחזיקים ברישיון מתאים.

העיסוק בכל עבודת בנייה בקליפורניה ללא רישיון קבלן בעל סיווג המתאים לסוג העבודה המבוצעת, מהווה עבירה פלילית.

17.69    הגוף המופקד על ההסדרה של רישוי אדריכלים ועל מתן הרישיונות, הוא מועצת האדריכלים של קליפורניה (California Architects Board). קיים רישוי לאדריכל ולאדריכל נוף. התנאים לצורך רישוי כאדריכל הם: 5 שנות לימוד או ניסיון בתחום; התמחות בת כשנתיים וחצי, עמידה בבחינת רישוי כלל אמריקאית – מדובר בבחינה שמשכה כ-40 שעות הכוללת בחינת ידע ב-9 תחומים; עמידה בבחינה נוספת של מדינת קליפורניה המתמקדת בבחינת הידע באספקטים של רעידות אדמה המיוחדים לקליפורניה.

האדריכלים רשאים לתכנן, להגיש ולחתום על תכניות לרשויות של כל סוגי המבנים, למעט תכנון השלד של בתי- חולים.

17.70    רישוי מהנדסים מתחלק לשלושה תחומי התמחות עיקריים: מהנדס אזרחי, מהנדס מכני ומהנדס חשמל. קיימים 15 סוגי רישוי למהנדסים. תהליך הרישוי כולל ארבעה שלבים/תנאים: תואר מהנדס ממוסד מוכר; עמידה בבחינה ביסודות ההנדסה, שהינה בחינת טרום-התמחות (בחינה בת 8 שעות); שנתיים התמחות; עמידה בבחינה בעקרונות ובפרקטיקה של ההנדסה לצורך השלמת הרישוי כמהנדס מקצועי (בחינה בת 8 שעות). בחינה זו קיימת במגוון דיסציפלינות, והרישוי מוגבל לתחום שבו נערכה הבחינה. בחינה נוספת שבה יש לעמוד בקליפורניה מתמקדת בנושא של תכנון לרעידות אדמה. קיימות שתי דיסציפלינות מיוחדות – מהנדס קונסטרוקציה, ומהנדס גיאו-טכני, אשר הרישוי להן מותנה בעמידה בדרישות נוספות: על המועמד להיות בעל רישיון כמהנדס אזרחי, בעל שלוש שנות ניסיון נוספות לפחות בתחום, ולעבור בחינה נוספת בת 16 שעות.

17.71    נוסף על ההוראה הכללית שהוזכרה, האוסרת על העיסוק בכל עבודת בנייה בקליפורניה ללא רישיון קבלן בעל סיווג המתאים לסוג העבודה המבוצעת, קיימות הוראות ספציפיות המחייבות רישוי בתחום מיוחד. כך למשל, התקנת מערכות לבטיחות אש יכולה להיעשות רק על-ידי קבלן בעל סיווג כקבלן למערכות בטיחות אש. בקליפורניה קיימים 42 סוגים של רישיון קבלן, המתייחסים לתחומי עבודה שונים.

התנאים לרישום כקבלן הם: ניסיון של 4 שנים בתחום; עמידה בשתי בחינות הכוללות את הידע הרלוונטי בחוק ובניהול עסק; הגשת ערבות בסך 75,000$ לשם ביטוח לצרכנים במקרה שהקבלן לא מבצע את העבודה; והצגת כיסוי ביטוחי עבור עובדי הקבלן.

לצורך אכיפת ההוראות בנוגע לחובת רישום קבלן נקבע, נוסף על אמצעי האכיפה הרגילים (שלילת רישיון או השעייתו, קנס מינהלי, קנס או מאסר) כי לקבלן שאינו רשום אין מעמד בבית-משפט. הוראה זו פורשה על-ידי בית המשפט כך, שאף אם האדם ששכר את הקבלן ידע שאיננו רשום, אין הקבלן רשאי להגיש תביעה נגדו.

17.72    נוסף על המקצועות המחייבים רישוי על-ידי המדינה, קיימים מקצועות נוספים אשר העיסוק בהם מותנה בעמידה בדרישות שונות. כך למשל, על-מנת לעסוק כמפקח מיוחד על המועמד לעמוד בדרישות "להנחת דעתו של פקיד הבנייה". הוראה זו לא זכתה בקליפורניה לפרשנות אחידה ומחייבת. עם זאת באופן כללי ניתן לומר כי על-מנת להיות מוכר כמפקח מיוחד, הרשויות דורשות שלמועמד יהיו השכלה וניסיון בתחום בו הוא מבקש לעסוק. לדוגמה, לצורך רישום כמפקח מיוחד בעיר סן דייגו יש לעמוד בדרישות אלה: רישוי כמפקח מיוחד של אחד מגופי הקודים; רישוי מהמוסד האמריקאי לבטון כטכנאי לביצוע בדיקות שטח בבטון; רישיון נהיגה; עמידה בדרישות משולבות של ניסיון והשכלה כשההשכלה המינימלית הנדרשת היא סיום בית-ספר תיכון, אולם במקרה זה יש צורך להציג שנות ניסיון מעשי רבות יותר בתחום, ולחלופין, אם המועמד הוא בעל תואר מהנדס, ניתן להסתפק בפחות שנות ניסיון מעשי.

לגבי פועלי בניין לא קיימת חובה לכשירות מיוחדת. על-פי חוק המדינה יש חובה כי בפרויקטים ציבוריים לפחות חמישית מן העובדים יהיה פועלים החברים באיגודים מקצועיים (ראו סעיף 17.52). כאמור, עובדים החברים באיגודים המקצועיים הם עובדים אשר עוברים או עברו הכשרה מסודרת ומקיפה בתחומים שונים של עבודות בניין.

כשירות בעלי תפקיד ברשויות

17.73    כל בעלי התפקיד ברשויות הבנייה המקומיות, ובכלל זה מפקחי בנייה, בודקי תכניות וכן פקידי בנייה          (building officials) מחויבים על-פי החוק של קליפורניה לעבור רישוי של איגוד מדינתי, לאומי או בין-לאומי מוכר. הרישוי צריך להיות בתחום קרוב לתפקיד המרכזי שבו הם משמשים ברשות, כפי שייקבע על-ידי הרשות המקומית. הגופים המקובלים לצורך השגת רישיון כזה הם הגופים המכינים את הקודים לדוגמה. השגת רישיון כרוכה בעמידה בבחינות בתחום שבו מבוקש הרישוי. לשם ההמחשה, קיימים 22 סוגי רישיון עבור מפקחים, 8 סוגי רישיון לבודקי תכניות ו-7 סוגי רישיון לפקידי בנייה. הרישיון תקף לשלוש שנים. על-מנת לשמרו יש צורך להשתתף בתכנית השתלמות המנוהלת על-ידי הגופים המרשים.

ניו-ג'רזי

17.74    הסדרתו של תחום הבנייה במדינת ניו-ג'רזי הופקדה בידיה של רשות מדינתית אחת – New Jersey Department of Community Affairs, Division of Codes and Standards (להלן – רשות הבנייה המדינתית). רשות זו מרכזת את הסמכות והאחריות על החקיקה בתחום הבנייה, את הפיקוח והאכיפה של חוקי הבנייה, ואת הפיקוח על הרשויות המקומיות בכל הקשור לביצוע תפקידן. כן אחראית רשות זו לפרויקט ביטוח האחריות לעשר שנים של בתים למגורים.

החקיקה

17.75    בדומה לשאר המדינות בארה"ב מתבססת חקיקת הבנייה של ניו-ג'רזי על הקודים לדוגמה, שבהם נעשים שינויים ככל הנחוץ לשם התאמתם לצרכים של מדינה זו. תהליך החקיקה של קוד הבנייה וקוד האש מנוהל על-ידי רשות הבנייה המדינתית, והוא כולל: קבלת הצעות לתיקון הקודים מכל רשות מעוניינת; בדיקה לאיתור סתירות ובעיות אחרות בהצעות; התייעצות עם ועדה מיוחדת הכוללת נציגים מתחומי מקצוע שונים (מהנדס שלד, מהנדס מכניקה וכו'); פרסום ההצעות לתיקון וקבלת הערות מהציבור; תגובה להערות שהתקבלו ופרסום התיקונים הסופיים שהתקבלו.

היתרון של מערכת החוקים בניו-ג'רזי הוא בכך שהיא מערכת אינטגרלית – כל מה שקשור לתחום הבנייה נמצא בקודים המיוחדים (קוד הבנייה וקוד האש), ואין אף רשות אחרת הרשאית להוסיף משלה.

רישוי בעלי מקצוע

17.76    בדומה למדינות אחרות בארה"ב נהוג בניו-ג'רזי רישוי של אדריכלים ומהנדסים. אולם בשונה ממדינות אחרות לא קיימת חלוקה לסוגי מהנדסים שונים. נוסף על הדרישות המקובלות לרישוי שנסקרו לעיל, קיימת בניו-ג'רזי דרישה להכשרה נמשכת (השתלמויות תקופתיות).

מקצועות נוספים המחייבים רישיון הם קבלן חשמל וקבלן צנרת. אין חובת רישוי על-מנת לעסוק כקבלן כללי, אולם קיימת חובת רישום ל"בוני בתים" (New Home Builders) הנרשמים ברשות הבנייה המדינתית. הרישום איננו מותנה בדרישות מוקדמות, למעט מסירת מידע כלכלי, ואולם אי-עמידה בכללים הנדרשים יכולה לגרום לשלילת הרישיון.

אף עובדי הרשויות המקומיות צריכים להירשם ברשות הבנייה המדינתית. הדרישות לרישום כוללות השכלה, ניסיון, בחינה, וכן השתלמויות.

הרשויות האמונות על התכנון האזורי ועל הבנייה

17.77    ככלל, מסור התכנון האזורי בניו-ג'רזי לסמכותן של הרשויות המקומיות. בטרם קבלת היתר לבנייה חדשה, על המבקש להשיג אישור תכנוני (site plan approval). על-פי רוב, האישור הנדרש הוא מהרשות המקומית; עם זאת קיימים מקרים שבהם נדרש אישור מרשויות נוספות (ברמת המחוז והמדינה). בדומה למצב בארץ, פרויקט מסובך עשוי להצריך השגת אישורים מתריסר גופים שונים, ולהתמשך על פני זמן רב (בין 4 חודשים ועד 4-5 שנים), בתלות במורכבות הפרויקט.

מערכת רשויות הבנייה כוללת את רשויות הבנייה המקומיות (כ-560) ורשות הבנייה המדינתית. רשות מקומית רשאית לוותר על סמכותה להוציא היתרי בנייה, ובמקרה כזה הסמכות עוברת לרשות הבנייה המדינתית. 36 רשויות מקומיות קטנות עשו שימוש באפשרות זו. הסמכות של הרשות המקומית ליתן היתרי בנייה ולפקח על ביצוע הבנייה תלויה בקיומו של כוח-אדם בעל הכשרה מתאימה לסוג המבנה לגביו מבוקש היתר. כלל המבנים חולקו לשלושה סוגים: Class 1 – מבנים גבוהים, ומבנים מסוכנים. Class 3 – בתים וחנויות לא גדולות. Class 2 – מה שביניהם. עובדי הרשויות המשמשים כבודקי תכניות וכמפקחי בנייה מקבלים רישיון בהתאם לסוגי המבנים, ותחומי הקוד (בנייה, אינסטלציה, חשמל, אש, מעליות, מכניקה, נגישות ושימור אנרגיה). רק ל-440 מהרשויות המקומיות יש מפקחים בעלי רישיון ברמה 1.

רשות הבנייה המדינתית אחראית על הוצאת ההיתרים עבור מבנים של המדינה, ומבנים מיוחדים אחרים (כגון בתי-מלון המשמשים כקזינו באטלנטיק סיטי).

כל המערכת של רישוי הבנייה והפיקוח עליה, ממומנת באמצעות גביית אגרות.

היתרי בנייה ופיקוח על הבנייה

17.78    היתר בנייה נדרש לגבי כל בנייה או פעולה שהינה יותר מתחזוקה שוטפת או תיקון של דבר קיים. בניו-ג'רזי מוצאים כ-400,000 היתרים בשנה. הדרישה היא שהיתר בנייה יוצא בתוך 20 ימי עבודה. נמסר כי רק במקרים בודדים אין עומדים בדרישה זו.

התכניות הפרטניות המוגשות במסגרת בקשה להיתר בנייה צריכות להיחתם על-ידי מהנדס או אדריכל רשוי, ולעתים על-ידי שניהם, והן עוברות בדיקה על-ידי מפקחי הרשויות. במקרה שנמצא כי התכנון אינו תואם לדרישות הקוד, או במקרה שאין זה ברור אם הוא תואם או לא, הן מוחזרות למבקש לתיקון. הבדיקה של התכנון מתרכזת בבדיקת ההיבטים של בטיחות אש. לגבי הבטיחות המבנית, הפרקטיקה היא שמסתמכים במידה רבה על המתכנן. זאת מאחר שהניסיון לא הראה קיומם של כשלים בתכנון המבני, לעומת תחום בטיחות האש שבו נמצא כי לא ניתן להסתמך על אנשי המקצוע.

הפיקוח בעת ביצוע הבנייה כולל בדיקה של היסודות, השלד, מערכות הצנרת והחשמל ובדיקה סופית. כל דבר נבדק לפני שהוא מכוסה. כל עוד לא ניתן אישור מהמפקח לעבור שלב, אין רשות להמשיך בביצוע הבנייה. במקרה שהבנייה נמשכת למרות היעדר אישור, יחויב הבונה להסיר את שנבנה.

הפיקוח על הרשויות המקומיות

17.79    הפיקוח על הרשויות המקומיות בניו-ג'רזי כולל מספר נדבכים: האחד, הגשת דוח שנתי על-ידי הרשויות המקומיות; השני, ביקורת שוטפת המבוצעת על-ידי צוותים העוברים בין הרשויות ובודקים את פעילותן מההיבטים השונים; השלישי, טיפול בתלונות.

במקרה שנמצאים ליקויים, קיימות מספר סנקציות אפשריות: הוצאת צו תיקון לגבי כלל פעילות הרשות או לגבי פרויקט מסוים. במקרה שהתיקון לא מבוצע, ניתן לסגור את הרשות. אפשרות אחרת היא מתן צו פרטי כנגד בעל הסמכות ברשות, הכולל מכתב התראה, קנס, השעיה, ועד פיטורין.

נוסף לכך מספקת הרשות המדינתית עזרה ביישום החוק ואכיפתו. עובדים של הרשות עונים לשאלות של מפקחי בנייה ושל בעלי היתרים בעניינים הנוגעים לדרישות הקוד.

פיקוח על מבנים קיימים

17.80    לא קיים בניו-ג'רזי הסדר מקיף של תחזוקה ובדיקות לגבי מבנים קיימים. עם זאת קיימים מספר הסדרים חלקיים. האחד, קוד שיקום מבנים (rehabilitation code). קוד זה קובע את היקף התחולה של נורמות חדשות על בניינים ישנים שבהם מבוצע שינוי או שיפוץ. הצורך בקוד מיוחד לעניין זה נבע מהקושי בהחלתו של דין חדש על מבנים קיימים. השני, איתור וטיפול במבנים מסוכנים שבעיקרו מבוסס על תלונות. השלישי, בדיקה של היבטי בטיחות האש בכל המבנים (למעט מבנים חד-משפחתיים) על-ידי רשות הכבאות. הרביעי, קיום בדיקות תקופתיות על-ידי מפקחים של הרשויות המקומיות או של הרשות האחראית של סוגי מבנים מסוימים (בתי-אבות ומלוניות, מבני בריאות, מבני חינוך).

הניסיון הוכיח שחקיקת ההוראות המחייבות הנוגעות לתחזוקה ולבדיקה שוטפת של מבנים לא הצדיקה עצמה, משום שלא היו בעיות אמיתיות שחייבו עריכת פעילות של אחזקה או בדיקה.

תכנית אחריות לבתי מגורים

17.81    החוק במדינת ניו-ג'רזי מחייב בונים של בתי מגורים או דירות מגורים חדשות לשאת באחריות ל-10 שנים. בשנה הראשונה האחריות היא לכל פגם במבנה ובמערכותיו. בשנתיים הראשונות האחריות היא לגבי כל פגם במערכות הביוב, המכניקה והחשמל. ביתר השנים האחריות היא לפגמים במבנה עצמו.

בשנתיים הראשונות חובת התיקון חלה על הבונה עצמו. במקרה שהוא אינו עושה זאת, מכל סיבה שהיא, תחול חובת התיקון על חברת הביטוח, והבונה מסתכן באיבוד הרישיון שלו. בשנים שלאחר מכן חובת התיקון חלה על חברות הביטוח, אשר זכאיות מצדן לתבוע את המתכנן או את הבונה.

עלות פרמיית הביטוח לבונה נעה בין 0.17% ל-0.6% מעלות הרכישה, בתלות בניסיונו של הבונה ובהיסטורית התביעות שלו.

העיר ניו-יורק

החקיקה

17.82    העיר ניו-יורק היא הרשות היחידה בארה"ב שעדיין משתמשת בקוד בנייה משלה, אשר אינו מסתמך על קוד לדוגמה. הסמכות לקביעת הקוד נתונה למועצת העיר. בפועל הוטלה בעבר משימת חיבור הקוד על בעלי מקצוע מומחים. בעקבות האסון של התמוטטות מגדלי התאומים הינחה ראש העיר את הממונה על ענייני הבנייה בעיריית ניו-יורק לבחון את קוד הבנייה הקיים ולשקול את הצורך באימוצו של קוד בנייה חדש אשר יתבסס על אחד מהקודים לדוגמה.

הרישוי והפיקוח על הבנייה

17.83    המדיניות הנוהגת בהליכי רישוי הבנייה בעיר ניו-יורק דוגלת בהטלת אחריות על בעלי המקצוע כתחליף לביקורת ולפיקוח של הרשות. הרשות מצידה אינה מוסרת מידע לגבי המותר והאסור בבנייה. המבקש לקבל נתונים בתחום זה נדרש לשכור את שירותיו של אדריכל שיבחן את כל הנתונים הרלוונטיים בקוד התכנון, בחוקי העזר ובתכניות. מסמכים אלו מקובצים בשלושה ספרים המכילים את כל ההוראות המחייבות.

בקשה להיתר בנייה צריכה לכלול את כל התכנונים הדרושים, כשהם חתומים על-ידי מהנדס ואדריכל בעלי רישיון המקבלים על עצמם אחריות בלעדית לתכנון ולחלק מהפיקוח. עומס העבודה שהיה מוטל על מחלקת הבנייה, וטענות על שחיתות במחלקה זו, גרמו להשלטת מדיניות של מסלול רישוי מקצועי שבו מוטלת האחריות כולה על המתכנן בעל הרישיון, שערך את התכנון והצהיר שתכנון המבנה תואם את התכנון האזורי ואת קוד הבנייה. הרשות בודקת בדרך-כלל את התאמת תכנון המבנה לתכנון האזורי וכן את נושאי בטיחות אש. בכל יתר הדברים סומכת המחלקה על הצהרתו של המתכנן בכפוף לזכותה של המחלקה לבדוק את התכנון בתוך שלושים ימים לאחר שניתן ההיתר. אם הבדיקה העלתה שיש פגם בתכניות – מבוטל ההיתר. מסלול זה הוא לכאורה אופציונלי בלבד, ואולם איש אינו מוכן להמתין עד לקבלת היתר במסלול הרגיל, כך שבפועל הפך המסלול של הרישוי המקצועי העצמי למסלול בלעדי.

17.84    החוק מחייב את בדיקתו של כל אלמנט עקרוני שקשור לבנייה (שלד ומכניקה) על-ידי מהנדס או אדריכל בעל רישיון (control inspection), שאיננו חייב להיות המתכנן. לעומת זאת תכנית הבדיקות צריכה להיקבע על-ידי המתכננים, בהתאם לדרישות הקוד. את תכנית הבדיקות, וכן רשימה של האחראים לביצוען, יש להגיש לרשות בטרם הוצאת ההיתר.

עם סיום הבנייה נעשית בדיקה על-ידי מחלקת הבנייה. בדיקה זו ממוקדת בגודל ובגובה המבנה, ובכל הנוגע לדרכי המילוט ולאלמנטים שאותם ניתן לבדוק בבדיקה ויזואלית. בכל היתר סומכת מחלקת הבנייה על הצהרת המפקחים כי הביצוע נעשה בהתאם לתכניות ולקוד הבנייה.

בעלי מקצוע

17.85    חובת רישוי חלה על מהנדסים ואדריכלים וכן על שרברבים, חשמלאים, מפעילי עגורנים ורתכים. לגבי יתר בעלי המקצוע, ובכלל זה קבלנים כלליים וקבלני שלד, אין דרישה לרישוי.

מבנים קיימים

17.86    החוק בניו-יורק מחייב לערוך אחת לחמש שנים בדיקה של חזית כל מבנה שיש לו למעלה משש קומות. עוד מחייב החוק לערוך מדי כמה חודשים בדיקת מעליות ובדיקת מדרגות נעות. בדיקת דוודים חייבת להיעשות אחת לשנה. בדיקות נוספות נערכות על-ידי רשות הכבאות. במסגרת זו נבדקים בין השאר מתזים (ספרינקלרים) אחת ל-5 שנים.

בדיקה מיוחדת נערכת בעסקים בעלי תפוסה של מעל 75 איש (בארים, מסעדות). הבדיקה נערכת אחת לשנה, עם חידוש רישיון העסק, על-ידי רשות הכיבוי הבוחנת את היבטי הבטיחות הנוגעים לסיכוני אש. רק לאחר קבלת אישור רשות זו יחודש הרישיון. בדיקה נוספת שהונהגה רק לאחרונה היא בדיקה שנתית של בתי-ספר. חובה כללית לבדיקת מבנים איננה קיימת. בדיקה כזו תתבצע רק בעקבות תלונה.

יפן

17.87    תחום הבנייה ביפן מושפע בין היתר מהתנאים המיוחדים השוררים באזור, והם ריבוי רעידות אדמה ושריפות שפקדו את המדינה לאורך השנים. בהתאם, התפתחה חקיקה המתמודדת עם התופעות הללו בדרך של קביעת תקנים מחמירים במיוחד ובקרת איכות על תהליך הבנייה, וזאת מתוך הכרה בחשיבות העליונה של בטיחות הבנייה ותוצריה – הלא הם המבנים, במציאות של פוטנציאל התרחשותן של תופעות טבע יוצאות דופן המופיעות בתדירות גבוהה.

עקב היותה של יפן מעצמה מודרנית, היא מושפעת ממגמות כלל-עולמיות בתחומים (הרלוונטיים לענייננו) של הפרטה ושל חקיקה תפקודית.

החקיקה

17.88    החקיקה הנוגעת לתכנון ובנייה מצויה בחוק הבנייה (הוא החוק המרכזי), בחוקים נוספים, בתקנות ובהוראות. ספרות עזר מקצועית שיש בה ריכוז הוראות חקיקתיות ומינהליות הנוגעות לבנייה, כשהן ממוינות ומסווגות לפי נושאים, מקלה על העוסקים למצוא ולהתמצא בתחום שבו הם פועלים. ספרות זו מתעדכנת אחת לשנה והיא נפוצה מאוד.

חוק הבנייה היפני קובע שמטרתו היא להגן על החיים ועל הרכוש של הציבור מפני סיכונים כמו רעידות אדמה, סערות טייפון ושריפות, וכן להגן על בריאות הציבור על-ידי הבטחת איכות הסביבה. החוק מורכב משלושה חלקים: חלק כללי, חלק מקצועי הנוגע לבטיחות הבנייה מהפן ההנדסי, וחלק הנוגע לבינוי ערים. החוק מתייחס לציר הזמן שתחילתו בתכנון המבנה וסופו בהריסת המבנה, והוא מכיל גם הוראות לגבי תחזוקה של המבנה הקיים. החוק מבחין בין אזורים שונים לפי הסיכונים הקיימים בכל אזור. הרשויות המקומיות רשאיות לחוקק חוקי עזר חמורים מהנורמות שנקבעו בחוק, אך לא להקל בנורמות אלו.

לדינים חדשים המחמירים את הדרישות אין בדרך-כלל תחולה רטרואקטיבית. לכלל זה יש חריג הנוגע לנורמות הבאות לשפר את עמידותם של מבנים ברעידות אדמה, להגביר את הבטיחות מפני אש, ולהגן מפני חומרים מסוכנים. חקיקה חדשה בנושאים אלו מעודדת את יישום הנורמות החדשות בבניינים ישנים, בדרך של תמריצים כלכליים.

קביעת תקנים לתכן הנדסי נעשית על-ידי גופים עצמאיים לא-ממשלתיים. תקנים אלו הם אמנם אופציונלים, אולם מתייחסים אליהם כאילו היו מחייבים. קביעת תקנים למוצרים נעשית על-ידי גוף אחר, המקביל למכון התקנים אצלנו. תקנים אלה מחייבים מבחינת החוק. אחד מהגופים האמורים עוסק גם בחקר אסונות העבר.

תכנון אזורי

17.89    חוק הבנייה היפני כולל אמנם, כפי שכבר אמרנו, הן את התכנון האזורי והן את הבנייה, אך שני תחומים אלו מצויים בפרקים נפרדים. הדין מסדיר את אזורי התכנון, שימושי הקרקע, זכויות הבנייה והוראות הבנייה, ומסדיר גם את הזכות לאור השמש של בניינים הסמוכים לבניין חדש. הוראות אחרות קובעות אזורי סיכון מפני אש. סוגי אזורי התכנון נקבעים על-ידי שר הקרקעות, התשתיות והתחבורה (להלן – השר), ואילו הרשות המקומית היא הקובעת את מיקום וסיווג האזורים שבתחומה. בכל רמות התכנון עוסקים נבחרי ציבור.

החוק מאפשר לוועד שכונה באזור מגורים או לארגון סוחרים באזור מסחרי לקבוע סטנדרטים גבוהים מאלו של החוק, באישור הרשות המקומית.

בטיחות הבנייה

17.90    נקודת המוצא ביפן לגבי עמידות המבנה היא שככל שמדובר בעומסים שימושיים, עומסי שלג, רוח, ורעידות אדמה עד עוצמה מסוימת, על המבנה להיות בנוי כך שהוא יהיה מסוגל לעמוד בהם. ככל שמדובר בסיכונים אחרים או נוספים, המבנה צריך להיות בנוי כך שהסכנה לנמצאים במבנה תהיה מינימלית. במילים אחרות, המבנה צריך להיות מתוכנן כך שאפילו הוא יינזק עקב תופעות טבע יוצאות דופן, הוא לא ייהרס והאנשים המצויים בו יינצלו. הנוהג (שאין לו עיגון חוקי) הוא שמבנים בבעלות ציבורית מתוכננים לעמידות גבוהה יותר מהנדרש בתקן, זאת בשל השימוש שנעשה בהם כמחסה ציבורי במקרה של אסון כולל.

רישוי הבנייה

17.91    המקביל להיתר בנייה אצלנו, מכונה ביפן "אישור הבנייה". אישור זה הוא הוכחה לכך שהבנייה שאמורה להתבצע על-פי האישור עומדת בדרישות החוק. מאחורי "הפער הסמנטי" מסתתרת תפישת יסוד שלפיה בניין שתוכנן כחוק אינו דורש היתר. כיוון שכך, מה שהרשויות מעניקות איננו היתר, אלא אישור שהתכנון הוא כחוק. ישנם אזורים שבהם אין כלל צורך באישור בנייה. האישור נדרש רק באזורים עירוניים או עירוניים למחצה, וגם זאת רק לגבי בניינים מעל גודל מסוים. את אישור הבנייה נותנים גופים מקצועיים, פרטיים או שלטוניים, ולא רשויות פוליטיות. לעומת אישור בנייה, שכאמור איננו נדרש בכל המקרים, תמיד נדרש אישור רשות הכבאות.

אין הליך של קבלת מידע תכנוני מהרשות. האחריות לאיסוף המידע מוטלת על האדריכל, אשר גם אחראי על ריכוז המסמכים והגשתם לרשות.

המסמכים שיש להגישם לצורך קבלת אישור בנייה הם: דף פרטי היזם, האדריכל, יועץ הבטיחות, פרטי היוזמה, תרשים סביבה, תרשים מגרש, חישוב שטחים, תכניות אדריכליות, תכניות קונסטרוקציה וחישובים, תכניות המערכות הקשורות בבטיחות ומניעת אש, ותרשים הטלת צל. לבניינים גבוהים יש להגיש גם תסקיר השפעה על הסביבה.

התכניות שיש להגישן צריכות להיות מלאות, שלמות וברמת הפירוט של תכניות עבודה. על תכניות אלו לקבל את אישור המתכנן בטרם יוגשו לאישור הגוף המקצועי האמור.

התכניות עצמן נשמרות אצל הרשות או הגוף המקצועי לצמיתות.

הגוף המקצועי (בין הוא פרטי ובין הוא שלטוני) בודק את החישובים הסטטיים של כל התכניות.

שיטת בנייה חדשה או חישוב שאינו עונה על דרישות החוק, וכן חישובים הנדסיים של בניינים שגובהם מעל 60 מ' מצריכים, נוסף על בדיקת הגוף המקצועי, אישור של המשרד הממשלתי. במקרה של שינוי שיטת בנייה או שינוי תכנוני אחר תוך כדי בנייה, יש לדווח לגוף המקצועי אשר קובע אם השינוי מחייב בדיקה מחודשת של החישובים ההנדסיים.

כאשר תכנית הבנייה תואמת את התכנון האזורי, הגוף המקצועי (פרטי או שלטוני) חייב ליתן אישור בנייה בתוך 21 ימים, או לפחות להודיע בתוך פרק זמן זה שהוא דורש עשיית תיקונים. יזם המבקש ליזום שינוי של תכנון אזורי יכול לעשות כן, ואולם הליכי השינוי יכולים להימשך עד שנתיים.

פיקוח ואכיפה

17.92    יפן מחולקת לכחמישים מחוזות, וכל מחוז הוא מעין מדינה הבוחרת את הגופים השלטוניים שלה. כל מחוז מחולק לרשויות מקומיות, המקבילות לרשויות המקומיות אצלנו.

בראש מדרג האכיפה עומד השר, מתחתיו ראשי המחוזות ומתחתיהם הרשויות המקומיות.

החוק מאפשר לרשות המקומית לעצור עבירות בנייה ולדרוש תיקון או הריסה. העונשים בגין עבירות בנייה הם קנסות גבוהים ועד שנת מאסר.

פיקוח על תהליך הבנייה

17.93    הרשות המקומית המעורבת ברישוי הבנייה היא גם זו שיכולה לפקח על הבנייה, הן מבחינת הצורה והן מבחינת התוכן. על היבט בטיחות האש ומניעתה מפקחת רשות הכבאות. לצד אלו, כאמור לעיל, יש גם גופים מקצועיים בלתי שלטוניים המוסמכים ליתן אישור בנייה וכן לפקח על הבנייה. גופים פרטיים אלו פועלים במקביל לרשות המקומית, ומטבע הדברים קיימת תחרות בינם לבין הרשות. בתחרות זו ידם של הגופים הפרטיים היא בדרך-כלל על העליונה ככל שהדבר נוגע ליעילות ולמהירות. לעומת זאת, עלות השירותים גבוהה יותר אצל הגופים הפרטיים.

כפי שכבר הוזכר, על הקבלן המבצע לקבל את אישור האדריכל לתכנית ביצוע ולתכנית בקרת איכות, ולהגישן לרשות או לגוף המקצועי הפרטי. הרשות או הגוף המקצועי קובעים את מועדי ביקורות הביניים במהלך הבנייה, ויש חובה לדווח להם על מועדים אלו לפי התקדמות הבנייה. הרשות או הגוף המקצועי בודקים בכל שלב כזה, אם הדרישות מקוימות. בדיקה נוספת שגופים אלו עושים מתייחסת למסמכים שהצטברו מהשלב הקודם של הבקרה ועד השלב הנוכחי, והכל כדי לבחון מתוכם אם הדברים התנהלו כהלכה. לצורך כך נעזרים לעתים גופים אלו גם בצילומים המתחקים אחר מצב העבודות בשלבים שונים. אמצעי בקרה נוסף שנקבע בחוק מתייחס לבנק שהלווה כספים לצורך הבנייה. החוק מחייב בנק כזה להתנות את התשלומים בביצוע הבקרות על-ידי הרשות או על-ידי הגוף המקצועי.

בסיום הבנייה יש בקרה מסכמת כתנאי לאכלוס. במקביל יש גם פיקוח על-ידי פקחים מטעם הרשות לגבי עבירות בנייה.

פיקוח על בניינים קיימים

17.94    יש חובה למנות ממונה בטיחות בבניינים המשמשים את הציבור ובבניינים גבוהים. ממונה הבטיחות בודק את היבטי בטיחות האש ומדווח לרשות הכיבוי המקומית או לגוף הפרטי. החוק גם מטיל על הבעלים חובת קיום בדיקות אחזקה של היבטי בטיחות כמו גז, חשמל, סדקים. הוראת חוק זו אינה נאכפת הלכה למעשה, והיא מקוימת רק בבניינים ציבוריים ובבניינים גדולים.

בקרה פנימית

17.95    מערך הבקרה הפנימית ביפן מורכב מבעלי תפקידים אלה: מתכנן ראשי, מהנדס או אדריכל מטעם הקבלן, מנהל עבודה ויועץ בטיחות.

כפי שנראה להלן, הקבלן חייב לקיים משטר של בקרה באמצעות מהנדס או אדריכל שמוטלת עליו חובה להיות צמוד לבנייה, ולבקר את החומרים, התהליכים והעבודות של גורמי חוץ מבחינת איכותם. נוסף לכך נעשית בקרת התאמת התכנון לביצוע. לבקרה זו אחראי המתכנן הראשי, והוא המחליט מי יפקח על כל אחת מהמערכות בבניין. הקבלן חייב גם למנות מנהל עבודה ויועץ בטיחות.

רישוי העוסקים בבנייה

מומחה בנייה

17.96    לפי החוק היפני אין הבדל בין מהנדס בניין לבין אדריכל. הרישיון הניתן לשניהם הוא רישיון למומחה בנייה (המכונה ביפנית kenchikushi). יש שלוש דרגות רישוי הנקבעות לפי סוגי מבנים וגודלם. הדרגה הנמוכה ביותר היא למבני עץ פשוטים ולמבנים קטנים. רישיון מוגבל זה מחייב כשירות המקבילה פחות או יותר להנדסאי בארץ. לדרגה האמצעית נדרש סיום לימודי אדריכלות ומבחן. לדרגה הגבוהה ביותר נדרשים בחינה ושנתיים ניסיון בדרגה האמצעית. הבחינה היא על תכנון אדריכלי, תכנון הנדסי, ניהול הביצוע והחוק. בנוסף קיים רישום מומחי הבנייה ברשויות.

ביפן מטילים את האחריות לתכנון על מומחה הבנייה, אשר שוכר את שירותיהם של המתכננים האחרים ונוטל עליו, כלפי הרשויות, את האחריות. החריג היחידי לתפישת העולם של מתכנן אחראי אחד הוא יועץ הבטיחות, שהחוק מחייב למנותו נוסף על מומחה הבנייה. מומחה הבנייה הוא היחיד שכשירותו מוסדרת בחוק. שאר המתכננים אינם חייבים בכשירות כלשהי, אך מפאת האחריות המוטלת על מומחה הבנייה גם לגבי שאר המתכננים, הוא מוודא שבעלי המקצוע שאתם הוא מתקשר יהיו בעלי כשירות מקצועית כזו שתאפשר לו ליטול אחריות לפעילותם. בפועל נוהגים להיזקק לשירותיהם של בעלי הסמכה אקדמית וניסיון מעשי.

ביפן יש חובת רישום של קבלנים וחובת התאגדות בחברה.

רישוי נדרש לכל בניין ששטחו מעל ל- 150 מ"ר. הקבלנים מסווגים ל-28 תחומים, וכן לפי היקף פעילות. הרישיון הוא לחמש שנים. התנאים הנדרשים הם מינוי מנהל אחראי ומהנדס אחראי (או אדריכל) בעלי ניסיון, יושר מקצועי ויכולת כלכלית.

בטיחות אש

17.97    יפן היא ארץ מוכת רעידות אדמה, ובה בנייה צפופה שרובה מעץ. שילוב זה מביא לשריפות בהיקף לא קטן. מצב זה חייב התייחסות מיוחדת לנושא של בטיחות אש.

בתחום זה עוסקים חוק הבנייה וחוק ההגנה בפני אש. החקיקה קובעת אזורי סיכון בכל הנוגע לאש.

החוקים מגדירים את משך הזמן שמבנה וחלקיו חייבים לעמוד באש. מדרג העמידות הנדרשת תלוי גם בגובה הקומה, בגובה המבנה וביעוד המבנה. כמו כן, ההוראות מתייחסות למניעת מעבר אש בין בניינים ובתוך הבניין עצמו.

החקיקה מחייבת קיומו של ציוד התרעה וכיבוי אש במבנים שונים, לפי סיווג שנקבע בחוק. מבנים המשמשים את הציבור נדרשים לרמת מיגון גבוהה יותר. הציוד המותקן חייב לקבל אישור של מהנדס בטיחות, ויש חובת פיקוח ודיווח על התקנת הציוד. יש תחולה רטרואקטיבית לתקנים מחמירים בתחום בטיחות אש, ככל שאלו נוגעים לחומרי גימור ולמערכות כיבוי אש. החוק מחייב התקנה של מערכות כיבוי אש בבניינים שלא תוכננו כך מלכתחילה, ואת הסרתם של חומרי גמר שנקבעו כמסוכנים.

כיוון שאין הכשרה ספציפית במוסדות אקדמיים ליועץ בטיחות, הדרישה היא לכשירות של אדריכל רשוי בעל ניסיון מעשי.

יש ביקורת תקופתית על מבנים קיימים על-ידי רשות הכבאות. במבני ציבור ובמבנים גדולים הביקורת נעשית במועדים קבועים, ואילו במבנים אחרים הבדיקות הן מדגמיות. לצד בקרה זו, הוטלה בחוק חובת פיקוח עצמי (בדיקות תקופתיות ביוזמת הבעלים) על כל הבניינים, וחובת מינוי ממונה בטיחות במבני ציבור ובמבנים גדולים. בכל מקרה את תוצאות הבדיקות התקופתיות יש חובה לפרסם בשלט על הבניין. אישור שניתן ללא הערות שלוש פעמים רצופות פוטר מהצורך לקבל אישור במשך שלוש שנים לאחר מכן.